תפיסות

בהרצאה דיברתי על מה יאפשר לנו ליצור יותר חופש בעסק שלנו. בין השאר תוכלו לשמוע: מה המשמעות של חופש בעסק? מהן מלכודות החופש הנפוצות בעסקים שמונעות מאיתנו לחוות חופש בחיים שלנו איך ניתן לעצב את העסק כך שיאפשר לנו יותר חופש וגמישות. וכיצד נוכל להביא יותר חופש להיבטים שונים בעסק שלנו: מול כסף, בשיווק, מול הלקוחות ועוד

בחלק הראשון עסקתי בהיבט הראשון שמאפשר לנו יותר חופש בחיים, והוא גבולות ברורים. אמרתי שישנן שתי בעיות נפוצות בקשר לגבולות שלנו: הראשונה, שאנו לא יודעים מהם הגבולות שלנו ופעמים רבות בגלל זה, הגבולות שלנו נחצים על ידי אנשים אחרים ומתוך כך פוגעים בחופש שלנו. והשניה היא הפוכה, אנו שמים על עצמנו יותר מדי גבולות, ומתוך כך מצמצמים את החופש שלנו. מהבעיה השניה נובע ההיבט השני שמאפשר לנו יותר חופש בחיים, והוא: אפשרויות. כולנו גדלנו (ומגדלים את ילדנו) מתוך הסללות מסוימות. תרבותיות, חברתיות, קהילתיות, ממשלתיות, חינוכיות ועוד. כולנו תוצר של מערכת שמסלילה אותנו להיות כמו כולם. להתנהג כמו כולם, לחיות כמו כולם, לרצות את אותם הדברים – כמו כולם. כל מי שמעז להיות קצת שונה, לרוב יוגחך, יוגלה, יופלה וינודה מהחברה והסביבה. זהו תהליך "טבעי" שקיים בכל מקום, אף אחד מאיתנו לא חף מכך. ישנן הרבה סיבות למה ההסללה הזו קיימת, ואחת המשמעותיות מבין כל הסיבות האלו היא שכך קל יותר להשיג שליטה. כהורים קל לנו יותר לשלוט בילדים שלנו כשהם פועלים ומצייתים לחוקים שאנחנו הגדרנו להם. לממשלה, לשלטון, למעסיקים וכו' קל יותר לשלוט באזרחים כשהם פועלים ומצייתים לחוקים שהוגדרו להם. ושליטה בהגדרתה מאד מצמצמת חופש. בצד השני של זה, מאחר וכולנו יצורים אנושיים שבבסיסם מחפשים אהבה ושייכות, אנו לומדים מגיל מאד צעיר להבין שכדי לא לאבד את האהבה והשייכות כדאי מאד שנהיה כמו כולם, שנציית, ושנלך באותה דרך מוסללת וידועה. בודדים הם האנשים שיהיו חזקים מספיק נפשית ורגשית להסליל לעצמם דרך חדשה ושונה מהמקובל. הם יהיו חזקים מספיק כדי להכיל את הנידוי וההגחכה עד שיפרצו לעצמם דרך חדשה. לרוב, מתישהו הדרך שלהם תתגלה כפורצת דרך ותאומץ על ידי ההמון והם יזכו לברכתם. כאלו הם גלילאו, הרצל, ג'ובס, ואחרים.

הי,   קיבלתי אתמול פניות מ-2 לקוחות שונות. שתיהן שכירות שנחשפו בימים האחרונים לתכנים שפרסמתי ולהדרכה המיוחדת שקיימתי לשכירים: עושים שינוי!   המשותף לשתי הפניות הוא: המגבלות שהן שמות על עצמן.   ואני אסביר: הראשונה כתבה לי שהיא רוצה לברר את המחיר של התוכנית לפני שהיא בכלל פונה לברר פרטים על התוכנית.   יש סיבה שאני לא מפרסם את המחיר של התוכנית החדשה, ורק מי שנכנס לתהליך בדיקת ההתאמה ושיחת הבהירות איתנו מקבל את כל הפרטים (אכתוב רק על זה פוסט שלם בקרוב, יש לכך סיבה מאד חשובה).   וזה הזכיר לי שבאחד המפגשים שלי עם בוב פרוקטור הוא אמר שיש שני סוגים של אנשים שמסתכלים על התפריט במסעדה: יש את אלו שקוראים אותו מימין לשמאל, ויש את אלו שקוראים אותו משמאל לימין.   ולא – לא מדובר בתפריט בשפה אחרת מעברית...   יש את אלו שמסתכלים מימין לשמאל – על המנות שמפורטות בתפריט ומתוכן בוחרים את אלו שמעניינות אותן, ואז מסתכלים על המחיר של המנה.   ויש את אלו שמסתכלים הפוך, משמאל לימין – קודם כל על המחיר, ומצמצמים את עצמם מראש רק למנות שהם חושבים שהמחיר מתאים להם.   זה מעיד בעיני על האופן שבו אנשים בוחרים לחיות את חייהם. האם אתה בוחר מתוך מה שאתה חושב שתאהב ושתרצה לאכול (במקרה של מסעדה) או שאתה מיד מגביל את עצמך למה שאתה מאמין שאתה יכול להרשות לעצמך.   ורגע לפני שחלק מכם יקפוץ לומר לי ש-"מה לעשות, חייבים להתחשב בתקציב שעומד לרשותנו" שזה נכון, אני אוסיף ואומר שזה לא עניין של תקציב. זה קודם כל עניין של מה אני בוחר, ומה אני מוכן לעשות בשביל זה.   אם אני מראש מצמצם את עצמי רק לאפשרויות לפי התקציב הרי שמראש אני לא נחשף לאפשרויות חדשות ונוספות שאני לא מכיר. והנה העניין – אם נמשיך לפעול רק על בסיס מה שאנחנו מכירים, הרי שנמשיך להשיג את אותן התוצאות בדיוק (איינשטיין אמר את זה בצורה מופלאה כשהגדיר חוסר שפיות כ"נסיון לעשות שוב ושוב את אותן הפעולות ולנסות להשיג תוצאות שונות").   ומצד שני, אם אסתכל על כל התפריט, אראה את כל האפשרויות, כולל את אלו שתקציבית אני לא חושב כרגע שהן מתאימות לי, קודם כל אדע מה קיים. ואולי תהיה שם מנה מסוימת שאחליט שהיא הכי מתאימה לי? ואז אוכל לבחור האם מתאים ונכון לי להשקיע בה סכום גבוה יותר.   והנה הקאצ': זה לא עולה כסף לקרוא את כל התפריט. בדיוק כמו שזה לא עולה כסף להכנס לתהליך ולקבל מידע על התוכנית "עושים שינוי!", אבל זה דורש מהאנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם.   וזה בדיוק חלק מהעניין – אני מחפש את האנשים שמוכנים לצאת מאזורי הנוחות שלהם, כי שם קורים הקסמים.   השניה שלחה לי את ההודעה הזו בפייסבוק: "הי ערן, מאוד מדבר אלי, אבל לא אוכל לעמוד בתנאים שלך. למה אני כותבת? שאלה. אולי זה אחד הצעדים שלי..."   גם במקרה הזה, היא שמה על עצמה מגבלה והחליטה מראש שהיא לא תוכל "לעמוד בתנאים שלי". אגב אני לא הגדרתי איזה שהם "תנאים".   וזה חבל.   כי אנחנו אלו שמגבילים את עצמנו, יותר מהכל. אנחנו מגדירים לעצמנו גבולות שלא באמת קיימים. אנו מניחים הנחות ומתנהלים לאורן, גם כשההנחות הללו לא באמת מקדמות אותנו.   בספרו המצויין "4 ההסכמות", דון מיגל רואיז מדבר על אחת ההסכמות שהיא: אל תניחו הנחות.   כשאנו לא מניחים הנחות, אנחנו בעצם מניחים ומאפשרים למציאות להפתיע אותנו. אבל ברגע ששמנו על עצמנו את המגבלה או הגבול, אין שום סיכוי שזה יקרה.   ובמיוחד כשמדובר בשינוי שאנחנו רוצים לעשות.   שינוי, מעצם טבעו, דורש מאיתנו להתגמש. אתה לא יכול לעבור תהליך של שינוי כשאתה נשאר כבול להנחות הקיימות שלך, לנסיון העבר שלך ולמגבלות שאתה שם על עצמך.   השינוי מתחיל קודם כל, בשחרור התפיסות שלנו, בפתיחות לדברים חדשים, לחקור דברים חדשים ולהתנסות באפשרויות חדשות. זה לא תמיד קל, כי האוטומט שלנו רגיל לחשוב בצורה מסוימת, אנו רגילים להתנהל בצורה מסוימת ולשבור את הדפוס הזה דורש מאיתנו לוותר על המוכר והבטוח.   לא ניסיתי לשכנע אף אחת מהן אחרת ממה שהיא חושבת. הסיבה היא שזה דורש בשלות ומוכנות לעשות שינוי, ואם אני "אשכנע" מישהו כאשר הוא לא בשל, זה לא ישרת אותו ובטח שלא ישרת אותי.   אבל כן החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, קודם כל עבור שתיהן, כך שאולי הן יקראו אותו והוא יגרום להן לאיזה שהוא שינוי במחשבה ובהמשך לתזוזה בפעולות שהן עושות.   אם קראתם עד כאן, ואתם מרגישים בשלים לשינוי, ביום ראשון הקרוב, אני עומד לקיים הדרכה מיוחדת בשידור פייסבוק לייב בדף העסקי שלי.   אבל תגיעו רק בתנאי שאתם מוכנים להסיר מעל עצמכם את המגבלות! :)   שלכם, ערן

שלום חברים, אני רוצה לשתף אתכם היום, בארוע אמיתי על עצמי שקרה לי בכיתה ד' – זה היה בשיעור ערבית. עד כמה שזה יכול להשמע מוזר, ובמיוחד על רקע העיסוק שלי, שבו אני עומד ומרצה מול קהלים של מאות אנשים, בבסיסי אני אדם מאוד ביישן. בצעירותי, הייתי אפילו עוד יותר ביישן. הייתי אחד מאותם הילדים שמעולם לא משתתפים בשיעור, גם אם ידעתי את התשובות, כמעט ואף פעם לא הייתי מרים את היד להצביע. עד אותו שיעור ערבית בכיתה ד'... עד היום לא ממש ברור לי מה קרה באותו היום בשיעור, כאשר המורה שאלה שאלה מסויימת, שהתשובה עליה היתה לי ברורה לגמרי, והחלטתי לאזור אומץ ולהצביע. עד היום לא ברור מי מבין שנינו התרגש יותר: אני שהצבעתי, או המורה שראתה אותי מצביע, ונוכח הארוע יוצא הדופן הזה, כמובן שהיא פנתה אלי ואמרה "כן ערן... מה התשובה?". אני בטוח שאתם מכירים את הרגעים האלו של הבלק-אאוט. שפתאום המחשבה שלכם דוממת, ואתם לא זוכרים דבר? זה מה שקרה לי. באותו הרגע, כאשר הבנתי שבאמת אני עומד לדבר – השתתקתי! שכחתי מה רציתי לומר! ובסוף – לא הוצאתי הגה מהפה והרגשתי מגוחך שבכלל ניסיתי. מילמלתי איזה שהוא משפט עמום שאני בעצם לא זוכר, וכפי שאתם יכולים לצפות, גרפתי קולות צחוק רבים מן הילדים האחרים בכיתה. :-) לכאורה הארוע הטראומתי הזה יכול היה להסתיים שם. אבל זה לא מה שקרה... הארוע הזה נחקק בראשי כל כך טוב ובאופן כל כך עוצמתי, שבאותו הרגע אני זוכר שאמרתי לעצמי "שמעולם אני לא אדבר שוב בפני אנשים אחרים!". באותו רגע, ילד בן 10, קיבל החלטה שעתידה להשפיע על כל חייו לאחר מכן. אני זוכר את זה כאילו זה היה היום. במשך שנים עמדתי בהבטחתי ואותה החלטה מנעה ממני להשתתף ולהתבטא. בכל פעם שרציתי לפתוח את הפה... אותו זיכרון הדהד בראשי, אותו שופט פנימי נדנד לי והזכיר לי "הרי ניסית בעבר ולא הצלחת" והתחרטתי באותה מהירות שבה החלטתי לדבר. מאותו יום הבנתי שאני לא נועדתי לדבר מול קהל וככה יהיה מעתה ועד עולם. היום אני יודע לומר, שמה שבעצם עשיתי הוא זה: לקחתי תוצאה מסוימת שקרתה בעבר, וקיבעתי אותה כמציאות מאותו רגע ואילך, ולעתיד. בפועל מה שקרה, הוא שקיבעתי לעצמי את הדימוי העצמי שלי כנמוך, בהקשר של עמידה מול קהל ומול אנשים. זה מה שקורה לנו בכל פעם שאנו מקבלים החלטות מסוג זה לגבי עצמנו – אנו מקבעים את הדימוי העצמי שלנו. האם אתם גם מכירים מקרים דומים לגבי עצמכם? שבהם לקחתם תוצאה מהעבר שלכם וקיבעתם אותה חזק לתוך העתיד שלכם? היום אני יודע, שרובנו עושים זאת שוב ושוב. אנו נותנים יותר מדי כוח ומשמעות לחוויות שלנו מן העבר. ובמקרה שלי, מי שיחס את החשיבות הגדולה הזו לאותה החוויה, היה – רק אני! אז לא הבנתי את העובדה, שביכולתי לשנות את התפיסה הזאת של עצמי. הרבה אנשים נותנים כוח למצבים קבועים שבעצם יכולים להשתנות. להרבה מאוד אנשים יש הרגל להשאיר תוצאות לא רצויות או נסיבות כאלה ואחרות בראשם ולהגדירם כמציאות. הם תולים את האשמות שלהם ואת התרוצים שלהם באותן נסיבות ומגדירים את עצמם לפיהם כאילו שהם היו קבועים ובלתי ניתנים לשינוי. השאלה שאני שאלתי את עצמי ושאתם צריכים לשאול את עצמכם במצבים כאלו היא, האם זה ניתן לשינוי או האם זה בשליטתי? האם ישנם ארועים שהאמונה שאני מחזיק בה אינה נכונה לגביהם? למשל, אדם שנמצא במצב כלכלי קשה, נוטה לייחס למצב הזה קביעות מוחלטת, שהוא אף פעם לא יוכל לצאת מאותו מצב נתון. אבל מה אם הוא ישאל את עצמו, האם זה ניתן לשינוי? האם זה בשליטתי והאם ביכולתי לשנות את המצב? מעצם השאלה הזאת, אנחנו פותחים את עצמנו לידיעה שכל מה שנמצא בשליטתנו - ניתן לשינוי. אנחנו פותחים את עצמנו לשינוי תפיסתי לגבי עצמנו ולגבי המצב בו אנחנו נמצאים. זה מאוד מאוד חשוב להיות מודעים ולשים לב לזה. לפעמים אני חושב עם עצמי – מה היה קורה אילו הייתי ממשיך לקיים את ההבטחה שנתתי לעצמי באותו יום בכיתה ובאמת הייתי ממשיך להיות נחוש בדעתי לא לדבר מול קהל? מה אם הייתי ממשיך לייחס לאותו יום משמעות כאילו מעתה ועד עולם אני לא אהיה מסוגל לדבר מול קהל? כי זה מה שקרה ואם זה קרה – אז זה בטוח ימשיך לקרות פעם אחר פעם. אז למה בעצם לנסות אחרת? מה היה קורה אם לא הייתי משנה את הדימוי העצמי שלי? לי ברורה התשובה – לא הייתי מממש את הייעוד שלי. לא הייתי חי חיים מלאים ומספקים, לא היה ביכולתי לעזור לאחרים. ולא הייתי מבין כתוצאה מזה, שהיכולת שלי לעמוד מול קהל זו רק אחת מהתפיסות שלי לגבי עצמי ששיניתי, וככה אני יכול להמשיך לתפיסה הבאה שמעכבת אותי ולמוסס גם אותה. ולהמשיך להתפתח. היכולת הזו למוסס תפיסות שונות נכונה לכל אדם. הרי לכולנו יש את השופט הפנימי הזה שאומר לנו "היי, הרי לא הצלחת בעבר... היי, עשית לעצמך פדיחות בעבר... " לכולנו! גם לבן אדם שנראה הכי בטוח בעצמו! היכולת הזו למוסס תפיסות שאינן מקדמות אותנו – היא יכולת שקיימת בכולנו. אנחנו רק צריכים להחליט להסתכל על עצמנו במשקפיים ורודים יותר ולהפסיק לשפוט את עצמנו לחומרה כל כך. כולנו יכולים להעיף את השדונים הקטנים האלה או לפחות להחליש להם את עוצמת הווליום. כולנו יכולים, באופן מכוון ומודע לשנות את תפיסת הדימוי העצמי שלנו. האופן שבו אנו יכולים להשפיע ולשנות את הדימוי העצמי שלנו, הוא אחד מהתחומים בהם התמחתי בשנים האחרונות. במהלך כל שנות פעילותי, קיבלתי המון שאלות שנוגעות לדימוי העצמי שלנו, ובאופן ספציפי יותר, כיצד ניתן להעלות את הדימוי העצמי שלנו. לכם החלטתי לקיים שיחת אימון מיוחדת שנועדה רק לנושא הזה! ביום ראשון הבא, 13.2.2011 בשעה 21:00, אני אקיים שיחה שבה אענה על כל השאלות שלכם בנוגע לדימוי העצמי. ההשתתפות בשיחה היא בחינם – יש להירשם מראש באתר. אני מזמין אתכם לשאול אותי כל שאלה שנוגעת לדימוי עצמי. אני לא מבטיח שאספיק לענות על כל השאלות במהלך השעה של השיחה – אך אני בהחלט מבטיח לנסות. וכמובן, אשמח להערות והתגובות שלכם כאן בבלוג! שלכם, ערן.