תגלית

"אם זה היה קורה לפני חצי שנה, הייתי מתפרקת מזה" פגשתי אותה לראשונה בדצמבר האחרון. היא השתתפה בסדנת "התגלית" .   לצורך העניין נקרא לה "חגית" (שם בדוי).   יש לה עסק כבר לא מעט שנים והיא הרגישה תקופה ארוכה ש"זה כבר לא זה". שהיא אמורה לעשות משהו אחר, גדול יותר, משמעותי יותר. אבל לא היה לה מושג אפילו מאיפה להתחיל ולחפש מה זה "הדבר הבא" שלה.   היא עברה חוויה משמעותית בתגלית, התחילה לקבל תשובות מדוייקות ועמוקות והחליטה להמשיך למסע של גילוי ודיוק השליחות שלה.   היא בחרה בי כמדריך למסע שלה ללוות אותה בתהליך של גילוי השליחות שלה, ויצאנו לדרך.   לפני כשלושה שבועות נפגשנו שוב ובסיומה של אותה פגישה היא יצאה עם הגדרה מדוייקת של השליחות שלה בעולם: המהות שלה (ההוויה שלה בעולם) והברכה שלה (הטרנספורמציה שהיא יוצרת בעולם). שיעורי הבית שהיא קיבלה בסיומה של אותה פגישה היו לבחון את ההגדרה שהיא קיבלה בחיים שלה, לשתף עם אנשים ולראות כיצד הדיוק הזה מרגיש לה. זהו שלב חשוב בתהליך, וגם אחד המפחידים שבהם, כי לרוב אנשים מקבלים מידע כל כך משמעותי על התפקיד שלהם כאן בעולם, שבאופן טבעי עולה בהם הפחד שזה משהו ש"גדול" עליהם או שהם לא ראויים לו. כאשר אנו מתנסים ומשתפים את המידע עם אחרים אנו יכולים לראות כיצד הוא משפיע עליהם רגשית ומה התגובה שלהם, והיא נותנת לנו סוג של אינדיקציה לדיוק של המידע. ככל שהתגובה הרגשית שלהם ושלנו למידע גבוהה יותר, כך אנו יודעים שהמידע שקיבלנו מדוייק יותר.   אבל שום דבר מזה לא הכין אותה למה שעתיד היה להתרחש למחרת.   והאמת היא שגם אני לא ידעתי על כך דבר עד לפני ששוחחנו שוב בשבוע שעבר ואז היא סיפרה לי, שיום למחרת הפגישה שלנו, המשפחה שלה עברה טלטלה משמעותית.   בעלה ניהל מיזם חשוב ב-15 השנים האחרונות. הוא היה הלב והרוח של המיזם הזה, ונתן את כל ליבו ונשמתו למיזם. הוא בנה אותו כמעט לבדו מאפס, רתם את האנשים, הוביל אותם והיה הרוח החיה.   עד שברגע אחד כל זה נגמר.   בעקבות חילוקי דיעות ביניהם, המשקיע הראשי במיזם החליט לשחרר אותו מתפקידו במיזם.   כך, ברגע אחד, כל מה שהוא עבד ובנה במשך 15 שנים כבר לא היה שלו יותר.   אני חושב שאין משפחה שארוע כזה לא היה מטלטל אותה, אפילו מפרק אותה. מעבר למימד הרגשי, יש גם את המימד הכלכלי הברור שחלק משמעותי מהפרנסה המשפחתית נעלם כך ברגע.   אבל כשחגית סיפרה לי בשבוע שעבר, היא לא נשמעה כמו מישהי שעברה זעזוע שכזה.   הנה כמה מהמשפטים ששמעתי ממנה בשיחה:   "האדמה שלנו רעדה, אבל אני לא רעדתי. לא נבהלתי. אני לא נבהלת כי אני יודעת מה המהות שלי, ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממני. אני מרגישה שיש בתוכי משהו יציב. כשזה קרה הרגשתי סוג של בטחון פנימי שלא הכרתי אותו קודם. והוא מאד הרגיע אותי. אם זה היה קורה לפני חצי שנה, הייתי מתפרקת מזה. האדמה שלנו רועדת אך יש לי בטחון. פתאום הבנתי לעומק את הברכה שלי, קיבלתי שיעור. אני מרגישה מודרכת ולא אבודה בסיטואציה הזו"   מאד ריגש אותי לשמוע אותה מדברת כך. עבורי זה היה סוג של חיזוק לידיעה שלי עד כמה זה חשוב ובעל ערך עבורנו להיות מחוברים למי שאנחנו. עד כמה חשוב הדיוק הפנימי הזה. עד כמה חשובה הידיעה של מי אנחנו ומה התפקיד שלנו בעולם.   הסיפור של "חגית" היה יכול להראות אחרת לגמרי. לצערנו, רוב הסיפורים הדומים שאנו שומעים עליהם, מסתיימים אחרת לגמרי.   הסיפור של חגית ובעלה עדיין לא הסתיים, הם עדיין בתוכו. אבל הם חזקים יותר ומחוברים יותר. חגית סיפרה לי שבעלה עצמו פרגן לה עד כמה הכח והעוצמה שלה עזרו לו. "הוא פתאום הבין מה המשמעות של התהליך שאני עוברת בחודשים האחרונים".   כל אחד מאיתנו עובר וחווה משברים כאלו ואחרים בחיים שלנו. אף אחד מאיתנו לא חסין מכך. השאלה היא מי אנחנו כשאלו קורים. איך אנו מתמודדים איתם, ויותר מכך – עד כמה אנו מצויידים להתמודד איתם. עד כמה אנו חזקים להתמודד עם מה שפוגש אותנו. וככל שאנו חזקים יותר, בפנים כך קל לנו יותר.   לרוב קל לנו להתייחס לרעיון של להיות ולחיות בשליחות שלנו כאל משהו שאנו עושים בעולם עבור אחרים. כיצד אנו יוצרים טרנספורמציה ושינוי בחיים של אחרים ומשפיעים על העולם. אבל האמת היא, שהצעד הראשון הוא בשינוי שאנו עוברים ובטרנספורמציה שאנו יוצרים בחיים שלנו.   התהליך שחגית עברה ועודנה עוברת הוא בדיוק זה. היא עוברת בעצמה את הטרנספורמציה שהיא נועדה להביא לעולם. דרך ההתמודדות שלה היא מייצרת פתרונות גם עבור אחרים. והיא חזקה יותר מתמיד להתמודד עם כל מה שיפגוש אותה בנתיב השליחות וההשראה של חייה.   ומילה אישית לחגית: זוהי זכות גדולה עבורי להיות שותף ולו במעט למסע מעורר ההשראה שאת עוברת. תודה!     אם המסע של חגית עורר בכם השראה, ואתם רוצים גם להתחיל ולפסוע בדרך השליחות שלכם, אז "התגלית" היא הצעד הראשון.   מוזמנים לפגוש אותי ב-31/5  לסדנה ממוקדת של יום שלם, ובה תקבלו את אותם הכלים שחגית קיבלה ושהעלו אותה על נתיב השליחות שלה.   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם, ערן אם המסע של חגית עורר בכם השראה, ואתם רוצים גם להתחיל ולפסוע בדרך השליחות שלכם, אז "התגלית" היא הצעד הראשון.   "התגלית"  לסדנה ממוקדת של יום שלם, ובה תקבלו את אותם הכלים שחגית קיבלה ושהעלו אותה על נתיב השליחות שלה.

"לחיות זה הדבר הנדיר ביותר שקיים בעולם. מרבית האנשים רק מתקיימים" - אוסקר ווילד אני חושב שאם נערוך סקר בין כל האנשים החיים בעולם, נגלה תוצאה חד משמעית: מרביתם היו מאמינים שהם היו יכולים לחיות חיים הרבה יותר מהנים מהחיים שהם חיים כרגע.   חיים מלאים יותר, מספקים יותר, משמעותיים יותר, מהנים יותר ונעימים יותר.   חיים שבהם הם מוכנים יותר להסתכן, לעשות פעולות שמרגישות להם נכונות ומדוייקות יותר עבורם, "להילחם" על הדברים שחשובים להם באמת, ולעשות דברים שיש להם משמעות גבוהה יותר.   אלו הם חיים שכאילו מקיימים סוג של "מציאות אלטרנטיבית" לחיים שהם מקיימים היום.   אלו הם לא רק חיים אחרים, אלא למעשה זוהי "אנרגיית חיים" אחרת. חלופית. שונה.   אנרגיית חיים שבה אנו בלתי ניתנים לעצירה, מחוברים בדיוק מופלא לעצמנו ולמהות הגבוהה יותר שלנו, למי שאנחנו. אנחנו לא חוששים, לא פוחדים ולא נמנעים מלעשות את מה שאנו מאמינים בו.   זו לא תאורייה עלומה.   כל אחד מאיתנו כבר הספיק בחייו "לדגום" את אנרגיית החיים הזו בשלב כזה או אחר בחייו. כל אחד מאיתנו כבר חווה זאת בעבר בסיטואציה כזו או אחרת.   אבל לרוב, אנו חוזרים ל"מוכר ולידוע" שלנו. לאנרגית חיים אחרת. שונה מאותה "אנרגיית חיים" מספקת וממלאת.   לא פעם החוויה שלנו של אותה אנרגית חיים מיוחדת היא רגעית ולא נמשכת זמן ארוך מדי. כאילו זכינו לסוג של הצצה להצגת תאטרון יחודית ושונה, ואז המסך נופל על הבמה ומסתיר את המשך ההצגה מאיתנו. וכל מה שנשאר לנו זו אותה טעימה יחודית, של כמה רגעים יחודיים שלאחריהם אנו ממשיכים לבהות במסך שנפל אל מול עיננו, ורק יכולים לדמיין "איך ההצגה החלופית של החיים שלנו היתה יכולה להיראות".   ואז אנו חוזרים בחזרה לחיים ה"נורמליים" שלנו. לאנרגיה של השגרה השוחקת והמעייפת. של אותם דברים שאנו "צריכים", "אמורים", "מצופים" או "מתבקשים" לעשות. בחזרה לחיים נורמליים שבהם הורגלנו לחשוב על כל מה ש"אנחנו לא יכולים"מאשר על מה שאנו יכולים ומסוגלים לעשות.   לפעמים, אם זה ממש ירגיש לנו כבר "בלתי נסבל" או כואב מספיק אנו נצא לחפש לכך פתרונות. אך טבע האדם גורם לנו לחפש "פתרונות קסם מהירים". סוג של גלולות קסמים שאנו לוקחים, מרגישים טוב לכמה שעות, ימים או אולי שבועות, ואז חוזרים שוב לרגיל שלנו.   מנסיוני, אין באמת גלולת קסמים שכאלו. יש כל מיני גלולות שיגרמו לנו להרגיש טוב לזמן רגעי, אבל אם אנו באמת רוצים לעשות שינוי בחיים שלנו ולשנות אנרגיה נדרש תהליך.   מעצם הוויתו, תהליך הוא לא משהו נקודתי הוא מתמשך. הוא לא קורה ברגע אחד והוא לא נמשך זמן קצר.   האמת היא, שכשמדובר בחיים שלנו, זהו תהליך שנמשך וימשך לאורך כל ימי חיינו.   אלו הם לא איזה שהם "פתרונות חיצוניים" שיגרמו לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם החיים שלנו. זה לא איזו "שיטה" או "אסטרטגיה" שנפעיל שתשנה את חיינו מהקצה אל הקצה. זה לא שיש לי משהו נגד שיטות או אסטרטגיות שעובדות, נהפוך הוא. אבל לרוב, אם לא נעשה שינוי בתפיסה שלנו ובמערכת האמונות שלנו, אנו לא נתמיד ולא נשתמש בשיטות ובכלים החדשים שרכשנו.   מנסיוני, הפתרונות שאנו מחפשים הרבה יותר קרובים ממה שאנו יכולים לדמיין.הם נמצאים אצלנו בפנים ולא אצל אף אחד אחר בחוץ.   כל הידע שאנו חושבים שחסר לנו, כבר קיים. הוא קיים ומתקיים אצלנו – בפנים. בתוכנו.   אין לנו בעיה של ידע שחסר לנו כיצד לשנות ולשפר את חיינו. יש לנו בעיה אחרת. בשפת המהנדסים הייתי קורא לכך: בעיית גישה. יש לנו בעיה בגישה לידע הזה שאנו מחפשים.   איך משיגים את הגישה לידע החשוב הזה? מתחברים פנימה, למהות האמיתית שלנו. שם כל התשובות כבר מחכות לנו.   אם אתם רוצים לעשות את הצעד הראשון והמשמעותי להתחבר למי שאתם באמת, למהות האמיתית שלכם, ולאותו ידע חשוב שמגדיר באמת את מי שאתם,"התגלית " יכולה להיות הצעד הבא שיקח אתכם לשם.   אני לא מבטיח כאן שום גלולת קסמים. זה דורש תהליך. אבל ב"תגלית" אראה לכם את הצעד הראשון ואת הדרך שתקח אתכם לשם.   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם, שלכם, ערן.