שליחות

ככה *לא* עושים שיווק!

אז אני מניח שגם אתם מקבלים סמסים והודעות מהסוג הזה, כמו כאן בתמונה. אני לא יודע מאיזו חברה זה נשלח (למרות שהמספר ממנו ההודעה נשלחה יכול לחשוף), אבל יש כאן לדעתי, כל כך הרבה טעויות בדרך ובגישה הזו.. הנה רק כמה מהן: 1. כמו שכתבתי למי שזה לא יהיה בתגובה, הדרך לבנות אמון עם הלקוח הפוטנציאלי שלך זה בטח לא בלפתוח בשקר. אני באמת לא מצליח להבין מה הם חושבים? שאם הם ישקרו לי אני אבטח בהם? ואם הם משקרים כבר בתחילת מערכת היחסים שלנו, אז מה יהיה בהמשך? כנראה שישקרו לי גם - עוד יותר. 2. ברור מהניסוח שההודעה הזו היא גנרית. למרות שנשלחה בסמס, אין בה שום מימד אישי, אפילו לא השם של השולח האלמוני. זה אולי היה מתאים ל"שיווק של פעם", אבל בעידן הנוכחי, חשוב לנו כלקוחות היחס האישי, ולהכיר את מי שעומד מולנו בצד השני. בוודאי שאין לי עניין להמשיך בקשר שמתחיל ככה. זה אגב לא שונה מהרבה מאד אתרי אינטרנט שאני רואה, שבהם כאשר נכנסים לדף של ה"אודות" יש שם טקסט מנופח עם הרבה מילים מפוצצות כמו חזון, וערכים וכו', אבל שום תמונה ואפילו לא שם של מי שעומד מאחורי החברה. 3. ברור שהדרך לפתות את הלקוח התמים היא דרך המחיר, וזה גם מה שההודעה הזו מנסה לעשות. לגרום לי לעבור חברה רק כי הם מציעים לי משהו בכמה שקלים פחות.  אז זה נכון שהמחיר במקרים שונים יכול לעשות הבדל, ואני בטח לא מזלזל בשום שקל, אבל אם זו האסטרטגיה שלהם לבדל את השרות שלהם, רק כי הוא זול יותר בכמה אגורות (האמת שאפילו לא טרחתי לבדוק, אולי זה אפילו נכון), זו לא האסטרטגיה החכמה.  מהסיבה הפשוטה, שמחר החברה המתחרה תוזיל לי את המחיר בדיוק למחיר שהם מציעים רק כדי לשמר אותי כלקוח. רוצים להשיג אותי? תסבירו לי למה אתם טובים יותר? איך השרות או המוצר שלכם עדיף על האחרים? איך שרות הלקוחות שלכם הוא הטוב ביותר שיש? כיצד הטכנולוגיה שלכם מהירה יותר? וכו'...  אין לכם את כל אלו? אז אולי כל מה שנותר הוא לשלוח סמסים הזויים ולקוות לתפוס כמה לקוחות תמימים... אגב - חברת הסלולר הזו היא לא היחידה שחוטאת בכך. אני מקבל כל הזמן הודעות דומות מאנשים שמעולם לא שמעתי את שמם שמציעים לי, בהמשך לשיחתנו שכמובן לא התקיימה מעולם, לבנות לי אתר תדמיתי בחינם, רק תמורת דמי אחסון חודשיים (בעלות מופקעת כמובן) וכן הלאה. הסיבה שהם ממשיכים לשלוח את ההודעות האלו היא פשוטה: זה עובד להם. ישנם מספיק אנשים תמימים שיגיבו להודעות הללו... אז בואו ונעזור למגר את התופעה הזו.. אל תגיבו להודעות כאלו.  בואו ונייבש את התופעה המבישה הזו ביחד...

מה אני עושה פה לעזאזל?

הי! זה היה כמה שנים אחרי שכבר עזבתי את אינטל ויצאתי לדרך עצמאית. הקמתי את העסק הראשון שלי, וכשלוש שנים לאחר מכן כבר פתחתי חברה נוספת שהפכה בזמן קצר גם היא לסיפור הצלחה משגשג.   הצלחה היא דבר מתעתע לפעמים. יש לה הרבה צורות והרבה פנים.   יש את הרובד החיצוני – הכסף, ההכרה, הפרסום, ההערכה, ההשפעה וכל מה שמשתמע מכך.  אנשים רבים נמצאים בסוג של "מרדף" אחרי הסממנים החיצוניים הללו. ואין בכך שום דבר רע או פסול.   גם אני נהניתי מהם. ועם רוב מה שהם מביאים אותם.   לרוב אנו פועלים על מנת לממש ולהגשים צרכים חיצוניים שיש לנו (בית גדול, רכב חדש, נסיעה לחו"ל, קידום בתפקיד, הכרה ופרסום וכו') מתוך תקווה שאלו יתנו לנו את תחושת האושר שאנו רוצים. אבל זה לא קורה כך. אפילו אם אנו מרגישים אושר כאשר השגנו יעד כזה או אחר, תחושת האושר הזו אינה מחזיקה לאורך זמן, היא רגעית ואינה מתמשכת.   כי גם כשמשיגים אותם, זה לא מבטיח שבאמת נרגיש שהגענו אל ה"מנוחה והנחלה". כי זה לא באמת משנה כמה "הצלחה חיצונית" אנחנו חווים, אם בפנים, בתוכנו הדברים לא "יושבים לנו במקום הנכון" ומסונכרנים עם הרצונות האמיתיים שלנו:"הרצון הנשמתי" שלנו.   אני קורא לזה הרצונות האמיתיים, כי לא פעם אנחנו רודפים אחרי דברים שנראה לנו שאנחנו רוצים או צריכים, אבל הם לא באמת מה שהנשמה שלנו מחפשת, רוצה וצריכה.   כי הנשמה שלנו לא באמת צריכה את הכסף, ההכרה והפרסום כדי להרגיש מסונכרנת, שלמה ומוגשמת. היא מחפשת דברים אחרים...   אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש איזה שהוא תפקיד מסויים מאד שבאנו למלא כאן בעולם זה, ובתקופה שאנו נמצאים בה.   תקראו לכך יעוד, שליחות, תפקיד או איך שאתם רוצים. זה לא ממש משנה איזה שם ניתן לכך, אבל השורה התחתונה היא שיש לנשמה שלנו רצון כלשהו.   לא תמיד הרצון ה"נשמתי" שלנו מסונכרן עם הצרכים של ה"אגו" שלנו שהם אותם סממנים חיצוניים.   למשל האגו שלנו צריך כסף, הכרה ופרסום כדי להרגיש שאנחנו בעלי ערך.   הנשמה שלנו יודעת שהיא בעלת ערך ולא זקוקה לאישורים או להוכחות החיצוניות בצורה של כסף, מכונית או בית גדול.   לאורך זמן, ובעיקר כאשר אנו ממוקדים מאד בלהשיג את אותם "רצונות חיצוניים" של האגו שלנו, אנו לרוב מגלים את הפרדוקס הגדול של החיים: כל ההצלחה החיצונית אינה באמת עושה אותנו מאושרים.   לפעמים זה אפילו להיפך – ככל שההצלחה החיצונית גדלה, כך גם גדל איתה התסכול ותחושת הפער הפנימי.   (כתבתי על כך בהרחבה במניפסט שלי: "החתיכה חסרה" שניתן לקבל כאן ללא עלות)   ואז אנחנו מגיעים לנקודה שאין מנוס מאשר לשאול את עצמנו: אז מה אני עושה פה לעזאזל?   כי הרי אם אחרי כל המאמץ שהשקעתי וכל הצלחה החיצונית שהגעתי אליה, אני עדיין לא מרגיש מסופק ומוגשם, אז בשביל מה אני בעצם באמת כאן?   השאלה הזו: למה אני כאן בעולם הזה? היא אחת השאלות החשובות ביותר שאדם יכול לשאול את עצמו.   אני יודע שבאותה תקופה, של מה שיכול להראות כ"שיא הצלחה" עבורי, השאלה הזו העסיקה אותי רבות. השאלה הזו הביאה אותי לתהליך עמוק של חקירה וברור פנימי, להבין באמת למה אני כאן. מה היעוד ומה השליחות הגבוהה שלי בחיים.   התוצאה של התהליך הזה הביאה אותי לרמת דיוק וידיעה פנימית עמוקה של הסיבה שלשמה אני כאן: "להוציא לאור את מנהיגי המחר, להסיר את הקטנות מליבם ולהביאם למימוש נשמתי מלא".   הדיוק הזה הביא לכך שכל העשייה שלי השתנתה. הפכה להיות מדויקת יותר. מדויקת בסוג הלקוחות המגיעים אלי, בסוג המוצרים והתוכניות שאני מציע ללקוחות שלי,   לפני כארבע שנים התחלתי התחלתי ללמד ולעזור לאנשים לזהות את היעוד האמיתי שלהם.   התוצאות הן מדהימות. מאות האנשים שעברו את התהליך וזיקקו את הגדרת היעוד שלהם, מספרים על חווית חיים שונה בתכלית. על חיבור גבוה לעצמם ולמהות הגבוהה שלהם, על השגת תוצאות בקלות ובזרימה, על הנאה ואיזון בחיים שלהם ועל ידיעה פנימית עמוקה ומוחלטת שהם עושים את הדבר הנכון והמתאים ביותר עבורם. אשמח לתגובות שלכם כאן – האם אתם מתחברים לדברים הללו? כיצד זה מופיע בחיים שלכם ומה עשיתם כדי לפתור את זה? מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

זה לא מצפוני למכור

הי! לפני כמה שבועות ישבתי עם לקוחה יום שלם בתהליך אסטרטגיה עסקית שבנינו ביחד לעסק שלה. יש משהו מרתק בעיני בתהליכי האסטרטגיה הללו, כי מתישהו בתהליך, נוצר איזה שהוא קסם, מגיעים לאיזו פריצת דרך, האסימונים נופלים והתובנות מגיעות. וזה לא רק במה שקשור לאפיון העסקי כמו מי הלקוחות, מה המוצרים, איך משווקים וכמה כסף גובים על המוצרים השונים. זה קשור, בהרבה מקרים, גם לתפיסת העולם של בעל העסק. לתפיסת העולם שלו בנוגע לעסק שלו, לחיים שלו, ללקוחות שלו, לערך שהוא מביא לעולם וכדומה. וכך במהלך היום, פתאום היא אמרה לי משפט שגרם לי לעצור. ולעצור אותה ולעצור את התהליך. המשפט שהיא אמרה לי היה: "זה לא מצפוני למכור" שמעתי כבר הרבה דברים בכל מה שנוגע למכירות, אבל משפט שאומר שזה לא מצפוני למכור, זה לא משפט שאתה שומע בכל יום. אני יכול להבין סוחר סמים שמוכר ללקוח שלו, ומרגיש אולי שזה לא מצפוני למכור. אבל אני מכיר אותה היטב, והיא לא במקצוע הזה, ומה שהיא מוכרת הוא בעל ערך עצום ללקוחות שלה. אז עצרתי אותה ושאלתי כדי להבין, למה היא מתכוונת. והיא אמרה שבעצם במקרים מסויימים מגיעים אליה לקוחות שהם קצת מבולבלים, וקצת לא יודעים מה נכון להם ומה מתאים להם, והיא חושבת שאם הלקוח נמצא במקום המבולבל הזה, אז זה לא מצפוני "לנצל את מצבו" (אלו המילים שהיא השתמשה בהן) ולמכור לו. שאלתי אותה אם במצבים הללו היא יודעת מה נכון ומה מתאים להם, והיא ענתה בוודאות מוחלטת שכן! אז אמרתי לה שאני לא מבין איפה הבעיה? הרי אחת הסיבות שבגללן לקוחות מגיעים אלינו מלכתחילה היא שהם מבולבלים! הם לא יודעים תמיד מה נכון להם, הם מתלבטים בין אפשרויות שונות ודרכי פעולה שונות והם באים אלינו כדי שנעזור להם. כדי שנעזור להם לבחור, כדי שנעזור להם להסיר את הבלבול. אבל אם התפיסה שלי היא שזה לא מוסרי או לא מצפוני למכור ללקוח שנמצא במקום הזה, אז אין שום סיכוי בעולם שאני באמת אמכור לו משהו. ואז אני יוצר ללקוח בעיה גדולה יותר. כי הוא בא אלי כדי שאפתור לו את הבלבול, ואני, בגלל תפיסה ואמונה שגוייה, שאני מחזיק בה, מונע ממנו את הפתרון שהוא צריך. ואז הוא עוזב אותי, עוד יותר מבולבל ממה שהוא הגיע, כי בתת המודע שלו נוצרת ומתחזקת האמונה ש"יש אצלי בעיה, כי אפילו המומחה שהגעתי אליו לא יכול לעזור לי!". אנחנו כאן כדי להעניק לאנשים שרות. להביא לידי ביטוי את השליחות שלנו בעולם, ועל ידי כך לשרת אנשים ולעזור להם. אנו לא עוזרים לאף אחד אם אנו מונעים ממנו את השרות והשליחות שלנו. חלק מהערך ומהעזרה שלנו ללקוחות שלנו הוא על ידי כך שאנו מעניקים להם בהירות, מזיזים את הערפל שלפעמים הם אפופים בו, ויוצרים להם נתיב פעולה חדש. זה התפקיד שלנו. ואני מאמין שאם הפתרון שהצענו נכון ומדויק ללקוח, הוא יודע להרגיש את זה. ואז הוא יקנה מאיתנו. אנו לא צריכים למנוע מהלקוחות שלנו את הערך שאנו יודעים לתת להם רק בגלל התפיסות הלא מקדמות שאנו מחזיקים בהן. אבל זה לא נגמר כאן. יש סיבה לכך שהתפיסה הזו עלתה מלכתחילה. ולדעתי זה קשור לתפיסת הערך העצמי שלנו. אם אני לא משוכנע לחלוטין שיש לי ערך אמיתי להביא לעולם אז הדרך של האגו שלי "לשמור עלי שלא אפגע" היא לעורר בי ספקות. ספקות שאני לא מספיק טוב, שאני לא באמת מביא ערך, ושאני לא מתאים לאדם כזה או אחר. הכל כדי שלא אעשה משהו שעלול לגרום לי להיכשל או לא להצליח. לשם כך אנו צריכים להיות בתוכנו בפנים מאד מדויקים ושלמים, עם מי שאנחנו, עם הערך שאנו מביאים לעולם, עם השליחות שלנו. כי אם לא, זה ישתקף אצלנו מיד בחוץ. וזהו תהליך עמוק, שלוקח את הזמן שלו, והאמת שהוא אף פעם לא נגמר. אז לפני שאתם הולכים לחפש עוד "גלולת קסם" שתעזור לכם "למכור טוב יותר", כדאי להתחיל בפנים. עם השאלות החשובות יותר: מי אני? למה אני כאן? מה הערך שאני מביא לעולם? אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך... האם זה לא מצפוני למכור? שלכם, ערן נ.ב - אם אתם מרגישים שחסרה לכם אסטרטגיה עסקית ושיווקית, מובנית, מסודרת וארוכת טווח לעסק שלכם, מוזמנים ליצור איתנו קשר עם הפרטים שלכם, ונחזור אליכם מיד. אולי גם אנחנו צריכים לבלות קצת זמן איכות ביחד על העסק שלכם? :)

קפיטליזם קשוב

את היומיים האחרונים ביליתי בטבריה. יומיים אינטנסיביים, מהנים ומרתקים ביחד עם עוד כ-25 חברים, בקורס הראשון של הכשרת שגרירים של קפיטליזם קשוב ישראל. מעבר לציניות, לחשדנות ולסקפטיות הטבעית של אנשים רבים כלפי עסקים, חברות ותאגידים, צומחת, מתפתחת ומתהווה לאט לאט, אבל בבטחה, תנועה חדשה של עסקים. עסקים של העולם החדש. עסקים שבהם יעוד ושליחות הן לא מילים "גסות", "גבוהות" או "רוחניות מדי" אלא הדלק שמניע את כל החברה. עסקים שבהם קבלת ההחלטות מונעת קודם כל מהרצון של הבעלים, המנהלים והעובדים שבחברה לשמור על נאמנות ל"נתיב היעוד" שלהם, ולא משורת הרווח. עסקים שבהם הרווחיות והרווחים הינם מרכיבים חשובים בהחלט, אבל אלו הם לא "רווחים בכל מחיר" אלא "רווחים לצד ערכים". עסקים שבהם רמות החיבור של העובדים לחברה, ליעוד ולשליחות של החברה, מביאים אותם למקומות שעסקים אחרים יכולים רק לחלום או לדמיין שקיימים. עסקים שהביצועים העסקיים שלהם מגיעים לעד פי 10 מול עסקים "מסורתיים". וזוהי רק טעימה קטנה. בארבע השנים האחרונות מאז שהקמתי את קהילת "השליחות", פגשתי וליוויתי מאד יזמים ובעלי עסקים קטנים, שמפתחים "עסקים מבוססי שליחות". האנשים בקהילת "השליחות" הם אמנם עדיין "עסק קטן" בהגדרה, לרוב one man show, אבל בחשיבה שלהם, בהתכווננות שלהם, ובפעולות היום יומיות שהם עושים - הם "גדולים". גדולים מאד. הם אמנם אולי בתחילת הדרך העסקית שלהם, אבל הם כבר היום פועלים, כפי שיותר ויותר עסקים וחברות יפעלו בעתיד. האנשים הללו, הם האנשים שבונים ומפתחים את היסודות לעולם העסקים החדש. בהתמדה, לעיתים בסיזיפיות, ובעיקר עם הרבה אמונה, התלהבות ותשוקה, שנובעים מתוך השליחות המדוייקת שלהם בעולם. העתיד קורה עכשיו. עולם העסקים של העתיד מתהווה ברגעים הללו.   יצאתי נרגש ומלא מחשבות מהיומיים האלו. מעבר לכל ההערות שרשמתי לעצמי, ל-4 עמודי ה-To Do של משימות שרשמתי, יצאתי גם עם עוד יותר שאלות. שאלות בנוגע לאתגרים שעוד עומדים בדרך. לאיך "מורידים את זה לקרקע" בצורה מהירה יותר. איך מפשטים את זה עוד יותר לאנשים שפתוחים כבר היום לרעיונות הללו. ואיך מחברים וסוחפים עוד ועוד אנשים למגמה הזו. אם הדברים הללו מדברים אליכם, אם אתם מרגישים שאתם חלק מאותם "המנהיגים החדשים", אם המילים "עסקים" ו"שליחות" מתחברים לכם בראש, ובעיקר בלב, נשמח לחבר אתכם לקהילת "השליחות". יכולים לקרוא כאן עוד פרטים על קהילת "עסקים מבוססי שליחות". נתראה בשליחות! שלכם, ערן.

מה שמאסלו לא הספיק לפרסם לפני שמת...

הי! את התאוריה של פרמידת הצרכים של מאסלו מרבית האנשים מכירים.   ב-1943 מאסלו פרסם את התאוריה שאומרת שלכל בני האדם ישנם 5 צרכים בסיסיים, שהם פועלים על מנת להשיג אותם בחייהם. וכל עוד אדם לא השיג את הצרכים ברמה הנמוכה יותר, הוא לא יפעל להשיג את הצרכים ברמה הגבוהה יותר.   5 הצרכים הבסיסיים שמאסלו פרסם בתאוריה שלו היו: צרכים פיסיולוגיים (אוכל, שתייה, שינה, הגיינה וכו'), צרכים של בטחון קיומי, צרכים של שייכות ואהבה, צרכים של כבוד והערכה ובפסגת הפרמידה, ברמה החמישית – הגשמה ומימוש.   מ-1943 ועד שנפטר ב-1970, מאסלו המשיך לחקור את תאוריית הצרכים שלו, וממש לפני שנפטר הוא החל להסביר שישנו גם שלב שישי ונוסף, אך הוא לא זכה לפרסם זאת באופן מסודר.   השלב השישי שמאסלו הוסיף למודל שלו נקרא: התעלות (Transcendence). שברמה הזו האדם מתעלה מעבר לצרכי האגו האישיים שלו, ומתחבר לרמת תודעה גבוהה יותר המכירה בכך שכולנו אחד. במקום הזה האדם כבר מתמקד במטרות שהן "גדולות ממנו", לטובת הכלל: אנשים אחרים, העולם והיקום: כאשר גיליתי את העדכון הזה של מאסלו, זה עשה לי המון שכל. אני חושב שכל אחד מאיתנו היה רוצה לדעת בערוב ימיו שהוא עשה משהו משמעותי לטובת הכלל. אנחנו רוצים לדעת שהשארנו איזה שהוא חותם.   בעיני זהו אחד מהכוחות המניעים המשמעותיים שיש לנו בחיים כיום.   כי ככל שהעולם התקדם והתפתח, כמות האנשים הנמצאים באמת במצבים קשים של "השרדות" הולכת ומצטמצמת. מה שאומר שיותר ויותר אנשים מחפשים לממש ולהגשים את הרמות הגבוהות יותר של מאסלו.   יש שתי תופעות מעניינות שאני רואה שקורות בשנים האחרונות, ככל שהתודעה האנושית מתפתחת.   הראשונה: זה אף פעם לא באמת מספיק ישנם אנשים שלמרות שהם מאד מצליחים בכל קנה מידה במה שהם עושים, וכל 4 הצרכים הראשונים לגמרי באים על סיפוקם (פיסיולוגיים, בטחון, שייכות, הערכה), הם עדיין לא מצליחים להרגיש שהם אכן מממשים ומגשימים את עצמם.   זה קורה ללא מעט אנשים. למרות שיש להם את הכסף, הבטחון, ההכרה והפרסום שהם רוצים – זה לא מספיק.   אני זוכר גם אותי, לפני כ-12 שנים כשעוד עבדתי כמנהל בכיר ב"אינטל",כשלכאורה "היה לי את הכל", הדבר שלא היה לי ושלא הצלחתי לשים עליו את היד שלי, היה המימוש וההגשמה, וכעת אני מבין שגם לא את הרמה של ההתעלות.   לפני כמה חודשים כתבתי על כך פוסט שנקרא: "אני מאד מצליח אבל לא מאושר", שמתאר שיחה שהיתה לי עם לקוח שהיה בזמנו מנכ"ל מאד מצליח בתחומו ובאותה נשימה, גם מאד מאד מתוסכל.   כלומר, בלי ההגשמה וההתעלות, ברמה הגבוהה שלהם, אנו לא באמת נהיה מסופקים ומאושרים. זה לא עניין של כסף, הכרה ופרסום, או כל דבר חיצוני אחר.   התופעה השניה: מאסלו נפל על הצד! הסברה הראשונית של מאסלו היתה שבכדי להשיג את רמות הצרכים הגבוהות יותר, אנו צריכים לפעול כדי להשיג את הרמות הבסיסיות קודם לכן. כלומר, לפני שאוכל להשיג מימוש והגשמה והתעלות, עלי קודם לכן להשיג במלואם את הצרכים הקודמים של בטחון, אהבה והערכה.   זה בהחלט היה נכון בעבר, אבל אני רואה איך במציאות הנוכחית, יותר ויותר אנשים פועלים על מנת להשיג את הרמות הגבוהות יותר של מאסלו –במקביל לכך שהם פועלים לספק לעצמם את הצרכים הבסיסיים יותר.   הדגש כאן הוא על פעילות במקביל, ולא באופן טורי כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר.   כלומר, התלות שהיתה בעבר, במעבר משלב אחד לשלב מתקדם יותר, הולכת ומצטמצמת, ואפילו נעלמת.   המסקנה שלי משתי התופעות הללו, היא שכדי באמת להיות מאושרים, אנחנו רוצים וצריכים לפעול להשיג את ההגשמה וההתעלות ברמה הגבוהה יותר שלהן.   למרות שמקובל לחשוב, שאלו הם דברים שנוכל או כדאי לדחות "לאחר כך", לאחרי שנסתדר, נתיישר, נשיג את הבטחון שלנו וכו', הרבה מאד אנשים אינם מוכנים לחכות ל-some day הזה שאולי לא יגיע לעולם, ומעדיפים לפעול במקביל.   אשמח לשמוע איפה הדברים האלו פוגשים אתכם, ואם אתם רוצים לפעול בצורה אקטיבית לעבר הרמה השישית של מאסלו, ולקבל כלים יוצאי דופן להגיע לשם, אז סדנת "התגלית" הקרובה היא הצעד הבא שלכם.   ב"תגלית" אני מעניק למשתתפים, מעבר להבנה המעמיקה של התהליכים שתארתי כאן, גם מספר כלים מעשיים, מאד אפקטיביים ומאד משמעותיים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, לקבל הנחיה מדוייקת ותשובות מדוייקות לשאלות החשובות ביותר שלנו. שאלות כמו: מי אני? למה אני כאן? ומה נועדתי לעשות בעולם.   נתראה בתגלית! שלכם, ערן.

הבעיה העסקית מס' 1 של עסקים רבים והפתרון שלה!

הי! **הערה: זה כנראה לא יהיה מה שחשבתם...   אז יצאתם לדרך העסקית שלכם, יצרתם מוצרים ושרותים, התחלתם למכור אותם, הבנתם שאתם צריכים לדעת גם לשווק ולמכור (כי בעצם בשום בית ספר והכשרה אקדמאית לא מלמדים אותנו את זה), התחלתם להשתפר בזה, אולי נעזרתם בליווי עסקי כזה או אחר, התקדמתם, התפתחתם... ואז?   מה קורה עכשיו?   ישנם סוגים שונים של אנשים כמובן, וסוגים שונים של עסקים, אבל במקרים רבים, יצא לי לפגוש לא מעט בעלי עסקים שלאחר מספר שנים מגיעים לנקודה שבה הם מרגישים אותה. אצל חלק זה יהיה קל יותר, אצל האחרים, ובמיוחד ככל שעובר הזמן, זה יורגש קשה יותר, אבל רובם מרגישים אותה.   ה"אותה" שאני מדבר עליה, היא: התקיעות.   אותה הרגשה, שאין זה משנה כמה אנו מתאמצים, כמה אנו לומדים ומתפתחים, אנו נמצאים, פחות או יותר באותו המקום. אז נכון שהשתפרנו מאיפה שהיינו בעבר, שאנחנו היום במצב טוב יותר, אבל עדיין, מול איפה שאנו מרגישים שהיינו יכולים להיות – אנו מרגיש תקועים.   לרוב בנקודה הזו, אנו ננסה לחפש לכך פתרון. בעולם העסקי, יש אינספור פתרונות אפשריים לכך. אנו מאמינים שאם רק יהיה לנו הידע שאנו חושבים שחסר לנו, או אם נכיר את השיטה החדשנית יותר להביא לקוחות, או שנקבל יעוץ ממי שנחשב – אז כל הבעיה הזו תיפתר. ולפעמים באמת זה עוזר, אבל הרבה פעמים – זה לא עוזר לנו. ואנו ממשיכים להרגיש את אותה התקיעות.   זה לא שאני נגד ידע עסקי, ליווי ותמיכה. להיפך, אני עצמי תמיד לומד, מתפתח ונעזר באחרים. אבל היום אני מבין שמעבר לידע והליווי החיצוני, שאני מחפש לקבל, יש משהו משמעותי יותר, ומשפיע יותר שעלי לטפל בו קודם כל. ושאם לא אתן עליו את הדעת, אין זה משנה כמה ידע ועזרה חיצונית אקבל, זה לא ממש ישנה את המצב.   התקיעות הזו, שאנו חווים אותה בשלבים שונים בחיינו נובעת לא מכך שחסר לנו ידע כזה או אחר. היא לא תפתר על ידי איזה שהוא "משהו" חיצוני שאנו צריכים להשיג אותו.   התקיעות הזו, באה לאותת לנו שיש משהו בפנים אצלנו שאינו נכון יותר.   לרוב היא באה לסמן לנו על כך שקיים בנו ניתוק. ניתוק של האדם מעצמו, מהפנימיות שלו, מהשליחות שלו, מהאינטואיציה הפנימית שלו או מהנשמה שלו (כל אחד לפי אמונתו).   אנשים שחיים כך, מנותקים מהעולם הפנימי והעולם הגבוה שלהם, הם לרוב גם מנותקים מהסביבה הקרובה שלהם. מנותקים מילדיהם, ומבן/בת זוגם, מנותקים מאותם אלו שהם נועדו להשפיע עליהם (הלקוחות).   כאשר אנו מנותקים מהמהות הגבוהה שלנו זה כמו לחיות בתוך מציאות מקבילה, שבה הדברים אינם עובדים לנו כמו שהיינו רוצים שיהיו. שבה אנו לא בזרימה הטבעית של החיים, אלא בנתיב שיש בו מאמץ וחיכוך.   במקרה הזה, הפתרונות שנכונים לנו אינם נמצאים שם "בחוץ", הם נמצאים אצלנו "בפנים".   ישנם הרבה אנשים שהם "מנהיגים של שינוי בעולם". הם הגיעו לכאן על מנת להוביל שינוי, לפרוץ דרך חדשה, להנהיג. חלקם מודעים לכך יותר, מרביתם פחות.   יש בתוכם חלק שיודע, יותר או פחות, שזהו התפקיד שלהם כאן, אך כל עוד הם נמצאים ב"ניתוק", העוצמה שבה הם מביאים זאת לידי ביטוי ומימוש היא נמוכה יחסית.   ככל שאנו מתחברים יותר למהות האמיתית שלנו, כך ההדהוד החיצוני שלנו גובר, כך אנו הופכים להיות משפיעים יותר ויותר.   אלו הם אנשים שהם מובילי דרך, סוכני שינוי ומנהיגים, שנמצאים כאן כמו "סוכנים רדומים", ויש להם תפקיד חשוב ומשמעותי בעולם שלנו. אלו הם האנשים שחוו בחייהם, שעושים ופועלים, אבל אינם במקום המדוייק להם כעת, הם מרגישים זאת, גם אם לא מודים בכך בפה ובלב מלא. בינם לבין עצמם, בתוך תוכם פנימה הם יודעים זאת.   אלו הם האנשים שלהם נועדתי לסייע ולעזור, אותם באתי לעורר. לעורר אותם ולחבר אותם למהותם האמיתית ולשליחותם כאן. להראות להם את הדרך להוביל ולהשפיע, מתוך הדיוק הפנימי שלהם, מתוך שליחותם האמיתית.   לעזור להם לפעול באותנטיות מתוך המהות האמיתית שלהם ולא מתוך האגו המתעתע שלהם.   אם אתם מזדהים עם הדברים האלו, אם אתם מרגישים שאתם הם אותם "מנהיגים של שינוי", אז אתם מוזמנים לבחון האם הצטרפות לקהילת "השליחות" היא נכונה ומדויקת עבורכם.

מה נדרש מאיתנו על מנת שנוכל להנהיג, להוביל ולהשפיע?

הי!   לפני מספר ימים השתתפתי בהרצאה מרתקת של ארז ירושלמי שנתן כמה דוגמאות מאד מעניינות כיצד יזמים נועזים משנים את נתיב ההיסטוריה. למי שלא מכיר, ארז הוא יזם סדרתי, ומנטור ליזמות וחדשנות בקרב סטארט-אפים רבים. בהרצאה שלו הוא אמר משפט שמאד התחברתי אליו ותפס אותי: שעל מנת להוביל, מנהיגים צריכים להרחיב את כלי הקיבול שלהם.   במה מדובר בעצם? חישבו על הניסוי הבא – אתם מחזיקים בידכם כוס שיכולה להכיל 300 סמ"ק של נוזל. ויש לכם ביד השניה בקבוק של ליטר וחצי. כמה נוזלים מתוך הבקבוק הכוס תוכל להכיל? כן, זו לא שאלה טריקית, התשובה היא ברורה: רק 300 סמ"ק. כל סמ"ק נוסף של נוזלים שננסה למזוג לכוס, מיד ייזל החוצה וישפך. הכוס לא יכולה להכיל את הנוזל הזה. אין זה משנה כמה נתאמץ או כמה נרצה, כל עוד הכוס היא של 300 סמ"ק, זה כל מה שהיא תוכל להכיל.   עד כאן היה המשל, שלנו... אז מה הנמשל? החוק הזה תקף גם עלינו כבני אדם. לכל אחד מאיתנו יש את "כלי הקיבול" שלו. את היכולת שלנו להכיל את השליחות שלנו ואת הגדולה שלנו בעולם. אנחנו לעולם, אבל לעולם, לא נוכל להכיל יותר מהקיבולת שלנו. יותר ממה שה"כלי" שלנו מסוגל להכיל בתוכו. זהו אינו קונספט חדש או חדשני. הוא מוכר בהרבה תורות וגם בקבלה שלנו.   כלומר, אם כאדם אני רוצה להכיל יותר, להשיג יותר, להתקדם יותר, אני ראשית צריך להרחיב את יכולת הכלי שלי ויכולת הקיבול שלו.   לדוגמה – אם אדם מרוויח היום 10,000 ₪ לחודש, על מנת שיוכל להרוויח יותר, הוא קודם כל צריך להרחיב את יכולת הכלי שלו בכל הנוגע לכסף. רק כשזה יקרה, הוא יוכל להרוויח יותר כסף. זו הסיבה העמוקה יותר מאחורי הסטטיסטיקה העולמית שאומרת שרוב ל-90% מזוכי הלוטו למיניהם, מאבדים את כל כספם.   זה לא מקרי. הם קיבלו סכומי כסף שהם פשוט לא מסוגלים להכיל. והכסף נוזל ומהם והלאה.   אז איך זה קשור ליכולת המנהיגות, ההובלה וההשפעה שלנו? כפי שארז ציין בהרצאה שלו, מנהיגים צריכים להרחיב את כלי הקיבול שלהם. קודם כל.   השליחות שלי בעולם היא: להוציא לאור את מנהיגי המחר, להסיר את הקטנות מליבם, ולהביאם לידי מימוש נשמתי מלא.   מה שזה אומר בפועל, הוא שכחלק מן התהליכים שאני עושה עם האנשים אני עוזר להם להסיר מעצמם את הקטנות, המגבלות, התפיסות המעכבות שלהם וכל מה שעוצר וחוסם אותם מלהביא אותם לידי ביטוי עצמי מלא.   לשמחתי, זכיתי לעבוד עד היום עם אלפי אנשים מופלאים שעברו תהליכים מרגשים של השלה של תפיסות מעכבות, של צמיחה ושל התפתחות, או אם תרצו: של הרחבת הכלי שלהם.   וככל שהכלי שלהם הלך והתרחב, כך גם ההשפעה שלהם בעולם הלכה והתפתחה. הם הרשו לעצמם להביא לידי ביטוי עוד ועוד מהמתנות שיש להם לחלוק עם העולם. הם הרשו לעצמם ליצור את היצירה היחודית שלהם. הם הרשו ואפשרו לעצמם – להוביל, להנהיג ולהשפיע.   ואני מאמין, שכל אחד מאיתנו, בדרכו היחודית שלו, נועד להשפיע על אחרים. זה לא יבוא לידי ביטוי באותה צורה אצל כל האנשים. לא כולם יעמדו על במות וידברו אל אלפי אנשים, לא כולם יכתבו ספרים שיקראו על ידי מליונים. לא אלו המדדים האמיתיים להשפעה.   אני מכיר אינספור אנשים, שבדרכם היחודית, משפיעים על אינספור אנשים סביבם, במילה, במשפט, במבט או בנגיעה. כמו שאמר לי פעם באחת השיחות שלנו, המנטור שלי בוב פרוקטור, שהדרך ליצור שינוי בעולם, על מליוני אנשים, היא "אדם אחד בכל פעם".   אין לנו באמת מושג עד כמה אנו באמת משפיעים ומהדהדים על אנשים אחרים. אין לנו באמת מושג עד כמה השובלים שאנו משאירים אחרינו נוגעים באחרים. באמת שלא.   אז אם תרצו לקחת מכאן דבר אחד משמעותי – הנה הוא: על מנת להשפיע, להוביל ולהנהיג, אנחנו צריכים להרחיב את הכלי שלנו – להרחיב את עצמנו, את היכולות שלנו. והדרך היחידה שאני מכיר לעשות את זה היא דרך תהליכי ההתפתחות שאנו עוברים. ככל שאנו נמצאים בתהליכי התפתחות מואצים יותר, כך הכלי שלנו מתרחב יותר. רוצים לפתח את עצמכם? אני מזמין אתכם לסדנה שלי, התגלית, שתסייע לכם לזהות, לדייק ולממש את השליחות האישית והעסקית שלכם בעולם.

רק תגיד לי מה לעשות!

הי, אני נתקל בזה לא מעט פעמים. הם מגיעים אלי, בעלי עסקים בדרך כלל, אבל לא רק, ואז זורקים את השאלה הזו: "רק תגיד לי מה לעשות!". כמה פעמים זה קרה לכם? אני יודע שלי זה קרה המון פעמים בעבר. הסתובבתי עם התחושה הזו, שאם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה אני צריך לעשות, שלב אחרי שלב, הכל היה מסתדר ובא על מקומו בשלום. התוצאות שאני רוצה, ההצלחה שאני מחפש – הכל היה מסתדר, אם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה לעשות. וזה מאד טבעי לחשוב ולהאמין כך. כי הורגלנו מילדות לפעול כדי להשיג תוצאות. הורגלנו לקבל ידע מאנשים אחרים ואז ליישם אותו כמו שלימדו אותנו. ומסביב כולם מציעים לנו שיטות, נוסחאות וגלולות קסם שאם רק נטמיע אותן בדיוק מושלם – הכל יסתדר ויזרום אלינו כפי שאנו רוצים. רוצים עוד לקוחות – הנה הנוסחה המנצחת לוידאו שיביא לכם טונה של לקוחות בתוך 3 שעות בדיוק! רוצים למכור יותר – הנה 6 המשפטים שיסירו כל התנגדות שיש ללקוחות ויכריחו אותם לקנות מכם, אפילו אם לא בא לכם למכור להם! וכן הלאה.... שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד שיטות ונוסחאות. אני עצמי למדתי המון כאלו, וגם לימדתי ועודני מלמד. אבל, וזהו אבל גדול – עדיין לא פגשתי בשום מקרה, כולל לא אני עצמי, שבו ההטמעה של שיטה או נוסחה כזו או אחרת, צעד אחר צעד, בדיוק כפי שנדרש, בהכרח הביאה לתוצאה הרצויה. וזה לא בגלל שהשיטה או הנוסחה לא נכונה או לא עובדת. זה בגללנו. בגלל מי שמיישם את השיטה. הנוסחאות הללו אמורות לעבוד על one size והבעיה היא שאנחנו לא one size. אתמול נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה כבר כמה שנים. ודיברנו על שיפור שהיא יכולה לעשות בתהליך המכירה שלה. והצעתי לה שאגיע לארוע שהיא מקיימת כדי לראות איך היא מוכרת, ואז לתת לה פידבק מעמיק על התהליך שהיא מקיימת עם הצעות לשיפורים. היא מאד התלהבה מהרעיון, ואז אמרה את המשפט שמיד הקפיץ אותי: "כי אתה קוסם ותוכל לסדר את זה" מיד עצרתי אותה. אני לא קוסם. רחוק מזה. יש דברים שאני יודע שעובדים, או יותר נכון לומר – אמורים לעבוד. אבל זה שהם עובדים עבורי, אינם אומרים בהכרח שיעבדו באותה הצלחה גם לה או לכל אחד אחר. אני לא נגד להיעזר בידע של אנשים אחרים, להיפך – זהו הקיצור דרך היחידי שאני באמת מכיר להצלחה. אבל, בדרך, אסור לשכוח את עצמנו. מאחר ואנו כל כך מחפשים את התשובות בחוץ, אצל אנשים אחרים, אנחנו שוכחים לגמרי שהתשובות האמיתיות, הכי נכונות והכי מדוייקות – נמצאות אצלנו בפנים. ולא אצל אף אחד אחר. כן, אני יודע שהמשפט האחרון יכול להשמע קצת "רוחני" ואמורפי לחלק מהאנשים... גם לי הוא היה נשמע כזה עד לפני מספר שנים. אבל, מאז שרכשתי את הכלים ופיתחתי בעצמי את היכולת לקבל את התשובות מבפנים, הכל נהיה פשוט יותר. מדויק יותר. נכון יותר. לאורך השנים שמעתי מלא מעט לקוחות שהשתתפו בתוכנית "השליחות" שהדבר הכי משמעותי שהם קיבלו בתהליך שעברו, הוא את היכולת לקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבורם – מבפנים. מעצמם. אחד מהם אמר לי את המשפט: "קיבלתי את המנטור הכי טוב בעולם – את עצמי. אני לא צריך להסתמך על אחרים כדי לקבל תשובות, אני יודע להתחבר פנימה ולקבל את התשובות הנכונות והמדוייקות ביותר עבור עצמי". וניתן לקבל תשובות על כל תחום שאנו חושבים עליו – לא רק בעסקים, כמו מי הלקוחות המתאימים לי, איזה מוצרים אני יכול להציע להם, באיזה מחירים למכור, ואיך לשווק ולמכור אותם. אלא גם בתחומים האישיים הפנימיים שלנו, החל מלדעת בדיוק מירבי מה התפקיד והשליחות שלנו כאן בעולם, מה השיעורים שאנו עוברים וכיצד להתמודד איתם. איך להתמודד עם אתגרים שאנו חווים. במשפחה שלנו, עם בני הזוג והילדים, במערכות יחסים בכלל. במערכות היחסים שלנו עם כסף... בכל תחום בחיים שלנו ניתן לקבל הכוונה פנימית מדוייקת ומאד מאד עוצמתית. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להסכים להיפתח לרעיונות חדשים, להיפתח להתנסויות חדשות, ובעיקר להיפתח להבנה שיש הרבה מאד דברים שאנו לא יודעים, ושאנו לא יודעים שאנו לא יודעים. האם אתם מוכנים לקפוץ למים? ולהתנסות בכך? אם כן, אז סדנת "התגלית" (קישור לתגלית) היא השלב הבא עבורכם. בסדנה תחשפו לדרך משמעותית לקבל מידע אמיתי, מדוייק ואותנטי עבורכם, הנוגע לכל תחום בחייכם, לעסק או לעיסוק שלכם, ולשליחות שלכם בעולם.

מה שאני לא יודע שאני לא יודע

הי! עד כמה שאנו אוהבים לחשוב על עצמנו שאנחנו "פתוחים ונאורים", האמת היא שכולנו, בצורה כזו או אחרת, מוגבלים לעולם התפיסות, האמונות והידע שלנו. אנו חיים בתוך מסגרת עולם "ידע" מסויים שנבנה והתבסס בתוכנו לאורך השנים והחיים שלנו. ככל שאנו גדלים ומתפתחים, מן הסתם אנו מרחיבים את עולם ה"ידע" הזה, אבל אם נשים זאת בפרספקטיבה של כל הידע שקיים בעולם, הרי שאנו יודעים מעט. ממש מעט. למעשה אנחנו יודעים כל כך מעט לעומת כל הידע שקיים בעולם, שאם היינו מנסים ליצור אילוסטרציה של זה, זה היה נראה משהו כזה. (האיור לקוח מתוך ספרי הראשון "להגשים" ובו מתואר "מעגל הידע של היידיגר") העיגול המלא מייצג את כל הידע שקיים בעולם. החלק התחתון מייצג את מה שאני יודע שאני יודע. אני יודע שאני גבר, אני יודע אנגלית ואני יודע לשחות (וחוץ מזה אני יודע עוד כמה דברים ). החלק מעליו מייצג את כל מה שאינני יודע שאינני יודע. אני יודע שאני לא יודע להטיס מטוס, ואני יודע שאני לא יודע יפנית (ואני יודע שאני לא יודע עוד הרבה מאד דברים אחרים). החלק השלישי במעגל הידע של היידיגר הוא החלק החשוב ביותר וגם הגדול ביותר: הוא כל מה שאינני יודע שאינני יודע. יש שם עולם שלם של ידע, שאני בכלל לא מודע לו שקיים. ובגלל שאיני יודע, אין לי גם מושג איפה להתחיל לחפש אותו... כך אנו מתנהלים בעולם, כשאנו יודעים מעט מאד. ואיננו מודעים להמון. אנו קצת "יהירים" לחשוב שאנו יודעים הרבה, וזה יוצר לנו לרוב בעיה משמעותית – אנו בטוחים שאנו יודעים, ולכן למעשה חוסמים את עצמנו מלדעת מה עוד קיים. במקרים קיצוניים נאמר על אדם כזה שהוא "צר אופקים" – מישהו שכל כך נעול וסגור על מה שהוא יודע, שאינו פתוח כלל לשמוע משהו חדש ששונה מהמוכר והבטוח שלו. אבל האמת היא שכולנו "צרי אופקים" בצורה כזו או אחרת. בגלל מה שתארתי כאן, אנו מסוגלים לראות למרחק של מה שאנו כבר יודעים ומכירים, ולכל היותר גם קצת לאזור של מה שאנו יודעים שאיננו יודעים. אבל למרבית האנשים אין שום גישה לאזור של מה שהם "לא יודעים, שהם לא יודעים". התופעה הזו אינה מקרית. השורש שלה נעוץ, באותו מנגנון פנימי שכתבתי עליו כבר בהרחבה לא מעט בעבר – האגו שלנו. האגו שלנו, הוא השומר הנאמן. ששומר עלינו מכל רע ומכל סכנה. ואין דבר שמפחיד את האגו שלנו יותר מאשר – שינוי. בכל פעם שהאגו נחשף לאפשרות של משהו שהוא שונה מהמוכר והבטוח שלנו, הוא נכנס למצב הגנה ולמעשה עושה כל שביכולתו למנוע מאיתנו את השינוי. כי מבחינת האגו, כל שינוי הוא מסוכן. האגו נצמד למוכר ולבטוח, כי הוא שואב מכך בטחון. המוכר מעניק לו וודאות. וכל יציאה מהאזור המוכר מעלה בנו תגובות של חשש ופחד, שהם למעשה מנגנוני הגנה שהאגו מפעיל כדי להשאיר אותנו בטווח של המוכר והבטוח. אין לנו שום סיכוי שבעולם להחשף לאזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע", כל עוד אנו מאפשרים לאגו שלנו להמשיך ולפעול בתוכנו בצורה הרגילה שלנו, שמשאירה אותנו באזורים הכל כך מוכרים לנו. אבל לפני שנבין איך בכל זאת אפשר להגיע לאזורים הללו, נשאלת השאלה ההגיונית – למה זה בכלל חשוב לנו? למה חשוב לנו, או במה זה יכול לעזור לנו אם נוכל להכנס לאזור של "מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים"? מבחינת האגו שלנו, הכי קל עבורו להתנהל בעולם שאין בו שינויים, ואין בו תזוזות מחוץ לגבולות המוכר והבטוח שיצרנו לנו בחיינו. במקום המוכר והבטוח, אין איומים, אין שינויים, אין שום דבר שיכול בדרך כלל לפגוע או להפריע לנו לנהל את חיינו באופן לכאורה שלו. אני אומר לכאורה, כי בפועל, יש בכל אחד מאיתנו כח נוסף, וזה הרצון שלנו להתפתח ולצמוח. ושני הכוחות הללו – האגו שרוצה להישאר במקום, והנשמה שלנו שרוצה להתפתח, נמצאים כל הזמן בקונפליקט תמידי. אם האגו מצליח בתפקידו, הרי שאנו נשארים במוכר ובבטוח, באזור של מה שאנו יודעים שאנו יודעים. ובאזור הזה, אנו יודעים איך להשיג את התוצאות שאנו יודעים כבר להשיג. לדוגמה, אם אני יודע ליצור לעצמי הכנסות של 30,000 ₪ בחודש בעסק שלי (או בעבודה שלי) הרי שכל עוד לא אדע משהו חדש (שאינני יודע כרגע) לא אוכל להגדיל את ההכנסות שלי מעבר לכך. מרבית האנשים, יסתכלו לאזור הבא: של מה שהם יודעים שאינם יודעים, כדי לחשוב איך יוכלו למשל להגדיל את השכר או ההכנסה שלהם. אבל אין להם שמץ של מושג מה אפשרי עבורם באזור של מה שהם לא יודעים שהם לא יודעים. לפני כ-11 שנים, כאשר נסעתי לראשונה לארה"ב ללמוד ממי שהפך להיות מנטור משמעותי עבורי: בוב פרוקטור, אני זוכר היטב את המפגש הראשון שלנו. לבוב יש שאלה שהוא נוהג לשאול כל אדם שהוא פוגש לראשונה, והיא: "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך איך להפוך את ההכנסה השנתית שלך להכנסה חודשית". השאלה עצמה פגשה אותי באזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע". כי זה לא משהו שהעליתי בכלל על דעתי שהוא אפשרי. ובטח שלא העליתי על דעתי שהוא אפשרי עבורי (באותה התקופה). אם בוב לא היה שם לשאול אותי את השאלה הזו (שעבורו היא לגמרי באזור של "מה שהוא יודע שהוא יודע"), הרי שאני לא הייתי מעלה על דעתי לשאול אותה ולבדוק אותה, כי עבורי היא באזור הלא ידוע. אז המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבאזורים הללו – של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, שם נמצאת הצמיחה וההתפתחות האמיתית שלנו. שם נמצאות ההזדמנויות עבורנו. אבל – כאן גם המילכוד הגדול: אין לנו לשם גישה. כלומר, לרוב אין לנו שום גישה לאזור הזה. יש 2 דרכים שאני מכיר שמאפשרות לנו גישה שכזו. הראשונה, כפי שתארתי כאן, היא שמישהו אחר שכבר יודע את מה שאני לא יודע שאני לא יודע, יביא את הדבר לתודעתי. בדיוק כפי שבוב פרוקטור, ומנטורים אחרים שאני נעזר בהם באופן שוטף הם עבורי. זהו קיצור הדרך היחיד שאני מכיר – להעזר במי שכבר השיג בהצלחה את מה שאני רוצה להשיג. הדרך הזו היא מאד אפקטיבית, אך יש לה מגבלה אחת ברורה: היא תמיד תהיה מוגבלת בתודעה של האדם שאנו נעזרים בו. כי גם לו, בדיוק כמו לנו, יש את אזורי העיוורון שלו – את אותם אזורים של מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע. כלומר, גם אם נעזר במישהו אחר, עדיין אנו לא נקבל לעולם גישה לאותם אזורים מופלאים. אך יש דרך נוספת, מדוייקת אפילו עוד יותר, שמאפשרת לנו להגיע לאותו אזור של ידע, תובנה והבנה שכל כך חשוב לצמיחה, להתפתחות ולתוצאות שלנו. דרך שאינה תלויה באדם כזה או אחר, והיא לגמרי זמינה לנו בכל עת ובכל זמן. לכולנו ישנה תודעה גבוהה יותר. כל אחד יקרא לה אולי בשם אחר. יש מי שיקראו לה אינטואיציה, יש מי שיקרא לכך ההדרכה שלו, יש כאלו שיקראו לכך הנשמה, או "האני הפנימי". יש כאלו שיקראו לכך אלוהים או יקום. והאמת היא, שזה ממש לא משנה איך תקראו לכך, הדבר החשוב להבין הוא שלכולנו יש את החלק הזה. שהוא זמין עבורנו. והמידע באזור של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, נגיש עבורו. ויכול באותה מידה גם להיות נגיש עבורנו. לרוב, כשאנו חושבים על אינטואיציה למשל, הרי שהיא פועלת בצורה אקראית, לעיתים היא מגיעה אלינו ומכוונת אותנו, ומביאה לנו תודעה חדשה ממימד שלא היה מוכר לנו קודם לכן. אבל היא לרוב האנשים אינה עקבית. והיא מגיעה לפעמים ולפעמים לא. תארו לכם שהיתה דרך, שבה היינו יכולים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, ופשוט לקבל את המידע לפי דרישה. לפי מה שאנו זקוקים לו באותו הרגע. אתם לא צריכים לתאר – ישנה דרך כזו בדיוק. וזו דרך שבארבע השנים האחרונות כבר לימדתי אלפי לקוחות, והם קיבלו את הכלים לקבל מידע מדוייק, אותנטי, אמיתי ופורץ דרך עבורם. לכל תחום בחיים שלהם: בחיים האישיים, בעסק, בחיים הכלכלייים, בבריאות או בכל תחום אחר. מתוך החיבור הזה, הם מקבלים בין השאר תשובות לשאלות מהותיות כמו: מה השליחות שלי בעולם? את מי נועדתי לשרת ולמי נועדתי לעזור? כיצד אני צריך להביא זאת לידי ביטוי בחיי? ועוד... אם הייתם רוצים להשמיש את היכולת הזו גם אצלכם, אז סדנת "התגלית" שאקיים בקרוב היא הצעד הראשון לכך.

מה אפשר ללמוד מהסרט החדש של טום קרוז (משימה בלתי אפשרית)?

הי! כן, אז גם אנחנו הלכנו לראות את הסרט החדש – משימה בלתי אפשרית 6. אני אתחיל עם השורה התחתונה – שעתיים וחצי (לא דקה אחת פחות) של אקשן מותח, עשוי היטב. בהחלט אופציה נחמדה להעביר זמן ולהנות מסרט. ושאפו ענקי לטום קרוז עצמו, שהלוואי שבגילו אצליח להיות אפילו ב-5% אנרגטי ממה שהוא עושה בסרט הזה (כן, הוא לא משתמש בכפילים!!) אבל.... כשאתה חושב רגע מה היה שם בסרט, על מה היתה העלילה, על הדמויות, וכו' – מגלים שאין שם יותר מדי. יצרו עבורנו סרט שכל מטרתו היא לתת לנו good time עם הרבה אקשן והמון פעלולים. כנראה שכל התקציב הלך על זה ולא נשאר יותר מדי תקציב לעלילה. שלא תבינו אותי לא נכון, בהחלט יש מקום לסרטים כאלו שכל מטרתם היא ליצור הנאה לצופים, בלי שיש בהם משהו מעבר לכך. נראה שישנה מגמה בסרטים שכל מטרתה היא כמה שיותר "לרגש" את הצופים, לגרום להם ל"וואו", לעשות דברים שלא נעשו או נראו קודם לכן. ואז יוצרים סרטים עתירי כוכבים, ועתירי פעלולים ואפקטים. הקהל נהנה, הסרטים מוכרים היטב, וכולם מבסוטים. אבל אני רואה כאן איזו שהיא מגמה שקורית לא רק בסרטים, אלא בהרבה מאד תחומים אחרים בחיים שלנו. והמגמה היא – לספק פתרונות "אינסטנט", גלולות "קסם" שכל מטרתן היא לתת לאנשים ריגוש מהיר ותו לא. ואפשר לראות את זה בכל תחומי החיים. הרשת והמדיה מוצפים בהצעות מפתות לתוכניות הרזיה ב"שלוש דקות" בלי דיאטה, ובשיטות שיגרמו לכם להפוך ל"מליונרים" בתוך 15 דק' עבודה ביום שגורמות אפילו לטים פריס שכתב את "4 שעות עבודה בשבוע" להראות חובבן לעומתן. זה נכון שתמיד היו דברים כאלו, אבל מרגיש לי שבתקופה האחרונה הכל מאד התעצם. המציאות היא שאין באמת "גלולות קסם" או פתרונות מהירים. ואני גם לא באמת מכיר אף אחד (כולל המליונרים האמיתיים עצמם) שנהיה מליונר ב-15 דק' של עבודה ביום. אבל אנו מוצפים בהבטחות כאלו, ואנו גם שמחים לנסות אותן, כי לכולנו ישנה איזו שהיא תקווה פנימית בפנים, שאולי אולי, באמת ישנו איזה "קיצור דרך" שיעזור לנו להגיע לאן שאנו רוצים ושיחסוך לנו את הזיעה והמאמץ שיש בדרך. אני לא מאמין בגלולות קסם, אני יודע שלכל דבר נדרש תהליך. אנו פשוט פחות אוהבים תהליכים. בטח ובטח כשאנו רואים מסביב כל מיני הבטחות שיכולות לחסוך לנו את התהליך. יצא לי ב-12 השנים שאני בעולם העסקים וההתפתחות, לראות ולפגוש עשרות אלפי אנשים. ואם יש מכנה משותף אחד לכל אלו מתוכם שהצליחו מאד והתקדמו מאד הוא זה: הם עברו תהליכים עמוקים ומשמעותיים של התפתחות, הם השקיעו הרבה מאד בהתפתחות שלהם ובהצלחה שלהם, הם לא התפתו לכל מיני "גלולות קסם" והתמסרו לתהליך. וגם אצל כולם – ההצלחה שלהם לא היתה מקרית, והיא היתה תוצאה של הרבה עבודה, השקעה, מאמץ, התמסרות ומחוייבות לעצמם ולחיים שלהם. ההצלחה בשום תחום בחיים אינה מקרית. גם לא של טום קרוז ושל כל סדרת הסרטים שלו של "משימה בלתי אפשרית". אז אני רוצה לסיים בשלוש המלצות קונקרטיות! 1. לכו לראות את "משימה בלתי אפשרית" – אני מאמין שתהנו! 2. ביום שלישי הקרוב (ה-7/8) אני עומד לקיים ראיון מרתק עם 3 אנשים שזכיתי ללוות ב-3 השנים האחרונות ושכל אחד מהם התפתח בצורה מדהימה – אישית, עסקית וכלכלית. וכל אחד מהם היום משפיע על אלפי אנשים. נדבר על איך הם עשו את זה ומה הביא אותם להצלחה שלהם – מוזמנים להצטרף כאן בקישור 3. מי מכם שמוכן לעשות תהליך מעמיק, ולקבל כלים משמעותיים לכך, אני מזמין אתכם לבדוק את סדנת "התגלית" הקרובה – גם שלושתם החלו שם... שיהיה שבוע מוצלח! שלכם, ערן.

ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב
",e=e.removeChild(e.firstChild)):"string"==typeof o.is?e=l.createElement(a,{is:o.is}):(e=l.createElement(a),"select"===a&&(l=e,o.multiple?l.multiple=!0:o.size&&(l.size=o.size))):e=l.createElementNS(e,a),e[Ni]=t,e[Pi]=o,Pl(e,t,!1,!1),t.stateNode=e,l=Ae(a,o),a){case"iframe":case"object":case"embed":Te("load",e),u=o;break;case"video":case"audio":for(u=0;u<$a.length;u++)Te($a[u],e);u=o;break;case"source":Te("error",e),u=o;break;case"img":case"image":case"link":Te("error",e),Te("load",e),u=o;break;case"form":Te("reset",e),Te("submit",e),u=o;break;case"details":Te("toggle",e),u=o;break;case"input":A(e,o),u=M(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"option":u=B(e,o);break;case"select":e._wrapperState={wasMultiple:!!o.multiple},u=Uo({},o,{value:void 0}),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"textarea":V(e,o),u=H(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;default:u=o}Me(a,u);var s=u;for(i in s)if(s.hasOwnProperty(i)){var c=s[i];"style"===i?ze(e,c):"dangerouslySetInnerHTML"===i?(c=c?c.__html:void 0,null!=c&&Aa(e,c)):"children"===i?"string"==typeof c?("textarea"!==a||""!==c)&&X(e,c):"number"==typeof c&&X(e,""+c):"suppressContentEditableWarning"!==i&&"suppressHydrationWarning"!==i&&"autoFocus"!==i&&(ea.hasOwnProperty(i)?null!=c&&Ie(n,i):null!=c&&x(e,i,c,l))}switch(a){case"input":L(e),j(e,o,!1);break;case"textarea":L(e),$(e);break;case"option":null!=o.value&&e.setAttribute("value",""+P(o.value));break;case"select":e.multiple=!!o.multiple,n=o.value,null!=n?q(e,!!o.multiple,n,!1):null!=o.defaultValue&&q(e,!!o.multiple,o.defaultValue,!0);break;default:"function"==typeof u.onClick&&(e.onclick=Fe)}Ve(a,o)&&(t.effectTag|=4)}null!==t.ref&&(t.effectTag|=128)}return null;case 6:if(e&&null!=t.stateNode)Ll(e,t,e.memoizedProps,o);else{if("string"!=typeof o&&null===t.stateNode)throw Error(r(166));n=yn(yu.current),yn(bu.current),Jn(t)?(n=t.stateNode,o=t.memoizedProps,n[Ni]=t,n.nodeValue!==o&&(t.effectTag|=4)):(n=(9===n.nodeType?n:n.ownerDocument).createTextNode(o),n[Ni]=t,t.stateNode=n)}return null;case 13:return zt(vu),o=t.memoizedState,0!==(64&t.effectTag)?(t.expirationTime=n,t):(n=null!==o,o=!1,null===e?void 0!==t.memoizedProps.fallback&&Jn(t):(a=e.memoizedState,o=null!==a,n||null===a||(a=e.child.sibling,null!==a&&(i=t.firstEffect,null!==i?(t.firstEffect=a,a.nextEffect=i):(t.firstEffect=t.lastEffect=a,a.nextEffect=null),a.effectTag=8))),n&&!o&&0!==(2&t.mode)&&(null===e&&!0!==t.memoizedProps.unstable_avoidThisFallback||0!==(1&vu.current)?rs===Qu&&(rs=Yu):(rs!==Qu&&rs!==Yu||(rs=Gu),0!==us&&null!==es&&(To(es,ns),Co(es,us)))),(n||o)&&(t.effectTag|=4),null);case 4:return wn(),Ol(t),null;case 10:return Zt(t),null;case 17:return It(t.type)&&Ft(),null;case 19:if(zt(vu),o=t.memoizedState,null===o)return null;if(a=0!==(64&t.effectTag),i=o.rendering,null===i){if(a)mr(o,!1);else if(rs!==Qu||null!==e&&0!==(64&e.effectTag))for(i=t.child;null!==i;){if(e=_n(i),null!==e){for(t.effectTag|=64,mr(o,!1),a=e.updateQueue,null!==a&&(t.updateQueue=a,t.effectTag|=4),null===o.lastEffect&&(t.firstEffect=null),t.lastEffect=o.lastEffect,o=t.child;null!==o;)a=o,i=n,a.effectTag&=2,a.nextEffect=null,a.firstEffect=null,a.lastEffect=null,e=a.alternate,null===e?(a.childExpirationTime=0,a.expirationTime=i,a.child=null,a.memoizedProps=null,a.memoizedState=null,a.updateQueue=null,a.dependencies=null):(a.childExpirationTime=e.childExpirationTime,a.expirationTime=e.expirationTime,a.child=e.child,a.memoizedProps=e.memoizedProps,a.memoizedState=e.memoizedState,a.updateQueue=e.updateQueue,i=e.dependencies,a.dependencies=null===i?null:{expirationTime:i.expirationTime,firstContext:i.firstContext,responders:i.responders}),o=o.sibling;return Mt(vu,1&vu.current|2),t.child}i=i.sibling}}else{if(!a)if(e=_n(i),null!==e){if(t.effectTag|=64,a=!0,n=e.updateQueue,null!==n&&(t.updateQueue=n,t.effectTag|=4),mr(o,!0),null===o.tail&&"hidden"===o.tailMode&&!i.alternate)return t=t.lastEffect=o.lastEffect,null!==t&&(t.nextEffect=null),null}else 2*ru()-o.renderingStartTime>o.tailExpiration&&1t)&&vs.set(e,t)))}}function Ur(e,t){e.expirationTimee?n:e,2>=e&&t!==e?0:e}function qr(e){if(0!==e.lastExpiredTime)e.callbackExpirationTime=1073741823,e.callbackPriority=99,e.callbackNode=$t(Vr.bind(null,e));else{var t=Br(e),n=e.callbackNode;if(0===t)null!==n&&(e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90);else{var r=Fr();if(1073741823===t?r=99:1===t||2===t?r=95:(r=10*(1073741821-t)-10*(1073741821-r),r=0>=r?99:250>=r?98:5250>=r?97:95),null!==n){var o=e.callbackPriority;if(e.callbackExpirationTime===t&&o>=r)return;n!==Yl&&Bl(n)}e.callbackExpirationTime=t,e.callbackPriority=r,t=1073741823===t?$t(Vr.bind(null,e)):Wt(r,Hr.bind(null,e),{timeout:10*(1073741821-t)-ru()}),e.callbackNode=t}}}function Hr(e,t){if(ks=0,t)return t=Fr(),No(e,t),qr(e),null;var n=Br(e);if(0!==n){if(t=e.callbackNode,(Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));if(lo(),e===es&&n===ns||Kr(e,n),null!==ts){var o=Ju;Ju|=Wu;for(var a=Yr();;)try{eo();break}catch(t){Xr(e,t)}if(Gt(),Ju=o,Bu.current=a,rs===Ku)throw t=os,Kr(e,n),To(e,n),qr(e),t;if(null===ts)switch(a=e.finishedWork=e.current.alternate,e.finishedExpirationTime=n,o=rs,es=null,o){case Qu:case Ku:throw Error(r(345));case Xu:No(e,2=n){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}}if(i=Br(e),0!==i&&i!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}e.timeoutHandle=Si(oo.bind(null,e),a);break}oo(e);break;case Gu:if(To(e,n),o=e.lastSuspendedTime,n===o&&(e.nextKnownPendingLevel=ro(a)),ss&&(a=e.lastPingedTime,0===a||a>=n)){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}if(a=Br(e),0!==a&&a!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}if(1073741823!==is?o=10*(1073741821-is)-ru():1073741823===as?o=0:(o=10*(1073741821-as)-5e3,a=ru(),n=10*(1073741821-n)-a,o=a-o,0>o&&(o=0),o=(120>o?120:480>o?480:1080>o?1080:1920>o?1920:3e3>o?3e3:4320>o?4320:1960*Uu(o/1960))-o,n=o?o=0:(a=0|l.busyDelayMs,i=ru()-(10*(1073741821-i)-(0|l.timeoutMs||5e3)),o=i<=a?0:a+o-i),10 component higher in the tree to provide a loading indicator or placeholder to display."+N(i))}rs!==Zu&&(rs=Xu),l=yr(l,i),f=a;do{switch(f.tag){case 3:u=l,f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var w=Ar(f,u,t);ln(f,w); break e;case 1:u=l;var E=f.type,k=f.stateNode;if(0===(64&f.effectTag)&&("function"==typeof E.getDerivedStateFromError||null!==k&&"function"==typeof k.componentDidCatch&&(null===ms||!ms.has(k)))){f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var _=Ir(f,u,t);ln(f,_);break e}}f=f.return}while(null!==f)}ts=no(ts)}catch(e){t=e;continue}break}}function Yr(){var e=Bu.current;return Bu.current=Cu,null===e?Cu:e}function Gr(e,t){eus&&(us=e)}function Jr(){for(;null!==ts;)ts=to(ts)}function eo(){for(;null!==ts&&!Gl();)ts=to(ts)}function to(e){var t=Fu(e.alternate,e,ns);return e.memoizedProps=e.pendingProps,null===t&&(t=no(e)),qu.current=null,t}function no(e){ts=e;do{var t=ts.alternate;if(e=ts.return,0===(2048&ts.effectTag)){if(t=br(t,ts,ns),1===ns||1!==ts.childExpirationTime){for(var n=0,r=ts.child;null!==r;){var o=r.expirationTime,a=r.childExpirationTime;o>n&&(n=o),a>n&&(n=a),r=r.sibling}ts.childExpirationTime=n}if(null!==t)return t;null!==e&&0===(2048&e.effectTag)&&(null===e.firstEffect&&(e.firstEffect=ts.firstEffect),null!==ts.lastEffect&&(null!==e.lastEffect&&(e.lastEffect.nextEffect=ts.firstEffect),e.lastEffect=ts.lastEffect),1e?t:e}function oo(e){var t=qt();return Vt(99,ao.bind(null,e,t)),null}function ao(e,t){do lo();while(null!==gs);if((Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));var n=e.finishedWork,o=e.finishedExpirationTime;if(null===n)return null;if(e.finishedWork=null,e.finishedExpirationTime=0,n===e.current)throw Error(r(177));e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90,e.nextKnownPendingLevel=0;var a=ro(n);if(e.firstPendingTime=a,o<=e.lastSuspendedTime?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:o<=e.firstSuspendedTime&&(e.firstSuspendedTime=o-1),o<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),o<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0),e===es&&(ts=es=null,ns=0),1u&&(c=u,u=l,l=c),c=Ue(w,l),f=Ue(w,u),c&&f&&(1!==k.rangeCount||k.anchorNode!==c.node||k.anchorOffset!==c.offset||k.focusNode!==f.node||k.focusOffset!==f.offset)&&(E=E.createRange(),E.setStart(c.node,c.offset),k.removeAllRanges(),l>u?(k.addRange(E),k.extend(f.node,f.offset)):(E.setEnd(f.node,f.offset),k.addRange(E)))))),E=[];for(k=w;k=k.parentNode;)1===k.nodeType&&E.push({element:k,left:k.scrollLeft,top:k.scrollTop});for("function"==typeof w.focus&&w.focus(),w=0;w=t&&e<=t}function To(e,t){var n=e.firstSuspendedTime,r=e.lastSuspendedTime;nt||0===n)&&(e.lastSuspendedTime=t),t<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),t<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0)}function Co(e,t){t>e.firstPendingTime&&(e.firstPendingTime=t);var n=e.firstSuspendedTime;0!==n&&(t>=n?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:t>=e.lastSuspendedTime&&(e.lastSuspendedTime=t+1),t>e.nextKnownPendingLevel&&(e.nextKnownPendingLevel=t))}function No(e,t){var n=e.lastExpiredTime;(0===n||n>t)&&(e.lastExpiredTime=t)}function Po(e,t,n,o){var a=t.current,i=Fr(),l=su.suspense;i=jr(i,a,l);e:if(n){n=n._reactInternalFiber;t:{if(J(n)!==n||1!==n.tag)throw Error(r(170));var u=n;do{switch(u.tag){case 3:u=u.stateNode.context;break t;case 1:if(It(u.type)){u=u.stateNode.__reactInternalMemoizedMergedChildContext;break t}}u=u.return}while(null!==u);throw Error(r(171))}if(1===n.tag){var s=n.type;if(It(s)){n=Dt(n,s,u);break e}}n=u}else n=Al;return null===t.context?t.context=n:t.pendingContext=n,t=on(i,l),t.payload={element:e},o=void 0===o?null:o,null!==o&&(t.callback=o),an(a,t),Dr(a,i),i}function Oo(e){if(e=e.current,!e.child)return null;switch(e.child.tag){case 5:return e.child.stateNode;default:return e.child.stateNode}}function Ro(e,t){e=e.memoizedState,null!==e&&null!==e.dehydrated&&e.retryTime