שינויים

יש לכם שעון מעורר? אני מניח שכן. בעולם של היום קשה לא להתנהל עם אחד כזה. אלא אם כן אתם באמת מהסוג הזה של אנשים של "יקיצה טבעית". היו לי תקופות כאלו של יקיצה טבעית, אבל עדיין, תמיד הייתי צריך להרגיש את הבטחון של השעון המעורר שיעיר אותי אם במקרה לא אתעורר טבעית. אז איך הוא? השעון המעורר שלכם? מניח שאצל רבים הוא בטלפון הנייד. באופן כללי אני לא אוהב שהטלפון הנייד נמצא איתי בלילה בחדר השינה, אז האופציה הזו ירדה מהפרק. אז יש לי שעון פשוט ממש. עלה 9 שקלים באיקאה. אבל עושה את העבודה בצורה נאמנה כבר שנתיים לפחות. יכול להיות שכאן כבר איבדתם אותי. מה כבר יש לומר על שעון מעורר? חפץ סתמי וחסר משמעות, ועוד כזה של 9 שקלים? צודקים, אין בו שום דבר מרגש או מיוחד. אבל השעון הזה הוא רק אחד משני השעונים המעוררים שיש לי. את הראשון קניתי באיקאה. את השני קיבלתי במתנה. סוג של מתנה. תלוי מאד איך מסתכלים על זה.

אלון מור הוא מאמן רוחני ופרקטי בשיטת המאיה, מלווה אנשים לשינויים חיוביים ומתמחה במערכות יחסים וזוגיות. אלון הוא אחד האנשים המעניינים שפגשתי שהפכו את החיים בחוסר וודאות לדרך חיים. בשיחתנו העמקנו למחוזות אי הוודאות והאומץ בחיים. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע הוא בוחר שוב ושוב לחיות בתנאי חוסר וודאות מה גרם לו לסגור את חשבון הבנק, לבטל את הטלפון ולהסתובב בעולם חסר כל מה למד מתוך החוויה של להסתדר בעולם ללא כסף מהי חכמת הזמן הטבעי של המאיה? המשמעות של הבחירה היום יומית לחיות באומץ וללכת עם קריאת הלב כיצד המבנים הקיימים בעולם נשברים וחוסר הוודאות שבאים עם כך כיצד אלון הביא ריפוי ליחסים שלו עם הוריו

כולם רוצים שינוי - אבל מעט מאד מוכנים להשתנות. השינוי מוציא אותנו מחוץ לאזורי הנוחות ואל עבר חוסר הוודאות שלרוב מפחיד אותנו מאד. אבל אם אנחנו רוצים להגיע למשהו גדול בחיינו? עלינו להפוך את השינוי לדרך חיים. אז איך עושים את זה? מוזמנים להאזין לפרק מרגש ועמוק בפודקאסט "הביולוגיה של הווינרים" של איתן עזריה שבו הוא ראיין אותי. ולא חשש לשאול אותי את השאלות הקשות! בפרק נכנסנו לעומק התהליכים הפנימיים שאנחנו עוברים לעבר שינוי, הטריגרים שמפעילים אותם, הפחדים, החששות, ההצלחות, הכישלונות, ואיך צולחים אותם לעבר השינוי. דיברנו על: מהם 3 האמונות האוניברסליות שמונעות מאיתנו שינוי? מתי אנחנו באמת משתנים? מהן השאלות שמניעות אותנו לשינוי שאחריו החיים לעולם לא יראו שוב אותו הדבר? מהם התנאים וצעדי המפתח שצריכים להתקיים כדי שנעשה שינוי? שינוי נטול מאמץ - יש כזה דבר? מה באמת מפחיד אותנו בשינוי (רמז: זה לא הפחד שנכשל) מהי הגישה החדשה שלי לגבי השגת יעדים מהן 2 השאלות לשאול את עצמנו כדי להפוך את הרצון לשינוי - לצעד ראשון לשינוי מעשי.

במרץ 2020, יום לפני שהחל הסגר הראשון של מגיפת הקורונה, פתחנו קבוצה חדשה בתוכנית "עושים שינוי".  בין המשתתפים בקבוצה היתה גם עדי עזוז-אורפז.  עדי הגיעה לתוכנית לאחר קריירה ארוכה שכבר לא סיפקה אותה, ועם רצון לגלות מה יהיה הדבר הגדול הבא שלה.  כבר במפגש הראשון, המשתתפים מקבלים אתגר מיוחד שבעקבותיו הם היו צריכים לצאת למסע של חקירה והתנסות בפעילויות שונות. עדי, שהיא אחד האנשים היותר מחוייבים ורציניים שפגשתי, ניגשה לאתגר הזה בפתיחות מאד גדולה לנסות, לחוות ולהתנסות בדברים שונים ובפעילויות שונות. וכך פתאום, מבלי שהתכוונה לכך, צמח לו עסק חדש שנקרא Sis&Me.  אני מזמין אתכם לצפות בהרצאה קצרה של עדי לפני כחודש וחצי, בה היא שיתפה עם הקהילה שלנו, את האופן שבו מרעיון אחד קטן צמח לו עסק חדש ומרגש עבורה.  ולהזכירכם - כל זה קרה בתקופת הקורונה, תוך כדי סגרים, הגבלות, מגבלות ומורכבויות שאף אחד לא ציפה או ידע בהתחלה כיצד להתמודד איתם.  למצוא מה הדבר הבא שלנו לא קורה רק מתוך חשיבה או חקירה פנימית. אלו הם שלבים חשובים, אבל לא מספיקים. זה קורה מתוך התנסות, חוויה ובדיקה במציאות של מה מתחבר אלינו יותר ומה פחות... 

"אין כל ערבות - אף לא לרגע - שלא נטעה ולא נמעד לסכנת מוות. אנו עלולים לחשוב שישנה דרך בטוחה. אך זו תהיה דרך המוות. אז לא יקרה עוד דבר בעל ערך - ומכל מקום, לא הדבר הנכון. כל מי שנוקט את הדרך הבטוחה כאילו הלך בדרך המוות." - קארל יונג   הציטוט הזה נשלח באחת הקבוצות שאני חבר בה ותפס אותי מיד בבטן.   כמה אנרגיה, זמן, כסף ומשמעות אנו משקיעים בלחיות את חיינו "על בטוח"... לעשות את "מה שצריך" או "מקובל" או "נדרש"... לחיות בתוך המסגרות ה"נורמליות" שהחברה, ההורים, המורים, המנהיגים וכל מי שסביבנו הגדיר עבורנו.   מהילדות מחנכים אותנו שלטעות זה איום ונורא. החל מהמבחנים בבית הספר שאוי ואבוי אם נכשל בהם או שנקבל ציון נמוך. וכך אנו גדלים לחשוב ש"ללכת על בטוח" זה הדבר הכי חשוב שיש. וכל חיינו מחפשים את הוודאות, ואת הבטחון ולהישאר במקום הנוח שנותן לנו לכאורה את שניהם.   ואז ככל שאנו יותר ויותר משתעבדים לחיים ה"בטוחים" משהו בתוכנו מתחיל למות. למות לאיטו.   לפעמים זו התשוקה לעשייה שלנו, בעבודה, בעסק או בעיסוק שלנו. לפעמים זו התשוקה לבן או בת הזוג. לפעמים זו האנרגיה הכללית שלנו או שמחת החיים. או הרצון שלנו לצמוח ולהתפתח, להגשים ולממש.   פתאום הדבר החשוב ביותר בחיים הופך להיות השמירה על הבטחון הזה. כשהאבסורד הגדול הוא שאין באמת דבר כזה: בטוח.   מחר בבוקר אתם יכולים לגלות שאתם חולים בסרטן (כמו שקרה לי בתחילת השנה שעברה). מחר בבוקר אתם יכולים לגלות שמקום העבודה שלכם שחרר אתכם (כמו שקרה למיליון ישראלים בחודשים האחרונים ולמיליונים בכל העולם) מחר בבוקר אתם יכולים להיפצע בתאונה (כמו שקורה מדי יום לאינספור אנשים).   לא מאחל לאף אחד שום דבר מהדברים הללו, אבל אין באמת שום דבר שמגן עלינו מפניהם. Shit happens!   זה טבעם של החיים כאן.   אפשר לנסות להימנע מכך, אפשר להיזהר, אפשר לנקוט בפעולות מונעות – הכל נכון... אבל אין שום דרך להימנע ממשהו שיכול לקרות, כך פתאום ויטלטל ויזעזע את עולמנו ואת הבטחון והוודאות שכל כך חשובים לנו.   ובנתיים, ככל שאנו מנסים לשמור על הוודאות והבטחון שלנו, ומשקיעים בכך את מלוא מרצנו, כוונתנו והאנרגיה שלנו אנו לא חיים באמת. לא כפי שבאמת היינו רוצים.   כפי שנאמר בציטוט: "אז לא יקרה עוד דבר בעל ערך - ומכל מקום, לא הדבר הנכון"   החיים באמת קצרים... קצרים מדי מכדי שנתפשר בהם קצרים מדי מכדי שכל כך ניזהר שלא לטעות, עד שנשאר תקועים במקום קצרים מדי מכדי שנמנע מלנסות לחיות כפי שאנו רוצים באמת   קצרים מדי מכדי ללכת על בטוח.   בתחילת השנה, עוד לפני שהחלה כל הבלאגן והכאוס של הקורונה, השקנו תוכנית חדשה שנועדה לעזור לאנשים שמבינים שהחיים באמת קצרים מדי מכדי לא לממש ולהתפשר. פתחנו מאז 3 קבוצות קטנות, אינטימיות ומיוחדות עם אנשים יוצאי דופן שעושים שינויים מופלאים בחיים שלהם.   זו זכות גדולה להיות במקום שבו אני מהווה גורם משפיע על החיים של אנשים ולראות אותם צומחים ומשתנים מול העיניים. הופכים להיות קרובים יותר למי שהם באמת, מגלים בתוכם יכולות, עוצמות וכח שלא דמיינו שקיים בתוכם.   זו זכות גדולה לראות אותם מייצרים עוד הכנסות בתקופה הזו, פועלים אקטיבית למימוש התוכנית שבנו לחופש כלכלי, יוצאים לאור עם יכולת הביטוי שלהם, משכללים את ההשפעה שלהם בעולם, מפתחים את הבטחון העצמי שלהם. מגלים מהו "הדבר הגדול הבא שלהם" מתוך התנסות מעשית בחיי היום יום שלהם. התוצאות שלהם מעוררות השראה.   בקרוב תפתח קבוצה נוספת. כבר התגבשה קבוצה איכותית של אנשים שבחרו לעשות שינוי מהותי בחיים שלהם בשנה הקרובה. יש עדיין מקום לעוד כמה משתתפים אמיצים שמבינים ש"ללכת על בטוח, זה ללכת בדרך המוות"...   וכן, זו תקופה מוזרה כעת, עם הרבה חוסר וודאות... למרבית האנשים זה לבד ישמש תירוץ מספיק טוב כדי להישאר במוכר והבטוח ולא לזוז ממקומם (למרות שלרוב אינם אוהבים את המקום הזה שנמצאים בו). אבל אם אתם מאלו שאינם מוכנים להתפשר עם החיים, ורוצים שינוי אמיתי – צרו עמנו קשר וניתן לכם את כל הפרטים.

שמחתי להתארח לפרק מיוחד בפודקאסט "רגע מעצים" עם אברהם צור. והנה מה שהוא כתב על הפרק: "להתמודד עם זוללי אנרגיה ולייצר לעצמנו סביבה נכונה. לפני שנה וחצי חליתי בסרטן ואחד הדברים המידיים שהבנתי שמאוד חשובים להחלמה שלי - זו הסביבה. אנחנו היינו מאוד זהירים עם מי שיתפנו את המחלה. מתוך מודעות מאוד גבוהה עד כמה הסביבה היא קריטית (להחלמה). אם היה לי אדם שהיה לי ספק או חשש שמה שאני אקבל ממנו זה יהיה פחד או רחמים - הוא לא היה בסוד העניינים. כי מחלה ופחד לא עובדים טוב ביחד. פחד = מוות. פרק מרתק עם ערן שטרן, מחבר הספרים להתעורר ולהגשים. בפרק הרגלים מצוינים כמו "חוק ההקרבה", "להיכשל קדימה" ושינוי הסביבה שלנו, כדי להיפטר ממחשבות הרסניות ולמצות את הפוטנציאל האישי." מוזמנים להאזין כאן:

משהו שכתבתי הבוקר למשתתפים באחת הקבוצות שלנו של "עושים שינוי!", בעקבות משימה שקיבלו לפני כשבועיים... במפגש האחרון קיבלתם משימה: לצאת לאור. כן, כן, אני יודע... היא יכולה להיות קצת מאתגרת. במיוחד למי שלא רגיל לכך או שלא עשה משהו דומה בחייו לפני כן. אני גם יודע שאצל חלק מהאנשים, משימה מהסוג הזה יכולה לעורר כל מיני שדים פנימיים, אמונות וביקורת ושיפוטיות כלפי עצמנו. כמו ש"אני לא מספיק טוב", ש"אין לי באמת מה לומר לעולם", ש"אנשים יצחקו עלי או לא יאהבו את מה שאני עושה". ואולי גם דפוסים רגילים של "זה חייב להיות מושלם", "אני צריך מספיק זמן כדי ליצור את זה" ושלל תירוצים טיפוסיים מאין לי זמן, יש דברים חשובים יותר, זה גם ככה לא כזה חשוב וכו'... האמת, שזה לא באמת משנה מהן האמונות או הדפוסים שמנעו מכם לעשות את המשימה הזו עד כה. בשורה התחתונה יש רק מדד אחד שקובע: האם ביצעתי את המשימה, או שלא? ואם התשובה שלכם לשאלה הזו היא – שעדיין לא ביצעתם את המשימה, אז כל הסיבות, נסיבות והתירוצים שתמציאו על כך הן לא באמת ישנו שום דבר בחיים שלכם. לפני מספר חודשים עשיתם צעד משמעותי – הצטרפתם לתוכנית. עשיתם זאת, כל אחד מסיבותיו הוא, אבל יש סיבה שמשותפת לכולם והיא הרצון ליצור תוצאות חדשות בחייכם. והנה העניין: על מנת ליצור תוצאות חדשות, יש לעשות פעולות חדשות. לעשות פעולות חדשות משמעו גם, לא ליפול לדפוסים, לאמונות, למחשבות ולאופן ההתנהלות הרגיל. כי אם בהתנהלות הרגילה שלכם, כאשר יש משימה או דבר שמאתגר אתכם, שמוציא אתכם מאזור הנוחות שלכם ושמעורר בכם חשש שלא תצליחו, אתם מוותרים עליו או ממציאים לעצמכם סיפור טוב (=תירוץ מעולה) למה לא לעשות אותו כעת, אז אותו הדפוס פועל גם כעת סביב המשימה הזו. ואם זה לא ברור, לא המשימה היא העניין (היא חלק קטן ממנו), מה שחשוב הרבה יותר הוא היציאה שלכם מאזור הנוחות הרגיל והעשייה של הדבר שכנראה, בתנאים רגילים בחייכם, לא הייתם עושים אותו. ואני רוצה להציע כאן עוד זווית הסתכלות: תארו לעצמכם שהחיים של הילדים שלכם היו תלויים בכך שהייתם מבצעים את המשימה הזו במועד שנקבע לה. כלומר, המשמעות של אי ביצוע המשימה היא פגיעה בחיים של הילדים שלכם האם גם במקרה כזה הייתם מרשים לעצמכם שלא לבצע את המשימה? האם הייתם קונים מעצמכם את הסיפורים (=תירוצים) של למה לא עשיתי אותה עד כה? האם הייתם מוותרים לעצמכם על המשימה בטענה או מחשבה שאולי היא לא מספיק חשובה? האם הייתם מחכים עם ביצוע המשימה הזו לרגע האחרון? או בקושי מקדישים לה מחשבה נוספת? האם הייתם נעצרים מול הפחד שעולה בכם נוכח המשימה ונכנעים לו? או שהייתם פועלים אחרת? יש לי תחושה שהייתם פועלים אחרת. ועכשיו לפואנטה שחיכיתם לה (או שלא...): החיים של הילדים שלכם תלויים בכך! כן, החיים של הילדים שלכם תלויים בביצוע של המשימה הזו. פשוטו כמשמעו. כי בסופו של דבר, אין זה משנה מה נאמר לילדים שלנו, איזו תורה נרביץ בהם, או איזה ערכים נלמד אותם. הדבר היחידי שבאמת גורם להם ללמוד מאיתנו משהו הוא: *מה שהם רואים אותנו עושים בפועל* הילדים לומדים מאיתנו רק מתוך דוגמה אישית. זה נחמד לומר לילד שחשוב לשמור על תרבות, ובסופר לצעוק על המוכרת. זה מגניב לומר לילד שצריך לנהוג בזהירות ועל הכביש לעשות עבירות תנועה. זה מאד חינוכי ונכון לומר לילדים שההגשמה שלהם חשובה, שהם צריכים לפעול למרות שהם מפחדים, ושלא יתפשרו על החיים שלהם. אבל האם אנחנו פועלים ככה? מה הם רואים אותנו עושים? האם הם רואים אותנו נזהרים מלטעות? האם הם רואים אותנו מפחדים מלפעול? האם הם צופים בנו ממציאים לעצמנו תירוצים? מה הם רואים אתכם עושים? מה אתם רוצים שהם יראו אתכם עושים? אז מתוך הפרספקטיבה החדשה הזו, אני רוצה שתחשבו שוב על המשימה שקיבלתם. אני יודע שאין לכם זמן, שהחיים שלכם עמוסים, ושיש 1001 סיבות "נכונות" (=תירוצים ממש ממש טובים!!) למה התרגיל הזה פחות חשוב מדברים אחרים שאתם "צריכים" לעשות. האמת היא – שלא. התרגיל הזה הוא כרגע הדבר הכי חשוב בחיים שלכם. הוא החיים שלכם. אתם אולי עדיין לא מבינים את זה, אבל זה כך. בכל פעם שאתם עושים משהו שהוא מחוץ לנוחות שלכם, שהוא מפחיד, שהוא מטלטל את עולמכם, שהוא דורש מכם אומץ, שהוא דורש כנות פנימית ושדורש פעולה חדשה – אתם משדרגים את החיים שלכם ברמה שאתם בכלל לא מדמיינים לעצמכם. ובכל פעם שאתם עושים את זה, הילדים שלכם מתסכלים עליכם ולומדים מכך. ומקבלים מכך השראה. וגם כשאתם לא עושים את זה – הם לומדים מכך, ומקבלים מזה השראה... אז מה אתם רוצים להעביר לילדים שלכם?

לרכב על הגל להכין את עצמך להזדמנויות של "היום שאחרי" הקורונה "מעולם בהיסטוריה, לא היתה הזדמנות כה גדולה לחולמים מעשיים כפי שקיימת עתה. ההתמוטטות הכלכלית הורידה את כל האנשים, מעשית, לאותה רמה. מירוץ חדש עומד להתחיל. כללי המירוץ השתנו, מפני שעתה אנו חיים בעולם שהשתנה, שברור כי הוא מעדיף את ההמונים, את אלה שלא היתה להם הזדמנות כלל או הזדמנות מועטת סיכויים בלבד להצליח. אנחנו צריכים להתעודד שהידיעה שהעולם בו אנו חיים השתנה וזקוק כעת לרעיונות חדשים, לדרכים חדשות לעשיית דברים, למנהיגים חדשים, להמצאות חדשות, לשיטות הוראה חדשות, לשיטות שיווק חדשות, לספרים חדשים, לספרות חדשה, לתכניות רדיו חדשות ולרעיונות חדשים לסרטים." הציטוט הזה נלקח מהספר "חשוב והתעשר" שנכתב על ידי נפוליון היל ויצא לאור בשנת 1937 (מיד לאחר שנות השפל הגדול). אך עדיין, גם בימינו, ובמיוחד כעת, הוא רלוונטי מתמיד... האם הייתם רוצים לעלות על גל ההזדמנויות שהקורונה מביאה איתה? אם כן, אני מזמין אתכם לצאת איתי רגע למסע קצר בדמיון: אנו נמצאים במייבריקס שבקליפורניה. זהו אחד מחופי הגלישה המפורסמים בעולם, צפונית לעיירה בשם הף-מון ביי. זהו אזור שחביב במיוחד על הגולשים שמתמחים בגלישה על מה שמוגדר כגלי ענק. הגלים במייבריקס מגיעים לגובה של 7.5 מטרים ואף יותר. כל גל כזה יכול לדחוף את הגולש לעומק של 15 מטרים לפחות, אם לא עד לקרקעית הים, ולגולשים יש שניות ספורות לטפס אל פני הים (בהנחה שהם בכלל מבינים איפה זה) לפני שיגיע גל נוסף שישטוף אותם שוב. תארו לכם את העוצמה של הגלים, את החוזק והאנרגיה העצומה שהם מביאים איתם. לאדם שאינו מיומן, לשהייה בים, בתוך הגלים הללו, יש רק משמעות אחת ברורה – מוות. למי שאינו מיומן, שאין לו את הידע והיכולות להתמודד עם הגלים העצומים הללו, סיכויי ההישרדות שלו בתנאים הללו הם אפסיים. מה שמבטיח שלאזור הזה ולחוף המייבריקס מגיעים רק גולשים מיומנים. כאלו שהתאמנו והתאמנו, ושכללו את היכולות ואת השרירים שלהם כדי שיהיו מסוגלים להתמודד עם הגלים העצומים הללו. לאף אחד מהגולשים הללו (ואני חושב שלאף אדם שפוי בנפשו), אין משאלת מוות. ובכל זאת, הם חוזרים לגלים הללו פעם אחר פעם. למה הם עושים את זה? קודם כל, כי הם יכולים. הם פיתחו את היכולות והכישורים שלהם ברמה כזו שהם יודעים כיצד להתמודד עם הגלים הללו, בלי למות מהם. שנית, כי הם מפיקים מהגלישה עליהם תועלת עצומה. זו אחת ההגשמות הגדולות בחייהם. הם קונים את עולמם כגולשים הטובים בעולם, שגולשים על הגלים הגדולים בעולם. זהו.. אפשר להפסיק לדמיין ולחזור למציאות... והמציאות היא שגל ענק, שנקרא הקורונה שוטף כעת את העולם. מדובר בגל ענק, שמעולם לא נראה כמוהו, לא ברמת ההשפעה הגלובלית והעולמית שלו על האנושות. ולצערנו הרבה אנשים עכשיו מתחילים לטבוע. לא רק בהיבט הבריאותי, שהוא לטעמי, למרבית האנשים, הפחות בעייתי. אלא בהיבטים אחרים של החיים – הכלכלי, התעסוקתי, המשפחתי, החברתי... העולם נשטף עכשיו בגל עצום של אי וודאות, של פחד, של חוסר יציבות ושל שבירה והרס של הרבה מאד מבנים שבני האדם התרגלו אליהם. והשאלה הגדולה שהרבה אנשים שואלים את עצמם כעת היא: כיצד לשרוד את המשבר הזה? שזו לגמרי לא השאלה הנכונה לשאול. לא בימים הללו, ולא בכלל. זה כמו שגולש הגלים יכנס לים במייבריקס וישאל את עצמו: כיצד אני יוצא מכאן בחיים? גולשי הגלים לא נכנסים לים במייבריקס בשביל לשרוד. הם נכנסים לים בשביל להגשים חלום, בשביל לממש, בשביל לנצח את הגלים. הם נכנסים לים לאחר שאימנו את השרירים שלהם. מה שגולשי הגלים במייבריקס למדו ויודעים לעשות זה לא רק איך "לא למות" מהאנרגיה העצומה של הגלים, אלא כיצד לרכב עליה. כיצד לנצל את האנרגיה העצומה הזו כדי להפיק מכך תועלת לעצמם ולחיים שלהם. הם למדו להפיק מכך הנאה עצומה. שבלי הגלים העצומים הללו, הם לא יוכלו להפיק אותה בשום דרך אחרת. אז השאלה הנכונה לטעמי, בימים הללו היא: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? גם אם כרגע, אינכם מרגישים מיומנים מספיק לרכב על גל הקורונה, אלו הן יכולות שניתן ללמוד ולפתח אותן. אלו הם שרירים שניתן לאמן. העולם נחלק כעת לשניים. שני סוגים של אנשים. או נכון יותר לומר, שני סוגים של הוויה שמתוכה האנשים בוחרים לחיות. הסוג הראשון, אלו הם האנשים שמחפשים את התשובה לשאלה הראשונה. הם רוצים לשרוד את הקורונה. הם מחפשים את הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לצאת מהים, להתרחק מהגלים ולהגיע למה שהם תופסים אותו כ"חוף מבטחים". הם רוצים לחזור לשגרה המוכרת וה"בטוחה" לכאורה. רק שאין כזו באמת. אין באמת בטחון. יש אשליית בטחון. יש אשליית בטחון שמקום העבודה מעניק לנו בטחון כלכלי. ויעידו על כך מליוני האנשים בעולם שבתוך שבוע הפכו למובטלים. יש אשליית בטחון שהבריאות שלנו מובטחת, ואני יכול להעיד על כך, כשבתחילת 2019, ביום בהיר אחד אובחנתי כחולה בסרטן. יש אשליית בטחון במערכות היחסים שלנו, כאשר בפועל אין מניעה שביום אחד זה פתאום יסתיים. אבל, מרבית האנשים "מכורים" לאשליית הבטחון הזו. וזה דבר מסוכן, כי כאשר זה מתנפץ להם בפרצוף, הם אינם מיומנים להתמודד עם המציאות החדשה שפוגשת אותם. הסוג השני של האנשים, הם אלו שמחפשים את התשובה לשאלה השניה, שהיא השאלה החשובה יותר בעיני, בכלל, ובטח בתקופה כזו: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? אלו הם האנשים שמבינים שהעולם שלנו, כבר לא יחזור להיות מה שהיה לפני שגל הקורונה שטף אותו. אלו הם האנשים שמבינים שאמנם העולם חווה את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדותיו, אבל במקביל הם גם מבינים ויודעים שלאחר כל משבר מגיעה תקופת פריחה. למעשה, האנשים המצליחים והעשירים ביותר בעולם, מחכים לתקופות כאלו כדי להכפיל את הונם, אושרם והצלחתם. אלו הם האנשים שמחפשים כעת את ההזדמנויות, שמחפשים לשכלל את היכולות שלהם ולבנות לעצמם שרירים חדשים כדי להתמודד עם העולם החדש שנוצר ומתהווה מול עיננו כעת. אלו הם אנשים, שרואים את עצמם כסוכנים של שינוי, שאינם מפחדים משינויים ומבינים שדווקא בתקופות של שינויים, ובמיוחד של שינויים גדולים יש גם הרבה יותר הזדמנויות. אם תחקרו קצת את ההיסטוריה, תוכלו לראות, שכל משבר כלכלי עולמי, הביא איתו לאחר מכן, תקופת פריחה מטורפת. עוד מהשפל הגדול של שנות ה-30, שנחשב על פי ההיסטוריון הכלכלי אלכסנדר פילד, כעשור הכי חדשני בכל המאה שעברה! עם אינספור המצאות פורצות דרך המשמשות אותנו עד ימים אלו. כך גם היה לאחר מלחמת העולם השניה, לאחר משבר הדוט.קום בתחילת המילניום, וגם לאחר המשבר הכלכלי הגדול של 2008. בסופו של כל משבר טוב מגיעה פריחה כלכלית. וכעומק המשבר, כך עומק ההזדמנות. והיום אנחנו נמצאים בתקופה מאד מעניינת שתביא עמה אינספור הזדמנויות חדשות. השאלות שמעניין לשאול הן: מי יהיה מוכן אליהן? מי ינצל את ההזדמנויות הללו? ואילו כישורים (שרירים) נדרשים כדי לנצל את ההזדמנויות שעתידיות לבוא? "לא החזק ביותר או האינטלגנטי ביותר הוא זה ששורד, אלא זה המגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי" – צ'ארלס דרווין אם אתם משתייכים לסוג השני של האנשים, אז הדברים הבאים נועדו עבורכם. הם נכתבו ונוצרו לאחר תקופה ארוכה של הבשלה, בשבועות האחרונים, ומתוך מחשבה על העתיד, על העולם החדש שאנו עומדים לפגוש וליצור, ועל האופן שבו כדאי לנו להיות מצויידים ומוכנים לקראתו. זיהיתי ארבע יכולות עיקריות, שאני קורא להם "שרירים", במובן שכל אחת מהן ניתן לפתח ולהצמיח. אלו ארבע יכולות, שאני מאמין, שכל אחד מאיתנו, חייב לאמן, לשכלל ולפתח, לא רק כדי לשרוד את השינויים שעוברים עלינו ועל העולם, אלא כדי לשגשג, להתפתח ולנצל את ההזדמנויות שעומדות לפתחנו. שריר החוסן: החוסן הפנימי שלנו הוא הבסיס להכל. הוא הבסיס ליכולת שלנו להכיל חוסר וודאות, ולהתמודד עם כל מה שפוגש אותנו. הוא מה שמעניק לנו בטחון. מרבית האנשים מסתמכים על גורמים חיצוניים כדי להרגיש בטוחים. אך אין באמת וודאות ואין בטחון בשום דבר חיצוני. בכל רגע הכל יכול להתהפך, וכפי שאנו חווים בשבועות האחרונים, הכל אכן מתהפך. הדרך אם כך, היא לא לנסות להסתמך על משהו חיצוני, אלא לפתח בתוכנו את הוודאות ואת הבטחון. וזהו שריר. שריר שניתן לפתח ולאמן. החוסן שלנו עולה ככל שהמודעות שלנו עולה ומתפתחת, כשהמודעות עולה, אנו חשופים לראות דברים חדשים שלא ראינו קודם, ולדברים קיימים באור אחר. "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" - אלברט איינשטיין שריר היצירתיות: היצירתיות שלנו היא בעיני המפתח לעושר ולאושר שלנו. אין אדם שאין לו את היכולת הזו, או שהיא אינה קיימת בו. זו רק שאלה של עד כמה הוא מאפשר לה להתקיים ולהתפתח. אם אינכם מאמינים לקביעה הזו שלי, נסו לחשוב על עצמכם, בסיטואציה מורכבת שהייתם בה בחייכם, ושעמדתם עם הגב לקיר, בלי פתרונות ובלי אפשרויות, ופתאום משהו חדש הופיע ונוצר ועזר לכם לצאת מהמקום הזה. זו דוגמה לאופן שבו היצירתיות שלנו באה לעזרנו. אבל החוכמה היא לא להשתמש בה רק בזמנים של קושי או משבר, אלא ביום יום, בשוטף שלנו. אני זוקף לזכות השריר הזה, את מרבית ההישגים בחיים שלי, בזכותו ובזכות האימון היום יומי שלי של השריר הזה, הגעתי למקומות שהגעתי אליהם. ולכן לדעתי, במיוחד בתקופות כאלו, זהו אחד השרירים החשובים שכדאי וחשוב לאמן אותם. הבעיה הגדולה של מרבית האנשים, היא שהם נסמכים בעיקר על השכל וההגיון שלהם. וההגיון שלנו מגביל אותנו. מאד. כי הוא מגביל אותנו רק למה שאנו כבר מכירים. ואם אנו מסתכלים בעיקר על מה שאנו מכירים, אין סיכוי שנהיה יצירתיים. "האויב העיקרי של יצירתיות, הוא הגיון בריא" – פבלו פיקאסו שריר ההזדמנויות: אנשים רבים חושבים שהצלחה היא עניין של מזל טהור. אני לא חושב שיש מקרה שבו האמת כל כך רחוקה מכך. ההזדמנויות תמיד קיימות. בכל מצב ובכל תקופה. גם עכשיו. וכאן האנשים נחלקים ל-3 סוגים: אלו שלא רואים את ההזדמנויות. הם מסתכלים ולא רואים מסביבם שום הזדמנות שנראית לעיניהם. הסיבה לכך הוא מודעות נמוכה. כשאדם נמצא ברמת מודעות נמוכה, הוא לא רואה הזדמנויות. אלו שרואים את ההזדמנות, אך לא עושים איתה שום דבר. הם לא פועלים לממש את ההזדמנות. מסיבות שונות ומשונות. לא כל כך משנה מה היא הסיבה, מה שמשנה הוא העובדה שההזדמנות עבורם נשארת רק אפשרות תאורטית והיפותטית. אלו שרואים את ההזדמנות ומממשים אותה. אלו האנשים שאחר כך, אנשים אחרים יאמרו שהיה להם מזל. אלו הם האנשים שמחפשים את ההזדמנויות, תמיד. אבל הם לא מחפשים סתם, הם מחפשים לממש וליישם. הרבה אנשים חושבים שההזדמנויות הן מוגבלות, מצומצמות או "שייכות" רק לסוג מסוים של אנשים. וזו טעות עצובה. אפשר לפתח את היכולת לזהות הזדמנויות, וגם לגרום לכך שיותר ויותר הזדמנויות מגיעות אלינו. ללא מאמץ. אין שבוע שאני לא פוגש בהזדמנויות חדשות. רבות מהן, מגיעות לפתחי, ללא שום מאמץ מצידי. זה קורה כי לאורך שנים, אני מאמן את השריר הזה. "האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים כלל" – ריצ'רד ברנסון שריר הפעולה: בסופו של דבר, רעיונות הן דבר נפלא, אבל בלי היכולת לממש אותן במציאות, לא יקרה דבר. הפעולה היא היכולת שלנו להנכיח במציאות את הרעיונות שלנו. ללא היכולת הזו, שום דבר לא יקרה במציאות הפיסית. אצל אנשים רבים, העשייה אינה אפקטיבית או אינה מספיקה כי הם מגבילים את עצמם. הם חוששים מכשלון או מחוסר ההצלחה של הפעולות שלהם ולכן מראש מוותרים או "משחקים בקטן". היכולת ליצור תמונת עתיד ברורה, לגזור ממנה תוכנית עבודה, ולהוציא לפועל את המשימות שהגדרנו היא Priceless! זו יכולת שתמיד היתה בעלת חשיבות עליונה, אבל במיוחד בימים ובתקופה הזו, היא הכרחית להצלחה ולשגשוג שלנו כבני אדם. "אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שתעשה" – קארל יונג ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם מתכוונים לעשות? כיצד אתם רוצים לצאת מהמשבר הזה? שורדים או צומחים? מתמודדים או מתפתחים? קורבנות של המציאות או יוצרים שלה? זו הבחירה שעומדת כרגע לפתחכם, והבחירה הזו תשפיע על העתיד שלכם מהיום ואילך. אם התחברתם לדברים האלו, והחלטתם שאתם שייכים לסוג השני של האנשים – של אלו שרוצים לקחת את עתידם בידם, ורוצים לרכב על גל הקורונה ולהכין את עצמכם ל"יום שאחרי" ולהזדמנויות שהקורונה מביאה איתן, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע מיוחד. אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית החדשה שיצרתי: "לרכב על הגל". זוהי תוכנית, קצרה וממוקדת, אך עוצמתית ומניעה לפעולה שבה נעבוד ונפעל ביחד, לחיזוק ארבעת השרירים החשובים הללו: שריר החוסן, שריר היצירתיות, שריר ההזדמנויות ושריר הפעולה. בסיומה של התוכנית, מעבר לכך שאימנתם את ארבעת השרירים הללו, יהיו ברשותכם: מיפוי של הנכסים האישיים, החברתיים והכלכליים שעומדים לרשותכם כלים מעשיים לפיתוח היצירתיות שבכם רשימת הזדמנויות, קונקרטיות ומעשיות שתוכלו לממש מיידית תוכנית פעולה קונקרטית לחודשים הקרובים תשובות לשאלות החשובות שאתם שואלים את עצמכם כעת תמונה בהירה לגבי "היום שאחרי" אנרגיה גבוהה למימוש ופעולה קשרים חדשים עם אנשים יצירתיים, מחויבים ומוכוונים להצלחה כך זה הולך להתבצע: אנו נפגש וירטואלית (במערכת Zoom), אחת לשבוע, לארבעה מפגשים. בכל מפגש אעניק לכם כלים יחודיים ופרקטיים לאימון השריר שעליו נעבוד במפגש. בכל מפגש גם תקבלו שיעורי בית ותרגולים לבצע במהלך השבוע. את שיעורי הבית תגישו במייל ותקבלו עליהם משוב ממאמנת היישום של התוכנית (יעל לב-אור). במהלך השבוע נקיים אתכם תקשורת שוטפת בקבוצת ווטסאפ סגורה (רק למשתתפי התוכנית) שבה גם אתם תוכלו לשתף, לשאול שאלות ולבקש תמיכה ועזרה. כל המפגשים יוקלטו, ויהיו זמינים עבורכם לצפייה חוזרת ללא הגבלה כמו כן, כל עוד התוכנית תמשיך להתקיים (לאחר ארבעת השבועות), תוכלו להישאר חלק מקבוצת הווטסאפ הפעילה.   ההשקעה בתוכנית: 1750 ₪ (ניתן לפרוס לתשלומים בכרטיס אשראי) ועוד כמה דברים חשובים: אם אתם בני זוג (שגרים ביחד) תוכלו להשתתף בתוכנית ביחד, ללא כל עלות נוספת! תקבלו ממני גישה ל-2 קורסים דיגיטליים נוספים, שתומכים בתהליך שתעברו, ללא כל עלות נוספת!             "מגנט הכסף" – כיצד למשוך לחייכם עוד כסף (בשווי 735 ₪)             "מקורות הכנסה רבים" - כיצד ליצור מקורות הכנסה רבים ומגוונים (בשווי 500 ₪) בכוונתי גם לקיים מפגש (חמישי) פיסי, כאשר ניתן יהיה להתכנס שוב. המועד והפרטים יפורסמו בהמשך. 4. כבונוס נוסף, תקבלו ממני, עם שליח עד הבית, את שני הספרים שלי, רבי-המכר "להגשים" ו"להתעורר" (בשווי כולל של 180 ₪) בכוונתי לקיים עוד מספר מפגשים וירטואליים נוספים (ללא עלות נוספת למשתתפי התוכנית), עם עמיתים וקולגות, על מנת לחשוף אתכם להזדמנויות, כלים ואפשרויות נוספות הרלוונטיים בימים אלו.   מתי זה קורה? המפגשים יתקיימו בימי שני, בין השעות 17:00-19:00, וכאמור יוקלטו לשימושכם. תאריכי המפגשים: 11/5, 18/5, 25/5, 1/6 הצעד הבא שלכם: נרשמים כאן בקישור  או בטלפון 1700-50-50-79 יש לכם עוד שאלות? מה אם לא אוכל להשתתף באחד המפגשים? כאמור, כל המפגשים מוקלטים, ויהיו זמינים לכם למחרת המפגש, דרך אתר הקורס. המפגשים יהיו זמינים עבורכם, ללא מגבלת זמן או שימוש, בכל עת ומכל מקום שבו תרצו לצפות בהם שוב ושוב. קראתי נכון, אני יכול לצרף את בן/בת הזוג שלי? אכן כך, באותו המחיר, וללא כל עלות נוספת, תוכלו להשתתף שניכם ביחד בתוכנית. למעשה, זו גם ההמלצה שלי, כי במצב הזה, כדאי ששני בני הזוג, יעלו על הגל...   לכמה זמן קבוצת הווטסאפ תהיה פתוחה וזמינה למשתתפים? במינימום היא תהיה פתוחה למשך 4 השבועות של התוכנית. אך מאחר ובכוונתי לפתוח קבוצה נוספת, אני אשמח להשאיר אתכם בקבוצת הווטסאפ, כל עוד התוכנית ממשיכה להתקיים, גם מעבר ל-4 השבועות. כך שתוכלו, להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה שעוברת את האימון במהלך התוכנית, גם לאורך זמן ארוך יותר.   מה זה אומר "שיעורי בית" בתוכנית? אני לא מאמין שידע לבד עושה הבדל. זה היישום של הידע שעושה את ההבדל, ולכן בכל שבוע תקבלו שיעורי בית עם תרגילים מוגדרים שיעזרו לכם להפוך את הידע לממשי. בסופו של דבר, אנו רוצים שתפתחו יכולות חדשות ותרכשו כלים חדשים, ואת זה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר היא דרך התרגול. את שיעורי הבית אתם תגישו במייל למאמנת היישום של התוכנית, יעל לב-אור, שגם תתן לכם משוב ותעזור לכם במידת הצורך. מתי יתקיים המפגש הפיסי החמישי? התכנון שלי לקיים אותו באמצע יוני, באחד מימי שישי בבוקר. אבל לפני כן נצטרך לראות שהחיים קצת חוזרים למסלולם וניתן להתכנס מחדש. אני אפרסם כמובן את המועד מספיק זמן מראש כדי שיהיה זמן להתארגן. איך אקבל את כל הבונוסים הנוספים בתוכנית? הגישה לשני הקורסים הדיגיטליים הנוספים: מגנט הכסף ומקורות הכנסה רבים, תפתח עבורכם מיידית עם ההרשמה לתוכנית. את שני הספרים שלי "להגשים" ו"להתעורר" אנו נשלח אליכם עם שליח עד הבית, כך שבתוך ימים ספורים הם יהיו אצלכם! מוכנים לרכב על הגל? מצטרפים מכאן!

הי! התמונה הזו צולמה בשבוע שעבר במפגש השני בתוכנית החדשה שלי לשכירים: "עושים שינוי!", כחודש לאחר שיצאנו לדרך.   מה שאתם רואים שם, אלו הם הסכומים שהחברים בתוכנית דיווחו של "הכנסות נוספות" (מעבר למשכורת הרגילה שלהם) שהם ייצרו במהלך החודש הראשון בתוכנית. 9 משתתפים יצרו ביחד 21,388 ₪.   אלו הם 21,338 ₪ יותר, מאשר היו להם בחודש שעבר. בממוצע, כל אחד מהם הגדיל את ההכנסה שלו ב-2,372 ₪ נוספים.   זהו כמובן הממוצע. כפי שאתם יכולים לראות, יש כאלו שהגדילו בהרבה יותר... כמו מי שהוסיפה החודש 8,800 ₪ לחשבון הבנק שלה.   ויש גם שניים שכרגע עדיין לא. אחד מהם, ביצע מהלך שבסופו של דבר לא התממש ולא ייצר לו את ההכנסה שציפה לה. הוא כבר עובד לשנות את התמונה לחודש הבא. השני, עשה מהלך אסטרטגי מול המעסיק שלו, שעדיין לא הסתיים סופית, אבל בסיומו עומד להכניס לו עוד עשרות אלפי שקלים נוספים בשנה.   בכל מקרה, ההכנסה שהם ייצרו או לא ייצרו החודש היא לא הדבר הכי חשוב בעיני.   הרבה יותר חשוב בעיני הוא השריר שהם עובדים לחזק ולפתח אותו.   זהו שריר הכסף.   ליצור ולייצר כסף זהו שריר, כמו כל שריר שיש לנו בגוף.   אצל מרבית האנשים (ובוודאי אצל השכירים) השריר הזה די מנוון. לרוב הוא כל כך מנוון שהוא בכלל לא פעיל. ולא, אני לא מחשיב את תלוש השכר שמגיע אחת לחודש כתוצאה של השריר הזה.   אני מדבר על שריר הכסף שפועל (או שלא), באופן עקבי ושיטתי לייצר לאדם הכנסות נוספות. מעבר למשכורת הרגילה שלו. מהילדות, דרך בית הספר היסודי, התיכון והאוניברסיטה מחנכים אותנו לדבר אחד – לעבוד תמורת משכורת. רובנו לא מכירים משהו אחר.   וכך אנו גדלים עם שריר מנוון לגמרי. השריר שמאפשר לנו ליצור כסף מעוד מקורות הכנסה.   אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי עוד במהלך השנה האחרונה כשעוד עבדתי באינטל היה להתנסות. להתנסות ביצירה של כסף מעבר למשכורת הסדירה שלי מאינטל. ניסיתי הרבה מאד דברים: למדתי השקעות בשוק ההון, למדתי יזמות, הקמתי עסק ראשון עם שותפים (שהפסדנו בו את כל ההשקעה – אחד השיעורים העסקיים הכי חשובים שלמדתי), השקענו בנדל"ן, הצטרפנו לשיווק רשתי, עברתי סדנאות של התפתחות אישית. כל מה שעשיתי וניסיתי היתה לו תרומה מכרעת להתפתחות של שריר הכסף אצלי.   ואגב, עד היום, זה שריר שאני עובד לפתח ולחזק אותו.   אבל צריך להתחיל. צריך להתחיל ולחזק את השריר הזה.   בעידן של היום, במציאות הכלכלית והתעסוקתית של היום, זה לא אחראי בעיני להשאיר את שריר הכסף מנוון. פשוט לא אחראי לבנות את עתידך על מקור הכנסה אחד. וזה מה שרוב השכירים עושים...   אז איך מאמנים את שריר הכסף? אני לא יכול לחשוף כאן בדיוק את התהליך שהם עברו כי זה יקלקל לבאים אחריהם את האפקטיביות של התרגילים שהם יקבלו. אבל בגדול אני יכול לומר, שזה שילוב של שינוי התודעה האישית (של כל אחד מהם) והקולקטיבית (של הקבוצה) בנוגע לכסף, למה נדרש על מנת ליצור אותו, העלאת תחושת המסוגלות שלהם ותפיסת הערך והשווי העצמי שלהם, ומסגרת מחייבת שמעודדת אותם להמשיך, לפעול ולמתוח את הגבולות של עצמם.   מוזמנים לכתוב לי בתגובה למייל: מה אתם עושים על מנת לאמן את שריר הכסף שלכם?? שלכם, ערן נ.ב. - אם אתם רוצים לקבל עוד מידע ופרטים על התוכנית "עושים שינוי!" ועל המועד הקרוב, הכנסו לקישור הזה:  מכאן הכל מתחיל...

אהלן,   הודעה ששלח לי נעם, אחד הקוראים והמאזינים של הפודקאסט שלי "כסף טוב". זה נכתב בעקבות ההאזנה שלו לפרק הפודקאסט עם גילעד פולק, וכך הוא כתב לי:   "היי ערן, בהשראתך ובהשראתו של גילעד פולק כתבתי את זה... אז תהנו מהפירות שלא ידעתם שזרעתם (-: "   והנה מה שנעם כתב:   עכשיו תורי / נעם לפיד התור להצלחה ריק! הסתכלי ימינה, הבט לשמאל. הרוב יבחר שלא לפעול, הרוב יבחר לפחד ליפול. התשובות לא קלות אז מפחדים לשאול. התור להצלחה ריק! הקהל יעמוד בצידי התור, הוא ינסה לעצור, לשכנע אותך לא לבחור "אם יש שם דרך אז יש גם בור" "עדיף ללכת לא לדהור". "עדיף בטוח", "עדיף לנוח", "לרכוש ביטוח", "לאכול תפוח", "בחוץ יש רוח", "אז שנזמין קינוח?", "זה מסוכן, הסוף ידוע", "הבן של כץ ניסה, נגמר גרוע"... התור להצלחה ריק! נכון, לפעמים זה טוב, לעיתים זה דרעק. אז עכשיו אני לבד לצלילי הטרק, לפעמים פותח את העיניים לצדדים ובודק רק דבר אחד ברור, בל ייסדק, אף אחד את החלומות שלי לא יפרק. התור מתקצר, הכל מוכן עכשיו תורי, הגיע הזמן.   כאן הקישור לפוסט המקורי שנעם פרסם את זה   ואני אוסיף על מה שנועם כתב: עכשיו תורכם! עכשיו תורכם לצאת לאור העולם... עכשיו תורכם לאהוב... עכשיו תורכם לעשות את מה שתמיד רציתם... עכשיו תורכם לעשות פעולה אחת, קטנה ככל שתהיה לכיוון של משהו חדש (ומפחיד).   מוזמנים לכתוב לי מה הפעולה הזו שלכם. מבטיח לענות לכולכם!   שלכם, ערן.