מימוש

יצחק פרייס הוא ממקימי מרכז נינגמה ישראל, שמטרתו שיתוף ידע ששורשיו בחכמה העתיקה של מסורת נינגמה של הבודהיזם הטיבטי. ידע זה מתייחד בכך שהוא מוגש בדרך חילונית ומותאם לצרכים שלנו היום במערב לכל מי שמחפש שינוי ומימוש עצמי בחייו. בשיחה שלנו תוכלו לשמוע: מה התועלות של גישת נינגמה לחיים עבור אנשים המחפשים מימוש עצמי מכל רקע ואמונה כיצד נפתר הקונפליקט בין מה שהמציאות הפיזית מראה לנו והאמונה והרצון שלנו לתוצאות אחרות מה זו אכפתיות מעומק הלב מהי הדרך הטיפוסית שבה התודעה הבלתי מאומנת שלנו פועלת ומה הן האפשרויות לשינוי? תפיסה חדשה של משמעות העבודה בחיים שלנו פרספקטיבה חדשה לגבי תפיסת הכישלון בחיים שלנו

שכירים? רוצים שינוי? צריכים בטחון? האם הייתם רוצים להניע את עצמכם לחיים של הגשמה, מימוש וביטוי עצמי תוך כדי יצירת הבטחון הכלכלי שלכם? אם התשובה שלכם היא – כן! נסו רגע לענות גם על השאלה הבאה: האם הייתם יכולים להסביר לאדם עיוור מלידה כיצד נראית הקשת בענן? או מהם הצבעים? זה בלתי אפשרי להסביר למישהו משהו שנמצא מחוץ לתודעה שלו. אלו הם אותם הדברים שאנחנו "לא יודעים שאנחנו לא יודעים". מילדות אנחנו "מתוכנתים" להיות שכירים. זה לא דבר רע או טוב – זה פשוט כך. זה מתחיל בבית הספר, דרך האוניברסיטה, ולרוב גם החינוך והמודלים שאנחנו רואים וסופגים בבית. "תהיה תלמיד טוב, תלמד מקצוע טוב, כדי שתוכל למצוא עבודה בטוחה, שבה תוכל להפליג בביטחון עד לפנסיה! ואז כשאתה בפנסיה, אז באמת תוכל לעשות מה שאתה רוצה ולהנות מהחיים!" מזדהים עם זה? שמעתם את זה מהסביבה שלכם? זה מה שלמדנו. לרוב, זה מה שראינו סביבנו, וככה התעצבה התודעה שלנו. זה מה שאנחנו יודעים. אני זוכר, בסביבות 2004 (כשנתיים לפני שעזבתי את עבודתי באינטל) שיחה עם חבר שהציע לי לעזוב ולהקים עסק עצמאי, שאמרתי לו "אני לא יודע להיות עצמאי, אני יודע להיות שכיר מעולה". באותה התקופה, לעשות משהו שהוא שונה ממה שעשיתי אז, היה לגמרי מחוץ לתודעה שלי. לגמרי באזור של מה ש"אני לא יודע, שאני לא יודע". וכך אנו חיים את חיינו. שבויים באותו אזור של ה"מוכר והבטוח". מעבירים יום אחרי יום. סוג של שגרה של חיים. בהתחלה זה עוד נסבל. כבני אדם יש לנו את היכולת להכיל סבל. אז אנחנו ממשיכים להכיל אותו. זה גם קצת קל יותר, כשאנו רואים את כל החברים והאנשים האחרים סביבנו שמרביתם נמצאים באותו המקום כמונו, גם הם – שורדים יום אחר יום. בנקודה מסוימת, הנוחות הזו מפסיקה להיות נוחה. וככל שאנחנו מתחילים לזוז בחוסר נוחות, עולות המחשבות... אולי נעשה שינוי? אולי נשנה משהו? אבל לרוב, מיד לאחר מכן עולים גם הפחדים: הפחד לאבד את הפרנסה, את הבטחון ואת הוודאות. הפחד מלעשות שינוי כלשהו ושהדבר החדש לא יצליח, הפחד לעשות משהו שנראה או נחשב חריג בעיני האחרים. במרבית המקרים, מספיק שהפחדים הללו עולים, כדי להבריח כל מחשבה על שינוי. ואז אנחנו חוזרים בחזרה לשגרה. לעוד יום שעובר. זה סוג של לופ אינסופי (אלא אם נחליט באופן מודע לשבור אותו בשלב מסוים, עוד על כך, עוד רגע בהמשך...). אנו מוצאים את עצמנו לכודים בלופ של תסכול הולך וגדל, של חוסר שביעות רצון ושל תחושת פספוס. בסקר מיוחד לקהל של שכירים שערכתי לאחרונה, עלו התוצאות הבאות: רק 27% דירגו גבוה שהתפקיד שהם ממלאים בעבודתם הוא משמעותי ובעל ערך רק 10% דירגו גבוה שהם מרגישים שהם מממשים את עצמם ומביאים עצמם לידי ביטוי בעבודתם רק 8% דירגו גבוה שהם מרוצים מהתגמול הכלכלי שלהם רק 17% דירגו גבוה שהם מרגישים שמקום העבודה שלהם מעניק להם בטחון כלכלי המספרים הללו עגומים... מרבית השכירים מסתובבים מתוסכלים, לא מוגשמים, לא ממומשים, לא מסופקים אישית, רגשית וכלכלית, וגם ללא תחושת בטחון שהעבודה "אמורה" לספק להם. וזה משפיע.. משפיע על הכל. זה משפיע על היום יום, על ההתנהלות, על מערכות היחסים, וכמובן על האנרגיה שלנו. וכן, רק 12% דירגו את האנרגיה היום יומית שלהם כגבוהה... וזה לא פלא כשמסתכלים על הנתונים הללו. וכשתקועים במקום הזה, ישנם דברים שנראים לנו פשוט לא הגיוניים ולא אפשריים שיקרו עבורנו. פשוט, כי אנחנו לא יודעים, מה שאנחנו לא יודעים. מראיונות שקיימתי עם הרבה שכירים, הם שיתפו כמה מהדברים שנראים להם כרגע לא הגיוניים ולא אפשריים. למשל: להתחיל משהו חדש "מאפס". בין אם זו קריירה אחרת, או להקים עסק להרוויח כסף ממקורות אחרים / נוספים מבלי לרדת באיכות החיים למצוא עיסוק או תעסוקה אחר וטוב יותר ממה שאני עושה היום לשלב משהו חדש במקביל להיותי שכיר להצליח להרוויח ממקורות אחרים, את מה שאני מרוויח כיום לצאת לטיול ארוך בעולם עם כל המשפחה אבל הנה העניין: כמו שכתבתי למעלה, ב-2004 אני עצמי אמרתי שבחיים לא אעזוב את עבודתי כשכיר ואקים עסק. שנתיים מאוחר יותר זה קרה. אם הייתם אומרים לי ב-2014 שאני אצא עם כל המשפחה שלי לטיול של שנה בעולם, הייתי מתפוצץ מצחוק ואומר שאתם הוזים. זה קרה ב-2016. וזה לא שאני "מיוחד" או יוצא דופן. דברים מהסוג הזה קורים להרבה הרבה מאד אנשים שאני מכיר, שנמצאים בסביבה שלי ושליוויתי ב-13 השנים האחרונות. המשותף לכולם: הם מוכנים לעשות משהו, שמרבית האנשים לא מוכנים לעשות אותו. הם מוכנים להשתנות. הרבה אנשים רוצים שינוי בחייהם, אבל הם פוחדים להשתנות. רק מיעוט קטן מהם מוכן לעשות את מה שצריך, כדי להשתנות ולהשיג את השינוי שהם רוצים. ולמען הסר ספק: השינוי המיוחל לא קורה, כי פתאום ברגע מסוים, כל הכוכבים הסתדרו בשורה אחת מדויקת ונכונה ואז כל התנאים בשלים, וכל התמיכה, כסף, אומץ, משאבים (או כל דבר אחר שאתם חושבים שאתם צריכים) קיימים. זה לא קורה. מי שמחכה שהכוכבים יסתדרו עבורו, ימשיך לחכות עוד הרבה הרבה זמן... השינוי קורה – מתוך העשייה. ומתוך הנכונות והמוכנות לעבור שינוי. השינוי קורה, כאשר אתה מוכן לעשות צעד ראשון לתוך האזור של "מה שאני לא יודע, שאני לא יודע". צעד ראשון. קטן. אבל מאד משמעותי. כי הצעד הזה, מניע שרשרת והמשכיות של צעדים נוספים שיקרו אחריו. ואני רוצה לחדד כאן נקודה חשובה – מדובר בצעד ראשון. לא מדובר כעת על לעזוב את מקום העבודה ולהתפטר. לא מאמין בצעדים כאלו. חושב גם שזה לא אחראי ומסוכן. אני עזבתי את העבודה שלי לאחר כשנה וחצי שעברתי בהם תהליך שינוי פנימי עמוק. התכוננתי, הכנתי תשתיות – אישיות, רגשיות, זוגיות וכמובן גם כלכליות. אבל כל זה לא היה קורה, אם לא הייתי עושה את הצעד הקטן הראשון. מה יהיה הצעד הזה עבורכם? ישנם כאלו שיגידו בשלב הזה – אבל רגע, פה בדיוק כל הבעיה שלי. אני לא יודע מה אני רוצה. אני לא יודע מה הכיוון החדש שאני רוצה ללכת אליו. בסדר גמור – במקרה הזה, הייתי שואל את עצמי: אז מה יהיה הצעד הבא, שיעזור לי לגלות מה אני רוצה? מה יהיה התהליך שאם אעבור אותו, יעזור לי להבין מה הדבר הבא שלי? אם אתם מזדהים עם הדברים הללו, אני רוצה להמשיך ולספר לכם על הדבר הבא שלי. מאז שעזבתי את אינטל והתחלתי לעבוד עם אנשים וללוות אותם, תמיד נעתי בין שתי קבוצות שעבדתי איתם. בעלי העסקים והשכירים. כן, אני יודע, כל יועץ עסקי מתחיל יאמר (ובצדק כנראה) שזה לא ממוקד ושאני צריך לבחור. התקשיתי לבחור. אני אוהב את שני הקהלים הללו, ויודע שיש לי הרבה מה לתת להם. אבל לאורך השנים יותר ויותר התמקמתי בעולמם של בעלי העסקים. תמיד השארתי עוד רגל בעולם של השכירים, והוצאתי לאור את הספר השני שלי "להתעורר" שיועד רק עבורם, אבל מרבית התוכניות, הסדנאות והליוויים שעשיתי היו עם בעלי עסקים. אבל עכשיו הרגשתי שזה נכון לעזור גם לשכירים בצורה מעמיקה יותר. ויצרתי את התוכנית החדשה: עושים שינוי! זוהי תוכנית ייחודית, בפורמט מצומצם ובליווי האישי שלי לקבוצה קטנה ונבחרת של אנשים (עד 15 לכל היותר). זוהי תוכנית המיועדת לאנשים שנמצאים ברמת תודעה דומה (גבוהה), אנשים הישגיים (אך לא תחרותיים), שנעים בחברתם, מפרגנים וחברותיים. אנשים בעלי אחריות אישית גבוהה המבינים שהתוצאות שלהם קודם כל ולפני הכל תלויות בהם, אנשים שנמצאים בעשייה ואינם עסוקים בדחיינות, האשמה של אחרים ותירוצים. וגם – אלו חייבים להיות אנשים פתוחים, שיש להם את מה שאני קורא לו: "צניעות אינטלקטואלית", הם יודעים שהם לא יודעים הכל, ופתוחים ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים. ביחד איתם, אנו נצא ביחד למסע של 8 חודשים. 8 חודשים שבמהלכם הם יעשו את השינוי שהם רוצים לעשות. כל אחד מה שהוא יבחר. זה לא אומר שבהכרח הם יעזבו מקום עבודה או יקימו עסקים... כל אחד יעשה מה שנכון ומה שמתאים לו. אבל מה שבטוח הוא שהם יגלו את מה ש"הם לא יודעים שהם לא יודעים". הם עומדים לעבור מסע של למידה ובעיקר של התנסות מעשית בשטח, בחיים שלהם, של שינוי ההרגלים שלהם, של שינוי התפיסות שלהם, של העלאת הערך העצמי, תפיסת המסוגלות שלהם, של יכולת הביטוי, ושל ההבנה הכלכלית שלהם. הם יצרו לעצמם תוכנית כלכלית שאם יתמידו בה, תיקח אותם למטרות הכלכליות שלהם, הם יפתחו לאפשרויות חדשות של יצירת הכנסות ושל מקורות הכנסה נוספים. אם הייתם מדברים איתי על הדברים הללו ב-2004, כנראה שלא הייתי מבין איך זה אפשרי בכלל ובמיוחד איך זה אפשרי עבורי. אבל שנה מאוחר יותר, אני זוכר את עצמי יושב עם ויקי, וביחד עם עזרה שלקחנו, בונים לעצמנו תוכנית כלכלית. נחשפים להזדמנויות חדשות ואפשרויות שלא ידענו על קיומן. אבל כל זה לא היה קורה, אילולא היינו עושים – את הצעד הראשון. המטרה של התוכנית "עושים שינוי!" היא להעביר את החברים שישתתפו בה מסע. מסע של גילוי ושל התפתחות, מתוך עשייה בפועל. לא מדובר כאן בקורס תאורטי, והתוכנית אינה מיועדת לעצלנים. זו תוכנית שתמתח את הגבולות של המשתתפים בה, שתגרום להם לעשות דברים שהם לא רגילים לעשות, ושגם לא יהיו בהכרח נוחים להם. מי שמעוניין להישאר בנוחות, מגלה לרוב, שהוא חי חיים לא כל כך נוחים. אז כדי שנוכל לבחון האם התוכנית מתאימה לכם והאם אתם מתאימים לתוכנית, יצרתי תהליך חשוב שיעזור לנו לבחון (הדדית) האם זה מתאים והאם זה מתאים עכשיו. אז הנה הצעד הבא (אם תבחרו לקבל אותו על עצמכם) – הכנסו כאן לאתר ומלאו את שאלון ההתאמה. לאחר שתעשו זאת, ואנו נעבור על הפרטים, נתאם אתכם שיחת בהירות. שיחת בהירות, כשמה כן היא. המטרה שלה היא לעזור לכם להבין האם אתם בשלים לשינוי. ומה נדרש שיאפשר לכם לעשות את השינוי הזה. היא נועדה לעזור לכם לזהות, איפה אתם נמצאים כרגע (ומה מעכב או תוקע אתכם בנקודה הזו), לאן אתם רוצים להגיע ומה השינוי שאתם רוצים ליצור, וכן – מה יעזור לכם ויקדם אתכם לשם. בהמשך, במידה וזה יהיה רלוונטי ואתם מתאימים לתוכנית והיא לכם, תקבלו גם את כל הפרטים לגביה. הנה הקישור לשאלון ההתאמה >>  רק מילה חשובה לפני כן: מדובר בתהליך שצורך ממני ומהצוות שלי זמן ומשאבים יקרים. מדובר בהשקעה משמעותית – בזמן, בכסף ובאנרגיה ואני לגמרי מבין שלא כולם נמצאים במקום הזה וברמת המוכנות והבשלות הנדרשת לתהליך מהסוג הזה. ולכן, אם אתם לא מחפשים שינוי ולא מוכנים להשתנות, אין צורך למלא את השאלון ולהתחיל את התהליך. אבל אם אתם מחויבים ומחפשים לעשות שינוי, הנה הצעד הבא עבורכם מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן נ.ב. - אם הדברים הללו מהדהדים בכם, ואתם מרגישים את הרצון לשינוי מבעבע בתוככם, אל תתמהמהו. כמות המקומות בתוכנית וכמות שיחות הבהירות שהצוות שלי יכול לקיים היא מוגבלת. אם אתם מחוייבים לעצמכם - עשו כעת את הצעד הראשון, זה לא דורש מכם דבר כמעט ומתחיל בלחיצה אחת על הקישור הזה.

הי!   "אני מאד מצליח, אבל לא מאושר"   את המשפט הזה שמעתי מלקוח (נקרא לו אלון – שם בדוי) בשיחה לפני כמה שבועות.   הוא מנכ"ל של חברה בינונית, משפיע על עשרות אנשים ויותר, מצליח מאד בתחומו, מרוויח מצוין, מוערך על ידי כל הסביבה שלו.   לכאורה, הכל צריך להיות מושלם עבורו. אבל הוא לא מאושר כדבריו.   הפרדוקס הזה, שאלון מתאר, מתקיים לא רק אצלו. הוא מתקיים אצל אנשים רבים כמותו.   ישנה תפיסה פופולרית, אך שגויה, שאומרת שמי שמצליחים במה שהם עושים, בהכרח גם יהיו מאושרים. ויחיו מאושרים. אך במציאות זה לא בהכרח כך. אני לא אומר שכל מי שמצליח במה שהוא עושה אינו מאושר, בהחלט יש כאלו, אך ישנם רבים שמשיגים את ההצלחות שהם רוצים ועדיין אינם מאושרים.   מרבית חיי התנהלתי מתוך תפיסת עולם שאומרת שאם רק יהיה לי/אשיג את ..... אז אהיה מאושר.   התפיסה הזו שירתה אותי היטב מרבית חיי. היא גרמה לי להיות מאד הישגי, ומאד מצליח בדברים שעשיתי. הייתי מסמן מטרה, וחותר בעקביות להשיג אותה.   ואז ישנם כמה רגעים של סיפוק ואושר, שדי מהר מתחלפים בסוג של ריקנות.   ואז מיד היתה עולה השאלה הלא מודעת: ומה עכשיו?   כתבתי על התופעה הזו בפירוט במניפסט שפרסמתי לפני מספר חודשים: "החתיכה החסרה" (אם לא קראתם, מומלץ כבר עכשיו להוריד אותו בחינם כאן).   התופעה הזו קורית, כי האגו שלנו מתעתע בנו. הוא גורם לנו לחשוב ולהאמין שאם רק נשיג את הפסגה הבאה, אז נהיה מאושרים ושלמים.    הוא יוצר אצלנו את התלות בכל מיני דברים חיצוניים על מנת שנרגיש מאושרים בפנים. הוא גורם לנו להאמין שאלו הם ההישגים החיצוניים שלנו שיגרמו לנו לאושר. הבית הגדול, הכסף בבנק, הרכב החדש, הטיולים לחו"ל, או מה שזה לא יהיה.   ואז, כשאנו סוף סוף משיגים את הדברים הללו, אנו באמת מרגישים מאושרים, אבל לרגע קצר מאד, ואז זה נגמר ואנו חוזרים למירוץ להשיג עוד משהו חיצוני כדי להרגיש שוב מאושרים לכמה רגעים.   וזה מכניס אותנו למירוץ מטורף שרק מתסכל אותנו יותר ויותר.   לפני כמה ימים בפגישה שקיימתי, נשאלתי לגבי הטיול הגדול שלנו בחו"ל, והיא שאלה אותי מה הדבר העיקרי שהשתנה אצלי בטיול.   והתשובה שלי היתה: הפסקת המרדף. זכיתי בתובנה הזו, שאין זה באמת משנה מהם הדברים החומריים שיש או אין לנו. לא הם אלו שיגרמו לנו להיות מאושרים יותר או פחות.   אני יותר "רגוע" היום. זה לא אומר, שהדברים הללו אינם חשובים לי ואיני רוצה בהם, ברור שאני רוצה בהם, אבל אני פחות ופחות תלוי בהם כדי להרגיש מאושר.   התהליך הזה הוא לא תמיד קל. אנו צריכים להיות מאד מודעים למה שמוביל ומנהל אותנו – האגו שלנו.   ואצל מרביתנו, מרבית מהזמן, האגו משתמש ומנהל אותנו במקום שאנו ננהל ונשתמש בו.   זה ממש כמו לראות זנב שמכשכש בכלב, במקום כלב שמכשכש בזנב.   במקום שהאגו יעבוד אצלנו, אנחנו עובדים אצלו. והעבודה אצלו אף פעם לא נגמרת, ללא קשר לכמה קשה נעבוד, או כמה נשיג וכמה נצליח. האגו שלנו תמיד, תמיד, תמיד: ירצה יותר.   אבל זה מתיש. ובעיקר, זה לא מספק. וזה לא גורם לנו להרגיש מאושרים באמת.   כשהאגו דוחף אותנו להשיג את "הדברים החיצוניים" הוא למעשה מרחיק אותנו מ"הדברים הפנימיים". אלו הם הרצונות הנשמתיים שלנו. והם אלו שבאמת גורמים לנו סיפוק ואושר מתמשכים, ולא רגעיים.   הסיבה שאלון, ורבים כמותו, אינם מרגישים מאושרים למרות כל ההישגים וההצלחות שלהם, היא כי הם אינם מממשים את הרצונות הנשמתיים שלהם. הם אינם מממשים את השליחות האמיתית שלהם כאן בעולם, ואינם מביאים אותה לידי ביטוי מלא.   האושר שלנו מתחיל מבפנים, מהמימוש של מי שאנו באמת, ולא ממשהו חיצוני שהשגנו.   אם הדברים הללו נוגעים בכם, והייתם רוצים להעמיק ולהבין את התהליך הזה בצורה עמוקה ומשמעותית, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" ב"תגלית" אחשוף בפניכם את התהליך המלא, את האופן שבו האגו מנהל אותנו, וכיצד לקחת את השליטה בחזרה לידינו. כיצד לזהות מהם הרצונות הנשמתיים האמיתיים שלנו, לדעת מה היא השליחות האמיתית שלנו. וכיצד לא לפחד מלממש אותה.

אני זוכר את עצמי, לפני כ-14 שנים שואל את עצמי את השאלה הזו: "האם זה כל מה שיש לחיים האלו להציע?". הייתי בסביבות גיל 32, נשוי עם 2 ילדים, בית, משכנתא, עבודה מעולה, בונוסים, נסיעות לחו"ל וכל הפינוקים מסביב שמגיעים עם תפקיד בכיר בהייטק. זה היה קצת אחרי שקיבלתי את הערכת הביצועים השנתית שלי בעבודה, שהגיעה ביחד עם העלאת שכר גדולה (35%!!). לכאורה הייתי צריך להיות מרוצה. מרוצה מאד אפילו. אבל לא הייתי. רחוק מכך, הייתי מתוסכל ועייף. הסתכלתי אחורה על 8 השנים שלי בעבודה ויכולתי לראות את כל הדרך שעברתי, וכמה התקדמתי בשנים האלו. ואז הסתכלתי 10 שנים קדימה, לראות את העתיד שצפוי לי. וראיתי שם תמונה ברורה מאד: יכולתי לראות את עצמי ממשיך להתקדם באותו הנתיב, לעוד תפקיד ועוד תפקיד, מקבל על עצמי עוד ועוד אחריות, מנהל פעילויות גדולות יותר ולכאורה משמעותיות יותר. ובאיזה שהוא שלב מחליף את המנהלים שהיו מעלי. עוד קצת כסף, עוד יותר בונוסים ואופציות. וראיתי גם שאני בסה"כ יודע כיצד לעשות זאת. שאני יודע להתמודד עם הדרך הזו ועם מה שהיא מביאה איתה. התמונה שראיתי היתה ברורה מאד. ויחד איתה היה לי עוד דבר ברור מאד. היה לי ברור שאני לא רוצה להיות שם. שאני לא רוצה להמשיך בנתיב הזה, עוד 10 שנים קדימה, להגיע לאן שאני יודע שאני יכול להגיע, אבל לגלות שם, 10 שנים בעתיד, שאני עדיין לא מרוצה. ועדיין מתוסכל ורק עוד יותר עייף. ועדיין עם אותה שאלה שמהדהדת בתוכי: "האם זה כל מה שיש לחיים האלו להציע?". אני יודע שהמצב הזה שהייתי בו רלוונטי להרבה מאד אנשים גם כיום. למעשה, היום יותר מבעבר. אנו נמצאים בעידן של מהפיכת מודעות מואצת. תם עידן ההישרדות שבו כל מה שאנשים רצו הוא לשרוד את היום יום שלהם. היום אנשים חותרים להגיע לרמה הגבוהה ביותר של מאסלו: מימוש והגשמה. אנשים מחפשים מהות ומשמעות בעשייה שלהם. היום, יותר מתמיד. המחקרים האחרונים מראים שכ-80% מהעובדים מנותקים רגשית מהעבודה שהם עושים. כלומר, שהם לא מוצאים בה מהות ומשמעות עמוקה יותר. זה מתסכל, וזה עצוב. וזה לא קורה במקרה. מצד אחד, עברנו לעידן חדש שבו אנשים כבר אינם עסוקים ב"הישרדות" היום יומית כמו בעבר. אבל מצד שני, המערכת הפנימית שלנו כבני אדם, לאו דווקא התפתחה באותו האופן. וכך אנו מוצאים את עצמנו חיים, עם מערכת פנימית שיודעת "לשרוד" נהדר, בעידן שבו ההישרדות כבר אינה נדרשת באותה הרמה. וזה יוצר בתוכנו פער אדיר, כי במערכת פנימית המכוונת למצב "הישרדות", כל סוג של שינוי, או כל צעד שמוציא אותנו מאזור הנוחות, הוודאות והבטחון שלנו, נתפס מיידית כאיום על ההישרדות שלנו ולכן מפעיל בתוכנו מנגנוני הגנה שעוצרים אותנו מלעשות כל צעד שיפגע בוודאות ובבטחון החשובים לנו כל כך. ומרבית האנשים מתנהלים כך מתוך סוג של בורות, פשוט כי הם אינם מבינים את האופן שבו המנגנון הזה פועל בתוכם. הם הופכים להיות "שבויים" בידי מנגנון ההישרדות הפנימי שלהם. וקמים בוקר אחר בוקר, לעבודה או לתפקיד שהם לא אוהבים. והתסכול ותחושת הפיספוס בתוכם רק הולכת וגדלה. הדרך לצאת ממעגל הקסמים הזה, היא לפתח מודעות והבנה. הבנה היא "תרופת הפלא" שיש לכל סוג של "בורות". במקום שישנה הבנה לא יכולה להתקיים גם בורות. רוב האנשים לא יעזו לחשוב או להאמין לכך שיש להם "תפקיד" משמעותי בעולם. שיש להם שליחות משמעותית פה. פשוט, כי לרובם ישנה תפיסה שגוייה שאומרת ש"אם אדע מה השליחות שלי, אהיה חייב לממש אותה". ואם אני חייב לממש אותה, אז יכולות להיות לכך משמעויות הרות גורל. אולי אצטרך לעזוב את מקום העבודה שלי? אולי לא אוכל להתפרנס מהעשייה החדשה? אולי זה יפגע במערכות היחסים שלי או בבריאות שלי? וכן הלאה. הרבה מאד חששות ופחדים שמונעים מאיתנו אפילו לעסוק בשאלות הכל כך חשובות לטעמי: ·        למה אני כאן? ·        מה התפקיד שלי? ·        מה נועדתי לממש ולהגשים כאן? אנו נמצאים כעת בתקופה של הזדמנות, של אפשרויות ושל חופש שהיא גדולה יותר מכל תקופה אחרת באנושות עד היום. זה נראה לי לא הגיוני, שבתקופה שכזו, נמשיך להיות שבויים על ידי הפחדים שלנו, שמרביתם אינם רלוונטיים יותר. הגיע הזמן להתעורר. להתעורר ולחפש את התשובות לשאלות החשובות יותר. אם אתם מוכנים לצעד הבא, לברר לעצמכם את התשובות לשאלות החשובות ביותר, אני מזמין אתכם לתהליך מעמיק ומשמעותי. הצטרפו אלי בשבוע הבא ל"תגלית". התשובות מחכות נעולות בתוככם, ב"תגלית" תקבלו את המפתח. מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם. שלכם, ערן.

"ראיתי את המלאך בתוך השיש וגילפתי אותו לחופשי" זהו אחד הציטוטים הידועים של מיכאלאנג'לו אחרי שהוא פיסל את "דוויד". מיכאלאנג'לו נחשב (ומן הסתם בצדק) לאחד האומנים הגדולים שהיו באנושות. היכולת שלו לראות את הפרטים, לדמיין אותם ובסופו של דבר להביע אותם ביצירות שלו היא מופלאה. כך היה עם "דוויד". נדרש דמיון מאד חזק על מנת להסתכל על גוש השיש ולראות בתוכו את "דוויד", או כל יצירה אחרת שהוא פיסל. הוא קודם כל ראה את הדמות בדמיונו ורק אחר כך החל לפסל ולחצוב אותה בשיש. זה לא פשוט לראות את הדמות של "דוויד" כשהיא מוקפת בכל השיש העודף שבעצם מסתיר ומגן עליה. הציטוט הזה של מיכאלאנג'לו תפס אותי, כי הוא בעצם גם מאד רלוונטי על החיים שלנו, של כולנו. בכולנו יש "דוויד" מופלא שכזה. לכולנו יש מהות ושליחות גבוהה יותר. אבל לרוב אנו לא רואים אותה, כי היא מוסתרת עם המון "שיש עודף" שמכסה ומסתיר אותה. אנחנו מסתכלים על עצמנו ורואים עוד גוש שיש סתמי. אנו לא רואים שבעצם בתוכו מסתתרת לה יצירת מופת מופלאה. השיש שמקיף את יצירת המופת הזו שלנו מורכב מהרבה שכבות של שמסתירות את היצירה עצמה: כל הפצעים והמכות שצברנו לאורך השנים... כל האמונות המקטינות... כל הסיפורים שהכנסנו לעצמנו לראש לגבי מי אנחנו ולמה אנו מסוגלים... כל השיח הפנימי הביקורתי והשיפוטי של האגו שלנו כלפי עצמנו... מתחת לכל השיש העודף הזה מסתתרת לה יצירת מופת שהיא המהות האמיתית שלנו. אבל לרוב אנו לא רואים אותה. לכאורה אפשר לומר שבעצם לא כל אחד הוא מיכאלאנג'לו שיכול לראות את יצירות המופת המסתתרות בתוך השיש. הרי זה מה שהפך את מיכאלאנג'לו למיכאלאנג'לו. אבל הבשורות הטובות שיש לי עבורכם, שעל מנת לפסל את ה"דוויד" שמסתתר בתוככם, אתם גם יכולים להיות סוג של מיכאלאנג'לו. מיכאלאנג'לו של החיים שלכם. ובמקרה הזה, זה גם לא דורש דמיון מפותח ומדהים כמו של מיכאלאנג'לו. צריך, בדיוק כמו שהוא אמר: "לגלף את השיש מסביב ולשחרר את המלאך לחופשי". לגלף ולהזיז הצידה את השיש העודף, את האגו ואת כל השכבות שמסתירות, ואז לגלות את מי שאנו באמת – את המהות האמיתית שלנו: את השליחות שלנו לעולם. ב-4 השנים האחרונות, העברתי תהליכים כאלו עם מאות אנשים. מאות מלאכים ששוחררו לחופשי וגילו מי הם באמת. בכל אחד מאיתנו ישנו מלאך כזה, שמשווע לצאת לחופשי, אם רק נאפשר לו. הצעד הראשון מתחיל ב"תגלית" - כל הפרטים כאן.