מודעות

שרון כהן הוא מורה ומרצה למערכות יחסים מודעות. מסע החיים שלו בדרך למציאת הייעוד של חייו, עובר דרך הרבה תחנות שלכאורה אינן קשורות אחת לשניה משוער בליגת העל בכדורגל, שני תארים בכלכלה, נהג מונית ומורה. בשיחה שלנו נכנסנו לעומק הבחירות, המילים, האהבה והמשמעות בחיים שלנו. תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד הצורך להיות אהוב הניע אותו בחיים מדוע הוא סקרן לגבי אזורי העיוורון שלו ומה המתנות שמחכות שם מהן מערכות יחסים מודעות ומה מאפשר להן להיות כאלו מדוע הכאב הוא מורה בחיים שלנו כיצד אהבה עצמית היא השורש של הכל ומשפיעה על כל תחומי החיים שלנו מה זו אהבה? מדוע כבני זוג אנו לוחצים על הפצעים אחד של השני וכיצד זה מאפשר לנו לרפא אותם מה מושך באנשים שהם אותנטיים למה אנו אף פעם לא מרוצים ממה שיש לנו ורוצים יותר וגם על הפוסט שכתב ששינה את כל עולמו: "עוף (על עצמך) גוזל"

מני ברזילאי מגדיר את עצמו כמהפכן ואוטו-דידקט,למרות שרכש השכלה פורמלית רחבה. הוא ממפתחי שיטת מיכא"ל: מיצוי כישורים אישיים למנהיגות ולמצוינות, שיטה שזכתה בפרסים רבים ביניהם,פעמיים בפרס הקרן הבינלאומית לחינוך. הוא נבחר לאחד ממדליקי המשואות בטקס המרכזי בהר הרצל ביום העצמאות, ונכלל ברשימת המי ומי של המקצוענים המצטיינים בארה"ב. בראיון המרתק ומעורר ההשראה שקיימתי איתו, תוכלו בין השאר לשמוע: על ההחלטה לעזוב את הבית ואת שכונת הקטמונים בגיל 14 ויציאה לעבודה. כיצד התשוקה העצומה לידע מגיל צעיר הובילה אותו בחייו. ההשפעה הדרמטית של הסביבה שלנו עלינו ועל מי שאנו הופכים להיות. מהן שתי הברירות הדרמטיות שעומדות בפני כל אדם הנמצא בתהליך התפתחות תודעתית. למה חלק מאיתנו בכל זאת בוחרים להישאר בעמדת הקורבן בחיים שלהם. על תפקידו בעבר כיועץ לשמעון פרס . מדוע אופטימיות היא סם החיים. כיצד פותחה ויושמה שיטת מיכא"ל ,שלה עד היום למעלה מחצי מיליון בוגרים ,ועל המהפכה שהיא מחוללת בחינוך בישראל ובמדינות רבות בעולם. העוצמה של הסיפור שהסביבה ואנו מספרים על עצמנו וכיצד הוא משפיע על מסלול חיינו. מדוע היכולת של אדם לקבל את עצמו משפיעה באופן ישיר על האושר שלו. ההזדמנות שיש בצמיחה לאחר הטראומה הגדולה שאנו חווים אחרי ה-7/10.

לרגל ההשקה של הריטריט החדש שלי "50 גוונים של חופש", נכנסתי לאולפן ההקלטות ביחד עם ורד סבאג, אהובתי, שתפסה במקומי את מקום המראיינת, ולקחה אותנו למסע עמוק בתוך התהליכים שעברתי בשנים האחרונות, ולהיבטים שונים בחיים שבהם ביקשתי ויצרתי לעצמי יותר חופש. בין השאר דיברנו על: כיצד תפיסת החופש בחיים שלי השתנתה בשנים האחרונות כיצד החופש בא לידי ביטוי בהיבטים של מיניות, גבריות והקשר הזוגי המהות של חופש מול כסף איך להביא יותר חופש למערכות היחסים שלנו, מול משפחה, ילדים וחברים כיצד ריצוי, ויתור ובחירה קשורים לתחושת החופש שלנו מדוע אינטימיות ופגיעות הם ביטויים של חופש מהם הצעדים המעשיים שאדם יכול לעשות כדי ליצור לעצמו יותר חופש בחיים וגם על הריטריט החדש "50 גוונים של חופש"

הי! עד כמה שאנו אוהבים לחשוב על עצמנו שאנחנו "פתוחים ונאורים", האמת היא שכולנו, בצורה כזו או אחרת, מוגבלים לעולם התפיסות, האמונות והידע שלנו. אנו חיים בתוך מסגרת עולם "ידע" מסויים שנבנה והתבסס בתוכנו לאורך השנים והחיים שלנו. ככל שאנו גדלים ומתפתחים, מן הסתם אנו מרחיבים את עולם ה"ידע" הזה, אבל אם נשים זאת בפרספקטיבה של כל הידע שקיים בעולם, הרי שאנו יודעים מעט. ממש מעט. למעשה אנחנו יודעים כל כך מעט לעומת כל הידע שקיים בעולם, שאם היינו מנסים ליצור אילוסטרציה של זה, זה היה נראה משהו כזה. (האיור לקוח מתוך ספרי הראשון "להגשים" ובו מתואר "מעגל הידע של היידיגר") העיגול המלא מייצג את כל הידע שקיים בעולם. החלק התחתון מייצג את מה שאני יודע שאני יודע. אני יודע שאני גבר, אני יודע אנגלית ואני יודע לשחות (וחוץ מזה אני יודע עוד כמה דברים ). החלק מעליו מייצג את כל מה שאינני יודע שאינני יודע. אני יודע שאני לא יודע להטיס מטוס, ואני יודע שאני לא יודע יפנית (ואני יודע שאני לא יודע עוד הרבה מאד דברים אחרים). החלק השלישי במעגל הידע של היידיגר הוא החלק החשוב ביותר וגם הגדול ביותר: הוא כל מה שאינני יודע שאינני יודע. יש שם עולם שלם של ידע, שאני בכלל לא מודע לו שקיים. ובגלל שאיני יודע, אין לי גם מושג איפה להתחיל לחפש אותו... כך אנו מתנהלים בעולם, כשאנו יודעים מעט מאד. ואיננו מודעים להמון. אנו קצת "יהירים" לחשוב שאנו יודעים הרבה, וזה יוצר לנו לרוב בעיה משמעותית – אנו בטוחים שאנו יודעים, ולכן למעשה חוסמים את עצמנו מלדעת מה עוד קיים. במקרים קיצוניים נאמר על אדם כזה שהוא "צר אופקים" – מישהו שכל כך נעול וסגור על מה שהוא יודע, שאינו פתוח כלל לשמוע משהו חדש ששונה מהמוכר והבטוח שלו. אבל האמת היא שכולנו "צרי אופקים" בצורה כזו או אחרת. בגלל מה שתארתי כאן, אנו מסוגלים לראות למרחק של מה שאנו כבר יודעים ומכירים, ולכל היותר גם קצת לאזור של מה שאנו יודעים שאיננו יודעים. אבל למרבית האנשים אין שום גישה לאזור של מה שהם "לא יודעים, שהם לא יודעים". התופעה הזו אינה מקרית. השורש שלה נעוץ, באותו מנגנון פנימי שכתבתי עליו כבר בהרחבה לא מעט בעבר – האגו שלנו. האגו שלנו, הוא השומר הנאמן. ששומר עלינו מכל רע ומכל סכנה. ואין דבר שמפחיד את האגו שלנו יותר מאשר – שינוי. בכל פעם שהאגו נחשף לאפשרות של משהו שהוא שונה מהמוכר והבטוח שלנו, הוא נכנס למצב הגנה ולמעשה עושה כל שביכולתו למנוע מאיתנו את השינוי. כי מבחינת האגו, כל שינוי הוא מסוכן. האגו נצמד למוכר ולבטוח, כי הוא שואב מכך בטחון. המוכר מעניק לו וודאות. וכל יציאה מהאזור המוכר מעלה בנו תגובות של חשש ופחד, שהם למעשה מנגנוני הגנה שהאגו מפעיל כדי להשאיר אותנו בטווח של המוכר והבטוח. אין לנו שום סיכוי שבעולם להחשף לאזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע", כל עוד אנו מאפשרים לאגו שלנו להמשיך ולפעול בתוכנו בצורה הרגילה שלנו, שמשאירה אותנו באזורים הכל כך מוכרים לנו. אבל לפני שנבין איך בכל זאת אפשר להגיע לאזורים הללו, נשאלת השאלה ההגיונית – למה זה בכלל חשוב לנו? למה חשוב לנו, או במה זה יכול לעזור לנו אם נוכל להכנס לאזור של "מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים"? מבחינת האגו שלנו, הכי קל עבורו להתנהל בעולם שאין בו שינויים, ואין בו תזוזות מחוץ לגבולות המוכר והבטוח שיצרנו לנו בחיינו. במקום המוכר והבטוח, אין איומים, אין שינויים, אין שום דבר שיכול בדרך כלל לפגוע או להפריע לנו לנהל את חיינו באופן לכאורה שלו. אני אומר לכאורה, כי בפועל, יש בכל אחד מאיתנו כח נוסף, וזה הרצון שלנו להתפתח ולצמוח. ושני הכוחות הללו – האגו שרוצה להישאר במקום, והנשמה שלנו שרוצה להתפתח, נמצאים כל הזמן בקונפליקט תמידי. אם האגו מצליח בתפקידו, הרי שאנו נשארים במוכר ובבטוח, באזור של מה שאנו יודעים שאנו יודעים. ובאזור הזה, אנו יודעים איך להשיג את התוצאות שאנו יודעים כבר להשיג. לדוגמה, אם אני יודע ליצור לעצמי הכנסות של 30,000 ₪ בחודש בעסק שלי (או בעבודה שלי) הרי שכל עוד לא אדע משהו חדש (שאינני יודע כרגע) לא אוכל להגדיל את ההכנסות שלי מעבר לכך. מרבית האנשים, יסתכלו לאזור הבא: של מה שהם יודעים שאינם יודעים, כדי לחשוב איך יוכלו למשל להגדיל את השכר או ההכנסה שלהם. אבל אין להם שמץ של מושג מה אפשרי עבורם באזור של מה שהם לא יודעים שהם לא יודעים. לפני כ-11 שנים, כאשר נסעתי לראשונה לארה"ב ללמוד ממי שהפך להיות מנטור משמעותי עבורי: בוב פרוקטור, אני זוכר היטב את המפגש הראשון שלנו. לבוב יש שאלה שהוא נוהג לשאול כל אדם שהוא פוגש לראשונה, והיא: "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך איך להפוך את ההכנסה השנתית שלך להכנסה חודשית". השאלה עצמה פגשה אותי באזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע". כי זה לא משהו שהעליתי בכלל על דעתי שהוא אפשרי. ובטח שלא העליתי על דעתי שהוא אפשרי עבורי (באותה התקופה). אם בוב לא היה שם לשאול אותי את השאלה הזו (שעבורו היא לגמרי באזור של "מה שהוא יודע שהוא יודע"), הרי שאני לא הייתי מעלה על דעתי לשאול אותה ולבדוק אותה, כי עבורי היא באזור הלא ידוע. אז המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבאזורים הללו – של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, שם נמצאת הצמיחה וההתפתחות האמיתית שלנו. שם נמצאות ההזדמנויות עבורנו. אבל – כאן גם המילכוד הגדול: אין לנו לשם גישה. כלומר, לרוב אין לנו שום גישה לאזור הזה. יש 2 דרכים שאני מכיר שמאפשרות לנו גישה שכזו. הראשונה, כפי שתארתי כאן, היא שמישהו אחר שכבר יודע את מה שאני לא יודע שאני לא יודע, יביא את הדבר לתודעתי. בדיוק כפי שבוב פרוקטור, ומנטורים אחרים שאני נעזר בהם באופן שוטף הם עבורי. זהו קיצור הדרך היחיד שאני מכיר – להעזר במי שכבר השיג בהצלחה את מה שאני רוצה להשיג. הדרך הזו היא מאד אפקטיבית, אך יש לה מגבלה אחת ברורה: היא תמיד תהיה מוגבלת בתודעה של האדם שאנו נעזרים בו. כי גם לו, בדיוק כמו לנו, יש את אזורי העיוורון שלו – את אותם אזורים של מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע. כלומר, גם אם נעזר במישהו אחר, עדיין אנו לא נקבל לעולם גישה לאותם אזורים מופלאים. אך יש דרך נוספת, מדוייקת אפילו עוד יותר, שמאפשרת לנו להגיע לאותו אזור של ידע, תובנה והבנה שכל כך חשוב לצמיחה, להתפתחות ולתוצאות שלנו. דרך שאינה תלויה באדם כזה או אחר, והיא לגמרי זמינה לנו בכל עת ובכל זמן. לכולנו ישנה תודעה גבוהה יותר. כל אחד יקרא לה אולי בשם אחר. יש מי שיקראו לה אינטואיציה, יש מי שיקרא לכך ההדרכה שלו, יש כאלו שיקראו לכך הנשמה, או "האני הפנימי". יש כאלו שיקראו לכך אלוהים או יקום. והאמת היא, שזה ממש לא משנה איך תקראו לכך, הדבר החשוב להבין הוא שלכולנו יש את החלק הזה. שהוא זמין עבורנו. והמידע באזור של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, נגיש עבורו. ויכול באותה מידה גם להיות נגיש עבורנו. לרוב, כשאנו חושבים על אינטואיציה למשל, הרי שהיא פועלת בצורה אקראית, לעיתים היא מגיעה אלינו ומכוונת אותנו, ומביאה לנו תודעה חדשה ממימד שלא היה מוכר לנו קודם לכן. אבל היא לרוב האנשים אינה עקבית. והיא מגיעה לפעמים ולפעמים לא. תארו לכם שהיתה דרך, שבה היינו יכולים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, ופשוט לקבל את המידע לפי דרישה. לפי מה שאנו זקוקים לו באותו הרגע. אתם לא צריכים לתאר – ישנה דרך כזו בדיוק. וזו דרך שבארבע השנים האחרונות כבר לימדתי אלפי לקוחות, והם קיבלו את הכלים לקבל מידע מדוייק, אותנטי, אמיתי ופורץ דרך עבורם. לכל תחום בחיים שלהם: בחיים האישיים, בעסק, בחיים הכלכלייים, בבריאות או בכל תחום אחר. מתוך החיבור הזה, הם מקבלים בין השאר תשובות לשאלות מהותיות כמו: מה השליחות שלי בעולם? את מי נועדתי לשרת ולמי נועדתי לעזור? כיצד אני צריך להביא זאת לידי ביטוי בחיי? ועוד... אם הייתם רוצים להשמיש את היכולת הזו גם אצלכם, אז סדנת "התגלית" שאקיים בקרוב היא הצעד הראשון לכך.

תמיד אהבתי את חג הפורים. עוד כילד. אבל כמבוגר, אפילו יותר. אם אני מנתח היום את הסיבות לכך, אני יכול לראות שישנה סיבה מרכזית לכך שפורים היה תמיד החג החביב עלי מכולם. והסיבה: כי בפורים יש לכאורה "לגיטימציה" לעשות דברים שביום יום הרגיל הם פחות מקובלים. אם זה להתחפש, להשתטות, לשתות וכו'... בפורים זו "מצווה" להיות שמחים ומשוחררים, ויש את כל הלגיטימציה לכך. ביום יום שלנו אנחנו הרבה יותר "עצורים", מחושבים, מתחשבים (במה יגידו/יחשבו אחרים) ושקולים באיך שאנחנו מופיעים בעולם. ולכאורה בפורים מותר לנו להשתחרר מכל אלו. להשתחרר ולהיות מי שאנו רוצים להיות. אנו נוטים לחשוב שבפורים אנו מתחפשים, אבל אני חושב שבעצם רוב הזמן אנו מחופשים, ובפורים פתאום אנו מרשים לעצמנו להיות אנחנו, אותנטיים, חופשיים ומשוחררים. עצם זה שאנו לובשים עלינו בפורים מסכה או תחפושת, מאפשר לנו "להוריד את המסכה" שאנו לובשים ביום יום ולהיות אנחנו באמת. זה קצת אבסורדי אולי להסתכל על זה ככה, אבל אני חושב שזה מאד מדוייק. ביום יום שלנו מרבית האנשים לובשים רוב הזמן סוג של "מסיכה" ומשחקים איזו הצגה שצריך לשחק. על פי מוסכמות סביבתיות וחברתיות, של איך הדברים צריכים להראות ולהישמע. כך זה בחיים, וכך זה גם בעסקים. אני פוגש לא פעם בעלי עסקים שעושים פעילויות מסויימות רק כי "ככה צריך" או כי "ככה כולם עושים" או שזה מה "שנחשב" היום. לא מזמן ישבתי עם בעלת עסק שסיפרה לי שהיא עומדת לצלם סדרה של סרטוני וידאו שיווקיים חדשים. היא לא היתה נראית מאושרת מדי מזה, ואפילו היה נראה שרק עצם המחשבה על כך גורמת לה סוג של "סבל". כששאלתי אותה על כך היא התוודתה בפני שהיא ממש לא אוהבת להצטלם. שלמעשה יש לה אפילו רתיעה מכך. היא אמרה שהיא הרבה יותר טובה בכתיבה או במפגש עם אנשים ובדיבור, שאלו הן הדרכים הכי אפקטיביות עבורה להביע את עצמה ולהעביר את המסרים שלה. השאלה המתבקשת ששאלתי אותה היתה – אז למה את מצטלמת עכשיו? והתשובה שלה היתה, "כולם עושים עכשיו סרטונים, אני חייבת לעשות גם". אני לא מסכים עם האמירה הזו. אני לא מתווכח עם זה שרבים כיום מצלמים סרטונים, אבל אני לא מסכים שהיא או כל אחד אחר, חייבים לצלם סרטונים כי כולם עושים את זה. אם זה לא משהו שהוא טבעי עבורה, ויותר מכך, אם היא סובלת מכך, אז זה מה שיופיע בסרטונים הללו. היא תופיעה שם מלאכותית, לא טבעית ולא אותנטית. שזה פחות או יותר הדבר האחרון שאתה רוצה שיהיה ויופיע באיזה שהוא חומר שיווקי שאתה יוצר. אני מכיר את זה גם על עצמי, שהייתי עושה כל מיני דברים בעסק רק כי "צריך" או כי זה מה ש"מקובל ונחשב". אבל זה אף פעם לא עבד לי. מה שלא מדוייק לנו, לא יעבוד לנו. גם אם זה מה שאחרים מצפים שנעשה או שנהיה. אם זה לא נכון לנו, אם אנו לובשים על עצמנו סוג של מסיכה והצגה, זה יופיע כך לאחרים. גם אם הם לא ידעו לומר מתוך מודעות למה זה ככה, בתת המודע שלהם הם ירגישו שיש כאן סוג של הצגה וזיוף. אני לא חושב שזה נכון לנו להיות מזוייפים. זה לא נכון לנו להסתובב בעולם עם מסיכות. הרבה יותר נכון ומדוייק לנו להסתובב אותנטיים ואמיתיים. אבל זה מפחיד. זה מפחיד, כי זה אומר שיראו כמה גם שאנו לא מושלמים. כי אין שום מסיכה שתסתיר את זה. זה מפחיד, כי כדי להיות אמיתיים החוצה, אנו צריכים קודם כל להיות אמיתיים פנימה. עם עצמנו. אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו ולהבין מי אנחנו, מה אנחנו – באמת. נקי ובלי מסיכות. ולא כולם מוכנים לעשות את המסע הזה. לא כולם בשלים לעשות אותו. אבל אני יכול להבטיח למי שכן, שבצידו השני של המסע הזה יש חופש. חופש להיות מי שאנחנו באמת. בלי מסיכות ובלי איפור. אז ברוח הדברים הללו, אני מאחל לכולנו שבכל יום נוכל לחגוג את פורים הפנימי שלנו, ולקבל את הלגיטימציה להיות מי שאנחנו רוצים להיות. חג שמח! נ.ב. – אם נמאס לכם להתחפש ולהיות מי שאתם לא, אני מזמין אתכם לעשות את הצעד הראשון לקבל תשובות אמיתיות לגבי מי שאתם בסדנת ה"תגלית". 

הי, זה שהעולם שלנו משתנה, זה לא דבר חדש. אבל, אני לא משוכנע שאנו לגמרי מבינים עד כמה הוא משתנה. בשמונה השנים האחרונות, מאז שנוסדה, אובר כבר הספיקה לשנות את העולם פעם אחת כאשר שינתה כליל את תעשיית המוניות, והפכה לא מעט נהגי מוניות מסורתיים למובטלים, ומצד שני סיפקה לעשרות אלפי אנשים אחרים מקור הכנסה נוסף ופשוט, ולמאות מליוני לקוחות שרות הסעות איכותי, זול יותר, נוח יותר וזמין יותר. בתוך שנים ספורות אובר הפכה להיות חברת ההסעים הגדולה ביותר בעולם, וזאת מבלי להחזיק ולו רכב אחד בבעלותה. אבל כל זה עומד להשתנות בקרוב. אובר חתמה לפני שנה על הסכם אסטרטגי עם חברת וולוו. והשנה עשתה צעד משמעותי נוסף, כאשר היא רכשה מוולוו, לא פחות מ-24,000 רכבי וולוו מדגם 90XC. (יכולים לקרוא כאן את הידיעה המקורית ב-CNET). הרכבים הללו, עומדים לעבור באובר התאמות ושדרוגים ולהפוך ולהיות רכבים אוטונומים – כלומר כאלו שנוסעים – ללא נהג! מצד אחד אובר משנה את המודל העסקי שלה שעד כה לא דרש ממנה להחזיק בבעלות על רכבים, ומצד שני היא מייתרת לחלוטין את הצורך ואת התלות בנהגים. מדוע שאובר תעשה דבר כזה? ההסבר הוא מאד פשוט. אובר רוצה להפסיק את התלות שלה בנהגים. היא לא רוצה להמשיך ולהסתבך עם ה"גורם האנושי". למרות שאובר מעולם לא העסיקה ישירות את הנהגים שלה, והם נחשבו מבחינתה תמיד כ"עובדי קבלן" ולא כאלו שמועסקים ישירות על ידה, עדיין היא נתבעה לא פעם על ידי נהגים שדרשו להכיר בהם כמועסקים על ידי אובר וככאלו ביקשו לקבל שכר מינימום, תנאים פנסיוניים והטבות נוספות שונות. אובר רוצה להשתחרר מהתלות בעובדים. היא לא רוצה את הסיבוכים הכרוכים בהעסקה של עובדים, ולהיות תלויה בגחמות של העובדים. זה אולי לא נעים לשמוע את זה, אבל זו המציאות. והיא לא החברה היחידה. בספרי "להתעורר" ציטטתי מחקר של הכלכלן קרל פריי מאוניברסיטת אוקספורד שחשף כי בשנים הקרובות רבים מהמקצועות המוכרים לנו כיום, פשוט יעלמו. לפי החישובים שלו, בתוך שני עשורים בלבד, מחשבים, תוכנות ורובוטים יחליפו 47% מהמשרות הקיימות בעולם. כמעט חצי מהמשרות הקיימות בעולם, פשוט יעלמו בתוך כעשרים שנים מהיום! לכל מי שמועסק כשכיר בעבודה כלשהי, זה צריך להיות תמרור אזהרה אדום, גדול ומהבהב. העולם שלנו משתנה. וכדאי שכמה שיותר מהר, אנחנו נתאים את עצמנו לשינויים הללו. העידן של ה"בטחון התעסוקתי" כבר מזמן הסתיים. השורה התחתונה, של הרווח, משחקת תפקיד יותר ויותר משמעותי בהרבה מאד חברות וארגונים, מה שגורם להן לחפש פתרונות זולים יותר ואמינים יותר להחלפת כח העבודה שלהן. בין אם זה על ידי טכנולוגיות חדשות, או במדינות זולות יותר כמו הודו וסין. אנו הולכים לכיוון של עולם שבו יהיו פחות ופחות משרות "מסורתיות", ומי שעדיין יוכלו להחזיק בתפקידים ובעבודות הם אלו שיביאו יצירתיות, חדשנות ומחשבה חדשה, שכרגע עדיין לא יכולה להיות מוחלפת על ידי מחשבים ורובוטים. מי שלא יקח אחריות על העתיד הכלכלי והתעסוקתי שלו, לטעמי פשוט דומה למהמר בקזינו המשחק במשחק שהוא לא מכיר את החוקים והכללים שלו. הצד השני של זה הוא שבעצם נוצרת כאן הזדמנות יוצאת דופן לכל כך הרבה אנשים לגלות מה הם באמת רוצים לעשות ולהיות. לגלות ולהמציא את עצמם מחדש. להתחבר לתשוקות העמוקות שלהם, וליצור לעצמם את התפקידים, העיסוקים והעבודות שהם רוצים. יש כאן הזדמנות לקחת אחריות על העתיד התעסוקתי והכלכלי. הזדמנות ליצור, לחדש ולהמציא מוצרים חדשים, שרותים חדשים ועסקים חדשים. כמו כל שינוי, השינוי הזה מתחיל אצל כל אחד מאיתנו מבפנים. הוא מתחיל בתודעה שלנו, עוד הרבה לפני הפעולות שאנו נוקטים בהן. אם אתם עדיין שכירים במקום עבודה כלשהו, אני לא אומר שאתם צריכים מחר בבוקר להתפטר. אבל בהחלט כדאי להתחיל "להתעורר" ולהבין מה עוד אתם יכולים לעשות וליצור. להבין מי אתם באמת, מה היכולות שלכם, מה הכישורים, מה אתם אוהבים לעשות, ואיך אפשר לתרגם זאת לשירותים ומוצרים שאנשים אחרים ירצו לרכוש מכם. הגיע הזמן להתעורר... לפני שתקראו בעיתון שהחברה שמעסיקה אתכם חתמה על הסכם לרכוש רובוט שיחליף אתכם בעבודה שאתם עושים. ערן. נ.ב. – מי שרוצה להתחיל ולהתעורר יכול לקרוא כאן את הפרק הראשון בספר "להתעורר" בחינם...

אני זוכר היטב את ההרגשה הזו... זה היה כמו לצאת ארוך ביער, ולגלות אחרי כמה עשרות קילומטרים של הליכה והתקדמות, שבעצם אין לי מושג איפה אני נמצא. ההרגשה שהלכתי לאיבוד. והבחירה שעומדת בפני היא לא פשוטה – האם לחזור חזרה? האם להמשיך קדימה? למרות שלא ברור לי בכלל אם הדרך שאני הולך בה היא הדרך הנכונה. לכל בחירה יש מחיר משלה. לחזור חזרה זה בעצם לכאורה לוותר על כל מה שעשיתי והשגתי עד כה, על כל ההתקדמות. ולהמשיך קדימה? בלי שיש לי וודאות שהכיוון שאני הולך בו הוא נכון, המשמעות היא שאמשיך להתברבר בלי באמת להגיע לאן שאני רוצה. אז מה עושים? באיזה כיוון בוחרים? מכירים את הדילמה הזו? חוויתם אותה? אני מניח שכן. לכל אחד מאיתנו יש דילמה שכזו. בכל מיני תחומים בחיים – בעסק שלנו, או במקום העבודה, בזוגיות ובמערכות היחסים שלנו, בבריאות, בכסף – בכל תחום שזה לא יהיה. יש את הנקודה הזו שאנו מבינים עמוק בתוכנו (גם אם אנחנו עדיין לא מוכנים להודות בה) שהלכנו לאיבוד. אני זוכר את התהליך הזה אצלי כי הוא קרה כמה פעמים בנקודות חיים שונות. פעם לאחר תשע שנים של קריירה מצליחה כשהבנתי שאם אמשיך ללכת באותה הדרך, אמצא את עצמי, בעוד 10 שנים בנתיב ובמקום שממש, אבל ממש לא נכונים עבורי, ועם מחיר אישי כבד. וזה קרה שוב, כמה שנים מאוחר יותר, בעסק מצליח שהייתי שותף בו. ההחלטה האם "לחזור אחורה" ולחשב את המסלול מחדש או להמשיך קדימה בלי לדעת את הכיוון, היא אף פעם לא פשוטה. בדיעבד, בחרתי בשתי הפעמים הללו שלא להמשיך וללכת קדימה בנתיב שכבר לא היה ברור לי. ואז גיליתי גם שאותו מחיר שחששתי ממנו כל כך, הוא לא גבוה כמו שחששתי. ולדעתי, המחיר של להמשיך וללכת בכיוון שלא נכון לנו, הוא גבוה בהרבה. דמיינו איך זה היה, אם היה לנו כלי אפקטיבי שהיה יכול לכוון אותנו. שהיה יכול בכל נקודת זמן לדייק לנו את המסלול ולהראות לנו בדיוק מהו הנתיב הנכון והמדוייק עבורנו. האמת היא, שלא צריך לדמיין. יש כלי כזה. ויש אותו לכולנו. רק שלרוב אנו לא ערים לו וגם לא כל כך יודעים איך להשתמש בו. יש שיקראו לו אינטואיציה, יש שיקראו לו קול פנימי, יש שיקראו לכך הדרכה. האמת שזה לא משנה איך קוראים לכך, הרבה יותר משנה אם אנו יודעים להשתמש ביכולת הזו. לפני כחמש שנים, כשהתחלתי עצמי לפתח בי את היכולת הזו ולדייק את עצמי, ראיתי עד כמה הערך שלה הוא גבוה עבורי. ראיתי עד כמה הוא גבוה עבור הלקוחות שלי שמשתמשים ביכולת הזו. ולמעשה, מאותו זמן שהתחלתי להשתמש ביכולת הדיוק הפנימי והחיבור העמוק לעצמי, הפסקתי להרגיש שהלכתי לאיבוד. גם אם קורים מצבים שאני מבין שאני כבר לא בנתיב, קל לי מאד לדעת ולזהות מה הנתיב הנכון והמדוייק עבורי. אם אתם מרגישים שאולי הלכתם לאיבוד, או שאתם רוצים לחזק את יכולת הניווט הפנימית שלכם, אז "התגלית" היא הצעד הבא עבורכם. בתגלית אעניק לכם את הדרך והגישה לאותו קול פנימי, אינטואיציה או הדרכה שתאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לעשות את הבחירות הנכונות עבורכם, ממקום של דיוק פנימי גבוה, וגם תבינו כיצד תוכלו להשתמש באותו כלי לזהות ולדייק את השליחות שלכם בעולם. מחוייב לשליחות שלכם! ערן.