כנות

חלק ניכר מחיי הייתי אדם מרצה. קל לי לומר את זה היום, אבל בעבר לא יכולתי לראות שכך הייתי, לא הייתי מודע לכך. וכשאנחנו לא מודעים למשהו אנחנו נשארים שבויים בתוכו. ריצוי הוא דפוס פעולה טיפוסי להרבה אנשים. פשוט כי הוא נראה לנו כמו "פתרון קל" להרבה מצבים שאנו חוששים או לא רוצים להתמודד איתם. נכנסתם לקונפליקט עם מישהו? זה לא כיף. אז מרצים והבעיה "נעלמת" מתקשים לעמוד על דעתנו? או חסרי בטחון? ריצוי פותר את הבעיה, פשוט כי וויתרנו על דעתנו. מבקשים מאיתנו משהו שלא ממש בא לנו לעשות, אבל לא נעים לנו לומר "לא", או שאנו חוששים לפגוע במישהו? מרצים. מרצים, אך לא מרוצים.

פורים הוא החג החביב עלי. זוכרים את המסיבות בפורים כשהיינו ילדים? (וגם כמבוגרים), איך אנחנו אוהבים להתחפש, לשים מסיכה ותחפושת, ולהיות למישהו אחר ליום אחד? זה משחרר, מרגש, כיף. אבל מה קורה כשהמסיכה והתחפושת הזו הופכת להיות חלק קבוע מהחיים שלנו? לפני שנים, בתקופה שהייתי ב"קוד המנצח", הייתי לובש חליפות. לסדנאות, להרצאות, ולפעמים גם לפגישות "חשובות". אבל לא רק את החליפה לבשתי - לבשתי מסיכה שלמה. מסיכת "המצליחן", הבטוח בעצמו, זה שתמיד יודע מה לעשות. בבית, היתה לי מסיכה אחרת: של האבא "המושלם", הבעל "האידיאלי". תמיד חזק, תמיד יציב, אף פעם לא מראה חולשה. זה שיודע מה צריך לעשות ומה הדבר הנכון. עם החברים? מסיכה של הבחור הכיפי, השמח, המצליח, זה שאף פעם לא עייף או מדוכדך. כל יום, החלפתי מסיכות. הייתי מאסטר של הסוואה עצמית.

אני זוכר את הרגע ההוא, כשישבתי על שפת הבריכה של הבית היוקרתי שלי. מסתכל על הבריכה, על החצר הגדולה והבית הגדול, וחושב לעצמי שהנה, השגתי את זה. עכשיו אני אמור להרגיש מאושר. הרי השגתי את כל מה שהחברה שלנו אומרת שצריך להשיג: קריירה משגשגת ומצליחה, משפחה "מושלמת", בית חלומותי. אבל לא הרגשתי מאושר. אפילו לא קרוב לכך. הרגשתי ריקנות מוחלטת. סוג של חנק. כאילו קירות בלתי נראים סוגרים עליי מכל עבר. ואחרי הריקנות, הגיע הדיסוננס הפנימי הגדול: איך זה יכול להיות שיש לי את מה שרציתי אבל אני לא מרגיש מאושר מכך? או לכל הפחות מרגיש טוב. לא הרגשתי טוב. רק כמה שנים מאוחר יותר, בעקבות תהליכים עמוקים שעברתי עם עצמי, הבנתי למה. הבנתי שהייתי כלוא. אמנם זה היה כלא עם רמת חיים גבוהה, אבל עדיין – כלא.

במשך כמה תקופות במהלך החיים שלי, הסתובבתי בהרגשה שאני כלוא. כלוא בחיים שיצרתי לעצמי. שזה אולי אחד האבסורדים הגדולים שקיימים בחיים שלנו: לרוב אנחנו הסוהרים והכולאים של עצמנו. חיפשתי את החופש בהרבה דברים חיצוניים, עוד כסף, בית גדול יותר, טיול ארוך לחו"ל והתנתקות מהחיים "הרגילים" כאן בארץ. חשבתי שאם רק יהיה לי את ה______ אז אגיע לחופש הנכסף. אף אחד מאלו לא נתן לי את החופש שביקשתי ורציתי. כששואלים אותי איך אני מגדיר חופש, אז ההגדרה הפשוטה שלי היא: *לחיות את החיים בתנאים שלי.* בגדול זה אומר: היכולת שלי לקבל החלטות עצמאיות, לא מתוך כפייה או הכרח חיצוני, שיש לי אפשרויות בחירה שונות ושאני יכול לנווט את חיי בהתאם לרצונות ולאמונות שלי. וזה לא דבר פשוט בעולם שרק מנסה לשעבד אותנו וליישר אותנו לתוך מסגרות, מערכות אמונה, כללים וחוקים.

חופש! הוא אחד הכמיהות העמוקות שלנו כבני אדם. הרבה מן המטרות והיעדים שאנו מציבים לעצמנו, בבסיסם נובעים מהרצון שלנו ליצור ולהרחיב את תחושת החופש בחיים שלנו. אספתי לשיחה מרתקת, שלושה משתתפים מהריטריט "50 גוונים של חופש": נטע לוקסמבורג נעמני, נילי שריל ושי קלמנוביץ. עסקנו בכמה היבטים מעניינים של חופש בחיים שלנו, בין השאר דיברנו על: כיצד החופש שלנו גדל כאשר אנו מסכימים להסיר תחפושות, הגנות ומגננות כיצד הכנות, הפתיחות והאותנטיות מאפשרת לנו קלילות מדוע חשוב להכיר ולקבל את כל החלקים וההיבטים השונים שבתוכנו למה כל כך קשה לנו "לעוף על עצמנו" ועל התחושה כשאנו מאפשרים זאת מהן מלכודות החופש הכובלות ומצמצמות אותנו כיצד השינוי שהם חוו בריטריט הדהד לילדים ובני המשפחה שלהם על החוויה היחודית שלהם שחוו וכיצד היא ממשיכה ללוות אותם גם היום

בר נעמני הוא יזם פיננסים, איש עסקים, מרצה ויועץ משכנתאות. מגיל צעיר בר אהב לדבר ולעסוק בכסף, בגיל 17 כבר סחר בבורסה, והיום בגיל 29, ביחד עם שי בדיחי הם מנהלים את קהילת הפיננסיים הגדולה בישראל: "ידע שווה כסף". בשיחתנו, דיברנו בין השאר על: ההחלטה לעזוב עבודה "בטוחה" בהייטק כיצד נולד והתחיל הרעיון של הקמת קבוצת "ידע שווה כסף" בפייסבוק כיצד הם הפכו את הקבוצה לקהילה הפיננסית הגדולה בישראל עם למעלה מ-220,000 משתתפים ההסללה ההורית, חברתית ותרבותית שכולנו עוברים ההבדלים בין שכירים לעצמאיים ומה האסטרטגיה המומלצת לעשות את המעבר הזה מדוע אנשים חוששים ופוחדים לדבר על כסף מהו "משולש הערך" שמוביל אותם בניהול קהילת "ידע שווה כסף" מהו הטיפ העסקי הטוב ביותר שיכולתי לתת לו איך לפתח ולהרחיב באופן מודע ומכוון סביבה שתעצים אותנו

בפרק זה אני מראיינת את ערן שטרן, שהוא מלווה אנשים בתהליכי שינוי וטרנספורמציה בחייהם, והוא האיש שבזכותו יש לי בכלל את הפודקאסט שלי – ולא רק זה – הוא האיש שבזכותו יש לפודקאסט שלי, לדעתי, שם מצוין שממש מתאר בול את מה שרציתי להעביר בו. בהשכלה הפורמלית שלו הוא מהנדס, עם תואר שני במנהל עסקים, שעבד המון שנים בהייטק. רוב חייו הוא היה רגיל להתייחס בזלזול לכל מה שהריח לו אפילו טיפה רוחני. בשיחה נעימה וקולחת, שבאופן אישי לא רציתי שתיגמר, אפשר לשמוע כאן למה יש לו אישיו עם המילה רוחניות, למה לדעתו אותנטיות זה ביטוי של רוחניות, איך סרט "הסוד" שנחשף אליו בסביבות 2006 שינה ב-180 מעלות את הגישה שלו לעולמות הרוח, איזו חוויה מאוד משמעותית ומרגשת הוא חווה שגרמה לו להבין שגלגולים ונשמות זה אמיתי, מתי הוא מקבל מדיי פעם ד"ש מאבא שלו, שנפטר לפני כ-4 שנים, איך זה שהוא חלה בסרטן לפני 5 שנים שינה את חייו בכל תחומי החיים, מה הסיבה שהוא אומר על הסרטן שזה היה עבורו סוג של מתנה, למה זה ברור לו היום בדיעבד שהוא זה שיצר את הסרטן שלו, מה זה, מה שהוא מכנה: "הצד האפל" של עולמות ההתפתחות האישית, ויש גם המלצה על ספר, ועוד, ועוד.

לרגל ההשקה של הריטריט החדש שלי "50 גוונים של חופש", נכנסתי לאולפן ההקלטות ביחד עם ורד סבאג, אהובתי, שתפסה במקומי את מקום המראיינת, ולקחה אותנו למסע עמוק בתוך התהליכים שעברתי בשנים האחרונות, ולהיבטים שונים בחיים שבהם ביקשתי ויצרתי לעצמי יותר חופש. בין השאר דיברנו על: כיצד תפיסת החופש בחיים שלי השתנתה בשנים האחרונות כיצד החופש בא לידי ביטוי בהיבטים של מיניות, גבריות והקשר הזוגי המהות של חופש מול כסף איך להביא יותר חופש למערכות היחסים שלנו, מול משפחה, ילדים וחברים כיצד ריצוי, ויתור ובחירה קשורים לתחושת החופש שלנו מדוע אינטימיות ופגיעות הם ביטויים של חופש מהם הצעדים המעשיים שאדם יכול לעשות כדי ליצור לעצמו יותר חופש בחיים וגם על הריטריט החדש "50 גוונים של חופש"

אלי ברדוגו הוא מאמן כושר ותזונה, מאסטר NLP וסופר בעיתות מגפה, מחבר הספר "הפוך בסדום ועמורה" שנכתב בעקבות המתאר את מסעם של זוג היוצא למסע חקירה בעולם הא-מונוגמי. הספר נכתב בהשראת היציאה של אלי וגילת מהמונוגמיה ולוקח את הקורא דרך התשוקות, הרצונות, האתגרים והכאבים של מי שמוכנים לאתגר את הסטטוס קוו המונוגמי שכולנו מתוכנתים לתוכו. אזהרה: הפרק הזה אינו לבעלי לב חלש :) ויכול להכיל טריגרים לתפיסות עולם המקובלות. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחתנו: מה הוביל אותם לרצון לפתוח את היחסים ולהתנסות בא-מונוגמיה מה הפתיע אותו כשנכנס לעולם הזה? כיצד הסביבה, המשפחה והילדים קיבלו את הבחירה שלהם מהם הקשיים שעומדים בפני זוגות שנכנסים לעולם הא-מונוגמי ממה צריך להיזהר ועל מה כדאי להקפיד כדי לעשות את זה נכון יותר כיצד מתמודדים עם הקנאה? כיצד ההתנסות הזו משפיעה על הבטחון העצמי ותפיסת הערך העצמי