כישלון

יעל יחיאלי, מגדירה את עצמה כירושלמית, אקטיביסטית, יזמת. פמיניסטית, אמא של עברי ושילה, בת זוג של תומר ומשתדלת להיות אופטימית. יעל היא המייסדת של מיזם "5050" לשותפות ושוויון מגדרי בכל מוקדי קבלת ההחלטות החשובים במדינה. בשיחה שלנו תוכלו לשמוע: כיצד יעל גייסה למעלה מחצי מיליון ש"ח למיזם בתוך זמן קצר וללא שום תשתיות קודמות על תהליך העזיבה של האורתודוכסיה, ובחירה ביהדות בלי כפיה מה המשמעות של חופש וחירות על המסע האקטיביסטי של יעל לתיקון המציאות מהו מיזם "5050", כיצד הוא נוצר ומה הם ההישגים שלו עד כה ואיך כל אחד ואחת מאיתנו נוכל להיות חלק כיצד יכולה להראות המדינה כשחזון ה-5050 יתממש על ההתנגדות והנאצה שהיא סופגת כאקטיביסטית ופמיניסטית ועל כך שאי שוויון זו לא גזירת גורל, יש לנו דרך לתקן

יוגב מלכה הוא הזוכה של העונה החמישית של נינג'ה ישראל. בשיחה פתוחה וכנה, בגובה העיניים, הוא משתף על הדרך שעבר מהילדות ועד לזכייה בגמר הגדול ובשיא עולמי. בין השאר תוכלו לשמוע: עד כמה הסביבה שלו השפיעה עליו ועל דמותו כנער מתבגר וכיצד שינה זאת בהמשך חייו על התחושות אחרי הנפילה בשלב המוקדמות בעונה השלישית (הראשונה שלו) על ההתמודדות המנטלית בתחרות הנינג'ה וכיצד הוא מפתח את הצד המנטלי מה החשיבות של להיות כנה עם עצמך מהן השאלות הנכונות שצריך לשאול את עצמך על רגע ההפסד (ב-3 שניות) ליובל שמלא בגמר העונה הרביעית על הזכייה הגדולה בגמר העונה החמישית של נינג'ה ישראל ושבירת שיא עולם מה הניע אותו להחליט להתחרות בתחרות "רוקדים עם כוכבים"

רגע לפני שהסגר בעקבות משבר הקורונה החל להשתחרר והתחלנו לחזור ל"שגרה", ענת אימבר בשירי קיימה איתי ראיון מעניין. בין השאר דיברנו על: האם בעקבות משבר הקורונה, עדיין כדאי להיות בעל עסק ועצמאי או שעדיף להישאר שכיר? כיצד להתמודד עם חוסר וודאות וחוסר בטחון, במיוחד לאור משבר הקורונה שפקד את העולם מהם השרירים שכדאי לפתח בתקופות כאלו מה אני ממליץ למי שפוטר או שהוצא לחל"ת לעשות כעת מדוע אני חושב שכדאי להיכשל תהליך ההתפתחות הרוחנית שעברתי לאורך השנים, וכיצד הוא משפיע גם על העסק שלי ההתמודדות שלי עם מחלת הסרטן מוזמנים לצפות ולהנות 

הי! מייל שקיבלתי מגדעון, בעקבות הפוסט שכתבתי על "השרירים שחשוב לאמן". הוא מתייחס בו, בין השאר, לנתונים שפרסמתי בו מתוך סקר השכירים שקיימתי לפני כחודשיים. והנה מה שהוא כתב לי: "מאד מעניין מה שאתה כותב, אבל חסרים לי קצת נתונים ויותר מאשמח אם תוכל לשתף: הסטטיסטיקה שאתה מציין, אשמח שתשתף במאמר המקורי אם הנתונים שפורסמו. מה שקשה לי להבין זה אם כל כך הרבה אנשים רוצים להיות עצמאיים, אז למה הם לא? אני חושב שמי שלא עצמאי פשוט לא רוצה או לא יכול. כמו שלא כולם מפקדים, מנהיגים או מנכ"לים. אתה מפרסם את כל אלה שבאו אליך והצליחו להפוך משכירים לעצמאיים: מה הרקע שלהם? מאיזה משפחות הם באו? אשמח לשמוע מה אחוז האנשים שבא אליך ואכן הצליח להפוך משכיר לעצמאי? זה תמיד טוב לספר על הצלחות אבל לפני שאני מחליט האם להצטרף לקורס שלך אני דווקא רוצה לשמוע על הכישלונות." אני מאד אוהב שאנשים כמו גדעון כותבים לי ושואלים שאלות בצורה עניינית, כי זה מעיד בעיני על הרצינות והמחויבות שלהם. וזה גם מאפשר לי לענות להם ומתוך השאלות שלהם להבין מה מעניין את שאר הקוראים שלי. אז במקום רק לענות לגדעון באופן אישי, בחרתי לענות לו כאן, כדי שעוד אנשים יוכלו להפיק ערך מהתשובות. ראשית לגבי הסטטיסטיקה שפרסמתי, כאמור היא לקוחה מתוך סקר שקיימתי לפני מספר חודשים, שהקיף קרוב ל-500 שכירים, מכל רחבי הארץ. אני מתכוון לפרסם את כל נתוני הסקר בקרוב כך שתוכלו להעמיק בנתונים עוד. לגבי השאלה "אם כל כך הרבה אנשים רוצים להיות עצמאיים, אז למה הם לא?", התשובה כאן מורכבת יותר. זה כמו לשאול: "כל כך הרבה אנשים רוצים להיות עשירים, אז למה הם לא?". גדעון מציע שזה עניין של רצון או של יכולת. אני חושב שאם נחבר את האנשים למכונת אמת ונשאל אותם אם הם באמת רוצים להיות עצמאיים (או לצורך העניין אם הם באמת רוצים להיות עשירים), אז נקבל תוצאה חד משמעית שהם באמת רוצים. כלומר, אני לא חושב שזה בעיה של חוסר רצון. האנשים רוצים. מי לא היה רוצה לשפר את חייו? כולם היו רוצים. השאלה היא מה הם מוכנים לעשות בשביל זה. אני גם לא חושב שזה עניין של יכולת. יכולות ניתן לפתח. הרבה אנשים שאלו אותי בעבר האם נולדתי עם יכולת הכתיבה או עם היכולת לעמוד על הבמה מול מאות ואלפי אנשים. ממש לא! רחוק מכך. אם הייתם אומרים לי לפני כ-20 שנים, שאלו יהיו שתיים מהיכולות היותר חזקות שלי, הייתי חושב שלקחתם פטריות הזיה. אלו הן יכולות שפיתחתי לאורך השנים. השקעתי בכך הרבה מאד זמן, כסף ואנרגיה. וזה בדיוק העניין בעיני. אנשים לא עושים שינוי בחייהם (למרות שהם מאד רוצים), לא כי אין להם את היכולת לעשות את השינוי, אלא כי הם לא מוכנים לעשות את מה שנדרש כדי להשתנות. הם לא מוכנים להשקיע את הזמן, האנרגיה והכסף לשם כך. הם רוצים את התוצאה, אבל הם לא מוכנים ללכת בדרך שצריך ללכת בה כדי להגיע לתוצאה שהם רוצים. השאלה השניה של גדעון היא מעניינת, כי חבויה בה ההנחה שכדי להצליח, אדם צריך להיות בעל רקע מסוים. ממשפחה מסוימת או ממוצא מסוים. ואני חושב שזו תפיסה שגוייה בעליל. האמת אני לא רק חושב כך, אני יודע שזה לא רלוונטי בכלל. אנשים נוטים לייחס את ההצלחה של אחרים למאפיינים שחסרים להם בעצמם וכך הם יכולים לתרץ לעצמם למה הם לא יכולים להשיג את אותה ההצלחה. הרי אם המוצא שלי הוא לא מהמוצא "הנכון", הרי שאין לי סיכוי להצליח, אז למה בכלל שאנסה? אני לא צריך לתת לכם כאן את הדוגמאות ה"באנליות" של סטיב ג'ובס, ריצ'רד ברנסון, סטף ורטהיימר ואחרים כדי להוכיח למה ההצלחה שלהם אינה קשורה למוצא, להשכלה, למין או למצב ההתחלתי שהם נמצאו בו בתחילת דרכם. לאורך השנים, פגשתי אינספור אנשים שעשו שינויים יוצאי דופן בחייהם. אין שום מאפיין חיצוני שמשותף להם. לא הגיל, המין, המצב המשפחתי, העדה, המשפחה, כמות הכסף שהיתה להם בהתחלה או הגיאוגרפיה שהיו בה. שום דבר מאלו. מה שהיה משותף לכולם – היתה להם תשוקה בוערת בעצמותיהם לעשות שינוי ולשפר את חייהם, והם היו מוכנים לעשות את מה שצריך לעשות, כדי להפוך ולהיות מי שהם רוצים להיות. זו כל התורה. זה פשוט, אך זה לא תמיד קל. רוב האנשים לא מוכנים לעשות את זה. הם לא מוכנים להתמודד עם חוסר הוודאות (האם השינוי יצליח או שלא), הם לא מוכנים להתמודד עם האפשרות שיכשלו, ולהתמודד עם ההשלכות של הכישלון. הם פשוט לא מוכנים לעשות, את מה שאלה שמצליחים, עושים. וזה מוביל אותנו לשאלה השלישית שבה גדעון ביקש ממני לשמוע דווקא על הכישלונות. מי שבאמת מעוניין להבין ממה עשויה הצלחה, שיקרא ביוגרפיות של אנשים מצליחים, שישוחח ויראיין אותם, שיחקור לעומק את הדרך שעשו. אני מבטיח לכם שתגלו שיש דבר נוסף חשוב שמשותף לכולם: כולם, ללא יוצא מהכלל, נכשלו! הם נכשלו. ולרוב, הרבה יותר מפעם אחת. הקלישאה שאומרת שהכישלון הוא צעד בדרך להצלחה היא לא באמת קלישאה. היא האמת לאמיתה. לא מאמינים לי? תמצאו לי דוגמה אחת של מישהו שהגיע להצלחה, בלי שיש לו אוסף כישלונות מפואר שהוא גורר אחריו. אין דבר כזה. זו פיקציה. אז גדעון – אם אתה רוצה דוגמאות לאנשים שנכשלו, קח כדוגמה את כל אחד מהאנשים שכתבתי עליהם בעבר שהם הצליחו. אותם אנשים הם גם אלו שנכשלו. הם נכשלו לפני שהם הצליחו, והם נכשלו גם אחרי שהם הצליחו. והם גם יודעים – שהם עוד ימשיכו להיכשל בעתיד. אז השאלה החשובה באמת גדעון היא: האם אתה מוכן להיכשל? האם אתה מוכן ללכת בדרך שהיא לא תמיד ברורה, קלה או פשוטה? האם אתה מוכן לקבל את העובדה (אולי הכואבת) שבדרך להצלחה ולשינוי שאתה רוצה כנראה תצטרך להתמודד עם כישלונות. להכיל אותם, לכאוב אותם? האם, כדי לעשות את השינוי שאתה רוצה, אתה מוכן להשתנות? אלו הן השאלות החשובות באמת בעיני. ואני לא אומר שזה כרוך בלקיחת סיכונים חסרי אחריות. ממש לא. להיפך, זה אומר להעריך את הסיכונים, לכמת אותם, ולבחור בחירה מודעת האם זהו מחיר שאני מוכן לשלם אותו במקרה והגרוע מכל יקרה ואכשל. אל מול המחיר הזה, כדאי להעריך גם את המחיר האלטרנטיבי. אני קורא לכך: מחיר ההישארות במקום. רוב האנשים כלל לא מודעים ולא מסתכלים על המחיר הזה שהם משלמים אותו, יום יום, דקה דקה. המחיר של להמשיך להיות באותו המקום, בתחושה של תסכול, תקיעות, חוסר סיפוק ואכזבה מהחיים שלהם. כפי שכתבתי קודם, מרבית האנשים אינם מוכנים להשקיע את הזמן, הכסף והאנרגיה כדי לעשות את השינוי שהם רוצים. אבל הנה האבסורד הגדול ביותר: בסופו של דבר הם משקיעים את אותו הזמן, הכסף והאנרגיה – רק שהם לא עושים זאת כדי לקבל את תוצאות החדשות. הם משקיעים זאת, כדי להמשיך ולהיות באותו המקום! למשל, אם אדם שממשיך להישאר באותו המקום, היה משקיע ביצירת השינוי שהוא רוצה, ומגדיל את הכנסותיו כתוצאה מכך, הרי כל יום שהוא לא עושה את זה, עולה לו כסף!! כדוגמה קחו מישהו שמרוויח 10,000 ₪ לחודש ונשאר תקוע באותו המקום. לעומתו, מישהו אחר היה פועל להגדיל את הכנסותיו בעוד כמה אלפי שקלים לחודש, נניח ל-15,000 ₪. הרי שבכל חודש שהראשון לא עושה שינוי, הוא מפסיד 5,000 ₪!! זה 60,000 ₪ בשנה. שזה לרוב, הרבה יותר יקר, ממה שהיה עולה לו לקבל עזרה לעשות שינוי. וזה רק המחיר הכלכלי שזה עולה לו. זה עולה לו גם במחיר של מערכות היחסים שלו (הוא מתוסכל, עצבני וחסר מנוחה וזה משפיע על הסביבה שלו), בבריאות שלו (מתח הוא הגורם מספר אחת למחלות) ובכל אספקט אחר של חייו. את המחירים הללו אנחנו משלמים, כך או כך. השאלה היא רק, האם אנו משלמים אותם למען השינוי שאנו רוצים, או שאנו משלמים אותם ונשארים באותו המקום? ועל השאלה הזו – רק אתם יכולים לענות לעצמכם... אם אתם באמת רוצים שינוי (ומוכנים לעשות את מה שצריך!), אני מזמין אתכם לעשות אחד משני הדברים הבאים (או את שניהם): אתם יכולים לתאם"שיחת בהירות"עם דבורה, היועצת הבכירה שלי, שבה היא תעזור לכם להבין מה יכולים להיות הצעדים הבאים שלכם. זוהי שיחה ללא התחייבות וללא עלות. הדבר היחיד שאתם נדרשים לו, הוא למלא שאלון מקדים, שלאחריו דבורה תתאם אתכם מועד לשיחה. גם אם תחליטו שהתוכנית אינה מתאימה לכם, זה בסדר גמור. אבל אני מבטיח לכם, שכבר בשיחה הזו תקבלו ערך רב! אתם מוזמנים לצפותבהדרכה היחודית שקיימתי לשכיריםלפני כמה שבועות. זו הדרכה שבה אני פורש בפני המשתתפים את הדרך המעשית שבה יוכלו ליצור שינוי בחייהם, מבלי לסכן את העתיד הכלכלי שלהם. ההדרכה זמינה לכם לצפייה מיידית (ללא עלות) כאן בקישור. יתכן ויש לכם עוד שאלות, או שאתם רוצים עוד פרטים על התוכנית החדשה "עושים שינוי!". זה הגיוני – הדרך לקבל את הפרטים והמידע, הוא למלא את שאלון ההתאמה ולתאם את שיחת הבהירות עם דבורה. זה הצעד הראשון לשינוי שאתם רוצים.

שבת שלום חברים!   הפוסט הזה עלה לי בראש אתמול ברגע של השראה.   הרשת מלאה בפוסטים ותוכן בכלל על איך להיות מאושר ב-5 צעדים פשוטים, ב-3 דקות ביום או בשיטה פשוטה ומהירה... :)   אז עלתה לי התובנה שאולי כדי להיות קצת יותר מאושר, כדאי פשוט להפסיק לעשות את הדברים שפוגעים באושר שלנו...   אז הנה לפניכם, עשרת הדיברות לדברים שאם תעשו אותם, אני מבטיח לכם שתהיו פחות ופחות מאושרים. ואם תפסיקו לעשות אותם, תהיו קצת יותר מאושרים, קצת יותר בכל יום!   1. השוו עצמכם לאחרים – כל הזמן! להיות בתחרות יכול להיות דבר בריא ומקדם לפעמים. 2 אנשים שמתחרים בריצה, גורמים לכך, שכל אחד מהם מושך את השני עוד קצת קדימה, גורם לו להוציא מעצמו עוד יותר. מצד שני, להיות בתחרות תמידית עם אחרים זה מעייף, מתיש ובעיקר – חסר תוחלת. אני לא מעודד בינוניות, להיפך. אבל אם אתם עסוקים כל הזמן בהשוואה שלכם מול האחרים, אני מבטיח לכם שלא משנה מה תעשו, וכמה תתאמצו, תמיד ימצא מישהו שיהיה קצת יותר טוב מכם, או שיש לו יותר. ואז, במקום להיות מרוצים מהתוצאות שלכם ולהנות מכך, אתם עסוקים בלהתבאס מכך שיש מישהו שמוביל על פניכם. יותר מכך, כאשר אתם עסוקים כל הזמן באחרים, אז אתם עסוקים פחות – בעצמכם! יצא לי לא פעם לדבר עם בעלי עסקים שמאד עסוקים בתחרות שלהם, במה שהאחרים עושים, וככל שהם עסוקים בהם, הם משקיעים פחות זמן ומאמץ במתחרים שלהם. איזה בזבוז של זמן ואנרגיה!   2. היו חומריים כמה שאפשר העולם החומרי הוא חשוב. הגענו לכאן לעולם כדי לממש בחומר. אבל העידן שלנו היום והעולם היום יצר סוג של מרדף אינסופי של אנשים אחרי הדבר החומרי הגדול הבא. בית גדול יותר, מכונית יקרה יותר, טיסה במחלקה הראשונה או בגד מפוצץ לא באמת הפך אף אחד למאושר יותר. לא מעבר לכמה דקות/שעות (אולי ימים). להיפך, ישנם מקרים שבהם הדברים הללו אפילו גרמו לאומללות נוראה לאנשים. אגב – זה לא קשור לדברים עצמם, אלא למשמעות שאנו נותנים להם. המרדף הבלתי פוסק הוא מעייף. לעיתים הוא דורש מאנשים לשלם מחירים (לא רק בכסף) מאד גבוהים בשביל להשיגם ואז כשסוף סוף משיגים אותם, אז תחושת האושר הרגעית נעלמת ואת מקומה תופסת לא פעם תחושת ריקנות, אפילו גדולה יותר ממקודם.   3. המשיכו לצפות בפייקבוק בחיים הנפלאים של אנשים אחרים אני חושב שאחד הדברים שהכי מאמללים אנשים זה הצפייה הבלתי פוסקת בחיים של אנשים אחרים. קשור למס' 1 ברשימה כאן, של ההשוואתיות האובססיבית שיש לאנשים לגבי מה יש לאחרים, מה הם השיגו וכמה יש להם. ובמיוחד ברשתות החברתיות השונות תוכלו למצוא אינספור אנשים ודברים להשוות את עצמכם אליהם. הרי כולם יפרסמו רק תמונות מהחופשות המהממות, מהמנות שהם אוכלים במסעדות ומרגע השיא של החיים. אבל החיים עצמם קורים בין המסעדות, לחופשות ולרגעים המהממים. למעשה, מרבית החיים הם בין הרגעים האלו. אבל מי יכתוב בפייסבוק: "קמתי הבוקר והיה לי יום שגרתי לחלוטין, אפילו משעמם.. רבתי עם האשה, ובכלל אני לא כל כך מרוצה מהחיים שלי כרגע"? החיים זה לא מה שקורה בפייסבוק, באינסטוש או בטוויטר.   4. המשיכו לרצות אנשים אחרים יש משפט שאני מאד מאמין בו: "מי שמנסה לרצות כל הזמן את כולם, מגלה שהוא הרבה פחות מרוצה". לאחרים תמיד יהיו דיעות לגבינו, מחשבות עלינו ורצונות מאיתנו. אני חושב שמילדות די מתכנתים אותנו לנסות ולרצות את כולם. ואנחנו משלמים מחירים בשביל זה. בין אם בכך שאנו לא משאירים שום זמן, פנאי ואנרגיה לדברים שחשובים לנו, כי אנחנו עסוקים בלרצות אחרים. או שאנחנו מוותרים על דברים שחשובים לנו כדי שאחרים יהיו מרוצים. בכל מקרה, הריצוי פוגע בנו ופוגע באושר שלנו. זה לא שאני אומר שלא צריך לעשות דברים עבור אחרים, השאלה היא מה המוטיבציה שעומדת מאחורי העשייה שלנו. האם אני עושה משהו כי אני מנסה לרצות מישהו אחר, או שאני עושה זאת בלב שלם לאחר שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.   5. תכננו את חייכם על פי מה שמקובל, נחשב ו"כמו כולם" די בהמשך ישיר לדיברה הרביעית. אנחנו מתוכנתים להכנס למסגרות. ממש מילדות, עוד מהגן. ובגן, בבית ספר, בתיכון, בצבא, באוניברסיטה ובמקומות העבודה התכנות רק מתחזק ומתקבע עוד יותר. ויחד איתו מתקבעות "נורמות" מסוימות. נורמות של מה מקובל, מה נחשב, מה "נכון", מה כדאי. ואנו הופכים להיות שיבוט, כמו כולם. מי אמר שחייבים ללמוד באוניברסיטה? האם זה מבטיח הצלחה בחיים? מי אמר שאתה חייב לרכוש את הבית שאתה גר בו (ולהיות משועבד לבנק ליתרת חייך)? מה זה בכלל נורמלי? נורמלי זה בסה"כ ממוצע... האם אתם רוצים לחיות חיים ממוצעים? או שאולי עדיף להיות קצת "לא נורמלים"?   6. קחו את עצמכם ברצינות, כל הזמן! עם ההתבגרות שלנו אנו הופכים להיות יותר ויותר רציניים. התמימות הילדותית נעלמת ואיתה גם חלק מחדוות החיים שלנו. אני חושב שכולנו לוקחים את עצמנו (כולל אני את עצמי) קצת יותר מדי ברצינות. באחד המפגשים שלי עם בוב פרוקטור הוא דיבר על כך שאנשים עסוקים כל הזמן במה חושבים עליהם השכנים. ואז הוא אמר את המשפט: "השכנים לא חושבים עליכם! הם עסוקים כל הזמן במה אתם חושבים עליהם!" המשפט הזה אולי מצחיק, אבל בהחלט נכון! הרבה אנשים עסוקים במה אחרים חושבים עליהם ומתחזקים איזו תדמית חיצונית רצינית שהם חושבים שזה מה שנדרש מהם. זה מעייף ללכת עם מסכה ותחפושת כל החיים. כיצד לדעתכם אנשים מרגישים כשהם נמצאים כל הזמן בתוך תחפושת ולא מאפשרים לעצמם להביא את מי שהם באמת לידי ביטוי?   7. אל תעזו להכשל! זו אחת הדיברות החשובות בעיני. המילה כשלון מאד מפחידה אותנו. אנשים נשארים תקועים במקום שלא טוב להם, שנים על גבי שנים, מפחדים לזוז ולעשות שינוי כלשהו, רק בגלל הפחד שאולי הם יכשלו. אז הנה החדשות (טובות או לא אתם תחליטו...): אתם תכשלו! מי שעושה משהו משמעותי בחיים שלו – נכשל. מי שמשיג תוצאות יוצאות דופן – נכשל. מי שפועל מעבר לאזורי הנוחות ומעבר לגבולות הרגילים שלו – נכשל! באחד הראיונות שקיימתי עם רוברט שמין (איש עסקים, משקיע נדל"ן בינלאומי ופילנטרופ) הוא אמר משפט שנחרט אצלי בתודעה. בהמשך לשאלה ששאלתי אותו מדוע כל כך הרבה אנשים אינם משיגים את התוצאות שהם רוצים ואינם חיים את החיים שהם רוצים, הוא ענה: "כי הם לא נכשלים מספיק!". אני חובב של ביוגרפיות של אנשים משמעותיים שעשו דבר או שניים בחיים ובעולם, והמשותף לכולם: הם נכשלו! והרבה מאד פעמים. נכשלו, נפלו, קמו, נערו את האבק והמשיכו הלאה.   8. אל תעזרו באנשים אחרים, עזרה זו חולשה! מהילדות ובמיוחד בבית הספר מחנכים אותנו לפעול לבד. שאסור להיעזר באנשים אחרים. מי שנעזר באחרים במבחן, קוראים לו "מעתיקן" ומענישים אותו. זה אחד הדברים הכי מגוחכים שמערכת החינוך עושה – יוצרת אנשים שמתוכנתים לעשות הכל לבד ולא להיעזר באנשים אחרים. אף אדם שאני מכיר, שהגיע להישגים משמעותיים, וחי חיים מאושרים, לא עשה זאת לבד. יש לנו תפיסה משונה שאומרת שלבקש עזרה מעידה על חולשה. אני חושב שזה לגמרי להיפך, בתרבות שאנו חיים בה, זה מצריך הרבה אומץ לבקש עזרה, ומי שעושה זאת הוא בוודאי הרבה יותר חזק ממי שמפחד וחושש לבקש עזרה.   9. הקיפו עצמכם באנשים בינוניים, מקטרים, תחרותיים הדרך הבדוקה להישאר *לא* מאושר היא להקיף את עצמכם באנשים קטנוניים, מקטרים, בינוניים, עם אנרגיה שלילית. אנרגיה היא דבר מדבק (לטוב ולרע) והאנרגיה של האנשים סביבנו משפיעה עלינו. אחד הדברים שאני מקפיד עליהם הוא באופן מתמשך לנקות את הסביבה שלי מסביבתם של אנשים בעלי אנרגיה שלילית. אם אני פוגש כזו, אני דואג שאני לא אהיה בסביבתה יותר, או שהיא לא תהיה בסביבתי יותר. אפילו ברמה של הפייסבוק – אם אני פוגש בקיר שלי פוסטים של אנשים עם אנרגיה שלילית, מקטרים ומתלוננים, אני פשוט מסיר אותם מיידית מרשימת החברים שלי. גי'ם רוהן טבע את המשפט האלמותי שאמר: "אנו הופכים להיות הממוצע של 5 האנשים הכי קרובים אלינו". וזה נכון, רוצים להיות מאושרים? תדאגו להיות בחברתם של אנשים מאושרים. מאד מאד פשוט.   10. התרחקו מכל מה שמריח "רוחני" או נגוע בכת "ההתפתחות האישית" כן, כל הקטע ה"רוחני" הזה ממש מגוחך. יש מקרים שזה ממש מרגיש כמו כת. הרי זה לא הגיוני שאנשים יסתובבו כל כך הרבה זמן מאושרים, מחייכים, מתפתחים... מה אין להם חיים אמיתיים להתמודד איתם?? אז זהו, שיש להם. בדיוק כמו לכל אחד אחר. ויש להם גם קשיים, והם מתמודדים בדיוק עם אותם האתגרים. הם רק בוחרים לא להפוך להיות קורבניים של זה. ובמקום הם לומדים, מתפתחים, לומדים להכיר את עצמם ולשפר את עצמם. למה הם עושים את זה? התשובה מאד פשוטה: כי זה גורם להם להרגיש טוב יותר. זה נותן להם תקווה, ובסופו של דבר – זה גם משיג להם תוצאות.   זהו.   מה אתם אומרים? התחברתם? איזה מהדיברות הללו אתם עומדים לאמץ? מה אתם הולכים לנקות מהחיים שלכם? מוזמנים לכתוב לי בחזרה ולשתף אותי!   ואם אתם חושבים שגם החברים שלכם יהנו מהפוסט הזה, שלחו להם אותו!   סופ"ש מעולה! שלכם, ערן.