התגלית

הי! לפני כמה ימים קיבלנו מייל מלקוח שכתב שהוא לא מרגיש שהוא יכול ברגע להצטרף לאחת התוכניות שלנו, כי יש חוסר וודאות גדול לפני הבחירות, ושרק אחרי ה-10 באפריל הוא יוכל להחליט.   חוסר וודאות גדול?   התגובה שלו בהתחלה קצת הצחיקה אותי, אבל ככל שחשבתי עליה, היא כבר פחות הצחיקה ויותר הדאיגה אותי. הדאיגה אותי לא בגללי, אלא בגללו, ובגלל אחרים שחושבים כמוהו.   פתאום הבנתי שיש לא מעט אנשים, שאירועים חיצוניים כאלו, כמו הבחירות שאנו עוברים כרגע, משפיעים על איכות החיים שלהם באופן מהותי. משפיעים על התוצאות שלהם באופן מהותי.   לא בגלל שהחיים שלו ישתנו באופן מהותי בגלל ראש ממשלה כזה או אחר (והנה התחזית שלי: ראש הממשלה יהיה מי שהשם שלו מתחיל באות ב' :) ), אלא בגלל המשמעות שהוא נותן לזה ובגלל ההשפעה העצומה שיש לארוע חיצוני שקורה על הפנימיות שלו. על תחושת האושר שלו ועל ההישגים האישיים שלו.   הרי אם אותו אדם החליט לשים בעצירה את החיים שלו ואת העסק שלו בגלל ארוע כזה או אחר למשך חודשיים, לא יקרה שום דבר בחודשיים האלו.   והרי אחרי שיסתיימו הבחירות, יהיה ארוע חיצוני אחר: מתיחות בטחונית, שחיתות שלטונית, איום אירני, שטפון, בצורת, הכרזה של טראמפ, הכרזה של פוטין, הכרזה של ארדואן, הכרזה של נסראללה, ארוויזיון, חג פסח, חג העצמאות, ושאר החגים הבאים עלינו לטובה, צום יום כיפור ועוד מליון ואחד ארועים נוספים שאין לנו שום מושג או וודאות מה הם יהיו.   יש וודאות בכמה דברים די ברורים – ה-10 באפריל יגיע.   ובבוקר של ה-10 באפריל, השמש תזרח ואתם תקומו בבוקר (לא יכול להיות וודאי ב-100% לגבי זה, אבל בהחלט מאחל לכם שכן). ויהיה ראש ממשלה, כזה או אחר. ואתם תהיו מרוצים מהבחירה שלו, או שתהיו מבואסים ממנה. והעולם ימשיך להסתובב על צירו.   והשמחה (או הבאסה) ממי שנבחר לראשות הממשלה תעבור בתוך כמה ימים (או שבועות), ותגלו שיש לכם חיים אמיתיים להתמודד איתם.   ושהחיים האלו פחות מושפעים ממי נבחר לראשות הממשלה או מי מרכיב את הממשלה, והם מושפעים בעיקר מהבחירות וההחלטות היום יומיות שלנו.   ואם אני מחליט שמשהו חיצוני, כזה או אחר, משפיע על החיים שלי – אז הוא אכן ישפיע על החיים שלי. ואם אני מחליט שאני הוא מי שמשפיע על החיים שלי יותר מהכל, אז זו המציאות שאחיה לתוכה.   ושלא תתבלבלו, אני לא אומר שהבחירות הן לא חשובות, הן בהחלט כן, הן בהחלט משפיעות על החיים שלנו כאן, על הערכים שלתוכם אנו מגדלים את הילדים שלנו ועל החינוך שאנו מנחילים להם. אבל שלא נתבלבל, לא הבחירות, לא הממשלה ולא אף אחד אחר משפיע עלינו יותר מאשר – אנחנו עצמנו.   יתכן ותהיה לאחר ה-10 באפריל ממשלה שאני לא מרוצה ממנה, לא מסכים עם דרכה ואולי אפילו מתנגד לכל מה שהיא מייצגת. אבל עדיין זו בחירה שלי כיצד לחיות כאן את חיי.   נסיבות חיצוניות תמיד יהיו. לפעמים הן יהיו יותר בהלימה עם מה שאנו מאמינים בו ולפעמים פחות. לפעמים הן יעניקו לנו יותר תחושת בטחון וודאות, ולעיתים לא.   זה לא מקרי שהוודאות מאד חשובה לנו. האגו שלנו מכור לבטחון ולוודאות, הוא יעשה הכל כדי ליצור לנו את התחושה שיש לנו בטחון וודאות, גם במחיר שזה לפעמים פוגע או מעכב אותנו.   כדי להבין עד כמה המנגנון הפנימי הזה חזק אצלנו, אפשר לראות דוגמא קיצונית אצל נשים מוכות, שממשיכות להישאר בבית אלים שבו הן נפגעות שוב ושוב. מדוע הן נשארות שם? כי יש שם וודאות. היא לאו דווקא נעימה או טובה, אבל מול חוסר הוודאות שבלעזוב ולצאת לדרך חדשה ולא נודעת, לפעמים הוודאות לכאורה עדיפה (לאגו היא בוודאי עדיפה).   זה לא תמיד פשוט. זה דורש מאיתנו לקחת אחריות אישית ברמה גבוהה יותר ממרבית האנשים. כי מרבית האנשים יעדיפו להמשיך ולהשליך את התוצאות שלהם ואת האושר האישי שלהם על דברים שקורים מחוץ להם – בחירות, ראש ממשלה, מיתון, מלחמה, חופשת קיץ, השכנים, האישה, הבוס או הלקוחות שלי.   הרבה יותר קל להאשים מישהו אחר בתוצאות שלי מאשר לקחת עליהן אחריות ולשנות אותן.   אם אתם באמת רוצים וודאות – היא לא מחכה לכם בחוץ. היא לא תלויה בתוצאות הבחירות לכנסת. היא תלויה בתוצאות הבחירות האישיות שלכם.   אז לכו לבחור! שלכם, ערן

הי,   אני מאמין שאם הייתי שואל קבוצה של אנשים האם הם מאמינים שיש להם אינטואיציה, מרביתם היו משיבים על כך בחיוב. האמת, שעד היום, פגשתי רק אדם אחד שאמר לי שהוא לא מאמין שיש לו אינטואיציה (ופגשתי עשרות אלפי אנשים עד היום).   אנחנו מאמינים ויודעים שיש לנו אינטואיציה, אבל קשה לנו לפעמים להגדיר אותה, מה היא? איך אנחנו יכולים להשתמש בצורה יזומה? אצל מרבית האנשים, האינטואיציה, כשמה היא: אינטואיטיבית. כלומר היא מופיעה בצורה לא קרואה, לא מוזמנת. או שהיא מופיעה פתאום, או שלא. וגם, כשהיא מופיעה, האם אנו קשובים להקשיב לה ולזהת אותה?   אני לא חושב שאני צריך "למכור" לכם את הרעיון מדוע האינטואיציה היא אחד הדברים הכי חשובים עבורנו כבני אדם. אינספור מחקרים כבר הראו והוכיחו שקבלת ההחלטות שלנו, מופעלת מתוך האינטואיציה, ואחר כך אנו משתמשים במחשבה הרציונאלית כדי להצדיק את ההחלטה האינטואיטיבית. ההסתמכות שלנו על האינטואיציה שלנו משפיעה באופן ישיר על איכות החיים שלנו.   כאשר אנו פועלים מתוך חיבור פנימי עמוק לאינטואיציה שלנו אנו חיים בזרימה גבוהה יותר, אנו מרגישים מדוייקים ונינוחים יותר. כאשר אנו הולכים בניגוד לקו הפנימי שלנו, כאשר אנו סוטים מהנתיב המדוייק לנו, אנו חווים את החיים כקשים יותר, מאתגרים יותר. לפעמים, אם אנו סוטים הרבה, אנו "נקבל מהחיים" איתותים שידרשו מאיתנו לחזור ולדייק את עצמנו. האיתותים הללו מגיעים לרוב בצורה של משברים, מחלות ואתגרים שלא מותירים לנו ברירה אלא לעצור, לקחת רגעע ולהבין איפה אנו נמצאים ומה נדרש מאיתנו כדי לחזור לדרך הנכונה והמדוייקת שלנו.   העולם שלנו משתנה ומתפתח. וככל שהוא יותר ויותר מתפתח ואנו כבני אדם מתפתחים, המודעות שלנו משתנה. יש הרבה ברכה בכך שהמודעות של אדם עולה ומתפתחת, כי התוצאות שלנו תמיד יהיו בהלימה לרמת המודעות שלנו וכך אם המודעות שלנו גבוהה יותר, כך גם התוצאות שלנו עולות.   אך יש בכך לפעמים גם סוג של "קללה" אם תרצו לקרוא לזה כך... והיא בכך, שככל שהמודעות שלנו עולה, קשה לנו יותר להשלים עם מצבים בחיים שלנו שבהן אנו לא נמצאים בהלימה עם מה שנכון ומדוייק לנו. אנו נטה יותר לראות ולהרגיש את הפערים שיש לנו בחיים - הפער בין איפה שאנו נמצאים לאיפה שאנו רוצים להיות.   יש לפער הזה תפקיד מהותי בחיים שלנו - הוא נועד למשוך אותנו קדימה, לתמרץ ולהמריץ אותנו לעשות שינוי. כשאדם נמצא ברמת מודעות נמוכה יותר, הוא יהיה השרדותי יותר, וככל שאנו השרדותיים יותר, כך אנו פחות ופחות נטה לראות את הפערים הללו, כך נהיה פחות ופחות קשובים לאינטואיציה שלנו.   הבשורה הטובה (לדעתי) שלי עבורכם היא שלגמרי ניתן לאמן אינטואיציה. ניתן לאמן את עצמנו בכך וליצור מצב שבו האינטואיציה שלנו היא כבר לא מופיעה רק בצורה אקראית, אלא מופיעה כשאנו מזמנים אותה. ממש כמו סוג של "חבר טלפוני" שאנו יכולים לפנות אליו לעזרה כשצריך.   אם היה מעניין אתכם ללמוד ולתרגל זאת באופן מעשי, לאמן את האינטואיציה שלכם, להתחבר אליה ברמה יום יומית ולדעת לקבל ממנה הכוונה בכל עת שתרצו, אני מזמין אתכם להצטרף אלי בשלישי הבא לסדנת "התגלית". למעשה, זו אחת הסדנאות האחרונות שאני מתכוון להעביר בפורמט הנוכחי, כך שאם זה משהו מהדהד לכם נכון ומדוייק כעת עבורכם, זה הזמן לקבל החלטה ולהצטרף.

הי! מילדות מחנכים אותנו להיות "ילדים טובים". בבית הספר מצפים מאיתנו שנהיה "תלמידים טובים" ושנוציא "ציונים טובים". בעבודה מרגילים אותנו "ללכת בתלם" ולעשות את "מה שצריך".   אם נסתכל על זה רגע לעומק, נראה שכמעט מהיום שהגחנו לאוויר העולם אנו נכנסים למסגרות כאלו ואחרות של "כך צריך" או "כך מקובל". ההשפעה של ה"צריך" וה"מקובל" על החיים שלנו היא הרבה יותר משמעותית ממה שרוב האנשים יכולים לדמיין לעצמם.   לרוב זה פועל ברמות שהן כבר לגמרי לא מודעות, ואנו, כמו רובוטים מחונכים, מצייתים למוסכמות, למסגרות והולכים בתלם כמו "ילדים טובים". בדיוק כמו שחינכו אותנו בילדות. וזה ממשיך גם כשאנו מתבגרים, ומתפתחים, וזה קורה גם בעולם התעסוקה ובעולם העסקים.   אני רואה את זה הרבה בעולם העסקי, בשיווק, באופן שבו בעלי עסקים מתנהגים ופועלים. וגם אני, שנים רבות פעלתי כך. מתוך אותם דפוסים מקובלים ו"נחשבים". ובעצם מה שאנו בפועל עושים זה לשים על עצמנו סוג של "מסיכה" של מי ש"צריך להיות", ומשחקים את המשחק ואת ההצגה של איך הדברים "אמורים להראות", כדי להיות כמו כולם. כל כך הרבה אנרגיה ומאמץ מושקעים בכך – בלהיות כמו כולם.   אפשר לראות את זה למשל בשיווק של הרבה מאד עסקים – בתבניות שכולם משתמשים בהן, בתמונות, בכתיבה, בשיטות השיווק והמכירה – לפעמים זה נראה שכל עולם השיווק הפך להיות סוג של "Copy and Paste" אחד גדול. כולם נראים, נשמעים ומרגישים אותו הדבר – כמו כולם.   ובעולם הפייק ניוז וה-fakebook (ויסלח לי צוקי...  ) זה רק מתעצם עוד ועוד.   למשל, ישנה תפיסה מקובלת בעסקים ש-bigger is better (יותר גדול יותר טוב). והרבה בעלי עסקים שמים על עצמם מסיכות ומשחקים הצגה של "גדולים". שהם פונים לאלפי אנשים, מטפלים באינספור לקוחות, וכל מה שהם משדרים החוצה סביבם הוא כמה שהם "גדולים". אבל הזדמן לי, והרבה יותר מפעמים ספורות, לשבת עם בעלי עסקים כאלו, ולראות את המספרים האמיתיים בעסק שלהם, ולהבין די מהר, שמעבר להצגה הנפלאה שמוצגת כלפי חוץ, לא נשאר להם הרבה בסוף היום. כי זה לא באמת משנה מה המחזור שלך, כמה אתה מוכר וכמה הכנסות יש לך,הרבה יותר משנה כמה נשאר לך אחרי כל ההוצאות.   ולשחק את ההצגה, ולרכוש את כל ה"מסיכות" הנדרשות כדי להציג כמה אנחנו "גדולים" עולה כסף. והרבה. כך שיוצא לא פעם, שאותם בעלי עסקים נכנסים לסוג של מעגל אינסופי שבו הם צריכים לייצר עוד ועוד הכנסות כדי לעמוד בכל ההוצאות שהם מוציאים כדי שיוכלו ליצור את מראית העין שהם גדולים, כי לתפיסתם זה מה ש"צריך". כלומר, זו ההצגה שמצופה מהם להציג.   זה לא גורם להם לאושר. בדרך כלל להיפך, זה גורם להם למתח ולתחושה שהם מתרחקים ממי שהם באמת.   יוצא לי לפגוש בעלי עסקים שמשקיעים אלפי שקלים ויותר בצילום של סרטונים או במהלכים שיווקיים כאלו ואחרים שהם עושים, כי "זה מה שעובד היום". זה לא טבעי להם בהכרח לעמוד מול המצלמה, אבל הם עושים את זה כי "צריך" או כי "ככה כולם עושים". הם לובשים את המסיכות. ומה שקורה הוא שהמסיכות - מסיחות. הן מסיחות אותנו ממי שאנחנו באמת. הן מסיטות אותנו מעצמנו. הן גורמות לנו לשחק משחק שהוא לא טבעי לנו. בעבר, ההצגות והמשחקים הללו היו לפחות אפקטיביים. כלומר הלקוחות היו מתרשמים מהן, ומושפעים מהן. היום פחות.   זה לא שזה לא עובד יותר. זה עדיין עובד, וכנראה שתמיד ימשיך לעבוד, רק בפחות אפקטיביות מאשר בעבר. כי העולם משתנה. הלקוחות משתנים. העולם עובר מהפיכה של מודעות והתעוררות.  אנו הופכים להיות יותר ויותר מודעים. ואנו יודעים להרגיש ולזהות די מיידי, מתי אנו פוגשים ב"הצגה" או "מסיכה" ומתי אנו פוגשים במישהו אותנטי ואמיתי. תם עידן ההצגות. מתחיל עידן חדש. זה לא מקרי שאנו שומעים יותר ויותר על אותנטיות ועל כנות בעסקים ובשיווק. האנשים, הלקוחות, אנחנו - כמהים לכך.   אנו כמהים לאמת. נמאס לנו מהזיופים, מההצגות ומהבטחות השווא. אנחנו רוצים את האמת. והאמת מתחילה אצלנו. אצל כל אחד ואחת מאיתנו. בפנים.   לכל אחד מאיתנו יש את האמת היחודית שלו. את ה"צבע" המיוחד שלו. את ההוויה היחודית שלו ואת השליחות היחודית שלו. במקום להתאמץ ולהשקיע אנרגיה, זמן וכסף בהצגות ומסיכות, למה שלא נשקיע את האנרגיה בלהביא את מי שאנחנו באמת לידי ביטוי. באותנטיות. בכנות.בלי רעש וצילצולים.   בואו ונתחבר למי שאנחנו באמת, ונביא את זה לידי ביטוי – במוצרים ובשרותים שאנו מציעים, בשיווק שלנו ובשרות שלנו. בואו ונהיה מי שאנחנו באמת, במקום מי ש"אנחנו אמורים להיות". בראיון "שליחות, עסקים והשפעה" שקיימתי לאחרונה עם שלושה מבוגרי "קהילת השליחות", הם דיברו כל אחד מהזווית האישית שלו, על החשיבות הגדולה שלהחיבור והדיוק הפנימי שהגיעו אליו. על היכולת שלהם להתחבר לעצמי האותנטי שלהם, להבין במדוייק את ההוויה שלהם ואת השליחות שלהם בעולם ולהתמסר לה. להתמסר לה באופן מוחלט, בלי הצגות ובלי מסיכות. פשוט להיות מי שהם ולהביא את זה לעסק שלהם ולשיווק שלהם.   זו ההזדמנות הגדולה שקיימת היום בעולם העסקי, לשם עולם העסקים צועד.   מה אתם אומרים? מצטרפים? הצעד הראשון לדיוק ולקבלת ההכוונה הפנימית, לזיהוי השליחות שלכם, מתחיל בסדנת ה"תגלית".   אשמח לפגוש אתכם שם בקרוב! שלכם, ערן.

הי, אני נתקל בזה לא מעט פעמים. הם מגיעים אלי, בעלי עסקים בדרך כלל, אבל לא רק, ואז זורקים את השאלה הזו: "רק תגיד לי מה לעשות!". כמה פעמים זה קרה לכם? אני יודע שלי זה קרה המון פעמים בעבר. הסתובבתי עם התחושה הזו, שאם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה אני צריך לעשות, שלב אחרי שלב, הכל היה מסתדר ובא על מקומו בשלום. התוצאות שאני רוצה, ההצלחה שאני מחפש – הכל היה מסתדר, אם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה לעשות. וזה מאד טבעי לחשוב ולהאמין כך. כי הורגלנו מילדות לפעול כדי להשיג תוצאות. הורגלנו לקבל ידע מאנשים אחרים ואז ליישם אותו כמו שלימדו אותנו. ומסביב כולם מציעים לנו שיטות, נוסחאות וגלולות קסם שאם רק נטמיע אותן בדיוק מושלם – הכל יסתדר ויזרום אלינו כפי שאנו רוצים. רוצים עוד לקוחות – הנה הנוסחה המנצחת לוידאו שיביא לכם טונה של לקוחות בתוך 3 שעות בדיוק! רוצים למכור יותר – הנה 6 המשפטים שיסירו כל התנגדות שיש ללקוחות ויכריחו אותם לקנות מכם, אפילו אם לא בא לכם למכור להם! וכן הלאה.... שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד שיטות ונוסחאות. אני עצמי למדתי המון כאלו, וגם לימדתי ועודני מלמד. אבל, וזהו אבל גדול – עדיין לא פגשתי בשום מקרה, כולל לא אני עצמי, שבו ההטמעה של שיטה או נוסחה כזו או אחרת, צעד אחר צעד, בדיוק כפי שנדרש, בהכרח הביאה לתוצאה הרצויה. וזה לא בגלל שהשיטה או הנוסחה לא נכונה או לא עובדת. זה בגללנו. בגלל מי שמיישם את השיטה. הנוסחאות הללו אמורות לעבוד על one size והבעיה היא שאנחנו לא one size. אתמול נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה כבר כמה שנים. ודיברנו על שיפור שהיא יכולה לעשות בתהליך המכירה שלה. והצעתי לה שאגיע לארוע שהיא מקיימת כדי לראות איך היא מוכרת, ואז לתת לה פידבק מעמיק על התהליך שהיא מקיימת עם הצעות לשיפורים. היא מאד התלהבה מהרעיון, ואז אמרה את המשפט שמיד הקפיץ אותי: "כי אתה קוסם ותוכל לסדר את זה" מיד עצרתי אותה. אני לא קוסם. רחוק מזה. יש דברים שאני יודע שעובדים, או יותר נכון לומר – אמורים לעבוד. אבל זה שהם עובדים עבורי, אינם אומרים בהכרח שיעבדו באותה הצלחה גם לה או לכל אחד אחר. אני לא נגד להיעזר בידע של אנשים אחרים, להיפך – זהו הקיצור דרך היחידי שאני באמת מכיר להצלחה. אבל, בדרך, אסור לשכוח את עצמנו. מאחר ואנו כל כך מחפשים את התשובות בחוץ, אצל אנשים אחרים, אנחנו שוכחים לגמרי שהתשובות האמיתיות, הכי נכונות והכי מדוייקות – נמצאות אצלנו בפנים. ולא אצל אף אחד אחר. כן, אני יודע שהמשפט האחרון יכול להשמע קצת "רוחני" ואמורפי לחלק מהאנשים... גם לי הוא היה נשמע כזה עד לפני מספר שנים. אבל, מאז שרכשתי את הכלים ופיתחתי בעצמי את היכולת לקבל את התשובות מבפנים, הכל נהיה פשוט יותר. מדויק יותר. נכון יותר. לאורך השנים שמעתי מלא מעט לקוחות שהשתתפו בתוכנית "השליחות" שהדבר הכי משמעותי שהם קיבלו בתהליך שעברו, הוא את היכולת לקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבורם – מבפנים. מעצמם. אחד מהם אמר לי את המשפט: "קיבלתי את המנטור הכי טוב בעולם – את עצמי. אני לא צריך להסתמך על אחרים כדי לקבל תשובות, אני יודע להתחבר פנימה ולקבל את התשובות הנכונות והמדוייקות ביותר עבור עצמי". וניתן לקבל תשובות על כל תחום שאנו חושבים עליו – לא רק בעסקים, כמו מי הלקוחות המתאימים לי, איזה מוצרים אני יכול להציע להם, באיזה מחירים למכור, ואיך לשווק ולמכור אותם. אלא גם בתחומים האישיים הפנימיים שלנו, החל מלדעת בדיוק מירבי מה התפקיד והשליחות שלנו כאן בעולם, מה השיעורים שאנו עוברים וכיצד להתמודד איתם. איך להתמודד עם אתגרים שאנו חווים. במשפחה שלנו, עם בני הזוג והילדים, במערכות יחסים בכלל. במערכות היחסים שלנו עם כסף... בכל תחום בחיים שלנו ניתן לקבל הכוונה פנימית מדוייקת ומאד מאד עוצמתית. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להסכים להיפתח לרעיונות חדשים, להיפתח להתנסויות חדשות, ובעיקר להיפתח להבנה שיש הרבה מאד דברים שאנו לא יודעים, ושאנו לא יודעים שאנו לא יודעים. האם אתם מוכנים לקפוץ למים? ולהתנסות בכך? אם כן, אז סדנת "התגלית" (קישור לתגלית) היא השלב הבא עבורכם. בסדנה תחשפו לדרך משמעותית לקבל מידע אמיתי, מדוייק ואותנטי עבורכם, הנוגע לכל תחום בחייכם, לעסק או לעיסוק שלכם, ולשליחות שלכם בעולם.

הי! עד כמה שאנו אוהבים לחשוב על עצמנו שאנחנו "פתוחים ונאורים", האמת היא שכולנו, בצורה כזו או אחרת, מוגבלים לעולם התפיסות, האמונות והידע שלנו. אנו חיים בתוך מסגרת עולם "ידע" מסויים שנבנה והתבסס בתוכנו לאורך השנים והחיים שלנו. ככל שאנו גדלים ומתפתחים, מן הסתם אנו מרחיבים את עולם ה"ידע" הזה, אבל אם נשים זאת בפרספקטיבה של כל הידע שקיים בעולם, הרי שאנו יודעים מעט. ממש מעט. למעשה אנחנו יודעים כל כך מעט לעומת כל הידע שקיים בעולם, שאם היינו מנסים ליצור אילוסטרציה של זה, זה היה נראה משהו כזה. (האיור לקוח מתוך ספרי הראשון "להגשים" ובו מתואר "מעגל הידע של היידיגר") העיגול המלא מייצג את כל הידע שקיים בעולם. החלק התחתון מייצג את מה שאני יודע שאני יודע. אני יודע שאני גבר, אני יודע אנגלית ואני יודע לשחות (וחוץ מזה אני יודע עוד כמה דברים ). החלק מעליו מייצג את כל מה שאינני יודע שאינני יודע. אני יודע שאני לא יודע להטיס מטוס, ואני יודע שאני לא יודע יפנית (ואני יודע שאני לא יודע עוד הרבה מאד דברים אחרים). החלק השלישי במעגל הידע של היידיגר הוא החלק החשוב ביותר וגם הגדול ביותר: הוא כל מה שאינני יודע שאינני יודע. יש שם עולם שלם של ידע, שאני בכלל לא מודע לו שקיים. ובגלל שאיני יודע, אין לי גם מושג איפה להתחיל לחפש אותו... כך אנו מתנהלים בעולם, כשאנו יודעים מעט מאד. ואיננו מודעים להמון. אנו קצת "יהירים" לחשוב שאנו יודעים הרבה, וזה יוצר לנו לרוב בעיה משמעותית – אנו בטוחים שאנו יודעים, ולכן למעשה חוסמים את עצמנו מלדעת מה עוד קיים. במקרים קיצוניים נאמר על אדם כזה שהוא "צר אופקים" – מישהו שכל כך נעול וסגור על מה שהוא יודע, שאינו פתוח כלל לשמוע משהו חדש ששונה מהמוכר והבטוח שלו. אבל האמת היא שכולנו "צרי אופקים" בצורה כזו או אחרת. בגלל מה שתארתי כאן, אנו מסוגלים לראות למרחק של מה שאנו כבר יודעים ומכירים, ולכל היותר גם קצת לאזור של מה שאנו יודעים שאיננו יודעים. אבל למרבית האנשים אין שום גישה לאזור של מה שהם "לא יודעים, שהם לא יודעים". התופעה הזו אינה מקרית. השורש שלה נעוץ, באותו מנגנון פנימי שכתבתי עליו כבר בהרחבה לא מעט בעבר – האגו שלנו. האגו שלנו, הוא השומר הנאמן. ששומר עלינו מכל רע ומכל סכנה. ואין דבר שמפחיד את האגו שלנו יותר מאשר – שינוי. בכל פעם שהאגו נחשף לאפשרות של משהו שהוא שונה מהמוכר והבטוח שלנו, הוא נכנס למצב הגנה ולמעשה עושה כל שביכולתו למנוע מאיתנו את השינוי. כי מבחינת האגו, כל שינוי הוא מסוכן. האגו נצמד למוכר ולבטוח, כי הוא שואב מכך בטחון. המוכר מעניק לו וודאות. וכל יציאה מהאזור המוכר מעלה בנו תגובות של חשש ופחד, שהם למעשה מנגנוני הגנה שהאגו מפעיל כדי להשאיר אותנו בטווח של המוכר והבטוח. אין לנו שום סיכוי שבעולם להחשף לאזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע", כל עוד אנו מאפשרים לאגו שלנו להמשיך ולפעול בתוכנו בצורה הרגילה שלנו, שמשאירה אותנו באזורים הכל כך מוכרים לנו. אבל לפני שנבין איך בכל זאת אפשר להגיע לאזורים הללו, נשאלת השאלה ההגיונית – למה זה בכלל חשוב לנו? למה חשוב לנו, או במה זה יכול לעזור לנו אם נוכל להכנס לאזור של "מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים"? מבחינת האגו שלנו, הכי קל עבורו להתנהל בעולם שאין בו שינויים, ואין בו תזוזות מחוץ לגבולות המוכר והבטוח שיצרנו לנו בחיינו. במקום המוכר והבטוח, אין איומים, אין שינויים, אין שום דבר שיכול בדרך כלל לפגוע או להפריע לנו לנהל את חיינו באופן לכאורה שלו. אני אומר לכאורה, כי בפועל, יש בכל אחד מאיתנו כח נוסף, וזה הרצון שלנו להתפתח ולצמוח. ושני הכוחות הללו – האגו שרוצה להישאר במקום, והנשמה שלנו שרוצה להתפתח, נמצאים כל הזמן בקונפליקט תמידי. אם האגו מצליח בתפקידו, הרי שאנו נשארים במוכר ובבטוח, באזור של מה שאנו יודעים שאנו יודעים. ובאזור הזה, אנו יודעים איך להשיג את התוצאות שאנו יודעים כבר להשיג. לדוגמה, אם אני יודע ליצור לעצמי הכנסות של 30,000 ₪ בחודש בעסק שלי (או בעבודה שלי) הרי שכל עוד לא אדע משהו חדש (שאינני יודע כרגע) לא אוכל להגדיל את ההכנסות שלי מעבר לכך. מרבית האנשים, יסתכלו לאזור הבא: של מה שהם יודעים שאינם יודעים, כדי לחשוב איך יוכלו למשל להגדיל את השכר או ההכנסה שלהם. אבל אין להם שמץ של מושג מה אפשרי עבורם באזור של מה שהם לא יודעים שהם לא יודעים. לפני כ-11 שנים, כאשר נסעתי לראשונה לארה"ב ללמוד ממי שהפך להיות מנטור משמעותי עבורי: בוב פרוקטור, אני זוכר היטב את המפגש הראשון שלנו. לבוב יש שאלה שהוא נוהג לשאול כל אדם שהוא פוגש לראשונה, והיא: "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך איך להפוך את ההכנסה השנתית שלך להכנסה חודשית". השאלה עצמה פגשה אותי באזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע". כי זה לא משהו שהעליתי בכלל על דעתי שהוא אפשרי. ובטח שלא העליתי על דעתי שהוא אפשרי עבורי (באותה התקופה). אם בוב לא היה שם לשאול אותי את השאלה הזו (שעבורו היא לגמרי באזור של "מה שהוא יודע שהוא יודע"), הרי שאני לא הייתי מעלה על דעתי לשאול אותה ולבדוק אותה, כי עבורי היא באזור הלא ידוע. אז המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבאזורים הללו – של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, שם נמצאת הצמיחה וההתפתחות האמיתית שלנו. שם נמצאות ההזדמנויות עבורנו. אבל – כאן גם המילכוד הגדול: אין לנו לשם גישה. כלומר, לרוב אין לנו שום גישה לאזור הזה. יש 2 דרכים שאני מכיר שמאפשרות לנו גישה שכזו. הראשונה, כפי שתארתי כאן, היא שמישהו אחר שכבר יודע את מה שאני לא יודע שאני לא יודע, יביא את הדבר לתודעתי. בדיוק כפי שבוב פרוקטור, ומנטורים אחרים שאני נעזר בהם באופן שוטף הם עבורי. זהו קיצור הדרך היחיד שאני מכיר – להעזר במי שכבר השיג בהצלחה את מה שאני רוצה להשיג. הדרך הזו היא מאד אפקטיבית, אך יש לה מגבלה אחת ברורה: היא תמיד תהיה מוגבלת בתודעה של האדם שאנו נעזרים בו. כי גם לו, בדיוק כמו לנו, יש את אזורי העיוורון שלו – את אותם אזורים של מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע. כלומר, גם אם נעזר במישהו אחר, עדיין אנו לא נקבל לעולם גישה לאותם אזורים מופלאים. אך יש דרך נוספת, מדוייקת אפילו עוד יותר, שמאפשרת לנו להגיע לאותו אזור של ידע, תובנה והבנה שכל כך חשוב לצמיחה, להתפתחות ולתוצאות שלנו. דרך שאינה תלויה באדם כזה או אחר, והיא לגמרי זמינה לנו בכל עת ובכל זמן. לכולנו ישנה תודעה גבוהה יותר. כל אחד יקרא לה אולי בשם אחר. יש מי שיקראו לה אינטואיציה, יש מי שיקרא לכך ההדרכה שלו, יש כאלו שיקראו לכך הנשמה, או "האני הפנימי". יש כאלו שיקראו לכך אלוהים או יקום. והאמת היא, שזה ממש לא משנה איך תקראו לכך, הדבר החשוב להבין הוא שלכולנו יש את החלק הזה. שהוא זמין עבורנו. והמידע באזור של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, נגיש עבורו. ויכול באותה מידה גם להיות נגיש עבורנו. לרוב, כשאנו חושבים על אינטואיציה למשל, הרי שהיא פועלת בצורה אקראית, לעיתים היא מגיעה אלינו ומכוונת אותנו, ומביאה לנו תודעה חדשה ממימד שלא היה מוכר לנו קודם לכן. אבל היא לרוב האנשים אינה עקבית. והיא מגיעה לפעמים ולפעמים לא. תארו לכם שהיתה דרך, שבה היינו יכולים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, ופשוט לקבל את המידע לפי דרישה. לפי מה שאנו זקוקים לו באותו הרגע. אתם לא צריכים לתאר – ישנה דרך כזו בדיוק. וזו דרך שבארבע השנים האחרונות כבר לימדתי אלפי לקוחות, והם קיבלו את הכלים לקבל מידע מדוייק, אותנטי, אמיתי ופורץ דרך עבורם. לכל תחום בחיים שלהם: בחיים האישיים, בעסק, בחיים הכלכלייים, בבריאות או בכל תחום אחר. מתוך החיבור הזה, הם מקבלים בין השאר תשובות לשאלות מהותיות כמו: מה השליחות שלי בעולם? את מי נועדתי לשרת ולמי נועדתי לעזור? כיצד אני צריך להביא זאת לידי ביטוי בחיי? ועוד... אם הייתם רוצים להשמיש את היכולת הזו גם אצלכם, אז סדנת "התגלית" שאקיים בקרוב היא הצעד הראשון לכך.

אתמול בבוקר נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה עסקית. עד לפני מספר חודשים עבדה בתפקיד בכיר ומאד מצליח באחת מחברות ההייטק הגדולות. לאחר שעזבה היא יצאה לדרך עצמאית, ומציעה שירותים בעולם תוכן שונה ממה שעשתה בתפקידה בהיטק בעבר. היא נכנסה לתחום שהיא רואה בו שליחות אמיתית ואת עצמה כבעלת תפקיד משמעותי להשפיע על אנשים בו. השיחה שלנו נסובה על הפעילו השיווקית שלה, והיא אמרה שעד כה נמנעה מלעשות הרבה בתחום הזה בגלל שהיא פוחדת וחוששת. ביקשתי ממנה שתיקח דקה ותרשום לעצמה את כל הדברים שבגללם היא חוששת ומפחדת לשווק את עצמה. היא יצרה רשימה של כ-6 נקודות, ביניהן הפחד מכשלון, החשש מלהפסיד כסף, הפחד מכך שאין לה את כל הידע שנדרש ועוד. אבל אחת הסיבות שמיד תפסה את תשומת הלב שלי היתה: החברים שמחכים שאכשל. כמו שניתן להניח, מיד חקרתי אותה למה היא התכוונה. ואז היא סיפרה לי שיש בסביבה שלה כמה וכמה חברים ואנשים שחושבים שהיא צריכה לעשות דברים אחרים. שהיא צריכה להמשיך ולפעול באותו התחום שהיא פעלה בו כשעבדה בהייטק, ושהיא צריכה לזנוח ולעזוב את הכיוון העסקי החדש שהיא הולכת אליו. קלאסי. כמה פעמים קרה לכם שפעלתם או עשיתם דברים בגלל מה שאנשים אחרים חושבים או אומרים? אני יודע שלי זה קרה המון פעמים. לכאורה יש בזה סוג של הגיון, הרי לא מדובר באנשים שרוצים להרע לנו. אלו הם האנשים הכי קרובים אלינו, אלו שאוהבים אותנו ושאין לנו בכלל ספק ברצון שלהם שנצליח. ובכל זאת, לא פעם, דווקא האנשים הללו הם אחד הגורמים הכי מעכבים שקיימים בסביבה שלנו. לרוב, האנשים הללו, הם לא האנשים שעשו את מה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו תמיד נמצאים בסביבה של אנשים הדומים לנו. זהו חוק ידוע. חוק "הממוצע החברתי" שאומר שאנשים יציבו לעצמם יעדים וישיגו תוצאות הדומות לאנשים הנמצאים סביבם. אבל אם אני רוצה להשיג תוצאות חדשות, כדאי שאצור לעצמי סביבה של אנשים המשיגים תוצאות דומות לאלו שאני רוצה להשיג. מהם כדאי ללמוד, לקבל השראה ועמם להתייעץ. הבעיה היא שלרוב אנו לא מבינים את זה ולא מבינים עד כמה ההשפעה של הסביבה שלנו עלינו היא דרמטית. אז כיצד מתמודדים עם זה? שני דברים חשובים שכדאי לעשות בהקשר הזה: הראשון: אם אתם רוצים להשתנות – שנו את הסביבה שלכם! כבר למעלה משלוש שנים אני מוביל ביחד עם ויקי אשתי את קהילת "השליחות" שבה אנו תומכים באנשים ובעסקים לגלות ולזהות את השליחות האמיתית שלהם ולבסס את העשייה והעיסוק שלהם על השליחות שלהם. אחד הפידבקים המרכזיים שאנו שומעים באופן עקבי מהאנשים בקהילה הוא על עד כמה הכח של הקבוצה והקהילה משמעותי עבורם. עד כמה הם התמיכה שהם מקבלים מהקהילה משפיעה עליהם ועוזרת להם. אם אין לכם את האנרגיה של סביבה התומכת, המעודדת, המפרגנת והמפתחת אתכם – צרו לכם כזו או הצטרפו לכזו. הדבר הזה ישנה את חייכם. זו לא קלישאה שחוקה – זוהי האמת. השני: אם אתם רוצים להשתנות – שנו את עצמכם! ככל שתעשו דברים שהם מנוגדים ל"נורמלי" ול"מקובל" כך ליותר ויותר אנשים יהיה מה לחשוב ולומר לכם ועליכם. כל מי שהוא פורץ דרך בתחומו סופג ביקורת. אין מנוס מכך. לא נעים, אך זו המציאות. לשם כך, אדם צריך לפתח בתוכו חוזק ועצמה פנימית. כאשר עמוד השדרה הפנימי שלנו חזק ויציב מספיק, אנו לא זקוקים לאישורים חיצוניים, אנו לא זקוקים להסכמה של אחרים כדי להרגיש מסוגלות ושאנו בעלי ערך. לשם כך אנו צריכים להיות מאד מחוברים לעצמנו, לאמת הפנימית שלנו, לשליחות שלנו כאן ולמי שאנחנו באמת. זה תהליך התפתחותי שדורש עבודה פנימית (זו העבודה הכי קשה שיש). אבל כל רגע שתשקיעו בעבודה הזו ישלם לכם דיווידנדים משמעותיים בעתיד. להתחבר לעצמי זהו אחד השלבים המשמעותיים שזכיתי בהם בשנים האחרונות. אין מחיר ליכולת לקבל הכוונה פנימית (אינטואיטיבית) מדוייקת עבורי. להבין כיצד נכון לי להתנהל בכל סיטואציה, לדעת במדוייק מה התפקיד שלי כאן בעולם וכיצד להביא אותו לידי מימוש וביטוי. אם זה משהו שמדבר גם אליכם, אני מזמין אתכם לבחון ולהצטרף לסדנת "התגלית" הקרובה, אל תתנו לאף אחד להכשיל אתכם!

מה יש לך לחפש 3 ימים על גדות הירדן עם עוד 300+ גברים?   את השאלה הזו נשאלתי כמה פעמים על ידי אנשים בסביבה שלי ששמעו שאני עומד לבלות את סוף השבוע האחרון בחברתם של עוד כמה מאות גברים במסגרת פסטיבל "שיווה" שהתקיים בפעם ה-27 בהפקת עמותת "דרך גבר".   שאלה טובה...   התשובה המיידית שלי היתה שהוזמנתי להעביר שם כמה סדנאות והתשובה הזו בדרך כלל סיפקה את הצד השואל.   אבל האמת היא, שכבר לפני שנה, כשנחשפתי לראשונה לשיווה (כן, גם אז הזמינו אותי להעביר שם סדנה :) ) והגעתי לגדות נהר הירדן בקיבוץ דגניה, הרגשתי שיש שם משהו שונה ומיוחד.   כי מה כבר יכול להיות שגרתי כשאתה אוסף 300+ גברים בלבד, לשלושה ימים במאהל ססגוני, עם מוסיקה, בירה, אוכל טוב ו-7 מתחמי סדנאות שונות שרצות במקביל?   האמת ששום דבר הוא לא שגרתי במה שקורה שם.   מרגישים זאת מהשניה הראשונה כשמגיעים לשם וחווים את ההוויה המיוחדת. הייתי מצפה שעם כמות כזו גדולה של און גברי שמסתובבת שם, אפגוש גם במנות גדושות של "אגו" ומאצ'ואיזם שמגיעים איתה בדרך כלל.   שמחתי להתאכזב ולגלות שההיפך הוא הנכון. לא פגשתי כזו דינמיקה של רעות, אחווה, פתיחות, שיתוף ועזרה בשום מקום אחר.   כאילו שמהרגע שהגענו לשם, יכולנו להשאיר את כל תחפושת "הגבריות" ברכב, ולהגיע כמו שאנחנו – נקיים וערומים מפוזה.   אין הרבה מרחבים שאני מכיר שמאפשרים דבר שכזה. ובמיוחד לא לגברים.   היו שם הייטקיסטים ואנשי רוח, מנהלים ועובדים, שכירים ועצמאיים, גרושים ונשואים, צעירים ומבוגרים, הכל מהכל. והמדהים הוא שאתה אף פעם לא באמת יודע, מי נמצא מולך – לאיזה קבוצה הוא משתייך? כי זה לא באמת משנה. ושם בכלל, אין לכך משמעות. כי כאשר התחפושות נשארו ברכב, כולם שווים, כולם נחשבים, אין כאן מישהו שיותר ומישהו שפחות, כולם מאפשרים לעצמם – להיות הם, ולו רק ל-3 הימים הללו – חופשיים להיות הם עצמם.    וחשבתי על כך לא מעט בשלושת הימים המופלאים האלו, עד כמה שזה נדיר בעולם שלנו, להיות במקום הזה, חופשי מהצגות, חופשי ממסכות, חופשי ממגדרים והגדרות. פשוט להיות אתה.   זה לא קל, בטח לא בהתחלה, וגם אני מצאתי את עצמי מנהל שיחות עם האגו שלי על סיטואציות מסויימות, האם זה "נכון" שאהיה כך או שאהיה אחרת, האם אני באמת יכול לאפשר לעצמי להיות חופשי לגמרי או שעלי "לשמור" על עצמי כמו שהאגו שלי לא פעם הציע.   אז פעם הצלחתי בכך יותר, ולפעמים פחות, אבל עדיין, עצם השיחה הזו שהייתי מודע לה שהתחוללה בראש שלי, אפשרה לי לבחור מה מרגיש לי נכון לעשות בכל רגע. לרוב אנו נשארים שבויים בידי האגו שלנו, לא מודעים לשיח הזה והאגו הוא שמנהל את ההצגה, הוא זה שקובע ומחליט עבורנו. האגו הוא זה שמשאיר אותנו "כלואים" בסוג של כלא פנימי, שבו עלינו להמשיך ולהעמיד פנים שאנו מישהו אחר, מתנהגים באופן מסויים כי ככה "צריך" או שככה זה "נחשב". מופעלים מתוך "מה יחשבו עלינו" ו"איך זה יראה לאחרים".   ונראה לי שבאופן כללי לגברים זה מורכב עוד יותר.   חוץ מאשר בשיווה. פגשתי שם אנשים ששיתפו דברים שמעולם לא העזו לשתף עם אחרים, שהתייעצו על הפחדים העמוקים שלהם, ששיתפו בהצלחות הכי גדולות שלהם שמעולם לא חשפו, שביקשו עזרה, שנעזרו באחרים, שעזרו לאחרים.   עולם חדש. עולם יפה.   מקומות כאלו וסיטואציות מסוג זה, עוזרות לנו להוציא מעצמנו משהו חדש.   דווקא המקומות של חוסר הנוחות, של חוסר הוודאות, של העימות הפנימי שלנו עם האגו שלנו, אלו המקומות שמרחיבים את התודעה שלנו, מצמיחים אותנו והופכים אותנו לקצת "טובים יותר" ממה שהיינו קודם.   אני רוצה להודות לכל מי שטרח ויצר את המרחב המופלא הזה, לכל האנשים שיצא לי לפגוש ולשוחח איתם, ובמיוחד לבני, ישראל, יעקב, עודד, מיכאל, ארנון, דניאל, דודו, ברוך, עופר, דרור, גיא, אלי, מיקי ואריאל שמכל אחד מכם לקחתי משהו בשיחות שלנו. תודה!   אז אני ממשיך במסע שלי, ומזמין אתכם גם להמשיך במסע שלכם, ואם אתה גבר שקורא עכשיו את הדברים הללו, אז אני מזמין אותך להצטרף לשבט... ומי יודע, אולי נפגש בשיווה הבא? נשים, מוזמנות להעביר את זה לגברים שלכן... מבטיח שזה ישתלם לכן! :)   ולמי מכם שרוצה להיעזר בי במסע שלו, לאפשר לעצמו יותר חופש, חופש פנימי, ומודעות ערה לשיח של האגו שלו וכיצד הוא מגביל ומנהל אותו, אני מזמין אתכם להצטרף אלי (לא רק גברים, גם נשים מוזמנות) לסדנת "התגלית" הקרובה. המסע מתחיל בצעד הראשון....   בסדנת "התגלית" אני מעניק למשתתפים כלי עוצמתי, ודרך פשוטה להתחבר לעצמם מחדש. להתחבר לשליחות שלהם, לחיות בחופש ולהכניס מהות ומשמעות לעשייה שלהם.   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

הי!   אחת התופעות שאני חווה אותן הרבה עם בעלי העסקים שאני מלווה ופוגש, היא שהם רוצים ומבקשים את העזרה והליווי העסקי, הם מחפשים את העצות למהלכים העסקיים, את האסטרטגיות ואת הטקטיקות שהם יכולים לבצע בעסק שלהם.   אבל – הם תשושים!   הם עייפים, שחוקים ומתוסכלים.   אבל, הם לא מרגישים שהם יכולים לאפשר לעצמם לנוח, לחדש כוחות, להתמקד, להתחבר מחדש ולהיטען באנרגיה.   במקום זה הם מחפשים את "הפתרון האולטימטיבי", את ה"מהלך החדש" או את"גלולת הקסם" החדשה שתעזור לעסק שלהם להתפתח.   והאמת היא, שלרוב המצב לא "כל כך גרוע" כמו שהם לפעמים תופסים אותו. יש להם עסקים שמצליחים לא רע, יש להם לקוחות שאוהבים אותם ונהנים לקבל מהם שרות. לרוב הם גם בעלי משפחות, ומצליחים גם בגזרה הזו.   כלומר, באופן כללי, החיים שלהם באמת טובים. אבל הם לא מרגישים את זה.   הם לא מרגישים את זה, כי השגרה היומיומית של העסק שוחקת אותם. הם איבדו את השמחה שהיתה להם בתחילת הדרך.   זוכרים את שמחת היצירה הראשונית שיש תמיד בהתחלה? את ההתרגשות, ההתלהבות והאנרגיה?   מתישהו, לאורך הזמן, זה נעלם להם.   השמחה נעלמה, והחליפה אותה תחושת עומס ועייפות.   אחת התפיסות המגבילות ביותר שלנו, היא ש"מה שהיה הוא מה שיהיה". כלומר, שאם השגנו תוצאה מסויימת באופן מסויים, אז זו הדרך היחידה להשיג את אותה התוצאה.   זה מנהל אותנו בכל תחומי החיים, ובטח כאשר מדובר בעסק שלנו.   אני זוכר את עצמי, לפני שנים, עייף ומתוסכל מכך שדברים שעשיתי בעבר הפסיקו "לעבוד" כמו שהייתי רגיל, ואז התגובה הטבעית והאוטומטית שלי היתה, לנסות לעשות "עוד מאותו הדבר" רק יותר הרבה או יותר חזק.   המציאות היא, שיותר הרבה, יותר חזק, או באופן כללי "יותר" מאותו הדבר לרוב לא פותר את הבעיה. ולא משנה את המצב כפי שהיינו רוצים. ולכן אנו נדרשים במקומות הללו לעשות משהו שונה מהרגיל שלנו, להגיב באופן אחר מהאוטומט שלנו.   במקרה שאתם מרגישים שנעלמה לכם השמחה מהעסק, או שאתם מרגישים עייפים ומותשים, הפתרון של "יותר" הוא לאו דווקא הפתרון המתאים.   במקרים הללו, הייתי מציע לכם גישה אחרת.   הדבר הראשון שהייתי מציע הוא – לנוח. לשחרר את הראש שעסוק כל הזמן ב"מה עוד אני יכול לעשות" וממציא לנו עוד ועוד משימות. הראש שלנו, בהנהגתו האיתנה של האגו שלנו, כל הזמן ימצא לנו עוד ועוד משימות. הוא משעובד לתפיסה ש"צריך לעשות יותר כדי להשיג יותר". מבחינתו מנוחה היא ל"חלשים" ואין שום תועלת בה.   אבל זה כל כך רחוק מהאמת. כאשר אנחנו עייפים ומרוקנים מאנרגיה, אין זה משנה כמה פעולות נעשה, וכמה קשה נעבוד, אלו יהיו פעולות חסרות אנרגיה, ולכן גם התוצאות שהן יניבו יהיו דלות ולא משמעותיות.   דווקא המנוחה, טעינת המצברים היא שתעשה את העבודה טוב יותר.   והרבה פעמים, כאשר אנו מרשים לעצמנו להיטען ולנוח, אז חוזרת לנו היצירתיות, והרעיונות החדשים שמגיעים יהיו הרבה יותר אפקטיביים.   הדבר השני שהייתי מציע הוא להתחבר מחדש.   להתחבר מחדש למי שאנחנו, למהות ולמשמעות שבגללה אנו עושים את מה שאנו עושים.   לא פעם כשאנו יוצאים לדרך העסקית, המהות והמשמעות מאד ברורה לנו. השליחות שאיתה אנו יוצאים לדרך מאד ברורה, ואיתה מגיעה התשוקה והאנרגיה לעשייה. אבל לאחר זמן, זה הופך להיות שגרתי, ולא פעם גם "מקור פרנסה" ואז אנחנו מאבדים את השמחה.   אז, קחו את הזמן להתחבר מחדש למי שאתם, לשליחות שלכם כאן, לתפקיד שבאתם למלא.   בסדנת "התגלית" אני מעניק למשתתפים כלי עוצמתי, ודרך פשוטה להתחבר לעצמם מחדש. להתחבר לשליחות שלהם, ולהכניס מהות ומשמעות לעשייה שלהם. לפרטים נוספים על "התגלית"  ואשמח לשמוע מכם בתגובות – איך אתם מחזירים את השמחה לעסק? שלכם, ערן.

הי! הפוסט הזה רלוונטי עבורכם אם אתם נמצאים בנקודת התלבטות בחיים. בין אם אתם שכירים ומתלבטים האם להישאר או לעזוב את מקום העבודה ולצאת לדרך חדשה... או אם אתם בעלי עסק ואינכם מרגישים שאתם עושים את הדבר הנכון... או שאתם לא משוכנעים שאתם נמצאים במסלול הנכון לחיים שאתם רוצים עבור עצמכם... אין זה משנה מה הסיבה, אבל אם אתם נמצאים בנקודה שבה עליכם לבחור ולהחליט על נתיב משמעותי שאליו תנתבו את חייכם – המייל הזה מיועד לכם. אני מכיר היטב את ההרגשה של לחיות ולפעול ביום יום לעבר מטרות ויעדים כלשהם, ואפילו לקצור בדרך הצלחות, ועדיין לקום בבוקר עם התחושה וההרגשה ש"זה לא לגמרי זה". שהעסק, העבודה או התפקיד שאני ממלא לא מספיק מדוייקים, ולכן גם לא להגיע למקומות שאני יודע שאני יכול ונועדתי להגיע אליהם. למשל, לחוות אנרגיה נמוכה, דחיינות שאינה נגמרת, והרשימה הבלתי נגמרת של הדברים שאני יודע שאני צריך לעשות - ולא עושה אותם. אותם הדברים שאני יודע שאם הייתי עושה אותם הייתי כנראה מתקדם ומצליח יותר. תחושה של עייפות ומיצוי, ובעיקר ההבנה שזה קשה יותר ממה שזה צריך ואמור להיות. בעבר, כשהייתי בעצמי במקום כזה, מצאתי את עצמי עושה שוב ושוב את אותם הדברים שהתרגלתי לעשות. מעבר לכך שהמשכתי לקבל בדיוק את אותן התוצאות, זה כבר שעמם אותי לחלוטין. אבל מצד שני, התקשיתי למצוא רעיונות חדשים וגם לממש את אלו שכבר חשבתי עליהם או להביא את עצמי לעשות דברים חדשים. הרגשתי שאני עדיין "פועל בקטן" ולא ממש בגדול כפי שאני אמור להיות על מנת לממש את השליחות שלי בעולם הזה. אם אתם כמו מרבית האנשים, כנראה שגם אתם מחפשים את הפתרון הלא מתאים. אחרי 12 שנים שבהם ליוויתי ועזרתי לעשרות אלפי יזמים ובעלי עסקים בארץ ובעולם, אני יודע שהבעיה האמיתית הגורמת לתופעה הזו, היא לא הבעיה שמרבית האנשים חושבים שהיא... ולכן, גם הפתרון שמרבית האנשים מחפשים – הוא הפתרון הלא מתאים עבורם. אנשים רבים מחפשים את "גלולת הקסם". כמו בסרט "המטריקס" כשניאו בוחר בין הגלולה האדומה לכחולה... הם מצפים כשהם בוחרים בגלולה האדומה, שמרגע זה ואילך הכל ישתנה, שכל התוצאות שלהם ישתנו, ושהמציאות החדשה שהם יגלו, זו המציאות שהם ציפו לה. זה אולי עובד טוב בסרטים (והאמת שגם שם לא תמיד...), אבל זה לא ממש כך במציאות. רבים מחפשים את ה"טריק החדש" הבא, זה שיגרום להם להצלחה בחיים ובעסק שלהם. הם משקיעים בעצמם, ומשתתפים בסדנאות, רוכשים ידע וכלים חשובים. אבל רק מעטים מביניהם באמת מצליחים להשתמש בידע ובכלים שהם רכשו. ומתוכם, עוד יותר מעטים מצליחים גם להשיג שינוי ממשי בתוצאות שלהם. ואז, הם מחפשים את "גלולת הקסם" הבאה, את אותו "כלי חדשני" שיתן להם את הפתרון שהם מחפשים. ואז הם רוכשים עוד ידע, הדרכה, קורס או ליווי – עוד "גלולת קסם". רק כדי לגלות, שגם זה לא עזר ושהם נשארו באותו המקום.. הם מפספסים את הגורם האמיתי (שאף אחד כמעט לא מזהה אותו...). בכל המקרים שהם ניסו, ולא הצליחו, ישנו גורם אחד שחוזר על עצמו, שוב ושוב. הוא נמצא שם תמיד. ואין זה משנה כמה הם ינסו עוד "גלולת קסם", עד שהם לא יטפלו בו, התוצאות שלהם לא ישתנו באמת. הגורם הזה – הוא הגורם המשותף, שגורם לכל הידע, הכלים, הקורסים והליווי שהם בחרו – לא לעבוד ולא להצליח כפי שהיה אמור להצליח. והגורם הזה הוא – הם עצמם! אתם מבינים? אין זה משנה כמה ידע, כלים וקורסים עסקיים תרכשו... עד אשר לא תטפלו בגורם האנושי – שהוא אתם עצמכם, התוצאות לא ממש ישתנו. האם זה סתם שלמדתם להשתמש בכלי עסקי חדש, ואתם לא באמת משתמשים בו בעסק? האם זה סתם שלמדתם שיטת שיווק חדשה ו"מגניבה", אבל לא באמת הטמעתם אותה? האם זה סתם שהשתתפתם בקורס, קיבלתם המון ידע וכלים מוכחים, אבל לא הצלחתם להפעיל ולממש אותם בעסק שלכם? ובנקודה הזו אני חייב להתוודות. לאורך השנים, כאשר ליוויתי בעלי עסקים שונים ונתתי להם כלים וידע, האמנתי שזה מספיק. אבל במקרים רבים הייתי מאוכזב מכך שראיתי שהם לא משתמשים בכלים ובידע שהם קיבלו. בהתחלה לא הבנתי מדוע אדם שקיבל ידע מסויים, שעובד בהצלחה, לא משתמש בו ולא מפעיל אותו בעסק שלו. עברו כמה שנים, עד שגם אני הבנתי שאני מפספס את הסיבה האמיתית. מדוע זה קורה? אני לא חושב שזה בגלל שאנשים הם עצלנים (הרוב לפחות). הסיבה לכך היא אחרת לגמרי. הסיבה העיקרית לכך שאנשים אינם מיישמים את מה שלמדו, ואת מה שהם צריכים לעשות זו גם לא דחיינות. דחיינות, עצלנות, חוסר ידע, חוסר בכלים, חוסר מיקוד, חוסר בטחון, ניהול זמן לא יעיל, שחיקה, שיעמום וכדומה – אלו הם רק תירוצים שרבים מספרים לעצמם – על עצמם. למעשה, זהו רק "קצה הקרחון". כלומר, את מה שאנו רואים מעל פני השטח. זה הגורם הגלוי לעין. אבל זה לא הגורם האמיתי. זו לא הסיבה האמיתית לכך שהתופעה הזו, שאולי גם אתם חווים, קורית לכם, בחיים ובעסק שלכם. למעשה, אלו הם רק התסמינים של התופעה, או של הסיבה האמיתית. אבל מרבית האנשים אינם מבינים זאת. מה שנמצא מתחת לפני השטח, זו הסיבה וזהו הגורם האמיתי לכך. אני מאמין שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם הזה עם תפקיד מסויים. חלקכם יקראו לכך אולי יעוד. אני אוהב להשתמש במילה – שליחות. אני מאמין שלכולנו ישנה שליחות מסויימת בעולם הזה. יש לנו תפקיד. ולשם מימוש השליחות והתפקיד שלנו, קיבלנו יכולות מסויימות, התנסויות, ארועים וחוויות שחווינו במהלך חיינו. כל אלו הינם סוג של "שיעורים" שנדרשו כדי להפוך אותנו למי שאנחנו. וכעת, זהו הזמן שלנו, לממש את השליחות שלנו בעולם הזה. אתם מבינים? הסיבה האמיתית (זו שמתחת לפני השטח) שבעל עסק אינו באמת מצליח בעסק שלו, הם לא כי חסרים לו עוד כלים, או שחסר לו ידע מסויים. אגב, יתכן שחסר לו, אבל לא זה מה שיפתור את הבעיה שלו... הסיבה האמיתית היא שאותו בעל עסק אינו מביא לידי מימוש את השליחות האמיתית שלו. ואז: הוא לא מדוייק. הוא לא ממוקד בעשייה שלו. הבטחון העצמי שלו נפגע. וגם התוצאות שלו – אינן מדוייקות, ואינן מספקות (מבחינתו). חוסר ההצלחה של בעלי עסקים ועסקים רבים נובעים מכך שהם פשוט אינם מחוברים לשליחות וליעוד האמיתי שלהם, ומונעים מכל מיני גורמים חיצוניים כמו כסף, כבוד, הכרה, פרסום ואגו... יתכן שחיצונית הם נראים לכאורה "מצליחים", אבל אם תסתכלו עמוק פנימה (ומתחת לפני השטח), המציאות של בעל העסק היא שונה לחלוטין. הוא לא חווה את אותה ההצלחה החיצונית שנראית מעל לפני השטח. אגב, אני לא חושב שכל הכלים והידע שרכשתם עד היום ירדו לטמיון או שהם לא חשובים. להיפך! אבל כאשר תדעו לדייק את העשייה שלכם לשליחות שלכם, תוכלו להשתמש בהם בהצלחה יוצאת דופן! אם קראתם עד לכאן, אני מאמין שהדברים הללו הדהדו לכם ואצלכם. ואני גם מאמין שלא הגעתם עד לכאן במקרה. אבל אני לא מתכוון להציע לכם עוד "גלולת קסם". הלוואי ויכולתי להציע ולמכור לכם "גלולת קסם"... זה היה עושה את החיים שלכם והחיים שלי הרבה יותר פשוטים. זה לא המצב. כל אחד מכם נמצא במקום אחר בחייו האישיים והעסקיים. וכל אחד מכם צריך ידע ופתרונות אחרים. אולי אפילו ידע ופתרונות שאני לא יודע או לא יכול לתת לכם. מדובר בתהליך. ובתהליך הזה ישנם כמה שלבים: ראשית עליכם לזהות בצורה מדוייקת מהי השליחות שלכם בעולם. ורק בהמשך, כיצד אתם יכולים לממש את השליחות שלכם דרך העסק שלכם, בצורה שגם תתגמל אתכם בצורה כלכלית ראויה (ואף יותר מכך). לאורך השנים גיליתי, קודם כל על עצמי, ואחר כך גם אצל רבים מלקוחותי, שההכוונה הטובה ביותר, והידע הטוב והמדוייק ביותר, קיים אצלנו ולא אצל אף אחד אחר.  למעשה, לכל אחד מאיתנו ישנו מקור כח וידע פנימי. מדובר במקור כח עצמתי ביותר. ושאם רק היינו משתמשים בו יותר, היינו יודעים לקבל הכוונה, דיוק ועזרה, לא רק בעסק שלנו, אלא בחיים בכלל. לאחר שתזהו את מקור הכח הזה, בחיים שלכם, תוכלו להשתמש בו בכל מימד בעסק ובחיים שלכם. החל מקבלת מידע מדוייק על השליחות והיעוד שלכם, ובהמשך על האופן שבו תוכלו לממש אותם. תוכלו לקבל החלטות טובות יותר. תדעו לבחור נכון ולהתמקד. תוכלו לקבל רעיונות למוצרים, שרותים ותוכן שיווקי המדוייק ביותר לקהל הלקוחות שלכם. וזוהי רק ההתחלה... אם זה מדבר אליכם, ואתם רוצים לבחון כיצד זה יכול לעבוד עבורכם, אני מזמין אתכם להשתתף בסדנת "התגלית" שבה ביחד איתי, תגלו: כיצד להתחבר למקור ידע וכח פנימי שיאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לבחור נכון, להתמקד, ולהגביר את היצירתיות שלכם. מהו התהליך לזהות, לדייק ולממש את השליחות שלכם בעולם, את המסר שנועדתם להעביר ואת הטרנספורמציה שאתם יוצרים מהם 4 המרכיבים ההכרחיים לחיים של אושר, הגשמה וסיפוק, וכיצד ליצור אותם בחייכם יצד להגביר את יכולת האינטואיציה שלכם, ולהשתמש בה על פי דרישה בעבודה, בעסק ובחיים האישיים. יצד להגדיל את ההשפעה שלכם בעולם כיצד לזהות במדוייק מהם הדברים שעוצרים אתכם מלממש את השליחות שלכם בעולם, וכיצד ליצור לעצמכם את המעקף הנדרש כדי להתגבר עליהם ולצאת לעשייה מקדמת אם זה מהדהד לכם נכון - נתראה ב"תגלית"!