הזדמנות

גיל פרץ הוא מרצה בינלאומי, מחבר רבי מכר בינלאומיים ומוביל בעולם מתודולוגיה למכירות אותנטיות ואמפטיות. ההיכרות שלי עם גיל מתפרשת על פני שנים רבות, במהלכן קיימנו מספר פעמים ביחד ראיונות הדדיים. ב-12 השנים האחרונות הוא מתגורר בארה"ב עם משפחתו, והצלחתי לתפוס אותו במהלך ביקור בארץ לשיחה אישית, והפעם פחות על עולמות המומחיות שלו (ויש רבים כאלו), אלא על גיל האדם, שמאחורי הפרסונה המוכרת. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע עלה להרצאה על הבמה בתחתונים כיצד הולדת ביתו הראשונה וההורות שינתה אותו על הזוגיות שלו עם אשתו נילי, והעבודה המשותפת לאורך שנים רבות איך נמנעים מלהכניס את האתגרים העסקיים לחדר המיטות כיצד נוצרה ההזדמנות לצאת לרילוקיישן בארה"ב על חווית המגורים בארה"ב והבדלי התרבות מה הפך ועושה אותו לאדם יצירתי כל כך מהו סוד האנרגיה שלו על הפער בין האדם המופנם שהוא לדמות החיצונית שמופיעה על במות בכל העולם

נורית אלדר מחברת אנשים לכוחות, ליכולות ולתודעה הגבוהה. בשיחתנו, העמקנו על האופן שבו, דווקא בתקופות מאתגרות, החיבור הגבוה לנשמה ולהדרכה הגבוהה שלנו יכולים לעזור לנו. בין השאר דיברנו על: ההבנה הגבוהה והפרספקטיבה על אירועי ה-7/10 מדוע השאלה החשובה לשאול את עצמנו בתקופה הזו היא לא "למה" אלא "מה" מדוע אי הידיעה של העתיד חשובה עבור העתיד שלנו וכיצד "הידיעה" מפריעה ומעכבת אותנו איך כדאי להתייחס לאתגרים אישיים שאנו חווים כדי להתפתח ולצמוח מהם מהו החיבור לנשמה ולהדרכה העליונה שלנו וכיצד נדע שהוא אכן קיים עבורנו כיצד ניתן להתחבר לנשמה ולהדרכה העליונה שלנו כיצד נעזר בהדרכה שלנו כדי לדייק את הדרך שלנו בעולם מה ההזדמנויות שתקופה כזו מאפשרת לנו

לירון רוז הוא יזם סדרתי ומשקיע בחברות הייטק וסטארטאפים רבים, שהונפקו בנאסד״ק וכאלו שנמכרו לענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ואחרות. לירון הוא אדם אופטימי, ובשיחה שלנו נגענו בתהליכים שעבר, ברגעים הפחות זוהרים וגם במצב הפוליטי והחברתי המורכב בארץ ובציונות. בין השאר תוכלו לשמוע: מה הוביל אותו לעבור סדנת ריקוד מדיטטיבי בספרד על תהליך המכירה של החברה הראשונה שלו, שבסופו מצא את עצמו מחוץ לחברה שאותה הקים מדוע קשה לפרוש מהעשייה, גם אחרי אקזיט, ובמיוחד בישראל מה הוביל אותו להתחיל ולהשמיע את קולו בעולם כיצד התמודד עם תקופה של התנהלות בעולם ללא מטרה ברורה על האגו הקיים בעולמות ההייטק והעסקים על האפשרויות החדשות שיש לדור הצעיר, לעומת המסלול הקלאסי הרגיל של לימודים באוניברסיטה וגם, האם באמת יש סכנה לדמוקרטיה הישראלית

לירון רוז הוא יזם סדרתי ומשקיע בחברות הייטק וסטארטאפים רבים, שהונפקו בנאסד״ק וכאלו שנמכרו לענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ואחרות. הפרק הזה הוקלט כחודש לפני האירועים הקשים של ה-7/10/23, אבל התוכן שלו רלוונטי מתמיד גם למצב הנוכחי. לירון הוא אדם אופטימי, ובשיחה שלנו נגענו בתהליכים שעבר, ברגעים הפחות זוהרים וגם במצב הפוליטי והחברתי המורכב בארץ ובציונות. בין השאר תוכלו לשמוע: מה הוביל אותו לעבור סדנת ריקוד מדיטטיבי בספרד על תהליך המכירה של החברה הראשונה שלו, שבסופו מצא את עצמו מחוץ לחברה שאותה הקים מדוע קשה לפרוש מהעשייה, גם אחרי אקזיט, ובמיוחד בישראל מה הוביל אותו להתחיל ולהשמיע את קולו בעולם כיצד התמודד עם תקופה של התנהלות בעולם ללא מטרה ברורה על האגו הקיים בעולמות ההייטק והעסקים על האפשרויות החדשות שיש לדור הצעיר, לעומת המסלול הקלאסי הרגיל של לימודים באוניברסיטה וגם, האם באמת יש סכנה לדמוקרטיה הישראלית

במרץ 2020, יום לפני שהחל הסגר הראשון של מגיפת הקורונה, פתחנו קבוצה חדשה בתוכנית "עושים שינוי".  בין המשתתפים בקבוצה היתה גם עדי עזוז-אורפז.  עדי הגיעה לתוכנית לאחר קריירה ארוכה שכבר לא סיפקה אותה, ועם רצון לגלות מה יהיה הדבר הגדול הבא שלה.  כבר במפגש הראשון, המשתתפים מקבלים אתגר מיוחד שבעקבותיו הם היו צריכים לצאת למסע של חקירה והתנסות בפעילויות שונות. עדי, שהיא אחד האנשים היותר מחוייבים ורציניים שפגשתי, ניגשה לאתגר הזה בפתיחות מאד גדולה לנסות, לחוות ולהתנסות בדברים שונים ובפעילויות שונות. וכך פתאום, מבלי שהתכוונה לכך, צמח לו עסק חדש שנקרא Sis&Me.  אני מזמין אתכם לצפות בהרצאה קצרה של עדי לפני כחודש וחצי, בה היא שיתפה עם הקהילה שלנו, את האופן שבו מרעיון אחד קטן צמח לו עסק חדש ומרגש עבורה.  ולהזכירכם - כל זה קרה בתקופת הקורונה, תוך כדי סגרים, הגבלות, מגבלות ומורכבויות שאף אחד לא ציפה או ידע בהתחלה כיצד להתמודד איתם.  למצוא מה הדבר הבא שלנו לא קורה רק מתוך חשיבה או חקירה פנימית. אלו הם שלבים חשובים, אבל לא מספיקים. זה קורה מתוך התנסות, חוויה ובדיקה במציאות של מה מתחבר אלינו יותר ומה פחות... 

הדברים שאמרתי לך היום על קברך: אבא אהוב שלי, לפני כמה שבועות, באחת משיחות הטלפון האחרונות שהיו לנו, כשכבר לא זכרת ולא זיהית עם מי אתה מדבר, אמרתי לך תודה. ואתה, בסוג של תמימות של ילד שלא מבין מה רוצים ממנו, שאלת אותי: על מה אתה מודה לי? ועניתי לך: על החיים שנתת לי. תודה על החיים שנתת לי אבא. אני לא בטוח שאז יכולת להבין מה אני אומר לך, אבל אני יודע שעכשיו אתה שומע ומבין. אז תודה לך אבא. תודה על כל מה שלמדתי וקיבלתי ממך. תודה על החריצות, ההתמדה, האופטימיות, היצירתיות ויכולת האלתור. תודה על היכולת להסתדר בכל מצב ולהמציא את עצמי מחדש בכל פעם, ממש כמוך, כשהמצאת את עצמך ואת חייך מחדש, מתוך עיי החורבות והתופת של אירופה של אחרי המלחמה. תודה על חוש ההומור שהורשת לי, על האהבה והנתינה לאנשים. תודה על הצניעות שלמדתי ממך, על העקשנות והדבקות במטרה. תודה על האהבה לחיים שהדגמת לי מתוך איך שאתה חיית את חייך. אתמול בלילה, דקות ספורות אחרי חצות, מיד לאחר שיום ההולדת שלי התחלף ליום חדש, כאילו שחיכית שיום ההולדת שלי יעבור. איך שעצמתי את עיני לישון, פתאום הופעת מולי, הרגשתי את הנוכחות שלך. קראת לי ואמרת לי שזהו, שאתה כבר לא מתכוון להתעורר מהשינה. אמרת שאתה עוזב שלם ושמח. שאתה שקט עכשיו וגאה בכולנו ואוהב אותנו מאד. אתם הניצחון שלי. ככה אמרת לי בלילה. הניצחון שלי בחיים. הניצחון שלי עבור כל אחד מאלו שנשארו שם מאחור. אתה ניצחת אבא. ניצחת בגדול. וכמה שאהבת לעשות את סיבוב הניצחון שלך, בבודפשט בהונגריה, במקום בו נולדת, ואותו עזבת כדי לעלות לארץ, רק כדי לחזור לשם שוב, ושוב ושוב, עם אמא, איתנו ועם הנכדים כדי לחגוג את הניצחון של החיים שלך בגדול. כמו בחייך, כך גם בלכתך, אתה הובלת, אתה בחרת. החלטת לסיים את דרכך כאן, עם אותה נחישות עקשנית שתמיד היתה לך, עצמת את עיניך, וסגרת את פיך. ובחרת לעזוב בשנתך. מהר, בלי לגרום לסבל מיותר, לא לך ולא לנו. בשבועות האחרונים, כל הזמן ביקשת לחזור אל הבית שלך. ביקשת שנקח אותך לבקר ולפגוש את ההורים שלך. עכשיו אתה בדרך הביתה אבא, אתה חוזר הביתה, חוזר להורים האהובים שלך שכל כך רצית לפגוש. אנחנו אוהבים אותך אבא, כולנו, אני, ויקי, תומר, ניר ואופיר. הכל טוב אבא, אתה נמצא במעבר, הירגע, כולנו איתך. אבא, אני אוהב אותך, לך אל האור, אבא. לך אל האור. ❤️❤️ לזכרו של אבי, מיקי (פרטיזן) שטרן ז"ל, 24.9.30 - 14.5.20

זו השאלה שחזרה על עצמה הבוקר, בין כל אלו שהתקשרו לברך אותי... שאלה שאני גם שואל את עצמי כבר תקופה... השנה האחרונה, היתה שנה שאולי, יותר מכל השנים לפניה, קרבה אותי בעוד קצת - אל עצמי. זו היתה שנה שתחילתה, היתה סופו של תהליך ההחלמה מהסרטן שביקר אצלי ביקור חטוף, השאיר אותי קצת מטולטל ובעיקר עם שאלות שאף פעם לא העזתי לשאול את עצמי... שנה שבה קילפתי בתוכי שכבות שונות, הורדתי הגנות ועשיתי דברים, בעיקר עבור עצמי, שמעולם לא הייתי מאמין שאעשה. שנה שבה הרשיתי ואפשרתי לעצמי לחוות לראשונה רגשות בעוצמות שמעולם לא חוויתי... אהבה, סליחה, כאב, אשמה, שמחה, קבלה... שנה שבה התיידדתי באופן אינטימי וקרוב עם אי הוודאות, ואפשרתי לעצמי, יותר מתמיד לשהות באזור הזה, שכל כך נמנעתי ממנו עד כה. זו היתה שנה שהיה בה הכל מהכל. כמו שרוני, חבר קרוב, קורא לזה: חיים מלאים. אז בכל זאת, מה אתה מאחל לעצמך ערן? כך שאלו אותי הבוקר... חשבתי וחשבתי ובסוף המילה היחידה שעלתה לי בראש היתה: אומץ. אומץ ללכת עם הדברים שהכי מפחידים אותי... אומץ לגלות את עצמי ואת האמת שלי... אומץ לפרק בתוכי מבנים של תפיסות, אמיתות, הרגלים ודפוסים שכבר אינם משרתים אותי יותר... אומץ לשהות בחוסר הוודאות מבלי לדעת כיצד ואיך המבנים החדשים שאצור יראו... אומץ להתמסר עד הסוף לנשמה שלי ולאן שהיא מורה לי את הדרך... אומץ לומר לה (לנשמה): "באשר תלכי, אלך" ואז באמת ללכת איתה... בגיל 48, נראה לי מתאים שאפתח בתוכי סוג חדש של אומץ. ❤️   ואם בא לכם להגיב על הפוסט הזה, יכולים לכתוב לי כאן

לרכב על הגל להכין את עצמך להזדמנויות של "היום שאחרי" הקורונה "מעולם בהיסטוריה, לא היתה הזדמנות כה גדולה לחולמים מעשיים כפי שקיימת עתה. ההתמוטטות הכלכלית הורידה את כל האנשים, מעשית, לאותה רמה. מירוץ חדש עומד להתחיל. כללי המירוץ השתנו, מפני שעתה אנו חיים בעולם שהשתנה, שברור כי הוא מעדיף את ההמונים, את אלה שלא היתה להם הזדמנות כלל או הזדמנות מועטת סיכויים בלבד להצליח. אנחנו צריכים להתעודד שהידיעה שהעולם בו אנו חיים השתנה וזקוק כעת לרעיונות חדשים, לדרכים חדשות לעשיית דברים, למנהיגים חדשים, להמצאות חדשות, לשיטות הוראה חדשות, לשיטות שיווק חדשות, לספרים חדשים, לספרות חדשה, לתכניות רדיו חדשות ולרעיונות חדשים לסרטים." הציטוט הזה נלקח מהספר "חשוב והתעשר" שנכתב על ידי נפוליון היל ויצא לאור בשנת 1937 (מיד לאחר שנות השפל הגדול). אך עדיין, גם בימינו, ובמיוחד כעת, הוא רלוונטי מתמיד... האם הייתם רוצים לעלות על גל ההזדמנויות שהקורונה מביאה איתה? אם כן, אני מזמין אתכם לצאת איתי רגע למסע קצר בדמיון: אנו נמצאים במייבריקס שבקליפורניה. זהו אחד מחופי הגלישה המפורסמים בעולם, צפונית לעיירה בשם הף-מון ביי. זהו אזור שחביב במיוחד על הגולשים שמתמחים בגלישה על מה שמוגדר כגלי ענק. הגלים במייבריקס מגיעים לגובה של 7.5 מטרים ואף יותר. כל גל כזה יכול לדחוף את הגולש לעומק של 15 מטרים לפחות, אם לא עד לקרקעית הים, ולגולשים יש שניות ספורות לטפס אל פני הים (בהנחה שהם בכלל מבינים איפה זה) לפני שיגיע גל נוסף שישטוף אותם שוב. תארו לכם את העוצמה של הגלים, את החוזק והאנרגיה העצומה שהם מביאים איתם. לאדם שאינו מיומן, לשהייה בים, בתוך הגלים הללו, יש רק משמעות אחת ברורה – מוות. למי שאינו מיומן, שאין לו את הידע והיכולות להתמודד עם הגלים העצומים הללו, סיכויי ההישרדות שלו בתנאים הללו הם אפסיים. מה שמבטיח שלאזור הזה ולחוף המייבריקס מגיעים רק גולשים מיומנים. כאלו שהתאמנו והתאמנו, ושכללו את היכולות ואת השרירים שלהם כדי שיהיו מסוגלים להתמודד עם הגלים העצומים הללו. לאף אחד מהגולשים הללו (ואני חושב שלאף אדם שפוי בנפשו), אין משאלת מוות. ובכל זאת, הם חוזרים לגלים הללו פעם אחר פעם. למה הם עושים את זה? קודם כל, כי הם יכולים. הם פיתחו את היכולות והכישורים שלהם ברמה כזו שהם יודעים כיצד להתמודד עם הגלים הללו, בלי למות מהם. שנית, כי הם מפיקים מהגלישה עליהם תועלת עצומה. זו אחת ההגשמות הגדולות בחייהם. הם קונים את עולמם כגולשים הטובים בעולם, שגולשים על הגלים הגדולים בעולם. זהו.. אפשר להפסיק לדמיין ולחזור למציאות... והמציאות היא שגל ענק, שנקרא הקורונה שוטף כעת את העולם. מדובר בגל ענק, שמעולם לא נראה כמוהו, לא ברמת ההשפעה הגלובלית והעולמית שלו על האנושות. ולצערנו הרבה אנשים עכשיו מתחילים לטבוע. לא רק בהיבט הבריאותי, שהוא לטעמי, למרבית האנשים, הפחות בעייתי. אלא בהיבטים אחרים של החיים – הכלכלי, התעסוקתי, המשפחתי, החברתי... העולם נשטף עכשיו בגל עצום של אי וודאות, של פחד, של חוסר יציבות ושל שבירה והרס של הרבה מאד מבנים שבני האדם התרגלו אליהם. והשאלה הגדולה שהרבה אנשים שואלים את עצמם כעת היא: כיצד לשרוד את המשבר הזה? שזו לגמרי לא השאלה הנכונה לשאול. לא בימים הללו, ולא בכלל. זה כמו שגולש הגלים יכנס לים במייבריקס וישאל את עצמו: כיצד אני יוצא מכאן בחיים? גולשי הגלים לא נכנסים לים במייבריקס בשביל לשרוד. הם נכנסים לים בשביל להגשים חלום, בשביל לממש, בשביל לנצח את הגלים. הם נכנסים לים לאחר שאימנו את השרירים שלהם. מה שגולשי הגלים במייבריקס למדו ויודעים לעשות זה לא רק איך "לא למות" מהאנרגיה העצומה של הגלים, אלא כיצד לרכב עליה. כיצד לנצל את האנרגיה העצומה הזו כדי להפיק מכך תועלת לעצמם ולחיים שלהם. הם למדו להפיק מכך הנאה עצומה. שבלי הגלים העצומים הללו, הם לא יוכלו להפיק אותה בשום דרך אחרת. אז השאלה הנכונה לטעמי, בימים הללו היא: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? גם אם כרגע, אינכם מרגישים מיומנים מספיק לרכב על גל הקורונה, אלו הן יכולות שניתן ללמוד ולפתח אותן. אלו הם שרירים שניתן לאמן. העולם נחלק כעת לשניים. שני סוגים של אנשים. או נכון יותר לומר, שני סוגים של הוויה שמתוכה האנשים בוחרים לחיות. הסוג הראשון, אלו הם האנשים שמחפשים את התשובה לשאלה הראשונה. הם רוצים לשרוד את הקורונה. הם מחפשים את הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לצאת מהים, להתרחק מהגלים ולהגיע למה שהם תופסים אותו כ"חוף מבטחים". הם רוצים לחזור לשגרה המוכרת וה"בטוחה" לכאורה. רק שאין כזו באמת. אין באמת בטחון. יש אשליית בטחון. יש אשליית בטחון שמקום העבודה מעניק לנו בטחון כלכלי. ויעידו על כך מליוני האנשים בעולם שבתוך שבוע הפכו למובטלים. יש אשליית בטחון שהבריאות שלנו מובטחת, ואני יכול להעיד על כך, כשבתחילת 2019, ביום בהיר אחד אובחנתי כחולה בסרטן. יש אשליית בטחון במערכות היחסים שלנו, כאשר בפועל אין מניעה שביום אחד זה פתאום יסתיים. אבל, מרבית האנשים "מכורים" לאשליית הבטחון הזו. וזה דבר מסוכן, כי כאשר זה מתנפץ להם בפרצוף, הם אינם מיומנים להתמודד עם המציאות החדשה שפוגשת אותם. הסוג השני של האנשים, הם אלו שמחפשים את התשובה לשאלה השניה, שהיא השאלה החשובה יותר בעיני, בכלל, ובטח בתקופה כזו: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? אלו הם האנשים שמבינים שהעולם שלנו, כבר לא יחזור להיות מה שהיה לפני שגל הקורונה שטף אותו. אלו הם האנשים שמבינים שאמנם העולם חווה את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדותיו, אבל במקביל הם גם מבינים ויודעים שלאחר כל משבר מגיעה תקופת פריחה. למעשה, האנשים המצליחים והעשירים ביותר בעולם, מחכים לתקופות כאלו כדי להכפיל את הונם, אושרם והצלחתם. אלו הם האנשים שמחפשים כעת את ההזדמנויות, שמחפשים לשכלל את היכולות שלהם ולבנות לעצמם שרירים חדשים כדי להתמודד עם העולם החדש שנוצר ומתהווה מול עיננו כעת. אלו הם אנשים, שרואים את עצמם כסוכנים של שינוי, שאינם מפחדים משינויים ומבינים שדווקא בתקופות של שינויים, ובמיוחד של שינויים גדולים יש גם הרבה יותר הזדמנויות. אם תחקרו קצת את ההיסטוריה, תוכלו לראות, שכל משבר כלכלי עולמי, הביא איתו לאחר מכן, תקופת פריחה מטורפת. עוד מהשפל הגדול של שנות ה-30, שנחשב על פי ההיסטוריון הכלכלי אלכסנדר פילד, כעשור הכי חדשני בכל המאה שעברה! עם אינספור המצאות פורצות דרך המשמשות אותנו עד ימים אלו. כך גם היה לאחר מלחמת העולם השניה, לאחר משבר הדוט.קום בתחילת המילניום, וגם לאחר המשבר הכלכלי הגדול של 2008. בסופו של כל משבר טוב מגיעה פריחה כלכלית. וכעומק המשבר, כך עומק ההזדמנות. והיום אנחנו נמצאים בתקופה מאד מעניינת שתביא עמה אינספור הזדמנויות חדשות. השאלות שמעניין לשאול הן: מי יהיה מוכן אליהן? מי ינצל את ההזדמנויות הללו? ואילו כישורים (שרירים) נדרשים כדי לנצל את ההזדמנויות שעתידיות לבוא? "לא החזק ביותר או האינטלגנטי ביותר הוא זה ששורד, אלא זה המגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי" – צ'ארלס דרווין אם אתם משתייכים לסוג השני של האנשים, אז הדברים הבאים נועדו עבורכם. הם נכתבו ונוצרו לאחר תקופה ארוכה של הבשלה, בשבועות האחרונים, ומתוך מחשבה על העתיד, על העולם החדש שאנו עומדים לפגוש וליצור, ועל האופן שבו כדאי לנו להיות מצויידים ומוכנים לקראתו. זיהיתי ארבע יכולות עיקריות, שאני קורא להם "שרירים", במובן שכל אחת מהן ניתן לפתח ולהצמיח. אלו ארבע יכולות, שאני מאמין, שכל אחד מאיתנו, חייב לאמן, לשכלל ולפתח, לא רק כדי לשרוד את השינויים שעוברים עלינו ועל העולם, אלא כדי לשגשג, להתפתח ולנצל את ההזדמנויות שעומדות לפתחנו. שריר החוסן: החוסן הפנימי שלנו הוא הבסיס להכל. הוא הבסיס ליכולת שלנו להכיל חוסר וודאות, ולהתמודד עם כל מה שפוגש אותנו. הוא מה שמעניק לנו בטחון. מרבית האנשים מסתמכים על גורמים חיצוניים כדי להרגיש בטוחים. אך אין באמת וודאות ואין בטחון בשום דבר חיצוני. בכל רגע הכל יכול להתהפך, וכפי שאנו חווים בשבועות האחרונים, הכל אכן מתהפך. הדרך אם כך, היא לא לנסות להסתמך על משהו חיצוני, אלא לפתח בתוכנו את הוודאות ואת הבטחון. וזהו שריר. שריר שניתן לפתח ולאמן. החוסן שלנו עולה ככל שהמודעות שלנו עולה ומתפתחת, כשהמודעות עולה, אנו חשופים לראות דברים חדשים שלא ראינו קודם, ולדברים קיימים באור אחר. "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" - אלברט איינשטיין שריר היצירתיות: היצירתיות שלנו היא בעיני המפתח לעושר ולאושר שלנו. אין אדם שאין לו את היכולת הזו, או שהיא אינה קיימת בו. זו רק שאלה של עד כמה הוא מאפשר לה להתקיים ולהתפתח. אם אינכם מאמינים לקביעה הזו שלי, נסו לחשוב על עצמכם, בסיטואציה מורכבת שהייתם בה בחייכם, ושעמדתם עם הגב לקיר, בלי פתרונות ובלי אפשרויות, ופתאום משהו חדש הופיע ונוצר ועזר לכם לצאת מהמקום הזה. זו דוגמה לאופן שבו היצירתיות שלנו באה לעזרנו. אבל החוכמה היא לא להשתמש בה רק בזמנים של קושי או משבר, אלא ביום יום, בשוטף שלנו. אני זוקף לזכות השריר הזה, את מרבית ההישגים בחיים שלי, בזכותו ובזכות האימון היום יומי שלי של השריר הזה, הגעתי למקומות שהגעתי אליהם. ולכן לדעתי, במיוחד בתקופות כאלו, זהו אחד השרירים החשובים שכדאי וחשוב לאמן אותם. הבעיה הגדולה של מרבית האנשים, היא שהם נסמכים בעיקר על השכל וההגיון שלהם. וההגיון שלנו מגביל אותנו. מאד. כי הוא מגביל אותנו רק למה שאנו כבר מכירים. ואם אנו מסתכלים בעיקר על מה שאנו מכירים, אין סיכוי שנהיה יצירתיים. "האויב העיקרי של יצירתיות, הוא הגיון בריא" – פבלו פיקאסו שריר ההזדמנויות: אנשים רבים חושבים שהצלחה היא עניין של מזל טהור. אני לא חושב שיש מקרה שבו האמת כל כך רחוקה מכך. ההזדמנויות תמיד קיימות. בכל מצב ובכל תקופה. גם עכשיו. וכאן האנשים נחלקים ל-3 סוגים: אלו שלא רואים את ההזדמנויות. הם מסתכלים ולא רואים מסביבם שום הזדמנות שנראית לעיניהם. הסיבה לכך הוא מודעות נמוכה. כשאדם נמצא ברמת מודעות נמוכה, הוא לא רואה הזדמנויות. אלו שרואים את ההזדמנות, אך לא עושים איתה שום דבר. הם לא פועלים לממש את ההזדמנות. מסיבות שונות ומשונות. לא כל כך משנה מה היא הסיבה, מה שמשנה הוא העובדה שההזדמנות עבורם נשארת רק אפשרות תאורטית והיפותטית. אלו שרואים את ההזדמנות ומממשים אותה. אלו האנשים שאחר כך, אנשים אחרים יאמרו שהיה להם מזל. אלו הם האנשים שמחפשים את ההזדמנויות, תמיד. אבל הם לא מחפשים סתם, הם מחפשים לממש וליישם. הרבה אנשים חושבים שההזדמנויות הן מוגבלות, מצומצמות או "שייכות" רק לסוג מסוים של אנשים. וזו טעות עצובה. אפשר לפתח את היכולת לזהות הזדמנויות, וגם לגרום לכך שיותר ויותר הזדמנויות מגיעות אלינו. ללא מאמץ. אין שבוע שאני לא פוגש בהזדמנויות חדשות. רבות מהן, מגיעות לפתחי, ללא שום מאמץ מצידי. זה קורה כי לאורך שנים, אני מאמן את השריר הזה. "האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים כלל" – ריצ'רד ברנסון שריר הפעולה: בסופו של דבר, רעיונות הן דבר נפלא, אבל בלי היכולת לממש אותן במציאות, לא יקרה דבר. הפעולה היא היכולת שלנו להנכיח במציאות את הרעיונות שלנו. ללא היכולת הזו, שום דבר לא יקרה במציאות הפיסית. אצל אנשים רבים, העשייה אינה אפקטיבית או אינה מספיקה כי הם מגבילים את עצמם. הם חוששים מכשלון או מחוסר ההצלחה של הפעולות שלהם ולכן מראש מוותרים או "משחקים בקטן". היכולת ליצור תמונת עתיד ברורה, לגזור ממנה תוכנית עבודה, ולהוציא לפועל את המשימות שהגדרנו היא Priceless! זו יכולת שתמיד היתה בעלת חשיבות עליונה, אבל במיוחד בימים ובתקופה הזו, היא הכרחית להצלחה ולשגשוג שלנו כבני אדם. "אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שתעשה" – קארל יונג ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם מתכוונים לעשות? כיצד אתם רוצים לצאת מהמשבר הזה? שורדים או צומחים? מתמודדים או מתפתחים? קורבנות של המציאות או יוצרים שלה? זו הבחירה שעומדת כרגע לפתחכם, והבחירה הזו תשפיע על העתיד שלכם מהיום ואילך. אם התחברתם לדברים האלו, והחלטתם שאתם שייכים לסוג השני של האנשים – של אלו שרוצים לקחת את עתידם בידם, ורוצים לרכב על גל הקורונה ולהכין את עצמכם ל"יום שאחרי" ולהזדמנויות שהקורונה מביאה איתן, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע מיוחד. אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית החדשה שיצרתי: "לרכב על הגל". זוהי תוכנית, קצרה וממוקדת, אך עוצמתית ומניעה לפעולה שבה נעבוד ונפעל ביחד, לחיזוק ארבעת השרירים החשובים הללו: שריר החוסן, שריר היצירתיות, שריר ההזדמנויות ושריר הפעולה. בסיומה של התוכנית, מעבר לכך שאימנתם את ארבעת השרירים הללו, יהיו ברשותכם: מיפוי של הנכסים האישיים, החברתיים והכלכליים שעומדים לרשותכם כלים מעשיים לפיתוח היצירתיות שבכם רשימת הזדמנויות, קונקרטיות ומעשיות שתוכלו לממש מיידית תוכנית פעולה קונקרטית לחודשים הקרובים תשובות לשאלות החשובות שאתם שואלים את עצמכם כעת תמונה בהירה לגבי "היום שאחרי" אנרגיה גבוהה למימוש ופעולה קשרים חדשים עם אנשים יצירתיים, מחויבים ומוכוונים להצלחה כך זה הולך להתבצע: אנו נפגש וירטואלית (במערכת Zoom), אחת לשבוע, לארבעה מפגשים. בכל מפגש אעניק לכם כלים יחודיים ופרקטיים לאימון השריר שעליו נעבוד במפגש. בכל מפגש גם תקבלו שיעורי בית ותרגולים לבצע במהלך השבוע. את שיעורי הבית תגישו במייל ותקבלו עליהם משוב ממאמנת היישום של התוכנית (יעל לב-אור). במהלך השבוע נקיים אתכם תקשורת שוטפת בקבוצת ווטסאפ סגורה (רק למשתתפי התוכנית) שבה גם אתם תוכלו לשתף, לשאול שאלות ולבקש תמיכה ועזרה. כל המפגשים יוקלטו, ויהיו זמינים עבורכם לצפייה חוזרת ללא הגבלה כמו כן, כל עוד התוכנית תמשיך להתקיים (לאחר ארבעת השבועות), תוכלו להישאר חלק מקבוצת הווטסאפ הפעילה.   ההשקעה בתוכנית: 1750 ₪ (ניתן לפרוס לתשלומים בכרטיס אשראי) ועוד כמה דברים חשובים: אם אתם בני זוג (שגרים ביחד) תוכלו להשתתף בתוכנית ביחד, ללא כל עלות נוספת! תקבלו ממני גישה ל-2 קורסים דיגיטליים נוספים, שתומכים בתהליך שתעברו, ללא כל עלות נוספת!             "מגנט הכסף" – כיצד למשוך לחייכם עוד כסף (בשווי 735 ₪)             "מקורות הכנסה רבים" - כיצד ליצור מקורות הכנסה רבים ומגוונים (בשווי 500 ₪) בכוונתי גם לקיים מפגש (חמישי) פיסי, כאשר ניתן יהיה להתכנס שוב. המועד והפרטים יפורסמו בהמשך. 4. כבונוס נוסף, תקבלו ממני, עם שליח עד הבית, את שני הספרים שלי, רבי-המכר "להגשים" ו"להתעורר" (בשווי כולל של 180 ₪) בכוונתי לקיים עוד מספר מפגשים וירטואליים נוספים (ללא עלות נוספת למשתתפי התוכנית), עם עמיתים וקולגות, על מנת לחשוף אתכם להזדמנויות, כלים ואפשרויות נוספות הרלוונטיים בימים אלו.   מתי זה קורה? המפגשים יתקיימו בימי שני, בין השעות 17:00-19:00, וכאמור יוקלטו לשימושכם. תאריכי המפגשים: 11/5, 18/5, 25/5, 1/6 הצעד הבא שלכם: נרשמים כאן בקישור  או בטלפון 1700-50-50-79 יש לכם עוד שאלות? מה אם לא אוכל להשתתף באחד המפגשים? כאמור, כל המפגשים מוקלטים, ויהיו זמינים לכם למחרת המפגש, דרך אתר הקורס. המפגשים יהיו זמינים עבורכם, ללא מגבלת זמן או שימוש, בכל עת ומכל מקום שבו תרצו לצפות בהם שוב ושוב. קראתי נכון, אני יכול לצרף את בן/בת הזוג שלי? אכן כך, באותו המחיר, וללא כל עלות נוספת, תוכלו להשתתף שניכם ביחד בתוכנית. למעשה, זו גם ההמלצה שלי, כי במצב הזה, כדאי ששני בני הזוג, יעלו על הגל...   לכמה זמן קבוצת הווטסאפ תהיה פתוחה וזמינה למשתתפים? במינימום היא תהיה פתוחה למשך 4 השבועות של התוכנית. אך מאחר ובכוונתי לפתוח קבוצה נוספת, אני אשמח להשאיר אתכם בקבוצת הווטסאפ, כל עוד התוכנית ממשיכה להתקיים, גם מעבר ל-4 השבועות. כך שתוכלו, להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה שעוברת את האימון במהלך התוכנית, גם לאורך זמן ארוך יותר.   מה זה אומר "שיעורי בית" בתוכנית? אני לא מאמין שידע לבד עושה הבדל. זה היישום של הידע שעושה את ההבדל, ולכן בכל שבוע תקבלו שיעורי בית עם תרגילים מוגדרים שיעזרו לכם להפוך את הידע לממשי. בסופו של דבר, אנו רוצים שתפתחו יכולות חדשות ותרכשו כלים חדשים, ואת זה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר היא דרך התרגול. את שיעורי הבית אתם תגישו במייל למאמנת היישום של התוכנית, יעל לב-אור, שגם תתן לכם משוב ותעזור לכם במידת הצורך. מתי יתקיים המפגש הפיסי החמישי? התכנון שלי לקיים אותו באמצע יוני, באחד מימי שישי בבוקר. אבל לפני כן נצטרך לראות שהחיים קצת חוזרים למסלולם וניתן להתכנס מחדש. אני אפרסם כמובן את המועד מספיק זמן מראש כדי שיהיה זמן להתארגן. איך אקבל את כל הבונוסים הנוספים בתוכנית? הגישה לשני הקורסים הדיגיטליים הנוספים: מגנט הכסף ומקורות הכנסה רבים, תפתח עבורכם מיידית עם ההרשמה לתוכנית. את שני הספרים שלי "להגשים" ו"להתעורר" אנו נשלח אליכם עם שליח עד הבית, כך שבתוך ימים ספורים הם יהיו אצלכם! מוכנים לרכב על הגל? מצטרפים מכאן!

ככל שהימים מתקדמים ועוברים כך נראה ברור יותר שזה עוד יקח זמן. כנראה לא מעט זמן. עד שהדברים יחזרו ל"מסלולם". ואני לא חושב, או יותר נכון, מקווה, שזה מה שעומד לקרות. אני חושב שכל התקופה הזו באה להזיז אותנו מהמסלול. מהמסלול הרגיל שלנו, כמעט בכל תחומי החיים שלנו. המילה משבר באה מהשורש ש.ב.ר – לשבור. וזה מה שאני חושב שהקורונה באה לעשות בעולם – לא לשבור אותנו, אבל לשבור את המבנים והמסלולים שהתרגלנו אליהם. לשבור את תפיסות העולם שלנו בנוגע לדברים. לשבור את האמונות שלנו שדברים צריכים להעשות בדרך מסויימת לפתוח מחדש הסכמים קיימים ולהסתכל האם הם משרתים אותנו או שכבר לא לשבור דפוסי פעולה שאנו רגילים אליהם צריך לשבור מבנים קיימים כי זו אולי הדרך המהירה והאפקטיבית יותר ליצור שינוי מהותי וארוך טווח. וכבר בימים האלו שחלפו אפשר לראות (לפחות בעיני) ניצנים של שבר בכל מיני מבנים שונים, ושככל שהמצב הזה ימשך, והתקופה הזו תתארך, כך גדל הסיכוי שהמבנים הללו ישברו. למשל, המבנה של מערכת היחסים של החרדים עם החילוניים. ואולי כרגע השבר הזה מלווה בקריאות שנאה וכעס, אבל לפעמים כנראה אין מנוס מכך, ותמיד קצת יותר רע לפני שהופך לטוב. אבל אולי נלמד שאפשר אחרת, ובצד אחד יהיו יותר אנשים שיקחו אחריות וישתתפו בערבות ההדדית ובצד השני יהיו יותר אנשים שיהיו סבלניים יותר גם לצרכים ולאמונות של האחר. או מערכת היחסים של המדינה והעצמאיים, גם שם הגיע הזמן לשבור את המבנים הקיימים. ואולי רק "שבירת הכלים" בצורה של מרד מיסים של העצמאיים שיחליטו שאין הגיון להמשיך לשלם ל"חברת ביטוח" פרמייה חודשית (גבוהה) רק כדי לגלות שכשבאמת קורה משהו (תאונה) חברת הביטוח הזו מתנערת מכל אחריות ומנפנפת אותם. אני חושב שאנחנו קרובים לנקודה הזו יותר מתמיד. או במערכת היחסים של השכירים עם מקום העבודה שלהם, שיפסיקו את התלות החד צדדית הזו (של שכיר במקום עבודתו) ויבינו שהם צריכים לקחת אחריות על עתידם הכלכלי ולא לשים את כל מבטחם במעביד או בעבודה אחת, כי לא לעולם חוסן. ואולי במערכת הפוליטית שבה האנשים שמתיימרים לקרוא לעצמם "מנהיגים" יבינו שכדי שמנהיגות היא קודם כל דוגמה אישית, ושימת האינטרס הלאומי לפני הצרכים האישיים או צרכי האגו. או שהעם יחליט שמגיע לו מנהיגים מסוג אחר. או במערכת היחסים שלנו עם כדור הארץ שכפה עלינו עצירה מוחלטת כי הוא הרגיש שכבר קשה לו לנשום והוא צריך להתנקות. לא חסרים מבנים שנדרשים להישבר כדי להשתנות. המבנים היותר מהותיים שכדאי להסתכל עליהם הם המבנים האישיים יותר. אלו שנמצאים במעגלים הקרובים יותר אלינו. זה כמובן הירואי יותר לעסוק במעגלים הרחבים של דת ומדינה, והשמירה על כדור הארץ, אבל מה שיותר מהכל, משפיע על איכות החיים שלנו כאן, הוא היחסים הקרובים ביותר אלינו. קודם כל ובעיקר, של אדם עם עצמו. להסתכל ולבחון את החיים ולראות האם יש שם מבנים שכבר לא משרתים אותי יותר. האם אני ממשיך לעשות את מה שאני עושה רק כי ככה "צריך", זה מה ש"נחשב" או שזה הדבר "הנכון" לעשותו? האם אני פועל לפי דפוסים שכבר אני יודע בתוכי שאינם משרתים אותי יותר? איפה המקומות שאני נמצא בהם בהכחשה, בהדחקה או בהתעלמות? ממה אני מעלים עין, או שאני מפחד להסתכל עליו? איפה המקומות שבהם אני משקר לעצמי? אלו הן שאלות לא פשוטות לשאול אותן, במיוחד את עצמך. ובעיקר מפחידות. מה שמפחיד הוא התשובות האפשרויות. שאולי יהיו שונות ממה שהיינו רוצים שיהיו? מה שמפחיד עוד יותר הן ההשלכות האפשריות של התשובות לשאלות הללו... צריך הרבה אומץ להסתכל על כך מקרוב. ואני חושב שזו אחת הסיבות שהקורונה הגיעה אלינו. לגרום לנו לעצור. לגרום לנו להפסיק את ההתמכרות לכל מה שקורה "שם בחוץ" ולאפשר לנו כמה רגעים של שקט כדי להסתכל "כאן בפנים"... לא קל להסתכל פנימה. ולכן היינו צריכים עצירה כל כך דרסטית של החיים. כל מי שפועל בעולם ההתפתחות האישית, העסקית והכלכלית ידברו אתכם עכשיו על "ניצול הזדמנויות" ועל "היום שאחרי" (וכך גם אני), אבל אני חושב שההזדמנות הכי גדולה שניתנה לנו כעת, היא פסק הזמן הזה, להסתכל פנימה, בכנות, באומץ ולשאול כמה שאלות חשובות, גם אם איפה שהוא עמוק בפנים אנחנו יודעים את התשובות, צריך להישיר עיניים לשאלות הללו ולשאול אותן בכל זאת. ולהיות מוכנים להתמודד עם כל תשובה שתעלה. לא פשוט, בטח לא קל, אבל כך גם להישאר במקום. במיוחד אם אתם יודעים שאתם רוצים שינוי.

בשעה שהדברים הללו נכתבים, אנו נמצאים בעיצומו של אחד המשברים הייחודיים, המוזרים והמשמעותיים שהאנושות ידעה אי פעם. זה כאילו שהעולם נעצר. אנשים מתבודדים בבתיהם, עסקים סגרו את שעריהם, ממשלות הכריזו על עוצר וכולם עברו למצב של מלחמה בווירוס הקורונה. אנחנו כרגע נמצאים עוד בעיצומו של המשבר ואף אחד לא יודע עדיין בבירור מתי זה עומד להסתיים ובאיזו צורה. אני אנסה במאמר הזה לתת כמה זוויות מבט מעניינות על משבר וירוס הקורונה ובעיקר על האופן שבו המשבר הזה כבר משנה ועוד ישנה את העולם כפי שאנו מכירים אותו, ואת חיינו – עכשיו ובעתיד לבוא. כמו שאני מסתכל על המצב שנוצר אנחנו לא מדברים על מגיפה אחת, יש כאן שתי מגיפות שאנו מתמודדים איתן. הראשונה והברורה מאליה, היא המגפה הבריאותית. הווירוס שמשתולל ומדביק עוד ועוד אנשים בקצב מהיר ביותר. מול הווירוס הזה עומדות ממשלות, וצבאות של רופאים, מדענים ואנשים שעוסקים יום ולילה בפיצוח שלו ובהבאת תרופות, חיסונים ודרכי התמודדות כדי לחסל ולהשמיד אותו בהקדם. זו המגיפה שאני לא חושב שיש למישהו ספק שהיא תיעצר ותחוסל, במוקדם או במאוחר, אבל היא תיעצר ותיעלם. המגיפה השנייה, היא המסוכנת יותר בעיני והיא בעלת ההשפעה ההרסנית יותר כמו שאני רואה זאת. ואני לא מזלזל בשום קורבן של המגיפה הבריאותית, אבל אם נסתכל על המספרים ונבין את הפרופורציות, הרי שיותר אנשים נהרגים ממחלות אחרות, אפילו כמו השפעת הפשוטה, או בתאונות דרכים מאשר מנגיף הקורונה, ועדיין לא ראיתי מישהו שהפסיק לנסוע ברכב בגלל כמות ההרוגים בתאונות הדרכים. המגיפה השנייה שאני מתייחס אליה היא מגפת הפחד וההפחדה. הפחד הוא מגיפה הרבה יותר מסוכנת מהנגיף. הוא הרבה יותר מדבק, והרבה יותר הרסני. ונגדו, אין צבאות של ממשלות, מדענים ורופאים שעוסקים בהדברה שלו. לצערי, במקרים רבים, זה אפילו להפך: ישנם צבאות של פוליטיקאים, אנשי תקשורת, בעלי עסקים ובעלי אינטרסים שדווקא מלבים את הפחד הזה עוד יותר ונותנים לו עוד ועוד משקל, עוד ועוד חיים. ובין שתי המגיפות הללו שמשתוללות בחוץ, ישנם שני סוגים של אנשים, או אם תרצו – שני "עמים" שונים. לצערי, הסוג הראשון הם הרוב. ואלו הם האנשים שנענים לפחד ולהפחדה, ומסתגרים בתוכם. הם מגיבים לפחד, הם בפאניקה מהווירוס, וכל הפעולות והתגובות שלהם נובעות מתוך יצר ההישרדות הבסיסי ביותר של האדם. הסוג השני של האנשים, והם עדיין המיעוט, אלו הם האנשים שמבינים את המשמעויות הבריאותיות, הם לא מתעלמים מכך, אבל הם גם יודעים לשמור על הפרופורציות, ובעיקר מחפשים את ההזדמנויות החדשות שהמצב הזה יוצר ומביא לעולם. ויש כאלו למכביר. עבור הסוג השני, הדברים הללו נכתבים. לראות אל מעבר לפחד אם אנחנו מסוגלים להסתכל רגע אל מעבר לפחד ההישרדותי הקיומי שבו נמצאת כרגע מרבית האנושות ומרבית האנשים, נוכל לראות שכבר נוצר כאן עולם חדש. זו ההיסטוריה שממש מתהווה לנו מול העיניים כרגע, וזו הבחירה שלנו, של כל אחד מאיתנו, האם ואיך להשתתף בשינוי ההיסטורי הזה. האם להתעלם ממנו? האם לשחק בו בצורה פאסיבית? או שאולי לבחור להיות שחקן משמעותי בתוכו? קודם כל חשוב להבין מהו הדבר האמיתי שאנו עומדים בפניו – ולא, זה לא הוירוס כמו שמרבית האנשים אולי חושבים. הדבר האמיתי, המשתק, המפחיד כל כך הוא: אי הוודאות. אי הוודאות זה מה שיוצר את הפחד, זה מה שמלבה את ההיסטריה. זה מה שמשתק כל כך הרבה אנשים. כאנשים אנחנו מאד אוהבים וודאות. אנחנו אפילו מכורים לה. אם אתה לוקח לאדם את הוודאות, ברוב המקרים אתה מערער לו את האדמה שהוא עומד עליה. ומשם הנפילה למצב ההישרדותי היא די מהירה ומיידית. המשבר של הקורונה הביא לנו חוסר וודאות בלי סוף. בהתחלה חלק גדול מהאנשים נתקלו בו בתחומים שהם מוגדרים יותר כ"מותרות" – טיסות וחופשות שבוטלו או קוצרו. זה לא נעים, אבל לא ממש נורא. זה המשיך עם דרישת הבידוד לחוזרים מחו"ל, וגם כאן, זה אולי עוד קצת נסבל, בכל זאת מרבית האנשים עשו את הבידוד בביתם הנוח, המוכר והבטוח. אבל משם זה החל להידרדר במהירות ופגע כמעט בכל תחומי החיים שלנו: עסקים שנסגרו, תחבורה ציבורית שצומצמה, מאות אלפי אנשים שמצאו אתת עצמם ללא עבודה, מפוטרים או מוצאים לחופשה ללא תשלום, וכעת גם סגר כללי שבו כולם נדרשים להישאר סגורים בביתם.