ג’ודו

לא מזמן עשיתי קצת סדר בספרייה שלי ונתקלתי בספר "מחכים לגודו", המחזה שכתב סמואל בקט. פעם לפני הרבה שנים קניתי אותו כי השתמשתי בקטע קצר ממנו בסדנה שהעברתי. מאז לא פתחתי אותו. תכל'ס זה אחד המחזות הכי משעממים שיש בעולם. שני קבצנים/בטלנים יושבים מתחת לעץ כל היום ומחכים. מחכים לגודו. הם בדיאלוגים אינסופיים ומשמימים, תוהים, שוקלים וחושבים מה יעשו אם הוא יבוא, ומתי הוא יבוא, ואם בכלל... ובפועל, בנתיים לא קורה כלום. הם עדיין יושבים שם מתחת לעץ ומחכים, באותו המקום שלפני כ-15 שנים היו כשקניתי את הספר הזה. כל המצב הזה די מזכיר את המצב של הרבה אנשים כרגע סביב המצב עם אירן. יושבים, ומחכים. קוראים פרשנויות, מלהגים, מתדיינים, שוקלים לכאן ולכאן, יוצרים תרחישים משל עצמם, מנתחים תרחישים של אחרים... ובפועל – לא עושים כלום.

גיל פרץ הוא מרצה בינלאומי, מחבר רבי מכר בינלאומיים ומוביל בעולם מתודולוגיה למכירות אותנטיות ואמפטיות. ההיכרות שלי עם גיל מתפרשת על פני שנים רבות, במהלכן קיימנו מספר פעמים ביחד ראיונות הדדיים. ב-12 השנים האחרונות הוא מתגורר בארה"ב עם משפחתו, והצלחתי לתפוס אותו במהלך ביקור בארץ לשיחה אישית, והפעם פחות על עולמות המומחיות שלו (ויש רבים כאלו), אלא על גיל האדם, שמאחורי הפרסונה המוכרת. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע עלה להרצאה על הבמה בתחתונים כיצד הולדת ביתו הראשונה וההורות שינתה אותו על הזוגיות שלו עם אשתו נילי, והעבודה המשותפת לאורך שנים רבות איך נמנעים מלהכניס את האתגרים העסקיים לחדר המיטות כיצד נוצרה ההזדמנות לצאת לרילוקיישן בארה"ב על חווית המגורים בארה"ב והבדלי התרבות מה הפך ועושה אותו לאדם יצירתי כל כך מהו סוד האנרגיה שלו על הפער בין האדם המופנם שהוא לדמות החיצונית שמופיעה על במות בכל העולם