תובנות

שלום חברים, השבוע נתקלתי במשפט חשוב מאין כמוהו שאמר כי אין טעם לדבר על הבעיה, אלא אם כן אני מדבר על הפתרון של הבעיה. וחשבתי כמה שהדבר הזה נכון וברור, ועם זאת אנשים רבים מפספסים זאת. אני בטוח שגם אתם מכירים ונתקלתם באנשים רבים שמרבים להתלונן על בעיות שהם חווים או נתקלים בהם. כתבתי כאן בעבר פוסט שעורר תגובות רבות בנושא: תפסיקו להתלונן... ועד כמה שתלונות באופן כללי הן סוג של "סרטן", אבל היום אני רוצה להתייחס לנושא הזה מכיוון אחר ושונה. אין אדם שלא נתקל בבעיות, כאלו ואחרות. אין אדם שהינו חסין מן התופעה המעצבנת הזו, שבה הדברים אינם קורים בדיוק כפי שרצינו או צפינו שיקרו... אין אדם שאינו נכשל בפעולות מסויימות שהוא מבצע, ואין אדם אחד בעולם הזה שהכל הולך לו "חלק" וללא בעיות. בקיצור – אין באמת אנשים שהם "סופרמן"... אבל, ישנם אנשים שאנו מסתכלים עליהם ונראה לנו שהם סוג של "סופרמן"... שהכל מצליח להם, שכל דבר שהם נוגעים בו הופך לסוג של "זהב", שהכל קורה להם בקלות, ובקיצור – שאין להם בעיות! וזו טעות גדולה לחשוב כך. כי זה פשוט לא נכון. דברו עם כל אדם מצליח, ותשאלו אותו והוא יספר לכם על כל המכשולים, הקשיים, הבעיות והאתגרים שהוא היה צריך לעבור כדי להשיג תוצאות יוצאות דופן בחייו. העניין הוא, שכשאנו מסתכלים מבחוץ על אנשים כאלו, אנו לא רואים את כל זה. באופן כללי, אנו בכלל לא רואים את הדרך שהם עוברים, ומסתכלים רק על התוצאות הסופיות שהם משיגים. לפני מספר שנים נתקלתי בספר "אדם כיציר מחשבותיו" של ג'יימס אלן, ושם הוא כתב כמה משפטים שחקוקים לי בתודעה עד היום: "חסר המחשבה, הבור והבטלן, הרואים רק את ההיבטים הגלויים של הדברים ולא את הדברים עצמם, מדברים על מזל, על גורל ומקריות. בראותם אדם מתעשר הם אומרים "איזה בר מזל הוא זה!". הם אינם רואים את המבחנים והכישלונות והמאבקים שאנשים אלו עברו כדי לצבור את נסיונם. אין להם כל ידיעה על הקורבן שהם הקריבו, על המאמצים ללא חת שהם השקיעו, על האמונה שבה דבקו כך שיוכלו להתגבר על מה שלכאורה אי אפשר להתגבר עליו ולהגשים את חזון ליבם. הם אינם רואים את המסע הארוך והמפרך, אלא רק מביטים במטרה הנעימה ומכנים זאת "גורל מאיר פנים". הם אינם מבינים את התהליך אלא רואים רק את התוצאה, וקוראים לכך "מקריות". – ג'יימס אלן כמה שזה נכון! אז אם כך מה מבדיל את אותם אנשים מהשאר, מההמון? מה מבדיל אותם מאלו שנתקלים בבעיות ונעצרים? ההבדל טמון בדיוק באותו המשפט: אותם "מצליחנים" או "ברי מזל" כפי שרבים נוטים לקרוא להם, אינם מתמקדים בבעיה! הם ממקדים את כל תשומת הלב והאנרגיה שלהם במציאת פתרון לבעיה! בזה הם מתמקדים. לא תמצאו אותם יושבים בשיחות סלון ומקטרים על הבעיה, מתלוננים על "מר גורלם" ועל חוסר ההוגנות של העולם והחיים בכלל. אתם תראו אותם יושבים וחושבים על דרכי פתרון, על פעולות שהם יכולים לנקוט בהן כדי לפתור את הבעיה, על אנשים שהם יכולים לפנות אליהם ולבקש עזרה. הם ימקדו את כל תשומת הלב שלהם במציאת פתרונות. והם ימצאו... והם יפעלו... ויתאמצו... והם ישיגו תוצאות! והאחרים, אלו היושבים בסלון ומקטרים, יסתכלו עליהם מהצד ויגידו – "נו טוב, הוא תמיד היה לו מזל!". אז מה עושים עכשיו? לוקחים דף חלק ורושמים עליו את הבעיה העיקרית בפניה אתם עומדים כרגע. וכעת מתחת לבעיה שרשמתם, יושבים ומתחילים לרשום פתרונות אפשריים. זה עד כדי כך פשוט! וככל שתעשו את זה יותר זמן, תגלו יותר ויותר פתרונות! מגיבים כאן בבלוג! אגב, השבוע הקמנו (בשעה טובה!) דף אוהדים חדש בפייסבוק – אני מזמין אתכם להצטרף ולהגיב גם שם! בקרוב נערוך שם גם כמה פעילויות חדשות ומרגשות. זו פלטפורמה יוצאת דופן שתאפשר לי להיות בקשר קרוב יותר ומהיר יותר אתכם! אז הכנסו לדף שלנו בפייסבוק והצטרפו! ואגב – לכל מי שרוצה להפתח לרעיונות ופתרונות חדשים – מחר בערב (יום שני, 12/7) אני עומד לערוך ראיון מרתק עם איתי פז, מבכירי משווקי האינטרנט בארץ ובעולם (הוכתר על ידי גלובס כאחד מ-5 המנטורים העולמיים בתחומו) על ההזדמנויות הגדולות הטמונות באינטרנט. איתי גם הסכים לחשוף את 5 הכללים שלו לייצור עסקים והכנסות באינטרנט! זהו ראיון חינם, ואתם מוזמנים להצטרף אלינו מחר בערב. ההרשמה באתר נתראה מחר! שלכם, ערן.

שלום חברים, רגע לפני חג הפסח הבא עלינו לטובה רציתי לשתף אתכם במכתב קצר שקיבלתי מליאור. ליאור משתתף בתוכנית ליווי שנתית שלי.  זוהי מסגרת של שנה שלמה בה משתתפים אנשים מאד מחוייבים הממוקדים בהשגת יעדיהם ופריצת גבולות בכל תחום בחיים. ליאור יצא לשרות מילואים לאחרונה, והנה הדברים שהוא כתב לנו אחר כך: הייתי במילואים 3 ימים בצאלים, תרגיל גדודי ארוך ומתגלגל ללא שינה, עם הרבה הליכה, חום ואבק. שבוע לפני המילואים הייתי מבואס, עלו בי כל המחשבות על למה לא ללכת ולמה יהיה לי רע מאוד שם, "זה כבר לא בשבילי", "נמאס לי להיות פרייאר", "איפה אני אשן... מה עם אוכל .... שירותים..." וכו'. כאשר אתה עם גישה כזו כל המחשבות הרעות נדבקות עליך, אתה ממש יכול להגיע לדיכאון עמוק, כל דבר נראה מסובך וקשה. יום לפני עלה לי רעיון, לשנות גישה!!! שאלתי את עצמי מה טוב יצא לי מזה? ולפתע היה ברור לי: הדבר הכי טוב שיצא לי מזה הוא יציאה ענקית מאזור הנוחות! ובאותו רגע החלטתי שאני הולך ועושה הכל כמו שצריך, ובכל רגע ורגע אני מתרגל שינויים ויציאה מכל אזור נוחות אפשרי. מאותה החלטה הרגשתי הקלה גדולה, כל פעולה היתה כל כך קלה, ארזתי תרמיל בקלילות, שמתי שעון וקמתי מוקדם. באימון עצמו הכל זרם כל כך בקלות, למרות שלא היה קל, ללא שינה ותנאים נורמלים, אבל בראש ידעתי שהכל זה תרגול עבורי, רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול לצאת מאזורי הנוחות ללא קושי, ולהתמודד עם מצבים וקשיים, ולחזק אצלי ולהוכיח לעצמי שהכל זה עניין של גישה. וכך במשך כל האימון, כל קושי לקחתי בתור יעד לפריצת גבול, הלילה ישנים רק 3 שעות... מצויין, הולכים ללכת 12 ק"מ בחום... מעולה... מסקנה חד משמעית: הכל בראש, הכל תלוי בגישה, הכל תלוי בסיפור הפנימי, בכל סיטואציה שאנו נתקלים, הכל תלוי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אפשר לספר לעצמנו סיפור רע והכל ילך קשה, ואפשר לספר סיפור טוב ומקדם והכל זורם בקלות, אני מרגיש שעליתי עוד מדרגה בגישה לחיים, ומקווה שאוכל לישם זאת בכל סיטואציה בחיים. ליאור עד כאן המכתב של ליאור. אני חושב שיש במכתב שלו כל כך הרבה דברים חשובים שיכולים לשמש לכולנו דוגמה ומופת. זו בעיני דוגמה יוצאת מהכלל לאופן שבו אדם משתחרר מהתפיסות המעכבות שלו, לוקח אחריות על החיים שלו ועל הסיטואציה, ויוצר בהם הבדל משמעותי. הרי אם ליאור היה ממשיך לחשוב ולפעול, באופן ה"רגיל" שלו, הסיפור הזה היה נשמע אחרת לגמרי. הוא היה סובל מכל רגע במהלך שלושת הימים הללו. למעשה הוא היה סובל יותר – הוא התחיל לסבול מכך כבר לפני האימון, עדיין כשהוא בבית, רק מהמחשבות על האימון והסבל שיהיה לו שם. כמה פעמים אנו עושים זאת לעצמנו? מספרים לעצמנו סיפורים שיהיה קשה, שנסבול, שיהיה לא טוב – ובעצם אנו חיים את החוויה הזו עוד לפני שהיא קרתה. ומצד שני, ברגע שליאור החליט לשנות גישה, ולחפש את ההזדמנות שבסיטואציה, כל המציאות שלו השתנתה לגמרי. הוא לא סבל – לא לפני הארוע, לא תוך כדי ולא אחרי. להיפך! הוא ניצל את הארוע הזה כשיעור משמעותי לחיים עבורו, כדרך לפריצת גבולות בחיים שלו. והוא אכן פרץ גבולות רבים. קודם כל בתודעה שלו, במחשבה שלו ובתפיסת העולם שלו. הוא הוכיח לעצמו שהכל אצלו בראש – בסיפור הפנימי. איזו תובנה מדהימה זו! להבין את זה לא כי מישהו אמר לך ש"הכל זה הסיפור הפנימי" – אלא כי אתה עצמך חווית את זה. אין לי ספק שהארוע הזה ישאר חרוט אצל ליאור לזמן רב וישרת אותו למשך כל חייו. אגב, ליאור עשה כאן שימוש באחת הנוסחאות שאני חושף בפני המשתתפים בתוכניות שלי להתמודדות עם קשיים ומכשולים. הוא שאל את עצמו את השאלה "מה טוב כאן עבורי?". ומהרגע שהוא שאל את השאלה הזו, הכל השתנה. כל המציאות שלו השתנתה. אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בקשיים ובמכשולים, תשאלו את עצמכם – "מה טוב כאן עבורי?". תחפשו את התשובה, היא תמיד קיימת (זה חוק!). ובהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכם חג אביב שמח! נצלו את ימי החופש קצת לעצמכם, לשבת, לחשוב איזה פריצות דרך אתם רוצים בחיים שלכם, ומה המחשבות שאתם רוצים לשנות אצלכם כדי שיתמכו בכך. חג שמח! שלכם, ערן.