תובנות

שלום חברים, מכירים את הטוקבקים השונים שבהם אנשים חותמים במקום בשם האמיתי שלהם במילים: "אחד שיודע"? אלו תמיד הצחיקו אותי, בעיקר כי אנחנו כבני אדם – יודעים כל כך מעט. אנו מסתובבים בעולם עם תחושה שאנחנו יודעים הכל ומבינים בהכל, אבל האמת היא, שאם נהיה לרגע קצת כנים עם עצמנו, אנחנו באמת יודעים ממש מעט מתוך כל מה שיש ואפשר לדעת. ולכן מי שלוקח לעצמו את התואר המכובד "אחד שיודע" משעשע אותי :) כבני אדם אנו נחשבים לבעלי ידע רב. אנו נדרשים להציג ידע ומעריכים גם ידע. החל מהגן ובית הספר מלמדים אותנו לאסוף ידע ולצבור, ולשנן ולזכור... ואנו הולכים לאוניברסיטה, ולקורסים – ולומדים ולומדים ולומדים. בשביל מה? בשביל לדעת. זה מעניין להסתכל על כך ולראות שאם כל הידע שאנו צוברים לאורך השנים, יש דבר אחד שלרוב בני האדם חסר בו ידע. והרבה ידע. וזה לא קשור לרמות ההשכלה של האדם, ולכמה ידע הוא צבר, למד והשיג במהלך חייו. כי את הדבר הספציפי הזה, מרבית האנשים, אפילו אלו בעלי ההשכלה הרחבה יותר, אינם יודעים. הרבה אנשים יודעים הרבה לגבי הרבה דברים, אבל יודעים מעט כל כך לגבי עצמם. הם מבינים בדברים מאד מורכבים, במערכות מאד מסובכות. אבל בדבר הכי חשוב והכי קרוב לליבם (כך אני מקווה) הם אינם מבינים דבר. כי עם כל הידע שיש להם, עדיין ישנן 3 שאלות שהם לא יודעים לענות עליהן: מי אני באמת? למה אני כאן? למה נועדתי בעולם הזה? אני חושב שמי שיודע את התשובות לשאלות הללו, באמת ובתמים יכול להיחשב ל"אחד שיודע". הוא באמת זכאי לתואר הזה :) אלו הן לא שאלות פשוטות, ומרבית האנשים יסיימו את חייהם, מבלי שיש להם תשובה ברורה ומדוייקת. אבל זה לא חייב להיות כך. כי האמת היא, שבתוך כל אחד מאיתנו, ישנו חלק מסויים שיודע. החלק הזה יודע מי אנחנו באמת, ומה אנחנו שווים באמת. הוא יודע למה אנחנו כאן, מה השליחות, היעוד והתפקיד שלנו בעולם. הוא יודע לכוון, להדריך ולהראות לנו את הדרך המדוייקת עבורנו. הוא באמת יודע. לפני כשלוש שנים, אני עצמי התוודעתי ליכולת המופלאה שיש לנו כבני אדם להתחבר לאותו חלק פנימי, לקבל תשובות מדוייקות, לקבל את ההכוונה שלפעמים אנחנו צריכים ולהיות במקום של ידיעה אמיתית, מדוייקת ונכונה. בעיני, אין לכך מחיר. אין מחיר ליכולת שלנו להיות מדוייקים יותר, מכוונים יותר, מבינים יותר, ומכירים בערך האמיתי של עצמנו. מה המחיר האמיתי של אדם שיודע מה הסיבה האמיתית שלשמה הוא נמצא כאן? כמה זה שווה לו באמת? מה המחיר האמיתי של אדם שיודע מה המשמעות האמיתית של העשייה שלו? של העבודה או העסק שלו? כמה זה באמת שווה לו? כמה זה שווה לכם? הידע הזה קיים בתוכנו. אנו רק צריכים ללמוד כיצד להתחבר אליו, ולהשתמש בו. האם גם אתם מחוברים לאותו "אחד שיודע"? ערן. נ.ב. – אם אתם רוצים ללמוד כיצד להתחבר אליו, לאותו חלק בכם שיודע, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה. תקבלו בה את הדרך המהירה והפשוטה ביותר להתחבר לאותו החלק בכם "שיודע"!

שלום חברים, הרגשתי את זה בסוף התקופה שלי באינטל לפני כמעט עשר שנים... העקצוץ הזה באצבעות, לעזוב, לצאת לחופש, למצות את הפוטצנציאל הגבוה שלי! ומאז, לא עובר יום שאני לא פוגש אותם... שכירים שמתפרנסים איפשהו, ויש להם ברק בעיניים כשהם מדברים על היום שבו יעזבו את העבודה ויקימו את העסק שיאפשר להם להגשים את עצמם, ולהביא את עצמם לידי ביטוי מלא עסק שבשבילו יקומו כל בוקר בחדווה עם התלהבות ותשוקה. בלי בוס על הראש, בלי נהלים וחוקים, חופשיים לעשות מה שהם באמת אוהבים. ויש גם עוד סוג של אנשים אני פוגש, כמעט מדי יום: אלה שכבר הקימו את העסק שחלמו עליו ...אבל גילו שבשביל להגשים את החלום צריך לשווק ולמכור... אז הם התחילו לשווק, ולעשות פעולות... חלקם גם השתתפו בקורסים, ותכניות ליווי… (ובמילים אחרות, עשו את כל מה שהאחרים עושים) והתוצאות לא הגיעו. לא באופן שבו הם ציפו להן... אלה וגם אלה חולמים על חופש - וזה מה שאני חלמתי עליו, עוד כשהייתי מנהל באינטל... מהו חופש בשבילך? בשבילי חופש זה קודם כל להיות מי שנועדתי להיות. לא לפחד מכך. לא לפחד ממה יגידו/יחשבו אחרים או איך זה יראה בעיניהם? חופש לפעול כפי שאני מאמין שנכון עבורי לפעול, כפי שנכון עבור הלקוחות שלי שאפעל, וכפי שנכון למשפחה שלי ולי. החופש לבחור עם מי אני רוצה לעבוד, כיצד ובאילו תנאים. החופש לבטוח באינטואיציה, בהדרכה הפנימית שלי ובעיקר – בעצמי. לבטוח בכך שאני יודע הכי נכון מה נכון וטוב עבורי. החופש לבחור עם מי אני רוצה להתייעץ ועל מה, והחופש לבחור מה לקחת מכך ומה לא. החופש לדעת מה התפקיד שלי בעולם, והחופש לבחור אם וכיצד לממש אותו. ומה זה חופש עבורכם? אני חושב שלהרבה אנשים המילה חופש מעלה בדמיון תמונה שלהם על חוף ים, קוקטייל ביד וחוסר מחוייבות לשום דבר. אבל חופש הוא לא תלוי במצב החיצוני שלנו. הוא לא תלוי במה יש לנו או שאין לנו. אני מכיר אנשים שיכולים מחר להיות על חוף הים עם הקוקטייל ביד. אבל הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם. לא בגלל שאין להם את היכולת הכלכלית לכך, את הזמן או את האפשרות לעשות זאת. בגלל שאין להם את החופש הפנימי שמאפשר להם לעשות זאת. ולכן, עבורי חופש הוא לא תלוי בשום דבר חיצוני. הוא פנימי והוא אצלנו. אשמח לשמוע כאן – מה זה חופש עבורכם? שלכם, ערן. נ.ב. – בסדנת "התגלית" הקרובה, אני מעניק למשתתפים כלים חשובים כיצד ליצור לעצמם את החופש הפנימי הזה. כיצד לקבל את ההנחיה הפנימית המדוייקת עבורם. אשמח לפגוש אתכם שם!

שלום חברים, נתקלתי בסיפור מעניין לחנוכה באתר AISH.co.il מסופר שם על ילד שנשלח לניו יורק עם הוריו בגיל 8. מייד לאחר שהגיעו לעיר, היה חנוכה והם הוזמנו להדלקת נר ראשון אצל חברים, הם נסעו ברחובות ניו יורק המושלגת והילד כ"כ התפעל מהיופי של העיר, ומיופיים של כל האורות שקישטו את הבתים בעקבות חג המולד שנחגג באותם הימים. ואז הם הגיעו לבית של החברים שלהם, והוא התאכזב לגלות שהם חנו ליד בית חשוך יחסית. והם הדליקו נר ראשון ואור החנוכיה לא גבר על שלל האורות והצבעים בחוץ והילד אפילו די כעס והתמרמר על כך. בעודו עסוק במרמור ובכעס שלו, קרתה לפתע הפסקת חשמל. כל האורות מבחוץ כבו. ורק החנוכיה המשיכה לדלוק ולהפיץ מאורה.... האורות מבחוץ מסמלים לנו את הרצונות המיותרים, ההשפעות החיצוניות, ההשוואה לאחרים והדחפים שלנו שמונעים מתוך "מה יחשבו", "מה יגידו" ו"איך זה נראה". כל אלו הם נגזרים מתוך האגו שלנו. אבל בתוך כל אחד מאיתנו יש אור יחודי ומיוחד. זו השליחות שלנו בעולם. זו המהות של מי שאנו ואיך שאנו מביאים אותה לידי ביטוי בעולם. ולפעמים, כאשר יש כל כך הרבה הפרעות מסביב, וכל כך הרבה אור של אחרים, אנו שוכחים את האור היחודי והמיוחד שלנו. אנו שוכחים מי אנחנו באמת. מה השליחות האמיתית שלנו, והסיבה האמיתית לכך שהגענו לעולם הזה. האור האמיתי שלנו, הוא זה שתמיד זורח וזה שתמיד ימשיך להאיר. ולפעמים דווקא בתקופות החשוכות ביותר שלנו, דווקא אז, באותם רגעים מאתגרים, קשים וחשוכים – שם הוא מאיר ביתר עוז. שם, במקומות של האתגרים שלנו, אנו לפעמים פוגשים את מי שאנחנו באמת. שם אנו פוגשים את העוצמה האמיתית שלנו, את הערך הגדול שלנו, את היכולות שתמיד היו בנו, אבל חיכו להזדמנות לבוא לידי ביטוי. לפעמים דווקא כשמסביב חשוך – דווקא אז – אנחנו זורחים! אני מאחל לכם חג חנוכה שמח, ושתמיד תאפשרו לאור המיוחד שלכם, להמשיך להאיר ולהפיץ את היחוד והשליחות שלכם בעולם, ובעוצמה! שלכם, ערן. נ.ב. – אם אתם רוצים לזהות את אותו אור מיוחד שלכם, את השליחות האמיתית שלכם בעולם, וכיצד אתם גם יכולים להפוך אותה לעסק שיתגמל אתכם על כך, הצטרפו אלי לסדנת "התגלית" הקרובה.

הי! סטייסי קריימר קיבלה מתנה. מתנה ששינתה את החיים שלה מן הקצה אל הקצה. האם הייתם אתם מוכנים לקבל את המתנה הזו? אני לא בטוח. צפו כאן בסרטון (3:10 דק') ותחליטו בעצמכם... (ואחר כך, המשיכו לקרוא הלאה...) אני מניח שאף אחד לא היה רוצה לקבל מתנה מהסוג שסטייסי קריימר קיבלה. ובכל זאת, היא מתייחסת לכך כאל מתנה ששינתה את חייה לחלוטין, ושהיא לא היתה מחליפה את ההתנסות שלה. החיים מזמנים לנו כל הזמן מתנות. הן לא תמיד מגיעות באריזה מושכת עין, עם סרטים וקישוטים. למעשה, לרוב המתנות שהחיים מזמנים לנו, לא נראות בכלל כמתנות. לרוב, לא נזהה אותן כמתנות. בדרך כלל נזהה אותן, כאתגרים, בעיות, משברים והתנסויות שהיינו שמחים לוותר עליהן. וזה טבעי והגיוני. הרי אף אחד לא באמת היה רוצה לחוות אתגרים, קשיים ומשברים. ואני לא מטיף לכך שאנו צריכים את האתגרים והמשברים שאנו חווים בחיים שלנו. אבל זהו טבעם של החיים. הם נושאים בקרבם כל מיני חוויות, חלקן טובות יותר, חלקן פחות. חלקן נעימות יותר, וחלקן פחות. השאלה היא מה אנו עושים כשאנו חווים ומתגברים על משבר, אתגר וקושי. הרי ההתמודדות הראשונית שלנו, היא לצלוח את המשבר, ושם צריך להיות הפוקוס וכל תשומת הלב שלנו. אבל כשעברנו את המשבר, כשיכולנו לו, כשהתגברנו עליו, אנחנו כבר לא אותו האדם שהיינו כאשר פגשנו את המשבר לראשונה. אם נרצה או שלא, המשבר שינה אותנו, הוא חישל אותנו וחיזק אותנו. ואנו הופכים להיות אדם אחר. אדם אחר שהתמודד עם משבר ויכל לו. ולפעמים, מהמשברים הכי גדולים, צומחות ההזדמנויות הכי גדולות. ראיתי לא פעם ולא פעמיים, אצל לקוחות שליוויתי, כיצד הם זיהו שבמשבר הכי גדול בחיים שלהם, טמונה השליחות האמיתית שלהם. לעיתים המשבר, כל מטרתו היא רק להזיז אותנו למקום הנכון והמדוייק עבורנו. למקום שבו אנו יכולים להביא את הערך הנכון והמדוייק ביותר שלנו לחיינו, ולחיים של אנשים אחרים. כי דווקא ברגע משבר, דווקא בתקופות של הקושי, שם אנו מגלים מי אנחנו באמת. שם אנו מגלים בעצמנו דברים שלא היינו מודעים לקיומם, שם או מבינים את הערך האמיתי שלנו. וכשהכל נגמר, וכשהסערה שוכחת, אז אנו גם מבינים שמה שעברנו, לא היה לחינם. לא סתם התמודדנו עם מה שהתמודדנו. היתה לכך מטרה גדולה יותר. ולפעמים, זו בעצם השליחות שלנו בעולם. התפקיד האמיתי שלשמו הגענו לכאן, מתגלה לפנינו, דווקא כשאנו ברגעים הקשים והמורכבים יותר שלנו. מתוך המשבר אנו נולדים מחדש. נולדים לשליחות שלנו. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הדברים הללו, והאם אתם יכולים לראות כיצד המשברים בחיים שלכם הפכו אתכם למי שאתם? ואם אתם מאמינים שיש לכם תפקיד אמיתי בעולם, שלא סתם הגעתם לכאן, ואתם רוצים לממש את התפקיד הזה, אני מזמין אתכם להצטרף אלי ל"תגלית". זו סדנה קצרה, אך עוצמתית ומדוייקת ביותר, שנועדה לדבר אחד – לחבר אתכם לשליחות האמיתית שלכם בעולם, לעזור לכם לזהות מי אתם באמת ולתת לכם כלים חדשניים לדייק את עצמכם ואת העשייה שלכם.

שלום חברים, ב-1997, קצת אחרי שחזר להוביל את חברת אפל (החברה שהקים ושממנה אחר כך פוטר), סטיב ג'ובס יזם יצירת קמפיין שיווקי חדש. חדש ומהפכני. הוא נקרא - Think Different. נתקלתי אתמול בוידאו שצולם בזמן שהוא חושף את הקמפיין בפני קבוצת עובדים באפל. הוידאו אמנם באיכות לא הכי טובה, אבל מומלץ בחום לצפות בו! רק 7:07 דקות. מה שסטיב ג'ובס מציג שם, הם העקרונות המנחים למה שמקובל לקרוא לו כיום כשיווק מבוסס יעוד. וזו אחת ההזדמנויות הגדולות שאנו עומדים בפניהן. והנה כמה תובנות מעניינות מתוך הוידאו של סטיב ג'ובס: למה? הוא טוען (ובצדק) שאנשים רוצים לדעת מי אתה כבעל עסק, ומה חשוב לך. בעבור מה אתה עומד? על מה אתה נלחם? מה המסר שלך לעולם? מה התפקיד שלך בעולם? אלו הן שאלות חשובות, שלרוב בעלי העסקים, אין עליהן תשובות ממש טובות... סיימון סינק, שנים אחר כך, הסביר זאת בצורה מאד פשוטה: אנשים לא קונים את מה שאתה עושה. הם קונים את ה"למה" שלך. את הסיבה שבגללה אתה עושה את מה שאתה עושה.  תשוקה הוא אומר שם ש"אנשים בעלי תשוקה יכולים לשנות את העולם". וזה כל כך נכון. תשוקה היא כח מניע חזק ומשמעותי בחיים שלנו. בלי תשוקה אי אפשר ליצור שום דבר אמיתי. תשוקה יוצרת בנו אנרגיה מניעה ודוחפת. נסו למכור למישהו משהו כשאין לכם תשוקה לכך. ניסיתם פעם? אם לא ניסיתם - שיהיה לכם בהצלחה!! זה לא ממש עובד. אנשים מרגישים זאת למרחקים. זה תדר שיוצא מהם ופוגש את הלקוח. אדם בלי תשוקה, משדר תדר נמוך ואנרגיה נמוכה. לקוחות לא אוהבים לקנות מאנשים כאלו. חפשו את התשוקה במה שאתם עושים ובמה שאתם מוכרים! הערכים הבסיסיים שלנו בוידאו הוא קורא לעובדים לחזור לערכים הבסיסיים של חברת אפל. אני חושב שכל עסק צריך להבין ולהגדיר מהם הערכים הבסיסיים שלו. במה הוא מאמין ומה חשוב לו. הערכים שלנו יוצרים את הסטנדרטים שמהם אנו אחר כך פועלים, ולאורם אנו מתנהלים. כאשר ברור בעסק מהם הערכים הבסיסיים - זהו כח שאליו אנשים יכולים להתחבר. זה לא אומר שכל האנשים דווקא יתחברו, אבל אלו שיתחברו - מאד יתחברו! ולסיום, שורה מהקמפיין שלו: האנשים שהם משוגעים לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלו שמשנים אותו! מאחל לכם להיות קצת יותר משוגעים! שלכם, ערן. נ.ב. - ביום שלישי הבא (ה-3/11/15) אני עומד לקיים הדרכה חדשה ומיוחדת על שיווק מבוסס יעוד. ההשתתפות חינם אך מצריכה הרשמה מראש.

שלום חברים, הימים האחרונים הם אינם פשוטים... מחזירים אותנו אחורה לתקופות שכבר רצינו לשכוח. ארוע רודף ארוע, עוד חדשות ועוד פיגועים. ובעיקר פחד. פחד גדול שהולך מתגבר ומקיף אותנו. זה לא משנה כמה תקופות כאלו כבר חווינו בעבר, בכל פעם שמתחיל סבב אלימות כזה, הכל מתחיל אצלנו מחדש. זה לא פשוט לחיות כאן – את זה כבר הבנו עד כה. ובכל זאת, אני לא הייתי בוחר מקום אחר לגור בו. אז זה המצב, ואיתו צריך להסתדר ולקיים חיים, נורמליים עד כמה שניתן. אבל זה לא פשוט. זה לא פשוט, לא רק בגלל הארועים הקשים, אלא גם כי נוצרת סביבם גם אנרגיה חברתית מסויימת שמעצימה את הפגיעה שלהם. אנרגיה של כעס, של פחד, של נקמה, של הרס של האחר, של וכחנות, של ציניות, של כוח, ושל שנאה. עם אנרגיה כזו מסביב, שום דבר טוב לא יכול לצמוח. רק דברים רעים – עוד מאותו הדבר. אני לא חושב שלהיטמע באנרגיה הזו, זה משהו שעושה לנו טוב. לא ברמה האישית, ולא ברמה הלאומית, חברתית ומדינית. אבל זו ברירת המחדל של מה שקורה כאן. ערוצי התקשורת מיד פותחים אולפן ונכנסים למתכונת חרום... שוב מגיעים ה"מומחים" להסביר את מה שכולם כבר מבינים וברור, שוב ושוב מקרינים את אותן התמונות, על רקע הפרצוף הקודר והרציני של הקריין. שוב משתמשים במילים כמו "עוד יום קשה", ו"ארוע רודף ארוע". והם מזריקים לנו את כל האנרגיה הזו שוב ושוב ושוב. וכך גם העיתונים... ושלא נדבר על הרשתות החברתיות, שבהן כל אחד נהיה מומחה גדול, מבין יותר מהאחר, שופט, חבר מושבעים ולפעמים גם תליין. האנרגיה הזו לא תוביל אותנו לשום מקום. לשום מקום טוב לפחות. אני בוחר בימים הללו להתנתק. להתנתק מכל האנרגיה הרעה הזו שמוזרקת אלינו מכל עבר. מכל השנאה והקיטוב שהיא יוצרת. משתדל להימנע מהחדשות, לא מבלה שעות בפייסבוק בפוסטים של שנאה והתלהמות, ובטח שלא מגיב להם או משתף איתם פעולה. משתדל להתרכז בחיים, במה שטוב כאן, במשפחה, בעסק שלי ובלקוחות שלי. זה הרי יעבור. אני לא חושב שיש מישהו שבאמת מאמין שאנו בסכנה קיומית כאן. (גם לא מאיראן...). אני סומך על כוחות הבטחון שלנו, הם מן הסתם יודעים טוב יותר מכל פרשן בטלויזיה או מתלהם בפיסבוק מה צריך לעשות, והם גם אלו שעושים זאת בפועל... במקום אנרגיה של שנאה ופילוג, עדיף להתמקד בלהכניס לחיים שלנו יותר אנרגיה של אהבה, ונתינה. הסרטון הזה תמיד "עושה לי את זה", הוא מראה עד כמה מה שאתה מוציא ממך, זה גם מה שחוזר אליך. ואם תוציא ממך כעס ושנאה – זה גם מה שיחזור אליך. זו דרכו של העולם. אז תבחרו – מה אתם רוצים להוציא מכם? ואני ממליץ – תבחרו באהבה. שלכם, באהבה, ערן. נ.ב. – ותודה ליובל שוורצמן שנתן לי את הדחיפה לקום הבוקר ולכתוב את הפוסט הזה...

הי, תארו לכם שהייתם עומדים להכנס לבניין מסויים, ובפניכם היו עומדות 2 דלתות: על הראשונה היה רשום: אני ממוצע ועל השניה היה רשום: אני יפה באיזו דלת הייתם בוחרים? דרך איזו דלת הייתם נכנסים לבניין? השאלה הזו היא לא שאלה תאורטית / היפוטית. זו שאלה שהועמדה למבחן בפני אלפי אנשים (בעיקר נשים) ברחבי העולם. (עוד על כך עוד רגע בהמשך...) רבים מכירים את חברת הקוסמטיקה דאב (Dove). מרביתנו מכירים את המוצרים שלהם: מוצרי הגיינה, סבונים, קוסמטיקה וכו' אבל לא רבים מכירים את השליחות של החברה. לחברת דאב יש שליחות בעולם. הם חשבו עליה, הגו אותה וניסחו אותה כך: "אנו רואים עולם בו יופי הוא מקור לבטחון ולא לחרדה. השליחות שלנו היא לעזור לדור הבא של הנשים בעולם, לפתח מערכת יחסים חיובית עם המראה שלהן, לעזור להן להעלות את הדימוי העצמי שלהן ולממש את הפוטנציאל שלהן." המוצרים של החברה הם אולי דומים למוצרים של מתחרים אחרים, אבל דאב פועלים ממקום אחר לגמרי, ממרבית המתחרים שלהם. הם פועלים ממקום של שליחות אמיתית. ומהמקום הזה, הם מקיימים פעילות שלמה להעלאת המודעות של נשים, ובעיקר נערות ונשים צעירות לכך שהיופי נובע מבפנים ולא מהחיצוניות של האדם. לפני מספר חודשים, החברה שלחה צוות מיוחד לערים מסביב לכל העולם. הם ביקרו בסן פרנסיסקו, שנחאי, דלהי, לונדון וסאן פאולו. ובכל הערים הללו הם קיימו את אותו הניסוי: הם עצבו את הכניסה לבניין כך שהנכנס לבניין צריך לבחור דרך איזו דלת הוא נכנס פנימה: הדלת שעליה רשום: אני ממוצע או זו שרשום עליה: אני יפה מה לדעתכם קרה? דרך איזו דלת בחרו הנשים להכנס? צפו כאן בסרטון: הניסוי של דאב הוא מדהים בעיני. הוא מדהים כי הוא משקף בצורה די מדוייקת כיצד אנשים מסתכלים על עצמם. כיצד הם מעריכים את עצמם, ועל פי מה הם שופטים את עצמם. אמנם דאב מכוונים במסרים שלהם ליופי חיצוני מול היופי הפנימי של האדם, אבל אני חושב שניתן להשליך מכך בצורה רחבה הרבה יותר על החיים ועסקים. כמה תובנות מעניינות: תפיסת הערך העצמי שלנו עד כמה היא מושפעת מסממנים חיצוניים: יופי חיצוני, לבוש, רכוש, כסף, מעמד, הכרה, פרסום וכו'...? אני לא אומר שיש רע בדברים הללו, הם מספקים כמה צרכים חיוניים ונחוצים לאגו שלנו. הבעיה היא, שלפעמים הם (האגו שלנו) משתלטים ובעצם הופכים להיות אלו שמנהלים אותנו, במקום להיפך. ואנו הופכים להיות שבויים בידם. המסר של דאב כאן הוא כל כך חשוב בעיני – יופי הוא קודם כל פנימי. מעבר לעניין החיצוני, אני רואה כאן הקבלה שלמה גם לעולם העסקי – כמה בעלי עסקים עסוקים בחיצוניות של הדברים: לוגו, אתר, ניראות, הוכחה חברתית, עדויות, יחצנות וכו'. ואני לא בא לומר שאלו הם לא דברים חשובים, בהחלט יש להם את המקום שלהם. אבל בעיני, קודם כל חשובה תפיסת הערך העצמית של בעל העסק – את עצמו ואת העסק שלו. האם הוא תופס את עצמו כבעל ערך לעולם? את המוצרים והשרותים שלו ככאלו? יש הבדל מהותי בין אדם שקם בבוקר ועסוק באיך הדברים נראים, בכמה לקוחות, כסף, הכרה או פרסום הוא מקבל מהעסק שלו.. לעומת אדם שקם בבוקר, ועסוק בשליחות שלו, ובאיך להביא את הערך שלו לעולם. בעיני חשוב יותר איך אתה תופס את עצמך, קודם כל. ורק אחר כך איך אחרים תופסים אותך. כשאדם תופס את עצמו בעל ערך, את העסק שלו והמוצרים / שרותים שלו כבעלי משמעות, תפיסת הערך העצמית שלו מהדהדת לעולם. זה מתחיל מבפנים ומהדהד החוצה, ולא להיפך כפי שמרבית האנשים פועלים. הבחירות שלנו כמה מהבחירות שאנו עושים והפעולות שנובעות מהן, מונעות מתוך "מה נכון / נחשב / מקובל" בעיני הסביבה... לעומת מה נכון עבורי? במה אני מאמין? בעבור מה אני מוכן "להלחם"? הרבה אנשים בוחרים מתוך הרצון שלהם להיות "מקובלים", חלק מהסטטוס-קוו, חלק מהסביבה, וכדי לעמוד בציפיות ובסטנדרטים החיצוניים. ובשביל זה, הרבה פעמים, הם מוותרים. הם מוותרים על מה שחשוב להם באמת. ובגלל הצורך והרצון "להיות כמו כולם" – הם בוחרים להיות ממוצעים. כמו כולם. לפעמים זה בגלל שהם לא בהכרח חשוב או הגדירו לעצמם מה חשוב להם באמת... כשאדם קם בבוקר מתוך שליחות, מתוך ידיעה עמוקה של מה התפקיד שלו בעולם, למה הוא כאן, ובמה הוא מאמין – יש לו כוח ועוצמה פנימית, ללכת עם האמת הפנימית שלו. ולבחור על פי האמת הפנימית שלו. בלי קשר למה נחשב / נכון או מקובל. לפעול מתוך האמת הפנימית שלך – זה לקום בבוקר ולומר לעולם: אני יפה! אני יפה, בלי קשר למראה החיצוני שלי. אני יפה = יש לי תפקיד בעולם. יש לי כאן שליחות אמיתית. בידי מי נמצאת ההחלטה? ישנם "סטנדרטים" חיצוניים כאלו ואחרים שמגדירים אותנו. לרוב לא אנחנו הגדרנו אותם, אבל בהחלט עזרנו לקבע אותם. איך? פשוט על ידי כך שהחלטנו להתיישר ולפעול על פיהם. מי באמת קובע או מחליט מה נחשב ליפה ומה לא? אני מאמין שכל אחד מאיתנו יכול להיות "יפה" – אם הוא יבחר בכך. כל אחד מאיתנו יכול להיות בעל משמעות – אם הוא יבחר בכך. וכל אחד מאיתנו יכול להביא ערך לעולם, לשנות ולהשפיע – אם הוא רק יבחר בכך. הדלת של ה"יפה" פתוחה בפני כל אחד מאיתנו – אם רק נבחר בכך! אני מאחל לכם שתמצאו את היפה שבכם, ותצאו איתו לעולם. יש שם הרבה אנשים שמחכים לכך... והנה שאלה שאני רוצה להשאיר אתכם אותה, לפני סיום: מה יפה בכם? מה מיוחד בכם? אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות – מה יפה בכם? מה מיוחד? מה השליחות שלכם בעולם? שלכם, ערן. נ.ב. – ביום שישי הקרוב, אני עומד לקיים פעם נוספת את סדנת "התגלית". זו סדנה המיועדת לכל מי שמעוניין ורוצה לגלות מה יפה ומיוחד בו. ומה השליחות האמיתית שלו בעולם. לחצו על הכפתור לקבל את כל הפרטים והמידע: