פודקאסט

ערן שטרן הוא יזם שהוביל מספר תהליכי שינוי עצמאים בחיים, ממהנדס באינטל לעצמאי, דרך אתגרים ואינספור שינויים בדרך. הוא היה מראשוני הפודקאסטים בישראל כשהתחיל פורמט של ראיונות שלא הוגדרו כפודקאסט עוד בשנת 2008. שטרן התחיל עם הפודקאסט "כסף טוב" שהתחיל בשנת 2019 ועבר להקליט את הפודקאסט "עושים שינוי". בעיסוק הפרטי שלו, הוא מלווה שכירים ועצמאים בתהליכים עמוקים של שינויים בחיים. בפרק ענינו על השאלות הבאות: איך מובילים תהליכי שינוי בחיים שלנו? מדוע הישראלים כל הזמן רוצים לצאת לשינויים? מה צריך לדעת לפני תהליך של שינוי?

אורית נחתומי גורדון היא יזמת סדרתית, נדל"ניסטית ורוקמת חיבורים חוצי גבולות. היא מי שהביאה לישראל את רוברט שמין, יזם נדל"ן בינלאומי ושותפה בפעילות Project X בישראל. לאורך היכרותנו רבת השנים, ראיתי את אורית כמי שמשתנה ומשנה כל הזמן לאורך מסע החיים שלה. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחה שלנו: כיצד המפגש שלה עם המוות השפיע ועיצב את חייה מה גרם לה להפוך מאגרונומית ליזמת נדל"ן מדוע לעולם לא תתפסו אותה בלי דרכון בתיק מדוע הירדנים גרשו אותה מירדן והכניסו אותה לרשימה השחורה איך גרמה לרוברט שמין להגיע לארץ, על חשבונו ולהקים כאן פעילות נדל"נית עניפה על חוויית הנוודות שלה בחיים, וכיצד היא משרתת אותה מדוע כל כך חשוב להיות בתנועה בחיים ולא להישאר במקום אחד על המחירים שהנוודות גובה ממנה

והפעם אני בכורסת המרואיין בפודקאסט "לב פראי" של איילת רוזנפלד. את איילת הכרתי לפני כ-15 שנים תחילה כלקוחה ובהמשך כקולגה וחברה לדרך. בשיחה שלנו דרך סיפורי השינוי שעברנו שנינו, דיברנו על מה נדרש מאיתנו כדי לעשות את השינוי שאנחנו רוצים, מתי להקשיב ללב, איך להתמודד עם הפחד שעולה, איך להתמודד עם אתגרים ועוד הרבה. וגם, למי שיצפה בגרסת הוידאו של הפרק, יוכל לראות אותי קופץ ממטוס בצניחה חופשית 😊

ראובן קפלן הוא מנהל בכיר במשק הישראלי שניהל מספר לא מבוטל של חברות, ביניהן: פסגות, עמידר, כלל בריאות ואחרות. כיום הוא יזם שהקים את On-Board, חברה שנותנת שירותי דירקטוריון לחברות פרטיות וגם דירקטור במספר חברות ציבוריות. בשיחתנו תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד העובדה שהיה ילד שמן השפיעה על תפיסת חייו על המעבר מהמגזר הפרטי בעולם הביטוח למגזר הציבורי כמנכ"ל עמידר במי הוא נעזר בהחלטות קריירה חשובות על המחירים שנדרשו ממנו כדי להגיע לאן שהגיע כיצד ההצלחה שינתה אותו מה הכלל שהוא משתמש בו לנהל את הזמן והיומן שלו מהי התפיסה שלו לגבי מזל

בגיל 13.5 לאחר שאביה, שחקן כדורגל מפורסם בעברו, נכנס לבית הסוהר, היא הפכה לנערה בסיכון שהסתבכה עם החיים. בשיחתנו מיכל מתארת את הדרך המשמעותית שעברה מאז ועד היום, כיצד הוציאה את עצמה ממצבי חיים מורכבים ושינתה את חייה ללא הכר. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד הקשיים והאתגרים שעברה עיצבו את דמותה למה התחילה עם עישון ג'וינטים ושתיית אלכוהול בגיל צעיר וכיצד יצאה משם היחסים עם המורה לערבית ובעלה שהאמינו בה ולקחו אותה תחת חסותם כיצד הבחירה שלה במשרת מכירות השפיעה על ההצלחה ועל העתיד שלה איך "מועדון ה-5 בבוקר" הציל אותה מחיי הלילה של תל אביב האם כסף הוא מטרה מספיק חשובה בחיים שלנו כיצד הוציאה את אמא שלה מעוקץ כלכלי של מאות אלפי שקלים מדוע נפגשה עם 210 אנשים ב-15 חודשים וכיצד המפגשים האלו שינו אותה ואת חייה והכי חשוב, אם אתם אנשים שמחפשים חיבורים איכותיים ומתעניינים באימון פיננסי \ אישי - אתם יכולים למצוא אותה בפייסבוק כי את האנרגיות שלה אי אפשר לפספס.

כולנו שבויים בצורה כזו או אחרת בבתי הכלא הפנימיים שיצרנו בתוכנו או שנוצרו על ידי האחרים: הסביבה המשפחתית שלנו, התרבות שלנו, הסיפור הייחודי וניסיון העבר שלנו. כל תהליך של התפתחות שאנו רוצים לעבור דורש מאיתנו להתחיל ולשאול שאלות, לסדוק סדקים בסיפורים שאנו רגילים לספר על עצמנו – ולעשות שינוי. בפרק מיוחד זה, שהוקלט ביחד עם דנה רגב, מנחת הפודקאסט "מעלה בטוב", דיברנו על שלושה נושאים ששווה להעמיק במחשבה חדשה לגביהם: כיצד הגוף שלנו מדבר אלינו ומראה לנו את הדרך הנכונה והמדויקת עבורנו  על התחרות וההישגיות בחיים שלנו, האם ועד כמה הם משרתים אותנו, ומתי כבר לא ה"שיעורים" והאתגרים שאנו פוגשים במהלך החיים ומה המשמעות שלהם בחיים שלנו

והפעם פרק מיוחד שהוקלט לפודקאסט "הדברים שלא למדתי בבצפר" עם מיכאל מלמדוב. והנה הדברים שמיכאל כתב על הפרק הזה: הפעם הראשונה שפגשתי את ערן שטרן הייתה לפני כמה שנים כשאירחתי אותו לפודקאסט ומאז הוא הפך לאחד האנשים המשמעותיים בחיים שלי (ואני מקווה שגם אני בשלו). יצא לנו לדבר על זה שבאותו פודקאסט הרגיש לנו ששנינו היינו טכניים - שלפנו סיפורים מהארכיון ולא היינו באמת ברגע. אז החלטנו שאם אי פעם נעשה שידור חוזר- נעשה אותו אחר. התוצאה האחרת מוגשת לכם כעת; אירחתי שוב את ערן והפעם בלי תבניות, בלי ארכיון, בלי ללחוץ על PLAY. ערן הוא מנטור עסקי, מחבר רבי מכר, מרצה מבוקש, מומחה ליצירת שינויים גדולים ופריצות דרך בחייהם של אנשים. הוא עובד עם בעלי עסקים גדולים, מנכ"לים מוכרים וגם עם אנשים אחרים שמתאימים לדרך שלו. יש לו סיפור חיים שתמיד מעורר השראה לשמוע והכי חשוב : מדובר בבן אדם זהב. באמת. אז מוזמנים לשבור תבניות איתי ועם ערן. יהיה מעניין, משחרר וגם תוכלו לשמוע מערן כמה סיפורים שבטוח יעלו לכם חיוך.

מי טל פריברג לוסטיג, מרצה, מומחית לתת מודע, מייסדת שיטת פרואקטיב לטיפול בתת מודע, יוצרת מרחבי נשים, מנחת הפודקאסט "מאישה לאישה", אמנית ויוצרת המותג "תכשיטי עוצמה". בעברה, מיטל היתה עורכת דין עסוקה, שחיה את חייה על סטופר, ממשימה למשימה, עד שהחליטה לעצור ולרדת מהרכבת הדוהרת של החיים. בשיחתנו, תוכלו בין השאר לשמוע: -מדוע חשוב להיות מסוגלים לראות לאן החיים שלנו מובילים אותנו וכיצד ההתבוננות הזו יכולה להוות טריגר משמעותי לשינוי בחיים שלנו -מהו המחיר החשוב שחייבים להסתכל עליו לפני שאנו באים לעשות שינוי -למה לימודים, תעודות והכשרות אף פעם לא באמת מעניקים לנו את הבטחון -מדוע חשוב לרוקן משהו מהחיים שלנו כדי שמשהו חדש יוכל להיכנס -עד כמה הסביבה שלנו חשובה ומשפיעה על השינוי שאנו רוצים לעבור -מה החשיבות של הכאב בחיים שלנו

לאחרונה התארחתי בפודקאסט "עושים חיים" ושם דיברתי על האופן שבו ניתן לייצר שינויים בצורה אקטיבית ואיכותית וכיצד מתמודדים איתם כשאנחנו לא היינו הגורם שיצר אותם...

הי!   אתמול, אחת המשתתפות בתוכנית "עושים שינוי!" עברה תהליך של אימון ביחד עם יעל, מאמנת היישום שלנו, בקבוצת הווטסאפ הסגורה של הקבוצה.   זה היה אימון על פחד.   היא היתה שכירה שנים רבות, בתפקידי ניהול בכירים, ועזבה לאחרונה את עבודתה. פשוט כי לא יכלה יותר. היא הביעה את הפחד שלה מכך שתצטרך לחזור לעבוד בעבודה שהיא לא אוהבת, עם אנשים שאינם חולקים איתה את אותו סט הערכים.   הפחד הזה ממש שיתק אותה.   תוך כדי השיחה, יעל ביקשה ממנה שתבחן את כל טווח האפשרויות שעומדות בפניה. הטובות והפחות טובות. איך זה יהיה עבורה אם הכל ילך טוב כמו שהיא רוצה. ומצד שני, איך זה יראה וירגיש לה להיות אם תצטרך לחזור למקום שאותו היא עזבה. פשוט מחוסר ברירה.   בהתחלה היה לה ממש קשה לראות את המקום הזה. אפילו לחשוב על להיות בו שוב. זה עורר בה המון חששות ואפילו סלידה.   אבל לאט לאט, תחת ההנחיה המדוייקת של יעל, היא יכולה היתה לראות, שגם אם התרחיש הגרוע מבחינתה יתרחש, היא תדע להתמודד איתו. ולא רק להתמודד איתו, אלא אפילו להפיק ממנו את המיטב.   ההבנה וההכרה הזו שחררה אצלה משהו עצום. היא שחררה את הפחד.   או, אם נשתמש בציטוט שלה לגבי הפחד: "איזה צימוק קטן הוא נהיה, מחר הוא גם יהיה יבש! ואנפנף אותו עם מטלית לפח".   הפחד נעלם!   כשהסתכלתי על התהליך העוצמתי שהיא עברה, רק מתוך כך שהסכימה לחשוף את הפחד, ולהסתכל לו בעיניים, היא הזכירה לי את עצמי ואת מה שעברתי כאשר התגלה לי הגידול הסרטני לפני כשנה.   האבחנה הראשונית שקיבלנו הצביעה על כך שאצטרך לעבור טיפול כימותרפי. ישבתי מול הרופאה, במשרד שלה, שומע את כל התאורים וההסברים על מה שאני צפוי לעבור, על תופעות הלוואי והסיבוכים האפשריים ובתוכי מזדחל לו פחד עצום. פחד משתק.   זה לא היה פחד או חשש לחיים עצמם, אלא לאיכות החיים שתהיה לי וההשפעה של הטיפול עלי, על הגוף שלי והבריאות שלי.   זה היה ביום חמישי בבוקר.   יצאתי לסוף שבוע שהיה אחד מהקשים שאני זוכר בחיי. המחשבות על מה שאני צפוי לעבור לא הפסיקו, ואותו פחד שהיה בי, כבר לא הזדחל יותר. הוא השתקע לי עמוק עמוק בתוך הבטן. ומשם התפשט לכל איבר ואיבר בגוף שלי. ממש הרגשתי איך הפחד אוכל אותי מבפנים.   עם כל השנים של ההתפתחות האישית שעברתי, התרגולים והמודעות, עדיין הפחד הזה היה משהו שלא ידעתי איך להתמודד איתו. זה היה פחד שמעולם לא חשתי לפני כן בחיי.   כך עבר לו סוף השבוע.   כשהיינו אצל הרופאה, ביקשתי ממנה שתתן לי פרטים של מישהו שעבר את מה שאני אמור לעבור. רציתי לדבר עם מישהו שהיה שם. שיודע מנסיון איך זה.   ביום ראשון, בשמונה בבוקר התקשרתי אליו. גם לו קוראים ערן. עבורי ערן היה סוג של מלאך שנשלח להרגיע אותי. וזה מה שהוא עשה. הוא סיפר לי באריכות על מה שהוא עבר, הוא לא הסתיר דבר. הוא אמר שזה קשה, שזה לא נעים ובוודאי לא נחמד, אבל באותה נשימה הוא גם אמר לי "עוברים את זה, וגם אתה תעבור את זה".   תוך כדי השיחה איתו, הרגשתי איך אותו מטען של פחד שהיה בי, אותם 60 טונות של פחד ששכנו בתוכי, לאט לאט מתפוגגים. ובסיום השיחה איתו, יכולתי "להסתכל לפחד בעיניים" – יכולתי לראות את הסיטואציה שכל כך הפחידה אותי ושנמנעתי מלהסתכל עליה. הסתכלתי על התסריט והתרחיש הגרוע ביותר שיכולתי לדמיין שם, עם כל הכאב והפחד ויכולתי גם לראות שאני מתמודד איתו.   זה לא שרציתי לעבור אותו, אלא שהסכמתי לעבור אותו. קיבלתי עם עצמי הסכמה שאם אדרש לעבור אותו – אתמודד איתו.   אני יודע היום שבאותה הנקודה בדיוק – שם החלה ההחלמה שלי.   באותה נקודה שהפסקתי לפחד מהפחד. שהרשיתי לעצמי להסתכל עליו ולא להתקפל בפניו, אלא לומר לעצמי (ולו) – אם אצטרך, אתמודד איתך.   המציאות החיצונית הגיבה מאד מהר.   למחרת בבוקר, קיבלתי שיחת טלפון מהמזכירה של הרופאה שהזמינה אותנו לפגישה נוספת. ויום למחרת ישבנו שוב מולה במשרד שלה.   כל שפת הגוף שלה השתנתה, היא היתה נינוחה יותר ופחות עצורה.   היא אמרה שלי שהיא ורופאים נוספים עברו על הבדיקות שלי והאבחנה העדכנית שלהם מראה שאוכל להסתפק בטיפול פשוט יותר, רק בהקרנות. ללא צורך בכימותרפיה.   ברגע שהסכמתי בתוכי לעבור דרך הכאב והפחד הגדול ביותר שלי, כבר לא הייתי צריך לעבור דרכו. כשהסכמתי לקבל את השיעור, כבר לא הייתי צריך לעבור אותו שוב.   זה היה אחד הרגעים המכוננים בחיים שלי.   רגע חשוב שהבנתי מה זה באמת אומץ. אומץ הוא לא מה שהרבה אנשים חושבים. אומץ זה לא היעדר הפחד.   אומץ זו היכולת שלנו להישיר עיניים אל הפחד, ולא להתקפל מולו. אלא להסכים בתוכנו, לעבור דרכו, אם נצטרך.   היו אמיצים!