מנהיגות

הי! סטייסי קריימר קיבלה מתנה. מתנה ששינתה את החיים שלה מן הקצה אל הקצה. האם הייתם אתם מוכנים לקבל את המתנה הזו? אני לא בטוח. צפו כאן בסרטון (3:10 דק') ותחליטו בעצמכם... (ואחר כך, המשיכו לקרוא הלאה...) אני מניח שאף אחד לא היה רוצה לקבל מתנה מהסוג שסטייסי קריימר קיבלה. ובכל זאת, היא מתייחסת לכך כאל מתנה ששינתה את חייה לחלוטין, ושהיא לא היתה מחליפה את ההתנסות שלה. החיים מזמנים לנו כל הזמן מתנות. הן לא תמיד מגיעות באריזה מושכת עין, עם סרטים וקישוטים. למעשה, לרוב המתנות שהחיים מזמנים לנו, לא נראות בכלל כמתנות. לרוב, לא נזהה אותן כמתנות. בדרך כלל נזהה אותן, כאתגרים, בעיות, משברים והתנסויות שהיינו שמחים לוותר עליהן. וזה טבעי והגיוני. הרי אף אחד לא באמת היה רוצה לחוות אתגרים, קשיים ומשברים. ואני לא מטיף לכך שאנו צריכים את האתגרים והמשברים שאנו חווים בחיים שלנו. אבל זהו טבעם של החיים. הם נושאים בקרבם כל מיני חוויות, חלקן טובות יותר, חלקן פחות. חלקן נעימות יותר, וחלקן פחות. השאלה היא מה אנו עושים כשאנו חווים ומתגברים על משבר, אתגר וקושי. הרי ההתמודדות הראשונית שלנו, היא לצלוח את המשבר, ושם צריך להיות הפוקוס וכל תשומת הלב שלנו. אבל כשעברנו את המשבר, כשיכולנו לו, כשהתגברנו עליו, אנחנו כבר לא אותו האדם שהיינו כאשר פגשנו את המשבר לראשונה. אם נרצה או שלא, המשבר שינה אותנו, הוא חישל אותנו וחיזק אותנו. ואנו הופכים להיות אדם אחר. אדם אחר שהתמודד עם משבר ויכל לו. ולפעמים, מהמשברים הכי גדולים, צומחות ההזדמנויות הכי גדולות. ראיתי לא פעם ולא פעמיים, אצל לקוחות שליוויתי, כיצד הם זיהו שבמשבר הכי גדול בחיים שלהם, טמונה השליחות האמיתית שלהם. לעיתים המשבר, כל מטרתו היא רק להזיז אותנו למקום הנכון והמדוייק עבורנו. למקום שבו אנו יכולים להביא את הערך הנכון והמדוייק ביותר שלנו לחיינו, ולחיים של אנשים אחרים. כי דווקא ברגע משבר, דווקא בתקופות של הקושי, שם אנו מגלים מי אנחנו באמת. שם אנו מגלים בעצמנו דברים שלא היינו מודעים לקיומם, שם או מבינים את הערך האמיתי שלנו. וכשהכל נגמר, וכשהסערה שוכחת, אז אנו גם מבינים שמה שעברנו, לא היה לחינם. לא סתם התמודדנו עם מה שהתמודדנו. היתה לכך מטרה גדולה יותר. ולפעמים, זו בעצם השליחות שלנו בעולם. התפקיד האמיתי שלשמו הגענו לכאן, מתגלה לפנינו, דווקא כשאנו ברגעים הקשים והמורכבים יותר שלנו. מתוך המשבר אנו נולדים מחדש. נולדים לשליחות שלנו. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הדברים הללו, והאם אתם יכולים לראות כיצד המשברים בחיים שלכם הפכו אתכם למי שאתם? ואם אתם מאמינים שיש לכם תפקיד אמיתי בעולם, שלא סתם הגעתם לכאן, ואתם רוצים לממש את התפקיד הזה, אני מזמין אתכם להצטרף אלי ל"תגלית". זו סדנה קצרה, אך עוצמתית ומדוייקת ביותר, שנועדה לדבר אחד – לחבר אתכם לשליחות האמיתית שלכם בעולם, לעזור לכם לזהות מי אתם באמת ולתת לכם כלים חדשניים לדייק את עצמכם ואת העשייה שלכם.

שלום חברים, ב-1997, קצת אחרי שחזר להוביל את חברת אפל (החברה שהקים ושממנה אחר כך פוטר), סטיב ג'ובס יזם יצירת קמפיין שיווקי חדש. חדש ומהפכני. הוא נקרא - Think Different. נתקלתי אתמול בוידאו שצולם בזמן שהוא חושף את הקמפיין בפני קבוצת עובדים באפל. הוידאו אמנם באיכות לא הכי טובה, אבל מומלץ בחום לצפות בו! רק 7:07 דקות. מה שסטיב ג'ובס מציג שם, הם העקרונות המנחים למה שמקובל לקרוא לו כיום כשיווק מבוסס יעוד. וזו אחת ההזדמנויות הגדולות שאנו עומדים בפניהן. והנה כמה תובנות מעניינות מתוך הוידאו של סטיב ג'ובס: למה? הוא טוען (ובצדק) שאנשים רוצים לדעת מי אתה כבעל עסק, ומה חשוב לך. בעבור מה אתה עומד? על מה אתה נלחם? מה המסר שלך לעולם? מה התפקיד שלך בעולם? אלו הן שאלות חשובות, שלרוב בעלי העסקים, אין עליהן תשובות ממש טובות... סיימון סינק, שנים אחר כך, הסביר זאת בצורה מאד פשוטה: אנשים לא קונים את מה שאתה עושה. הם קונים את ה"למה" שלך. את הסיבה שבגללה אתה עושה את מה שאתה עושה.  תשוקה הוא אומר שם ש"אנשים בעלי תשוקה יכולים לשנות את העולם". וזה כל כך נכון. תשוקה היא כח מניע חזק ומשמעותי בחיים שלנו. בלי תשוקה אי אפשר ליצור שום דבר אמיתי. תשוקה יוצרת בנו אנרגיה מניעה ודוחפת. נסו למכור למישהו משהו כשאין לכם תשוקה לכך. ניסיתם פעם? אם לא ניסיתם - שיהיה לכם בהצלחה!! זה לא ממש עובד. אנשים מרגישים זאת למרחקים. זה תדר שיוצא מהם ופוגש את הלקוח. אדם בלי תשוקה, משדר תדר נמוך ואנרגיה נמוכה. לקוחות לא אוהבים לקנות מאנשים כאלו. חפשו את התשוקה במה שאתם עושים ובמה שאתם מוכרים! הערכים הבסיסיים שלנו בוידאו הוא קורא לעובדים לחזור לערכים הבסיסיים של חברת אפל. אני חושב שכל עסק צריך להבין ולהגדיר מהם הערכים הבסיסיים שלו. במה הוא מאמין ומה חשוב לו. הערכים שלנו יוצרים את הסטנדרטים שמהם אנו אחר כך פועלים, ולאורם אנו מתנהלים. כאשר ברור בעסק מהם הערכים הבסיסיים - זהו כח שאליו אנשים יכולים להתחבר. זה לא אומר שכל האנשים דווקא יתחברו, אבל אלו שיתחברו - מאד יתחברו! ולסיום, שורה מהקמפיין שלו: האנשים שהם משוגעים לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלו שמשנים אותו! מאחל לכם להיות קצת יותר משוגעים! שלכם, ערן. נ.ב. - ביום שלישי הבא (ה-3/11/15) אני עומד לקיים הדרכה חדשה ומיוחדת על שיווק מבוסס יעוד. ההשתתפות חינם אך מצריכה הרשמה מראש.

שלום חברים, הימים האחרונים הם אינם פשוטים... מחזירים אותנו אחורה לתקופות שכבר רצינו לשכוח. ארוע רודף ארוע, עוד חדשות ועוד פיגועים. ובעיקר פחד. פחד גדול שהולך מתגבר ומקיף אותנו. זה לא משנה כמה תקופות כאלו כבר חווינו בעבר, בכל פעם שמתחיל סבב אלימות כזה, הכל מתחיל אצלנו מחדש. זה לא פשוט לחיות כאן – את זה כבר הבנו עד כה. ובכל זאת, אני לא הייתי בוחר מקום אחר לגור בו. אז זה המצב, ואיתו צריך להסתדר ולקיים חיים, נורמליים עד כמה שניתן. אבל זה לא פשוט. זה לא פשוט, לא רק בגלל הארועים הקשים, אלא גם כי נוצרת סביבם גם אנרגיה חברתית מסויימת שמעצימה את הפגיעה שלהם. אנרגיה של כעס, של פחד, של נקמה, של הרס של האחר, של וכחנות, של ציניות, של כוח, ושל שנאה. עם אנרגיה כזו מסביב, שום דבר טוב לא יכול לצמוח. רק דברים רעים – עוד מאותו הדבר. אני לא חושב שלהיטמע באנרגיה הזו, זה משהו שעושה לנו טוב. לא ברמה האישית, ולא ברמה הלאומית, חברתית ומדינית. אבל זו ברירת המחדל של מה שקורה כאן. ערוצי התקשורת מיד פותחים אולפן ונכנסים למתכונת חרום... שוב מגיעים ה"מומחים" להסביר את מה שכולם כבר מבינים וברור, שוב ושוב מקרינים את אותן התמונות, על רקע הפרצוף הקודר והרציני של הקריין. שוב משתמשים במילים כמו "עוד יום קשה", ו"ארוע רודף ארוע". והם מזריקים לנו את כל האנרגיה הזו שוב ושוב ושוב. וכך גם העיתונים... ושלא נדבר על הרשתות החברתיות, שבהן כל אחד נהיה מומחה גדול, מבין יותר מהאחר, שופט, חבר מושבעים ולפעמים גם תליין. האנרגיה הזו לא תוביל אותנו לשום מקום. לשום מקום טוב לפחות. אני בוחר בימים הללו להתנתק. להתנתק מכל האנרגיה הרעה הזו שמוזרקת אלינו מכל עבר. מכל השנאה והקיטוב שהיא יוצרת. משתדל להימנע מהחדשות, לא מבלה שעות בפייסבוק בפוסטים של שנאה והתלהמות, ובטח שלא מגיב להם או משתף איתם פעולה. משתדל להתרכז בחיים, במה שטוב כאן, במשפחה, בעסק שלי ובלקוחות שלי. זה הרי יעבור. אני לא חושב שיש מישהו שבאמת מאמין שאנו בסכנה קיומית כאן. (גם לא מאיראן...). אני סומך על כוחות הבטחון שלנו, הם מן הסתם יודעים טוב יותר מכל פרשן בטלויזיה או מתלהם בפיסבוק מה צריך לעשות, והם גם אלו שעושים זאת בפועל... במקום אנרגיה של שנאה ופילוג, עדיף להתמקד בלהכניס לחיים שלנו יותר אנרגיה של אהבה, ונתינה. הסרטון הזה תמיד "עושה לי את זה", הוא מראה עד כמה מה שאתה מוציא ממך, זה גם מה שחוזר אליך. ואם תוציא ממך כעס ושנאה – זה גם מה שיחזור אליך. זו דרכו של העולם. אז תבחרו – מה אתם רוצים להוציא מכם? ואני ממליץ – תבחרו באהבה. שלכם, באהבה, ערן. נ.ב. – ותודה ליובל שוורצמן שנתן לי את הדחיפה לקום הבוקר ולכתוב את הפוסט הזה...

הי, תארו לכם שהייתם עומדים להכנס לבניין מסויים, ובפניכם היו עומדות 2 דלתות: על הראשונה היה רשום: אני ממוצע ועל השניה היה רשום: אני יפה באיזו דלת הייתם בוחרים? דרך איזו דלת הייתם נכנסים לבניין? השאלה הזו היא לא שאלה תאורטית / היפוטית. זו שאלה שהועמדה למבחן בפני אלפי אנשים (בעיקר נשים) ברחבי העולם. (עוד על כך עוד רגע בהמשך...) רבים מכירים את חברת הקוסמטיקה דאב (Dove). מרביתנו מכירים את המוצרים שלהם: מוצרי הגיינה, סבונים, קוסמטיקה וכו' אבל לא רבים מכירים את השליחות של החברה. לחברת דאב יש שליחות בעולם. הם חשבו עליה, הגו אותה וניסחו אותה כך: "אנו רואים עולם בו יופי הוא מקור לבטחון ולא לחרדה. השליחות שלנו היא לעזור לדור הבא של הנשים בעולם, לפתח מערכת יחסים חיובית עם המראה שלהן, לעזור להן להעלות את הדימוי העצמי שלהן ולממש את הפוטנציאל שלהן." המוצרים של החברה הם אולי דומים למוצרים של מתחרים אחרים, אבל דאב פועלים ממקום אחר לגמרי, ממרבית המתחרים שלהם. הם פועלים ממקום של שליחות אמיתית. ומהמקום הזה, הם מקיימים פעילות שלמה להעלאת המודעות של נשים, ובעיקר נערות ונשים צעירות לכך שהיופי נובע מבפנים ולא מהחיצוניות של האדם. לפני מספר חודשים, החברה שלחה צוות מיוחד לערים מסביב לכל העולם. הם ביקרו בסן פרנסיסקו, שנחאי, דלהי, לונדון וסאן פאולו. ובכל הערים הללו הם קיימו את אותו הניסוי: הם עצבו את הכניסה לבניין כך שהנכנס לבניין צריך לבחור דרך איזו דלת הוא נכנס פנימה: הדלת שעליה רשום: אני ממוצע או זו שרשום עליה: אני יפה מה לדעתכם קרה? דרך איזו דלת בחרו הנשים להכנס? צפו כאן בסרטון: הניסוי של דאב הוא מדהים בעיני. הוא מדהים כי הוא משקף בצורה די מדוייקת כיצד אנשים מסתכלים על עצמם. כיצד הם מעריכים את עצמם, ועל פי מה הם שופטים את עצמם. אמנם דאב מכוונים במסרים שלהם ליופי חיצוני מול היופי הפנימי של האדם, אבל אני חושב שניתן להשליך מכך בצורה רחבה הרבה יותר על החיים ועסקים. כמה תובנות מעניינות: תפיסת הערך העצמי שלנו עד כמה היא מושפעת מסממנים חיצוניים: יופי חיצוני, לבוש, רכוש, כסף, מעמד, הכרה, פרסום וכו'...? אני לא אומר שיש רע בדברים הללו, הם מספקים כמה צרכים חיוניים ונחוצים לאגו שלנו. הבעיה היא, שלפעמים הם (האגו שלנו) משתלטים ובעצם הופכים להיות אלו שמנהלים אותנו, במקום להיפך. ואנו הופכים להיות שבויים בידם. המסר של דאב כאן הוא כל כך חשוב בעיני – יופי הוא קודם כל פנימי. מעבר לעניין החיצוני, אני רואה כאן הקבלה שלמה גם לעולם העסקי – כמה בעלי עסקים עסוקים בחיצוניות של הדברים: לוגו, אתר, ניראות, הוכחה חברתית, עדויות, יחצנות וכו'. ואני לא בא לומר שאלו הם לא דברים חשובים, בהחלט יש להם את המקום שלהם. אבל בעיני, קודם כל חשובה תפיסת הערך העצמית של בעל העסק – את עצמו ואת העסק שלו. האם הוא תופס את עצמו כבעל ערך לעולם? את המוצרים והשרותים שלו ככאלו? יש הבדל מהותי בין אדם שקם בבוקר ועסוק באיך הדברים נראים, בכמה לקוחות, כסף, הכרה או פרסום הוא מקבל מהעסק שלו.. לעומת אדם שקם בבוקר, ועסוק בשליחות שלו, ובאיך להביא את הערך שלו לעולם. בעיני חשוב יותר איך אתה תופס את עצמך, קודם כל. ורק אחר כך איך אחרים תופסים אותך. כשאדם תופס את עצמו בעל ערך, את העסק שלו והמוצרים / שרותים שלו כבעלי משמעות, תפיסת הערך העצמית שלו מהדהדת לעולם. זה מתחיל מבפנים ומהדהד החוצה, ולא להיפך כפי שמרבית האנשים פועלים. הבחירות שלנו כמה מהבחירות שאנו עושים והפעולות שנובעות מהן, מונעות מתוך "מה נכון / נחשב / מקובל" בעיני הסביבה... לעומת מה נכון עבורי? במה אני מאמין? בעבור מה אני מוכן "להלחם"? הרבה אנשים בוחרים מתוך הרצון שלהם להיות "מקובלים", חלק מהסטטוס-קוו, חלק מהסביבה, וכדי לעמוד בציפיות ובסטנדרטים החיצוניים. ובשביל זה, הרבה פעמים, הם מוותרים. הם מוותרים על מה שחשוב להם באמת. ובגלל הצורך והרצון "להיות כמו כולם" – הם בוחרים להיות ממוצעים. כמו כולם. לפעמים זה בגלל שהם לא בהכרח חשוב או הגדירו לעצמם מה חשוב להם באמת... כשאדם קם בבוקר מתוך שליחות, מתוך ידיעה עמוקה של מה התפקיד שלו בעולם, למה הוא כאן, ובמה הוא מאמין – יש לו כוח ועוצמה פנימית, ללכת עם האמת הפנימית שלו. ולבחור על פי האמת הפנימית שלו. בלי קשר למה נחשב / נכון או מקובל. לפעול מתוך האמת הפנימית שלך – זה לקום בבוקר ולומר לעולם: אני יפה! אני יפה, בלי קשר למראה החיצוני שלי. אני יפה = יש לי תפקיד בעולם. יש לי כאן שליחות אמיתית. בידי מי נמצאת ההחלטה? ישנם "סטנדרטים" חיצוניים כאלו ואחרים שמגדירים אותנו. לרוב לא אנחנו הגדרנו אותם, אבל בהחלט עזרנו לקבע אותם. איך? פשוט על ידי כך שהחלטנו להתיישר ולפעול על פיהם. מי באמת קובע או מחליט מה נחשב ליפה ומה לא? אני מאמין שכל אחד מאיתנו יכול להיות "יפה" – אם הוא יבחר בכך. כל אחד מאיתנו יכול להיות בעל משמעות – אם הוא יבחר בכך. וכל אחד מאיתנו יכול להביא ערך לעולם, לשנות ולהשפיע – אם הוא רק יבחר בכך. הדלת של ה"יפה" פתוחה בפני כל אחד מאיתנו – אם רק נבחר בכך! אני מאחל לכם שתמצאו את היפה שבכם, ותצאו איתו לעולם. יש שם הרבה אנשים שמחכים לכך... והנה שאלה שאני רוצה להשאיר אתכם אותה, לפני סיום: מה יפה בכם? מה מיוחד בכם? אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות – מה יפה בכם? מה מיוחד? מה השליחות שלכם בעולם? שלכם, ערן. נ.ב. – ביום שישי הקרוב, אני עומד לקיים פעם נוספת את סדנת "התגלית". זו סדנה המיועדת לכל מי שמעוניין ורוצה לגלות מה יפה ומיוחד בו. ומה השליחות האמיתית שלו בעולם. לחצו על הכפתור לקבל את כל הפרטים והמידע:

שלום חברים, קטע בלתי נשכח של השחקן ג'ים קרי בפני בוגרי אוניברסיטת מהרישי לניהול בארה"ב. הוא מכיל כל כך הרבה תובנות משמעותיות וחשובות לחיים של מימוש והגשמה. הנה כמה מהפנינים שליקטתי מתוכו: "ההשפעה שיש לך על אנשים אחרים, היא המטבע בעל הערך הגבוה ביותר שיש" "אתה יכול להכשל במה שאתה לא אוהב, אז עדיף שתקח סיכון בלעשות את מה שאתה אוהב" "2 שאלות שחשוב שתשאל את עצמך: איך אתה יכול לשרת את העולם? ומה הכשרון שלך שהוא בעל ערך עבור אחרים?" "הצורך שלך בקבלה (ע"י אחרים)  יכול להפוך אותך לבלתי נראה בעולם שלנו" "קח סיכון בלהראות (לעולם) את מלוא הגדולה שלך" * ותודה לאוהד רפאלי שהפנה אותי לקטע הזה! אם התחברתם לרעיונות הללו, וחשוב לכם לזהות מה השליחות והיעוד שלכם בעולם, אז אני מזמין אתכם לבחון להשתתף בסדנת "התגלית", בה אני אתן לכם כלים ותהליך לזהות ולממש את השליחות והיעוד שלכם בעולם.

שלום חברים, יש משהו במילה "מנהיג" או "מנהיגות" שגורמת לנו להתייחס אליה בסוג של יראת כבוד. מילה שלרוב משתמשים בה בהקשרים של פוליטיקאים, ראשי ממשלה, נשיאים או מנכ"ל של חברות ענק. אני חושב שמנהיגות היא משהו אחר. אני חושב שבכל אחד מאיתנו יש מנהיג שיכול לשנות את העולם. מתוך מה שהוא עושה. נתקלתי בסרטון הבא של דרו דאדלי ב-TED – הוא מדבר על מנהיגות של יום יום. ואיך בעצם כל אחד מאיתנו הוא מנהיג שמשנה את העולם. ומספיק ששינינו את העולם של אדם אחד מסביבנו, והרי השפענו על הרבה יותר מאדם אחד. כי אותו אדם משפיע על הסביבה שלו, והם משפיעים על הסביבה שלהם וכן הלאה. (ותודה לאיריס שביט שהפנתה אותי לסרטון הזה!) היכולת שלנו להשפיע על אחרים, ומתוך כך להשפיע על העולם, היא הרבה יותר רחבה ומשמעותית, ממה שמרבית האנשים מבינים או תופסים לגבי עצמם. כל אחד מאיתנו יכול לעשות זאת. כל אחד מאיתנו הוא מנהיג. לכל אחד מאיתנו ישנה השפעה עצומה על אחרים סביבו ועל העולם בכלל. אם הוא מוכן לתת לעצמו את הרשות לעשות זאת. אם הוא מוכן לתת לעצמו את הרשות לצאת עם היחוד שלו, הגדולה שלו והשליחות שלו לעולם. לא לוותר, לא להתבייש, לא לפחד. לצאת החוצה עם מי שאתה, ומה שאתה – וליצור משהו חדש. להשפיע על אחרים. אני מאמין ששינוי גדול לא קורה מתוך איזה שהוא מהלך גרנדיוזי של איזה שהוא "מנהיג על". שינוי גדול קורה מתוך כך שאדם אחד משנה ומשפיע על החיים של אדם אחר. אדם אחד בכל פעם. אם כל אחד מאיתנו, ישפיע (בצורה הכי קטנה) על החיים של אדם אחד סביבו, העולם שלנו יהיה טוב בהרבה. מנהיגות זה להשפיע על אדם אחד בכל פעם. וזה המון! אז צאו להנהיג ולשנות את העולם - כבר עכשיו! כרגיל, אשמח להערות וההארות שלכם כאן. שלכם, ערן. נ.ב. – אם אתם מאמינים שיש בכם משהו שגדול מכם. שיש לכם שליחות ויעוד בעולם הזה – הצטרפו אלי לסדנת "התגלית" הקרובה. זהו הצעד הראשון לגלות ולזהות את השליחות והיעוד שלכם בעולם. "התגלית" - כיצד לזהות, לדיייק ולממש את השליחות שלכם