חיים

חלק ניכר מחיי הייתי אדם מרצה. קל לי לומר את זה היום, אבל בעבר לא יכולתי לראות שכך הייתי, לא הייתי מודע לכך. וכשאנחנו לא מודעים למשהו אנחנו נשארים שבויים בתוכו. ריצוי הוא דפוס פעולה טיפוסי להרבה אנשים. פשוט כי הוא נראה לנו כמו "פתרון קל" להרבה מצבים שאנו חוששים או לא רוצים להתמודד איתם. נכנסתם לקונפליקט עם מישהו? זה לא כיף. אז מרצים והבעיה "נעלמת" מתקשים לעמוד על דעתנו? או חסרי בטחון? ריצוי פותר את הבעיה, פשוט כי וויתרנו על דעתנו. מבקשים מאיתנו משהו שלא ממש בא לנו לעשות, אבל לא נעים לנו לומר "לא", או שאנו חוששים לפגוע במישהו? מרצים. מרצים, אך לא מרוצים.

פורים הוא החג החביב עלי. זוכרים את המסיבות בפורים כשהיינו ילדים? (וגם כמבוגרים), איך אנחנו אוהבים להתחפש, לשים מסיכה ותחפושת, ולהיות למישהו אחר ליום אחד? זה משחרר, מרגש, כיף. אבל מה קורה כשהמסיכה והתחפושת הזו הופכת להיות חלק קבוע מהחיים שלנו? לפני שנים, בתקופה שהייתי ב"קוד המנצח", הייתי לובש חליפות. לסדנאות, להרצאות, ולפעמים גם לפגישות "חשובות". אבל לא רק את החליפה לבשתי - לבשתי מסיכה שלמה. מסיכת "המצליחן", הבטוח בעצמו, זה שתמיד יודע מה לעשות. בבית, היתה לי מסיכה אחרת: של האבא "המושלם", הבעל "האידיאלי". תמיד חזק, תמיד יציב, אף פעם לא מראה חולשה. זה שיודע מה צריך לעשות ומה הדבר הנכון. עם החברים? מסיכה של הבחור הכיפי, השמח, המצליח, זה שאף פעם לא עייף או מדוכדך. כל יום, החלפתי מסיכות. הייתי מאסטר של הסוואה עצמית.

אני זוכר את הרגע ההוא, כשישבתי על שפת הבריכה של הבית היוקרתי שלי. מסתכל על הבריכה, על החצר הגדולה והבית הגדול, וחושב לעצמי שהנה, השגתי את זה. עכשיו אני אמור להרגיש מאושר. הרי השגתי את כל מה שהחברה שלנו אומרת שצריך להשיג: קריירה משגשגת ומצליחה, משפחה "מושלמת", בית חלומותי. אבל לא הרגשתי מאושר. אפילו לא קרוב לכך. הרגשתי ריקנות מוחלטת. סוג של חנק. כאילו קירות בלתי נראים סוגרים עליי מכל עבר. ואחרי הריקנות, הגיע הדיסוננס הפנימי הגדול: איך זה יכול להיות שיש לי את מה שרציתי אבל אני לא מרגיש מאושר מכך? או לכל הפחות מרגיש טוב. לא הרגשתי טוב. רק כמה שנים מאוחר יותר, בעקבות תהליכים עמוקים שעברתי עם עצמי, הבנתי למה. הבנתי שהייתי כלוא. אמנם זה היה כלא עם רמת חיים גבוהה, אבל עדיין – כלא.

את פרק ה-200 החלטתי להקדיש לאירועי ה-7/10, ובעיקר לאנשים שחוו ועברו את החוויות הקשות שם, לזכרם של כל הנרצחים והנופלים אז ומאז, החטופים שעוד שם ולכל אלו שנפגעו במישרין או בעקיפין. הזמנתי לאולפן את אורי אפשטיין ועדן שמואל שחוו על בשרם את אירועי היום הנורא הזה, לשתף על החיים אחריו, ועל הבחירה שלהם לבחור בחיים מחדש. אורי אפשטיין הוא חבר קיבוץ כפר עזה. באותו היום, אורי איבד חמישה מבני משפחתו: את בנו נטע שקפץ על רימון שהושלך לממ"ד כדי להציל את ארוסתו, את אימו בלהה, את גיסו אופיר ליבשטיין שכיהן כראש המועצה, אחיינו ניצן ליבשטיין, גיסו אורי רוסו ז"ל וכן שכנים וחברים רבים. מיד לאחר השבעה על בני המשפחה, התגייס אורי להוביל את שיקום כפר עזה, הקים צוותים, הוביל מהלכים מול מקבלי ההחלטות והמדינה, כדי לחזק את הקהילה ולהתחיל את מלאכת השיקום. עדן שמואל מראשון לציון, היא עורכת דין ובעלת שני עסקי אי קומרס בתחום המתנות. היא השתתפה במסיבת הנובה ביחד עם חברותיה. הן נסעו למסיבה חמש חברות וחזרו משם רק שלוש. הדר חושן ולבנת לוי הי"ד נרצחו באותו יום נורא. לאחר ה-7/10, עדן ביחד עם חברתה שירה כהן שהיתה איתה במסיבה, ייסדו ומנהלות את עמותת "מתחילים לחיות מחדש" שהוקמה למען החזרת שורדי המסיבות של השבעה באוקטובר למסלול החיים, דרך תכנית העוסקת ביזמות והגשמת חלומות עסקיים ויזמיים. בין השאר תוכלו לשמוע: איפה הם היו בבוקר ה-7/10 ועל הרגע שבו הבינו שחייהם כבר לא יהיו אותו דבר אחריו כיצד ארועי היום הזה שינו אותם ועל הבחירה בחיים מחדש מה עוזר להם להתמודד עם הטראומה שחוו על כיווני העשייה החדשים שבחרו בהם ועל החיים שאחרי, לחיות את הרגע ולהשאר עם לב פתוח

במשך כמה תקופות במהלך החיים שלי, הסתובבתי בהרגשה שאני כלוא. כלוא בחיים שיצרתי לעצמי. שזה אולי אחד האבסורדים הגדולים שקיימים בחיים שלנו: לרוב אנחנו הסוהרים והכולאים של עצמנו. חיפשתי את החופש בהרבה דברים חיצוניים, עוד כסף, בית גדול יותר, טיול ארוך לחו"ל והתנתקות מהחיים "הרגילים" כאן בארץ. חשבתי שאם רק יהיה לי את ה______ אז אגיע לחופש הנכסף. אף אחד מאלו לא נתן לי את החופש שביקשתי ורציתי. כששואלים אותי איך אני מגדיר חופש, אז ההגדרה הפשוטה שלי היא: *לחיות את החיים בתנאים שלי.* בגדול זה אומר: היכולת שלי לקבל החלטות עצמאיות, לא מתוך כפייה או הכרח חיצוני, שיש לי אפשרויות בחירה שונות ושאני יכול לנווט את חיי בהתאם לרצונות ולאמונות שלי. וזה לא דבר פשוט בעולם שרק מנסה לשעבד אותנו וליישר אותנו לתוך מסגרות, מערכות אמונה, כללים וחוקים.

חופש! הוא אחד הכמיהות העמוקות שלנו כבני אדם. הרבה מן המטרות והיעדים שאנו מציבים לעצמנו, בבסיסם נובעים מהרצון שלנו ליצור ולהרחיב את תחושת החופש בחיים שלנו. אספתי לשיחה מרתקת, שלושה משתתפים מהריטריט "50 גוונים של חופש": נטע לוקסמבורג נעמני, נילי שריל ושי קלמנוביץ. עסקנו בכמה היבטים מעניינים של חופש בחיים שלנו, בין השאר דיברנו על: כיצד החופש שלנו גדל כאשר אנו מסכימים להסיר תחפושות, הגנות ומגננות כיצד הכנות, הפתיחות והאותנטיות מאפשרת לנו קלילות מדוע חשוב להכיר ולקבל את כל החלקים וההיבטים השונים שבתוכנו למה כל כך קשה לנו "לעוף על עצמנו" ועל התחושה כשאנו מאפשרים זאת מהן מלכודות החופש הכובלות ומצמצמות אותנו כיצד השינוי שהם חוו בריטריט הדהד לילדים ובני המשפחה שלהם על החוויה היחודית שלהם שחוו וכיצד היא ממשיכה ללוות אותם גם היום

נועם שפלטר הוא יזם סדרתי ומורה דרך פיננסי, שבמהלך כמעט 30 שנה הקים וניהל עסקים עם מוטיב משותף לכולם – עזרה ללקוחות לצמוח ולהשתפר בעסקים ובחיים. בשיחתנו שנסובה על יזמות, עסקים ועל החיים בכלל תוכלו לשמוע: מיהו יזם ומה מאפיין אותו? על המסע שלו מהיותו ילד מופנם למי שעומד על במות ומופיע בפני אלפים על המעבר מעולמות הריקוד לעולמות היזמות והסטארטאפים כיצד הפטירה של אביו, כשהיה בן 22, השפיעה על מהלך חייו על התפיסה שלו שעסקים הם משחק האם עסק חייב לצמוח ולהתפתח מה אמרה לו בתו, כשהיתה בת 5, ששינה את כל ההתנהלות שלו מה מניע אותו לעשייה שלו ונותן לו דרייב ומוטיבציה מדוע ידע ומוטיבציה לבד אינם מספיקים כדי לחולל שינוי

ברוך רז הוא מטפל זוגי ומלווה יחידים וזוגות בהעמקת האינטימיות, המיניות והאהבה בזוגיות. זהו הפרק השני שהקלטתי איתו, לאחר שבקודם (פרק 64) שיתף בפתיחות ובכנות על המסע הפרידה שעבר מאהובתו מיטל שנפטרה לאחר מחלה ממושכת. בפרק הנוכחי העמקנו והתעמקנו בהיבטים של אהבה, קשרים זוגיים, זוגיות וגם נגענו במוות. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע המוות הוא מורה גדול לחיים מתי אפשר להבין ולזהות שכבר לא ניתן לשקם קשר זוגי מהם הצרכים העמוקים והבסיסיים שכל אחד מאיתנו צריך ומחפש האם חייבים לחכות למשבר ביחסים כדי להגיע לטיפול זוגי כיצד המלחמה משפיעה על הזוגיות הגוונים והצורות השונות האפשרויות של קשר זוגי האם וכיצד ניתן לשנות את "החוזה" של הקשר הזוגי מה החשיבות של האינטימיות והמיניות לקשר הזוגי מה זו אהבה וגם, איך לא "נרדמים" בקשר, לאחר שנים רבות שאתם ביחד

דנה מליניאק היא מנטורית כלכלית, יזמית, מקדמת אנשים כלכלית בבית ובעסק. דנה רואה בכסף עיסוק מהנה וגילתה שכסף יכול להיות ידיד מעולה. בשיחתנו שברנו כמה מיתוסים ושחטנו כמה "פרות קדושות" בנוגע לכסף. בין השאר תוכלו לשמוע: על הבחירה של דנה להיות אם יחידנית משבר הפיטורים שלה שהוביל אותה להקים את העסק שלה על ההחלטות שקורות ברגע ועיצבו את חייה מה הופך את הכסף להיות ידיד מעולה ולא משהו מפחיד ומאיים מדוע מפחיד אותנו העיסוק בכסף למה רוב האנשים יעדיפו שלא לממש את החלומות שלהם מהן ההחלטות הכלכליות הגרועות שאנו עושים איך לעצב לנו חיים קלילים יותר

לרגל ההשקה של הריטריט החדש שלי "50 גוונים של חופש", נכנסתי לאולפן ההקלטות ביחד עם ורד סבאג, אהובתי, שתפסה במקומי את מקום המראיינת, ולקחה אותנו למסע עמוק בתוך התהליכים שעברתי בשנים האחרונות, ולהיבטים שונים בחיים שבהם ביקשתי ויצרתי לעצמי יותר חופש. בין השאר דיברנו על: כיצד תפיסת החופש בחיים שלי השתנתה בשנים האחרונות כיצד החופש בא לידי ביטוי בהיבטים של מיניות, גבריות והקשר הזוגי המהות של חופש מול כסף איך להביא יותר חופש למערכות היחסים שלנו, מול משפחה, ילדים וחברים כיצד ריצוי, ויתור ובחירה קשורים לתחושת החופש שלנו מדוע אינטימיות ופגיעות הם ביטויים של חופש מהם הצעדים המעשיים שאדם יכול לעשות כדי ליצור לעצמו יותר חופש בחיים וגם על הריטריט החדש "50 גוונים של חופש"