זמן

ברוך רז הוא מטפל זוגי ומלווה יחידים וזוגות בהעמקת האינטימיות, המיניות והאהבה בזוגיות. זהו הפרק השני שהקלטתי איתו, לאחר שבקודם (פרק 64) שיתף בפתיחות ובכנות על המסע הפרידה שעבר מאהובתו מיטל שנפטרה לאחר מחלה ממושכת. בפרק הנוכחי העמקנו והתעמקנו בהיבטים של אהבה, קשרים זוגיים, זוגיות וגם נגענו במוות. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע המוות הוא מורה גדול לחיים מתי אפשר להבין ולזהות שכבר לא ניתן לשקם קשר זוגי מהם הצרכים העמוקים והבסיסיים שכל אחד מאיתנו צריך ומחפש האם חייבים לחכות למשבר ביחסים כדי להגיע לטיפול זוגי כיצד המלחמה משפיעה על הזוגיות הגוונים והצורות השונות האפשרויות של קשר זוגי האם וכיצד ניתן לשנות את "החוזה" של הקשר הזוגי מה החשיבות של האינטימיות והמיניות לקשר הזוגי מה זו אהבה וגם, איך לא "נרדמים" בקשר, לאחר שנים רבות שאתם ביחד

רודי סעדה הוא שחקן, סטנדאפיסט, ואיש שיחה מרתק (אם עדיין לא הקשבתם לפרק הפודקאסט הקודם שלי איתו, פספסתם בגדול!!). בשיחה שלנו הוא שיתף כיצד דווקא מתוך הטרגדיות הגדולות צומח הומור ואיך אפשר לחפש את ההומור גם במצבים קשים, ודרכו גם להביא לריפוי. רודי שיתף בסיפור חייו והמפגש שלו עם אירועי חיים מאתגרים, קשים וטראומטיים, וכיצד הקומדיה תמיד הייתה שם לצידו. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע כל קומדיה היא טרגדיה במרחק של זמן כיצד הקומדיה מאפשרת לנו ריפוי והחלמה מתי ניתן לדעת מהו הזמן הנכון לקומדיה בתקופות מורכבות כיצד ניתן באמצעות ההומור להשפיע על זכרון חוויות העבר שלנו תרגיל שמאפשר לנו לקחת רגעים מורכבים וכואבים ולמצוא בהם את ההקלה דרך ההומור

אלון מור הוא מאמן רוחני ופרקטי בשיטת המאיה, מלווה אנשים לשינויים חיוביים ומתמחה במערכות יחסים וזוגיות. אלון הוא אחד האנשים המעניינים שפגשתי שהפכו את החיים בחוסר וודאות לדרך חיים. בשיחתנו העמקנו למחוזות אי הוודאות והאומץ בחיים. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע הוא בוחר שוב ושוב לחיות בתנאי חוסר וודאות מה גרם לו לסגור את חשבון הבנק, לבטל את הטלפון ולהסתובב בעולם חסר כל מה למד מתוך החוויה של להסתדר בעולם ללא כסף מהי חכמת הזמן הטבעי של המאיה? המשמעות של הבחירה היום יומית לחיות באומץ וללכת עם קריאת הלב כיצד המבנים הקיימים בעולם נשברים וחוסר הוודאות שבאים עם כך כיצד אלון הביא ריפוי ליחסים שלו עם הוריו

דקלה גולדשטיין מלמוד היא יזמת ומרצה, בעלת המיזם החברתי-קולינרי "החברים של דקלה" שמחבר אנשים שלא מכירים דרך ארוחות שף וחוויות קולינריות בארץ ובעולם. כמו אוצרת של יצירות אומנות, דקלה אוצרת של חיבורים בין אנשים, רעיונות וחוויות. בשיחה שלנו דיברנו על: המסע המיוחד אליו יצאה עם בן זוגה בקראוון לפגוש אנשים מעוררי השראה כיצד פשיטת הרגל של העסק המשפחתי של הוריה השפיע ועיצב את חייה כיצד התגברה על הטראומה הזו ויצאה לדרך עצמאית כיצד נוצר המיזם "החברים של דקלה" האופן שבו היא יוצרת לאנשים סביבה בטוחה למפגשים והכרויות אישיות מדוע חשוב לנו ליצור חברויות חדשות כל הזמן מה המשמעות של להפוך את עצמך למרכז השפעה

"הכל בסדר"... שתי מילים שמהוות תשובה פופולארית לשאלה "מה שלומך?" ולא שיש לי בעיה עם זה שהכל בסדר, נהפוך הוא, הבעיה היא שלרוב התשובה הזו היא "תשובת אוטומט" ולא נובעת מתוך מחשבה אמיתית, כנה ועמוקה. והרבה פעמים אנשים משתמשים בה גם כשהדברים "לא כל כך בסדר". אבל זה פשוט באוטומט שלהם אז הם אומרים את זה כדי לצאת לידי חובה ולהתקדם בשיחה. הבעיה עם "הכל בסדר" היא שהמילים הללו מרדימות אותנו. הן גורמות לנו לחשוב שבאמת אנחנו "בסדר".. ומה זה בכלל "בסדר"? מה זה אומר? ומי אמר שאנחנו בכלל רוצים להיות "בסדר"?

היי! אנחנו ממש בישורת האחרונה של סגירת ההרשמה לקבוצה חדשה בתוכנית "עושים שינוי" שתפתח בשבוע הבא, וזה אומר שבימים האחרונים קיימנו עשרות שיחות עם מועמדים פוטנציאלים שהביעו התעניינות בתוכנית. ובעיקר הביעו רצון לעשות שינוי משמעותי בחייהם. אחת התופעות המעניינות שאנחנו שמים לב אליה בשיחות האלו, זה אנשים שאומרים שהם רוצים שינוי, ואפילו מרגישים שהם מחוייבים לעשות שינוי בחייהם, ואז הם מוסיפים את המילה "אבל...". באופן כללי, בתקשורת ובשפה, המילה "אבל" מבטלת את כל מה שנאמר לפניה. וכשאדם אומר שהוא "רוצה לעשות שינוי, אבל..." הוא למעשה מביע את החשש והפחד שלו משינוי, יותר מהכל. אנשים שנמצאים במקום הזה לרוב יצדיקו לעצמם את העמידה במקום וחוסר ההחלטה כדי לאפשר לעצמם להרגיש "בנוח" עם זה שהם לא באמת משנים שום דבר. כשחקרתי את התופעה הזו לעומק, גיליתי שיש כמה הצדקות פופולריות שאנשים עושים לעצמם.

הנה תרגיל פשוט בחשבון אבל עם משמעות גדולה: קחו את הגיל שלכם, והפחיתו אותו מהמספר 65. כלומר, אם אני כרגע בן 50, אז התרגיל הוא: 65-50=15 התוצאה שקיבלתם (במקרה הזה 15) היא המספר החשוב. מה המשמעות שלו? זה פחות או יותר חלון ההזדמנויות שנותר לכם. הזמן שנותר לכם לממש, להגשים, להעז ולהתנסות בדברים שהייתם רוצים לעשות. זה חלון ההזדמנויות שנותר לכם כדי "להצליח" (מה שזה לא יהיה עבורכם). אני לא טוען שהחיים מסתיימים בגיל 65, ממש לא, אבל מתישהו נרצה קצת יותר "לנוח על זרי הדפנה" ולהנות מהחיים, לא? אז כעת, יש לנו X שנים לפעול ולהגשים. יכול להיות שבתוכניות שלכם, זה אפילו לא 65... אולי זה כבר 55 ואולי זה יהיה 70. זה לא כל כך משנה. שימו את המספר שמתאים לכם, אבל הכי חשוב: הבינו כמה שנים נותרו לכם לעשות את זה. הרבה מדי אנשים מחכים ל"זמן המתאים", לאותו יום מיוחד שבו כל הרמזורים יהיו ירוקים ואז הם יוכלו לעשות את מה שהם רוצים לעשות. אני לא רוצה להיות "עוכר שמחות" אבל היום הזה אף פעם לא מגיע. אנחנו מתנהלים בחיים כאילו יש לנו זמן בלתי מוגבל. והוא לא. שלא נדבר על כך, ש-shit happens ופתאום אתה עשוי למצוא את עצמך מתמודד עם משבר כלשהו (מחלה, גירושים, פיטורים וכו') ואז אתה מגלה שלא רק שהזמן שלך התקצר, אלא שגם אפשרויות הפעולה שלך מאד הצטמצמו. אין לכם זמן לבזבז יותר, החיים קורים עכשיו. אז מה אתם עושים עכשיו כדי לממש את עצמכם? להגשים את עצמכם? לעשות את השינוי שתמיד חלמתם עליו?

הי! תארו לכם שנגזר היה עליכם לחיות שוב ושוב את אותם החיים עצמם – לנצח נצחים? הבוקר קראתי בספרו "להביט בשמש" של ארווין יאלום, הוא מזכיר קטע שכתב ניטשה שבו הוא מציע רעיון שבעצם החיים שאנו חיים, חוזרים על עצמם שוב ושוב.

"הרצון לקבל דבר תמורת שום דבר" - ומדוע הוא גורם לנו להישאר תקועים במקום לקראת הפתיחה הקרובה של קבוצה נוספת בתוכנית הפרימיום שלי "עושים שינוי" כתבתי סדרה בת 3 חלקים על המחיר הכלכלי של שינוי, ממליץ לכם לקרוא את שלושתם.

פוסט אורח של יעל לב-אור ( מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי" )   אתם מכירים את האנשים באלה שהם גם יפים, גם חכמים, גם נחמדים, גם מוכשרים, גם מתקתקים הכל, תמיד אופטימיים? לא, לא מישהו מהסרטים, אדם אמיתי! כן, מסתבר שיש כאלו. יפעת (שם בדוי) היא אחת כזו. בשיחת האימון הראשונה שלנו במסגרת התוכנית "עושים שינוי" היא סיפרה לי שהיא עובדת במשרה כעורכת דין בגוף פיננסי מוביל, עם הרבה אחריות על הכתפיים. היא לומדת במקביל לתואר שני, הרבה בחינות ועבודות להגיש. היא בהריון עם חמישי ובחרה להצטרף ל"עושים שינוי" לתוכנית שדורשת הרבה השקעה של זמן, מחשבה ורצון. היום, לאחר שהתוכנית הסתיימה, היא מצאה את העבודה שמרגשת אותה, ועוברת הכשרת מנחים. היא ילדה את בנה החמישי, כותבת בלוג פעם בשבוע ואפילו מספיקה לקחת רבע שעה ביום למדיטציה. היא המציאה את הזמן, לי זה נראה כאילו שיש לה 48 שעות ביממה. לגמרי על-אנושי. יפעת ידעה מהרגע הראשון מה שהיא רוצה: "אנשים אפילו לא יודעים לחלום בגדול. לי, בעבר, אפילו לא היה חלום. אני רוצה לפתוח לאנשים את עולם האפשרויות". אבל לא התחשק לה להיות עוד מאמנת. היא עוברת תהליך של אימון בתוכנית, היא יודעת שזה עוזר, אבל ידעה שלהיות מאמנת רגילה זו לא תהיה הדרך שלה. אחד התרגולים הראשונים בתוכנית עוסק בשפע. אני יודעת שזה נדוש, לכאורה "רוחניקי". כולנו מכירים את כל האמירות הנדושות: "להתחבר לתדר של השפע", "הכל נמצא וקיים סביבי, רק צריך לקחת" ואחרות... אני לא יודעת מה אתכם, אבל בפעם אחרונה שהסתובבתי בשכונה שלי, הכסף לא גדל על העצים ולא הושטתי יד וקטפתי אותו וגם לא חילקו במכולת השכונתית שעות-פנויות לנזקקים, לאלה מאתנו שרצים אחרי הזמן שלהם. מהרגע שיפעת הבינה שמחשבה מייצרת מציאות ושהיא מייצרת לעצמה את המציאות, היא התחילה להניע את זה בתוכה, בהתמסרות מלאה, כאילו קיבלה לידיים מכשיר חשמלי שלוחצים על כפתור והוא מייצר מציאות. זה החל בלמצוא חניה בתל-אביב ביום שישי בצהריים, דרך יצירת קשר עם מנחים בחו"ל שפנו אליה, מתוך זום של עשרות משתתפים בכל העולם, וקשר אישי שנוצר עם אחד המנחים הראשיים שהוביל לכך שכיום היא היא עוברת הכשרת מנחים של תוכנית בינלאומית ומביאה את התוכנית שלהם לנציגות בישראל. ואפילו את הרגע שבו היא תלד, היא בחרה: דקה אחרי שסיימה עם כל מיליון המטלות שלקחה על עצמה. הפלא הגדול בעיני הוא פלא ההתמסרות. הרבה מתאמנים נחשפים להבנה הזו, אבל לוקח זמן לנקות פחדים, לבסס אמונה, להיות ALL IN בעיצוב החיים של עצמם. אצל יפעת זה היה מידי: נחשפה – הבינה - הפנימה, וזה היה כאילו היא נולדה עם זה באופן טבעי. אימנתי לאורך השנים מאות אנשים בתחום הורות, זוגיות, עסקים, life style ועוד... ואני יכולה לספור על יד אחת, את מספר האנשים שהכל הלך להם חלק. אז לפגוש אותם, זה משהו קסום בעיני. אני חושבת שהם הניצנים של התודעה החדשה. תודעה שבה אנשים כבר לא יצטרכו "לעבוד קשה" כדי לחיות את החיים שהם רוצים. יהיה להם ביד (בראש) את השלט של החיים שלהם עם כל הערוצים הפתוחים בפניהם, והם רק יצטרכו לבחור על מה ללחוץ ואיזה ערוץ הם רוצים ליצור בחייהם. זה שפע אמיתי.   ומה אתכם? איפה הדברים הללו פוגשים אתכם? עד כמה אתם מחויבים ליצור שינוי בחיים שלכם? אם אתם באמת רוצים שינוי, הצעד הבא שלכם מתחיל כאן... שלכם, ערן.