השגת יעדים

מי מאיתנו לא היה רוצה להיות מאושר? לעיתים נראה, כי זה יותר קל לומר מאשר לעשות. למה? בעבודתי עם אנשים, אני נתקל לא פעם באנשים האומרים – "יום אחד אני אהיה...", "כשיהיה לי את... אז אהיה...", "אני צריך... כדי להיות מאושר", "מה שחסר לי כדי להיות באמת מאושר, זה..." וכו'. מה שאני מיד מזכיר להם, הוא שאנו חיים רק פעם אחת. ולמרות שזה אולי קצת לא נעים לשמוע, תקופת החיים שלנו (הנוכחית - אני לא לוקח אחריות על מעבר לכך :-) ) היא מוגבלת. כאשר אנו מבינים שאנו כאן לתקופה מוגבלת, האין זה בזבוז לא לחיות את חיינו כשאנו מאושרים בכל יום ויום? בראיית העולם שלי – כל יום שאני לא מאושר בו, שאני לא מרגיש מוגשם, אוהב, נאהב ושלם עם עצמי – הוא יום שבוזבז. הבחירה האם להיות מאושר ולהרגיש מאושר – היא בידינו. בידי כל אחת ואחד מכם שקורא זאת עכשיו. אני מניח שישנם אנשים שיאמרו כי אינם מסכימים עם אמירה זו, וכי לפעמים ישנם אנשים אחרים, נסיבות, ארועים וכדומה שמרגיזים, מעצבנים ומשפיעים על הרגשתם ומונעים מהם להיות מאושרים. אני טוען שאם אני נותן למישהו להרגיז אותי, אני בעצם נותן לו שליטה על החיים שלי ועל הרגשות שלי – אני נותן למישהו אחר לקבוע עבורי כיצד אני ארגיש. מבחינתי – מצב כזה אינו בא בחשבון. אני אחראי לרגשות שלי ולאיך שאני מרגיש – אני בוחר אם להתעצבן או שלא. נכון הוא שישנם אירועים שאינם משמחים, ולעיתים גם המצב בסביבה אינו תמיד עוזר, אבל כשאני מבין שהבחירה היא בידי, קל יותר לשלוט באירועים ובסביבה שלי. ולכן ריכזתי כאן, את "10 הדיברות" שלי – שאני בטוח שאם תיישמו אותם, יהיה לכם קל יותר לחיות את חייכם באושר ולהנות מכל יום ויום שעובר. 1. צמצמו את החשיפה שלכם לחדשות ולתוכניות טלווזיה האם חשבתם פעם, כמה זמן אתם מבזבזים על צפייה בטלוויזיה, בחדשות ובקריאת עיתונים? וכאשר אתם צופים בחדשות וקוראים עיתונים – מה אתם קוראים? האם אלו חדשות טובות, משמחות, מעוררות השראה ואושר? הלוואי... רוב מה שאצתם קוראים בעיתון ורואים בחדשות הינן חדשות על אסונות, שחיתויות, פשעים וכדומה. כשזה מה שאנו נחשפים לו, קשה מאד להרגיש מאושרים. אין זה אומר כי עליכם לחיות במנוכר ובמנותק למה שקורה מסביבכם, אבל כשאתם מודעים להשפעה ההרסנית שיש לתוכן הזה על איכות החיים שלכם והאושר שלכם, ככל שתמעיטו בחשיפה לתוכן הזה – תרגישו טוב יותר. כאשר אתם רואים חדשות רעות, זה משפיע על המחשבות שלכם ועל הרגשות שלכם בין אם אתם מודעים לכך או לא. אגב, אם תחשבו על זה, אחת הסיבות שאנו צופים כל כך הרבה בטלווזיה, היא פשוט בגלל שזה שם. הצפייה בטלווזיה הפכה למעין "ברירת מחדל" עבורינו. אני חושב שישנם הרבה מאד עיסוקים אחרים שתוכלו לעשות ולהנות בהם בזמן שתפנו מצפייה בטלווזיה. 2. ביחרו את האנשים שאתם בסביבתם בשנים האחרונות למדתי לזהות שישנם שני סוגים של אנשים סביבי – אנשים שהשהייה במחיצתם גורמת לי שמחה, אושר, גדילה והתפתחות. וכאלו שאני מרגיש כאילו הם "שואבים" ממני את האנרגייה – אנשים כבויים, מתלוננים סידרתיים, כעוסים, ציניים וקנטרנים. בהסתכני בכך שלא אשמע פופלארי, אני משתדל מאד לחפש את קירבתם של האנשים מהסוג הראשון ולהמעיט את זמני בנוכחות "שואבי האנרגייה". הסיבה לכך דומה מאד לסיבה שאני ממליץ להתרחק מהטלווזיה: ההשפעה שיש לכך על המחשבות והרגשות שלכם. 3. הוקירו תודה ואת עצמכם בכל יום יש לנו נטיה כבני אדם להסתכל כל הזמן על "חצי הכוס הריקה", לחפש מה לא טוב. מה חסר, מה עוד אין לי. אתם ודאי יודעים שאם אתם קוראים את המאמר הזה עכשיו על גבי המחשב אתם בין מיעוט האנשים המאושרים בעולם שיודעים לקרוא, שיש להם חשמל בביתם ויודעים להפעיל מחשב! מדוע לא להסתכל על מה שטוב בחייכם? על מה שכבר יש, ולהוקיר על כל השפע הסובב אתכם. הוקירו גם את עצמכם. הוציאו לחופש את "השופט" – אותו קול פנימי שיש לו הרבה מה לומר על כל מה שאתם עושים. כמישהו עם חוש ביקורת עצמית מפותח ביותר (יתר על המידה!) אני פיטרתי את "השופט" שלי לפני קצת יותר משנה, הבנתי שכל מה שיש לו לומר לי זוהי ביקורת. אף פעם לא שמעתי ממנו מילה טובה. בכל יום לפני שאתם הולכים לישון – חפשו 2 דברים שעשיתם טוב באותו היום והוקירו את עצמכם עליהם. בבוקר שאתם קמים – הוקירו את כל מה שיש לכם - קורת גג מעל ראשכם, מיטה לישון בה, בן/בת זוג, ילדים, עבודה, כסף וכו'. פעולה קטנה זו תביא הרבה אושר ושפע לחייכם. 4. לימדו דברים חדשים – "השחיזו את המסור" בספרו "שבעת ההרגלים של האנשים האפקטיביים ביותר" טבע סטיבן קובי את המונח – "השחיזו את המסור". הכוונה לפיתוח הכישורים, הידע וההתפתחות האישית שלכם בכלל. איני מכיר מישהו שאינו אוהב ללמוד דברים חדשים, ואני מניח שגם אתם כך – השאלה היא אם כן, האם אתם מקדישים לכך זמן? האם אתם מקדישים זמן לפיתוח הכישורים, הידע שלכם או סתם להרחיב את האופקים שלכם? לכו לקורס מעניין, לסדנאות, קיראו ספרים מעניינים – היפגשו עם אנשים חדשים. כל אלו פעולות שירחיבו את האופקים שלכם ו"יעוררו" אתכם. 5. בצעו "טיפולים מונעים" ו"תחזוקה שוטפת" במכונה שהיא אתם לכל מי מכם שיש רכב יודע שבכל תקופה מסויימת או לאחר נסיעה של מרחק מסויים יש להכניס את הרכב לטיפול (טיפול 10,000 בלשון העם). מה יקרה לרכב אם לא נעשה כך? מן הסתם בתקופה הקצרה הוא ימשיך לנסוע כרגיל, אבל לאחר זמן מסויים הוא יתקלקל. במקרה כזה עלות התיקון תהיה בדרך כלל גבוהה בצורה משמעותית מעלות הטיפול המונע. הדבר נכון גם למכונות בקו הייצור וגם לנו כאנשים. אם לא תקדישו זמן ומשאבים לטפל בעצמכם (=במכונה שהיא אתם) – המכונה תתקלקל. זכורים לי ימים בעברי, שבתקופות של עבודה מאומצת לאורך זמן הייתי "תופס שפעת" שהייתה משביתה אותי לשבועיים ואף לשלושה. זהו איתות של הגוף שאמר – עד כאן. המכונה לא יכולה להחזיק יותר, צריך לטפל בה. מן הסתם – אם הייתי מקפיד בתקופות אלו לנוח, לשנות אווירה, לעשות גם דברים אחרים עבור עצמי – לא הייתי חולה בצורה כל כך קשה. ומן הסתם הזמן שהייתי כביכול "מבזבז" על טיפול בעצמי היה קצר הרבה יותר ממספר השבועות שהייתי חולה. קחו זמן לעצמכם – אתם הדבר החשוב ביותר – אם אתם לא תרגישו טוב ותהיו בשיא כוחכם לא תוכלו לטפל בילדים, בעבודה, באישה/בעל או בעסק. טפלו במכונה!   6. זהו והעלימו את גנבי הזמן שלכם אין לכם משאב יקר יותר מאשר הזמן שלכם. הזמן הוא המשאב שאי אפשר לקבל יותר ממנו בשום מקום. לצערינו אין בנק שמלווה "זמן". חשבתם פעם, כמה זמן אתם מבזבזים על כל מיני גנבי זמן כאלו ואחרים? בין אם זה זמן בעבודה, בעסק או בבית – בידקו על מה אתם מוציאים את הזמן שלכם. מהם אותם גנבי הזמן שמבזבזים את זמנכם? האם אלו אותם מיילים מצחיקים ששולחים לכם כל החברים (מצטער אמא שאין לי זמן לקרוא את כל הבדיחות שאת שולחת לי... :-) ), האם אלו שיחות הסרק בעבודה או בטלפון שאחר כך עליכם לשבת עד הלילה בבית ולהשלים עבודה? האם אלו מריבות מיותרות עם האשה / בעל / ילדים / חברים / משפחה (מיחקו את המיותר). זהו אותם והעלימו אותם מחייכם.   7. אל תתפשרו על מה שאתם עושים בוב דילן אמר פעם: "אדם הוא סיפור הצלחה אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובין קימה לשינה הוא עושה רק את מה שהוא רוצה לעשות". בלי להתייחס לעניין מהי ההצלחה (והרי זה עניין יחסי לכל אחד), הרי שכל יום בו איננו עושים את מה שאנו אוהבים לעשות ושגורם לנו אושר – זהו יום מבוזבז. האחריות היא תמיד שלנו – כל אחת ואחד מכם אחראי לאיכות החיים שלו. חלק בלתי נפרד מכך הוא העיסוק ומה שאנו עושים בחיינו. אני יודע שזה מפחיד לקום ולעזוב מקום עבודה שאתם לא מרגישים בו מסופקים (עשיתי זאת בעצמי) – אבל בעיני זוהי איננה סיבה טובה מספיק להתפשר על החיים. זוכרים – חיים רק פעם אחת! 8. היו נדיבים, תירמו לאחר תהיו נדיבים. ואין כאן הכוונה רק בכסף – תנו מעצמכם לאחרים. הנותן – מקבל. אל תחפשו את האינטרס שלכם, או מה יוצא לי מזה. אדם יקר אמר לי פעם לחשוב על כך כאילו ישנו נר שדולק בתוכי, ואם אני משתמש בו כדי להדליק את הנרות שבליבם של אחרים, הרי שזה אינו לוקח במאומה מהאש ומהנר שאצלי. אבל איזה הבדל זה עושה אצל האחר. כך גם כשהנר שלכם אולי קצת יחלש, יהיו מי שידאגו להדליק לכם אותו בחזרה. 9. השתמשו בדמיון לעיתים קרובות יכולת הדמיון והחלום הינן מהיכולות המופלאות שניתנו לנו כבני אדם. לדמיין משהו זהו השלב הראשון בתכנון וביצירה של אותו "משהו" במציאות. ובכל זאת, כל כך הרבה אנשים מפחדים או חוששים לחלום. דמיינו, השתמשו בדמיון לתאר את מה שאתם רוצים בחייכם. ככל שתעשו זאת לעיתים קרובות יותר, ככל שתהיה לכם בראשכם תמונה ברורה ומפורטת של מה שאתם רוצים, כך הדברים גם יתממשו במציאות שלכם. אל תפחדו לחלום – זה בחינם!!! 10. הפסיקו להתנהל מתוך "איך אני נראה בעיני אחרים" פעמים כה רבות אנו פועלים מתוך "מה יחשבו עלי", "מה אחרים יגידו", "חשוב לי להראות טוב בעיני האחרים" וכדומה. נשמע מוכר? כמה אנרגייה אנו מבזבזים על ה"להראות טוב" בעיני אחרים. וכשאנו עושים כך, הרי שאנו בעצם שחקנים – אנו חיים בתוך הצגה. אנו לא באמת רוצים להתנהג כך, אבל בגלל הפחד הלא מובן הזה של "מה יחשבו או יגידו עלי" אנחנו חיים בהצגה מתמדת. תחיו בחופש – תעשו מה שאתם רוצים לעשות, את מי זה מעניין מה יגידו עליכם או יחשבו עליכם? כשתעשו ותפעלו עפ"י "10 הדיברות" האלו, אין לי ספק שתחוו אושר גדול יותר ותחיו את חייכם בעצמה. אשמח לקבל מכם הערות והארות! ואם ניסיתם זאת, אשמח לשמוע אם וכיצד זה השפיע עליכם. בהצלחה!!

בכל עסק, לקראת סוף השנה מבצעים ספירת מלאי. המטרה היא לראות כמה מלאי קיים בעסק ומה שוויו. ככה זה מתנהל בעסק, אבל כשזה נוגע לחיים שלנו עצמנו? מתי בפעם האחרונה ביצעתם "ספירת מלאי" לחייכם? מדי פעם בחיים, כדאי לקחת פסק זמן קצר ולבדוק את עצמנו. כאשר אנו עסוקים כל כך בעשייה היומיומית, אנו מתקשים לעצור... להרים את הראש לרגע, ולהסתכל – לאן הגעתי? לאן אני רוצה להגיע? האם אני בכלל בכיוון? מה יש לי? מה השגתי? מה אני רוצה להשיג? האם שאלתם את עצמכם לאחרונה שאלות מעין אלו? לרוב, אנו חיים את חיינו מתוך הרגל – לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור, משפחה, טלויזיה, לישון... וחוזר חלילה. ולא שיש בכך משהו רע, אבל כדאי לפעמים לעצור לרגע ולנהל שיחה שקטה עם עצמנו. לעצור לרגע ולברר – לאן הגענו, מה למדנו ולאן אנו רוצים ללכת מכאן. היכונו – "ספירת המלאי" מתחילה... קבעו לעצמכם ביומן פגישה חשובה – עם אדם מאד חשוב. האדם הזה הוא – אתה או את שקוראים עכשיו. פנקו את עצמכם בארוחת בוקר, צהריים או ערב – רק אתם, לבד עם עצמכם. זוהי פגישה שאסור לדחות או להזיז, קבעו אותה כאילו חייכם תלויים בה. והאמת שזה כך – חייכם אכן תלויים בכך... קחו עמכם עט ומספר דפים חלקים. ותוך כדי שאתם נהנים מן הארוחה, ומפסק הזמן בחיים, חישבו רישמו על הדף את הנקודות הבאות: -          מה היו ההשגים שלכם במהלך השנה האחרונה? -          מה היו הקשיים בהם נתקלתם? -          מה הם הלקחים שלמדתם? -          מה יהיה נפלא אם יקרה בשנה הקרובה? -          איך אני רוצה לראות את חיי בשנה הבאה? היו כנים עם עצמכם אין טעם "ליפות" את הדברים, בכל מקרה אתם היחידים שרואים רשימה זו. ככל שתהיו כנים יותר עם עצמכם, כך תרגישו טוב יותר. היו רגועים כאשר אתם עונים – זהו אינו מבחן – ואין כאן ציונים למצטיינים. המטרה היא לשקף לעצמכם היכן אתם נמצאים ולהבין טוב יותר לאן אתם רוצים להגיע. מתחת לכל כותרת רישמו לעצמכם לפחות 5 תשובות שונות. אם לא עולות לכם תשובות בקלות – תתאמצו! פרגנו לעצמכם על העבר! הרשו לעצמכם לטפוח לעצמכם על הכתף – תראו מה השגתם, מה למדתם, אלו לקחים הפקתם! גם אם נתקלתם בקשיים, גם אם אולי חוויתם מה שנראה בעיניכם ככשלון – חפשו את הטוב שבזה. מכל קושי או כשלון לומדים ומתפתחים. הפיקו לקחים לפעם הבאה. זיכרו את שאמר צ'רצ'יל – "ההצלחה היא היכולת ללכת מכשלון לכשלון מבלי לאבד את ההתלהבות"   המציאו לעצמכם את העתיד כאשר אתם מסתכלים לעבר השנה הקרובה – חישבו מה אתם באמת רוצים להשיג. דרך מצויינת לעשות כך היא לכתוב לעצמכם חזון אישי לחיים.חזון אישי יטווה לכם את הכיוון. כאשר תכתבו מה אתם רוצים וכאשר תהיו מסוגלים לדמיין איך חיכם נראים בעוד שנה יש סיכוי מצויין שאכן תגיעו לשם. ולסיום, לא משנה מה גיליתם בספירת המלאי הזו – תמיד ישנה את השנה הקרובה להשתפר!

יזמות עסקית – האם רק בסטרט-אפ? על פי רוב כאשר אנו שומעים על יזמות או יזמות עסקית, אנו נוטים לחשוב על הקמה של חברת סטרט-אפ כזו או אחרת, על בניית תוכניות עיסקיות, הצגתן למשקיעים, ועל חלומם של היזמים שיום אחד תגיע חברת ענק ותיקנה אותם. בעוד שסוג כזה של יזמות הוא מוכר ונפוץ, אנו פחות נוטים לחשוב על האפשרות של קיום סוג של יזמות עיסקית בתוך הארגון, במיוחד כאשר מדובר בארגונים גדולים, מבוססים ובמידת מה אפילו בירוקרטיים. בארגונים כאלו, נטייתו של העובד הבודד היא, לפעמים, לראות את עצמו כבורג קטן בתוך מערכת ענק וללא יכולת השפעה משמעותית. האם יש מקום בארגון לעודד עובדים ליזמות בתוך הארגון, וכיצד זה משתלב עם התפקיד אותו הם אמורים לבצע? אם נרצה להגדיר בפשטות, יזמות הינה היכולת והכשרון להגות רעיונות, להמציא ולבצע. היזמים הינם אותם אנשים אשר מטבעם מחפשים הזדמנויות חדשות, רעיונות חדשים, עסוקים בהמצאה ובעלי תושיה וכושר ביצוע להפוך את רעיונותיהם לתוצרים ממשיים. בהרבה ארגונים הצורך של היזם במרחב חשיבה ופעולה חף ממגבלות, גבולות וחוקים, מתנגש במסגרות הארגוניות, ובנהלים המיועדים לשמור את החברה מסודרת ואפקטיבית. האם ניתן בכלל לשלב בין השניים? ואם כן כיצד ניתן לעשות זאת בצורה נכונה? מהו הערך לארגון? נברר תחילה מדוע כדאי לארגון לעודד את היזמות בקרב עובדיו. ישנם לא מעט מקרים, בהם מוצרים או שירותים חדשים בארגון פותחו בעקבות רעיונות של עובדים. בחלק מן המקרים זה קורה במסגרת הגדרת התפקיד הרשמית של העובדים – כמו במחלקות ה-R&D (Research and Development). אולם, ישנם מקרים בהם לעובדים, הנושאים בתפקידים רשמיים אחרים, ישנם רעיונות מבריקים לפיתוח מוצר או שירות חדש. לעיתים, מתוך כך שעובד כזה או אחר נמצא בתפקיד בו הוא צמוד ללקוחות ונותן להם שרות, הוא מכיר יותר טוב מכל אדם אחר מהן המגבלות של המוצר או רואה הזדמנויות לשיפורים, פיתוח מוצרים או שירותים נוספים ומשלימים. אם הארגון ישכיל לעודד עובדים אלו להעלות את רעיונותיהם, ולפעמים אף לקבל את המנדט לפתחם, הרווח לארגון יכול להיות עצום. רווח כזה יכול לבוא לידי ביטוי בתחומים שונים, החל מפיתוח של מוצרים ושירותים חדשים, פתיחת שווקים חדשים למוצרים קיימים, פיתוח מוצרים משלימים ובסופו של דבר יצירת מקורות הכנסה נוספים לארגון. כיוון נוסף ממנו יכול הארגון להרוויח הוא הגדלת הקניין הרוחני על-ידי רישומם של פטנטים והמצאות חדשות. על פי רוב, פטנטים והמצאות המפותחות בזמן העבודה ירשמו על שם החברה ולא על שם העובד שפיתח אותם. כיום, חברות רבות מעודדות את עובדיהן לרשום פטנטים ומתגמלות את העובדים בבונוסים ומענקים של כמה מאות דולרים לכל פטנט שנרשם. פעילות מסוג זה תורמת רבות גם לצמצום התחרות הנוכחית והעתידית למוצרי החברה. ארגונים המציגים חידושים רבים, נתפסים כחדשניים ומסוגלים להגיב לדרישות הלקוחות שלהם במהירות. עידוד החדשנות והתגובתיות בארגון יכולה להגדיל את תפיסת הערך של הארגון בעיני לקוחותיו. מבחינת שימור העובדים והגדלת המוטיבציה ישנו ערך רב לעידוד קבלת רעיונות מן העובדים. אצל עובד החש כי רעיונותיו נלקחים ברצינות ולעיתים אף מיושמים וכי הוא מתוגמל על כך, תגדל תחושת המחויייבות והנאמנות שלו לארגון.   מדוע זה כדאי לעובד? בעוד שהערך לארגון הוא מוחשי וברור, לא תמיד מובן מדוע זה כדאי לעובד. קל לחשוב, כי עובד שיש לו רעיון מהפכני ירצה באופן טבעי לצאת מן הארגון ולממש את רעיונו באופן פרטי. אמנם בארגון קיימים משאבים ומקורות טכנולוגיים וכלכליים זמינים, אך גם בחוץ יוכל היזם להגיע למקורות דומים על-ידי התקשרות עם חממות ליזמות, משקיעים וכדומה. חשוב להבין כי לא כל האנשים בנויים לצאת מן הארגון ולפעול כעצמאיים. חלקם יעדיפו את הבטחון הכלכלי, אותו הם חשים במסגרת עבודתם כשכירים בארגון, על פני פוטנציאל ההשתכרות הגבוה יותר מן הסטארט-אפ שיקימו בעצמם. כמו כן, למיזם המוקם במסגרת החברה, ובעזרת הגב הכלכלי והעסקי שלה, יש סיכוי גדול יותר להצליח. ישנם כמובן גם מקרים בהם הרעיון מתבסס על מוצר או טכנולוגיה קיימים השייכים לארגון. במקרה כזה היזם אינו יכול לפתח את הרעיון מחוץ לחברה. יזמים / עובדים המצליחים להביא את רעיונותיהם לידי מימוש בארגון יחוו תחושת סיפוק והגשמה, ירגישו כי הם מתפתחים מבחינה אישית ומקצועית במסגרת הארגון ויהיה להם עניין גובר בעבודתם. לעומתם, עובדים בעלי אופי יזמי, שירגישו כי אין להם מקום להביא לידי ביטוי את רעיונותיהם וכישרונם, לא ישארו בארגון לאורך זמן. אנשים אלו יבחרו לעזוב את הארגון, מאחר שלא ירגישו שהם מתפתחים ומנצלים את כישוריהם בצורה מלאה. רמות שונות של יזמות בארגון לא כל יזמות בארגון צריכה להסתיים בהשקה של מוצר חדש. במקרים רבים ניתן לשפר תהליכים, לחסוך בעלויות או להגדיל את יעילות העבודה. רעיון כזה או אחר של עובד מן השורה יכול לחסוך לארגון כסף רב. משום כך, ארגון צריך להיות מסוגל לטפל בסוגים שונים של יזמויות. הטווח יכול לנוע החל מתיבת ההצעות ושיפורים ועד להקמת מרכז לחדשנות או חממת יזמות בתוך הארגון.   תיבת ההצעות והשיפורים מוכרת בהרבה ארגונים. מה שהופך אותה להיות בעלת ערך הוא התייחסות ההנהלה להצעות המתקבלות ולעידוד תרבות של פתיחות בארגון. אם העובדים ירגישו כי מקשיבים לרעיונותיהם, הם ימשיכו להעלות הצעות לשיפור, אחרת התיבה הופכת להיות חלק מהנוף הסביבתי בארגון, אך ללא ערך ממשי. מרכז החדשנות (Innovation Center) מיושם בחלק מחברות ההייטק. למעשה מדובר בקבוצה בארגון שתפקידה הינו לעזור לעובדים אחרים בארגון להעלות רעיונות לחדשנות ולמיזמים חדשים ולקדם רעיונות שעלו לכדי מימוש. מרכז החדשנות מהווה כתובת אליה ניתן לפנות עם רעיון, ובעזרת המשאבים העומדים לרשותו הרעיון מקודם במהירות. בדרך כלל, למרכז החדשנות תהיה גישה מהירה למקבלי ההחלטות בארגון, ורעיון שיעבור את בדיקת ההיתכנות של המרכז יזכה להתייחסות רצינית מצד ההנהלה ויהיה בעל סיכוי ממשי להתממש. דרך נוספת לקידום היזמות בארגון הינה קיום של "חממת יזמות" פנים ארגונית. החממה תומכת ועוזרת לעובדים להקים סטראט-אפ בתוך הארגון. במקרה הזה העובד אינו ממשיך בתפקידו הקודם אלא מתמקד בקידום המיזם שלו, תוך שהוא זוכה לליווי פיננסי, טכנולוגי וניהולי מהארגון. במידה והמיזם אכן מתממש, הארגון זוכה לקטוף את פירותיו. במקרים מסויימים גם העובד יוכל להיות שותף ברווחים של מיזם כזה, אם הוגדר כך מלכתחילה. בחן את עצמך: האם ארגונך מעודד או מדכא יזמות? יש ליצור בארגון שינוי תרבותי של ממש בתחום היזמות, כדי לעודד עובדים ליזום ולהעלות את רעיונותיהם. כמנהל בארגון עליך לבחון באובייקטיביות מהי התרבות הקיימת ומה עליך לשנות כדי לעודד יזמות. להלן מספר תחומים שכדאי לתת עליהם את הדעת: ברמת הארגון -          רמת הבירוקרטיה בארגון – ארגון שהוא מאד בירוקרטי יתקשה להגיב במהירות להצעות חדשות. לעיתים התהליכים הארגוניים והרצון "לפעול על-פי הספר" כה חזקים, עד כי קיומם ופעולה על פיהם הופכים להיות חשובים יותר לארגון מן התוצאה הסופית. -          רמת סיבולת הסיכון (Risk Tolerance) של הארגון – עד כמה הארגון אוהב לקחת סיכונים או פוחד מהם? ארגון שאינו אוהב לקחת סיכונים יתייחס בחשדנות ובספקנות לכל הצעה חדשה או לשינוי. בארגון המעודד תרבות של לקיחת סיכונים מחושבים, העובדים ירגישו בטוחים יותר להעלות רעיונות, גם אם לעיתים הם נראים מופרכים. -          התייחסות הארגון לכשלון – חשוב לראות כיצד הארגון מתייחס לכשלונות. ארגון בו כשלונות נתפסים כטעות איומה, או אפילו מעניש בצורה כזו או אחרת על כשלונות, ידכא כל נסיון לחדש או ללכת נגד הזרם. במקום בו מושרשת תרבות של פחד מכשלונות, המטרות אליהן ישאפו העובדים יהיו נמוכות יותר על מנת שלא "יענשו" על אי עמידה בהן. -          תהליכי קבלת ההחלטות – ככל שהארגון ריכוזי יותר, כלומר שההחלטות מתקבלות בדרג העליון יותר, או שתהליכי קבלת ההחלטות מסובכים יותר כך יהיה קשה יותר לקדם מיזמים חדשים. בסופו של דבר, עובדים יתייאשו ממשך הזמן שלוקח לקבל החלטה, או שיחששו מלכתחילה להעלות את הרעיון בפני הדרג הבכיר ביותר בארגון. -          מדיניות של "דלת פתוחה" – בארגונים מסויימים נהוג לעודד את העובדים לגשת באופן ישיר לכל מנהל בארגון ולהעלות בפניו רעיונות, שאלות או טענות. ככל שנוהג זה מושרש יותר בתרבות הארגונית, כך ייקל על עובדים לבוא למנהלים הישירים שלהם, או אפילו למנהלים שמעליהם, ולהעלות הצעות למיזמים ולחדשנות. -          מערכת תגמול ותמריצים – בארגונים בהם קושרים את החדשנות ואת הפרואקטיביות של העובדים למערכת התגמול, יהיה לעובדים אינטרס מובהק להמשיך ולהעלות רעיונות. במקרים רבים היזמות של העובדים נעשית בנוסף על תפקידם הרשמי. אם הם ירגישו כי הם אינם מתוגמלים על כך, הם עלולים לחדול מתוך המחשבה ש"ממילא אף אחד לא באמת מעריך את זה". -          תרבות וערכי הארגון – ארגון שבו ערכים, כגון: לקיחת סיכונים מחושבים, חדשנות, פתיחות והקשבה לרעיונות ומוכוונות לתוצאות, יהווה קרקע פורייה לעובדים להפוך את רעיונתיהם למיזמים פעילים. אולם, אין זה מספיק רק ליצור רשימת ערכים מעין זו ולתלות אותה על הקיר במשרדי ההנהלה ובחדרי הישיבות. התרבות הארגונית הנשענת על ערכים אלו היא קריטית: אם קיים פער בין כוונת הארגון בהצהרת הערכים שלו לאופן שבו הוא מתנהל ופועל, יקשה על עובדים לפרוץ דרך עם רעיונות חדשים. ברמת המנהל -          רמת סיבולת הסיכון האישית – כמו לארגון גם לכל מנהל ישנה תפיסה שונה ביחס לסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו. אצל מנהלים הנוטים יותר לקחת סיכונים, גם העובדים ייטו יותר לקחת סיכונים ולהציע רעיונות ומיזמים. -          הסגנון הניהולי – מנהלים המעניקים לעובדיהם חופש פעולה נרחב, יזכו בעובדים עצמאיים יותר בעבודתם וברעיונותיהם. לעובד שחש עצמאי בתפקידו תהיה נטיה להעלות הצעות לשיפורים, חידושים ויזמויות. לעומתם מנהלים המנהלים את עובדיהם ברמת המיקרו, ידכאו אצל עובדיהם את יצר היזמות. -          אחריות אישית לתוצאות (Accountability) – תרבות ניהולית בה כל אחד אחראי באופן אישי לתוצאות עבודתו, תעודד לקיחת אחריות גם אצל העובדים. עובדים שיחושו כי הם אחראים לתוצאות פעילותם (לטוב ולרע) ירצו להוכיח את עצמם. -          להוקיר ולחגוג הצלחות – מנהלים המעוניינים לעודד התנהגות של העלאת רעיונות והקמת מיזמים על-ידי העובדים, חשוב שיקפידו להוקיר את העובדים שפועלים בצורה כזו. ההוקרה אינה צריכה להיות משהו גרנדיוזי או בעלת ערך כספי גבוה. אפילו הזכרת המיזם בישיבת המחלקה או הקבוצה בצרוף תשורה קטנה תגרום להעצמת העובד היזם, ומצד שני תעודד אחרים לנהוג כמוהו. חשוב כמובן באותו אופן גם לחגוג את ההצלחות של מיזמים שהסתיימו. -          האנשים שאתך – מנהלים המקיפים את עצמם באנשים הנכונים: בעלי שאיפות, פרואקטיביים, עצמאיים והלוקחים אחריות על עצמם, יקבלו קבוצות חזקות ובעלות פוטנציאל גבוה. בקבוצות בהן יתרכזו אנשים בעלי התכונות הללו, תתקיים תחרות חיובית ובונה שתעודד אנשים ליזום ולהצטיין.   טיפים ליזם בארגון לעובד המעוניין לקדם את רעיונותיו ויוזמותיו בארגון צריכים להיות כישורים והתנהגויות מסויימות שיעזרו לו בדרכו. -          פרואקטיביות – פרואקטיביות הינה לקיחת אחריות על חייך ועל תוצאות העשייה שלך לעומת חיפוש הסיבות או תליית האשם באחרים או בגורמים סביבתיים. פרואקטיביות הינה ערך עליון לכל יזם, ובמיוחד לאלו הנמצאים במסגרת ארגונית בה קל למצוא סיבות וגורמים אחרים לאי הצלחה. חשוב להבין, כי למרות הכל התוצאות תלויות בך ובמעשיך. גם אם לא קיבלו את הרעיון או ההצעה שלך חפש כיצד היית יכול להציג את הרעיון באופן יעיל וטוב יותר. -          אל תפחד לחלום – כל מיזם התחיל כחלום של איש או אנשים מסויימים. גם אם הרעיון שלך נראה גבוה או בלתי ניתן להשגה כרגע, זו אינה סיבה לוותר עליו. בגישה של "איך אפשר לגרום לזה לקרות" ניתן, בהרבה מן המקרים, למצוא דרכים להגשים את אותם "חלומות" ולהביאם לכדי מימוש. -          צור קשרים (Networking) – לפיתוחן של מערכות יחסים טובות עם אנשים שונים בארגון ישנה תרומה מכרעת ליכולתו של היזם בארגון לדחוף ולקדם את רעיונותיו. כיזם, חשוב שתבנה מערכות יחסים פתוחות וטובות עם כמה שיותר אנשים בארגון וברמות השונות. אף פעם לא ניתן לדעת מאיזה כיוון תגיע העזרה. מעבר ליצירתיות, מערכות היחסים הינן הנכס השני הבסיסי שיש ליזם. -          צורך, פתרון ואחריות – אין זה מספיק רק לזהות את הצורך למוצר, שירות או שיפור מסויים. ניתן להניח כי המנהלים בארגון מקבלים הרבה רעיונות לשיפור כזה או אחר. בכדי לקבל את תשומת הלב ולקבל יתרון לרעיון שלך, מעבר לרעיונות האחרים, חשוב שתגיע עם כיוון מגובש לפתרון. בנוסף, הצע לקבל על עצמך את האחריות לביצוע הפתרון. השילוב של שלושת המרכיבים: זיהוי הצורך, הצעת כיוון הפתרון ולקיחת האחריות על ביצועו תיתן לרעיון סיכוי הרבה יותר ממשי לקבל אישור. כמו כן, כאשר כיזם תיקח בעלות על הרעיון ומימושו (=אחריות) הרעיון יתפוס בעלות עליך. לא ניתן יהיה להפריד בקלות בינך לבין הרעיון שלך. -          התמקד בעשייה – מתוך העשייה תגיע לתוצאות. אל תתמקד בלדבר על מה שאתה יכול לעשות. תן לתוצאות העשייה שלך לדבר בעד עצמן. -          שווק את עצמך – גם בתוך הארגון חשוב שתיצור חשיפה לפועלך. גם כאן חשוב שהחשיפה תיווצר מתוך העשייה ומתוך התוצאות. בסופו של דבר כולם יודעים לזהות מתי מדובר בתוצאה ממשית ומתי רק בדיבורים. לחגוג את ההצלחות הינה דרך מצויינת להשיג חשיפה חיובית למיזם מוצלח. -          אל תעצר אל מול הבירוקרטיה הארגונית – לעיתים התהליכים הארגוניים, קבלת ההחלטות והסירבול יוצרים תסכול רב אצל היזמים. אל תתן לאלו להתיש אותך, חשוב לקבל את הדברים ברוח טובה ולהבין שלפעמים זה חלק מן המשחק ועליך לעבור זאת. יהיו מקרים בהם תמצא את עצמך שוחה נגד הזרם, ההתמדה היא מרכיב מרכזי בהצלחה של כל מיזם. אין סיכוי בלי סיכון למרות שניתן לראות כי התועלות מעידוד היזמות בארגון הן גבוהות, לא כל הארגונים מעודדים יזמות פנימית. חשוב גם לזכור שלא כל המיזמים יצליחו, מיזמים גם נכשלים. הכשלון הוא חלק מן התהליך. חשוב ללמוד מכשלונות ולא להפוך אותם לקטסטרופות ארגוניות או להעניש את המבצעים בגינם. מעבר לבזבוז לכאורה של זמן ומשאבים על מיזמים שלא הצליחו, ההימנעות של ארגונים לתת מקום ליזמות פנים ארגונית יכולה לנבוע גם מתוך החשש שאותם יזמים ילמדו ויתמקצעו על חשבון הארגון ולאחר זמן מסויים יעזבו. סיכון זה אכן קיים והוא ממשי. אולם יש לשקול מצב שבו יזם שירגיש שאינו מתקדם ומתפתח בארגון יצא לחפש לעצמו אלטרנטיבות מחוץ לארגון, כך שבסופו של עניין הארגון יכול לאבד אותו ואת הרעיונות שהוא יקח עמו. דוגמאות למיזמים של עובדים בארגון - פיתוח מעבד ה-MMX של אינטל – מה שהתחיל באמצע שנות ה-90 כרעיון פרטי של מספר מהנדסים במרכז הפיתוח בחיפה הפך לפיתוח אחד ממוצרי הדגל של החברה. התועלת מיוזמה זו תורגמה לעשרות מליוני דולרים ברווחיות נוספת לחברה . - פיתוח הדרכה ייחודית למנהלים בארגון – מנהל בארגון נתקל בקורס תקשורת ייחודי המתאים למנהלים ועובדים. הוא למד לעומק את השיטה והציע להטמיע אותה בארגון. לצורך כך, הוא רתם מנהל בכיר בארגון קיבל מימון לעבור הכשרה בארה"ב והתחיל להעביר סדנאות בחברה. למנהל ניתנה ההזדמנות להתפתח לכיוון חדש שעניין אותו והארגון זכה לעבור הדרכה ייחודית שהפכה להיות מאד מבוקשת על-ידי עובדים ומנהלים בחברה. - שדרוג מערכות בעקבות הטמעת מערכת מידע חדשה בארגון – במהלך פרוייקט ענק של שדרוג והטמעת מערכת מידע ברחבי העולם, זיהה מנהל בפרויקט את הצורך באיתור ומעקב אחר מערכות מידע אחרות בארגון אשר יכולות להיות מושפעות מכך. הוא הקים צוות עבודה שזיהה כ-1,700 מערכות נוספות בארגון שהיה צריך לבדקן ולהתאימן לשינוי. אלמלא היתה יוזמה זו, ביום ההטמעה היו קורסות עשרות מערכות מידע אחרות בארגון והיה נגרם נזק אדיר לתפעול השוטף של החברה.

פעמים רבות אני נשאל מהו האימון האישי (coaching), ובמה הוא עוזר או יכול לעזור לאדם. למי שלא עבר תהליך של אימון בעצמו, יהיה בדרך כלל קשה להבין מה ניתן להפיק מתהליך של אימון. אבל, אם נסתכל על תחום הספורט ממנו האימון האישי צמח, היום – אין ספורטאי שאינו מבין ויודע כי הוא צריך מאמן אישי שיעזור לו להגיע להשגים פורצי דרך. וזו למעשה מטרתו של ה-coaching. בתהליך האימון, המאמן והאדם ("הספורטאי") עובדים ביחד כדי לגרום לאדם לפרוץ דרך בחייו האישיים. פריצות הדרך יכולות להיות במגוון רב של תחומים בחיים, כגון: מציאת כיוון קריירה או תעסוקה, בהתנהלות הכלכלית, מערכות יחסים, זוגיות, אפקטיביות אישית, הגשמה עצמית, אימון ליזמות עסקית, אימון לעסקים ועוד. המאמן (ה-Coach) מנווט את האימון כדי להביא את המאומן לראות את מה שלפעמים האדם עצמו אינו רואה. לכל אחד מאיתנו ישנם כוחות וכישורים שעוזרים לנו בחיים. לרוב, אנו נוהגים "להקטין" ואפילו לא לראות את היכולות והכישורים הללו. המאמן משקף ועוזר לאדם לגלות את אותם כישורים, יכולות וידע הדרושים על מנת להשיג את מטרותיו בחיים. תפקיד המאמן להקשיב, להבחין ולהתאים את האימון לצרכים ולאישיות הייחודיים של המאומן. המאמן חושף, מעודד ומפתח את הכישורים, המשאבים והיצירתיות שכבר נמצאים אצל המאומן. האימון אינו עובד על הקניית ידע. כולנו יודעים מספיק. למעשה אם תסתכלו סביב, כל כך הרבה אנשים רוכשים ידע כל הזמן, בבית הספר, באוניברסיטאות, בקורסים, בעבודה. ובכל זאת, חלק גדול מאותם אנשים מרגישים שהם היו רוצים להשיג יותר בחייהם. וכל הידע שהם רכשו, למעשה, אינו עוזר להם להשיג מטרות אלו. כלומר – ידע, אינו עושה הבדל. ההבדל נעוץ בגישה, בתפיסות ובפרדיגמות שמנהלות אותנו בחיינו. כל אחד מאיתנו מונע ופועל על-פי תפיסות שונות. חלקן מקדמות אותנו וחלקן מעכבות. בהרבה מן המקרים אנו אפילו לא מודעים לתפיסות האלו ועד כמה הן מנהלות את חיינו. בתהליך האימון מגלים את אותן תפיסות, ולומדים כיצד להשתמש בהן יותר אם הן מקדמות אותנו, או להחליף אותן אם הן מעכבות אותנו. מה שעומד בבסיס האימון הינה ההבנה כי כל אחד מאיתנו אחראי לחייו ולתוצאות אליהן הוא מגיע בחיים. לכאורה זה נשמע ברור וטריוויאלי. האמנם? כמה פעמים שמעתם אחרים מטילים את האחריות לתוצאותיהם על אנשים אחרים? על הנסיבות? על העולם בכלל? כמה פעמים אתם עשיתם זאת? חשוב להבין כי החיים הם לא איזו חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי. החיים הם הדבר האמיתי. בכל יום שעובר ואני לא מגשים את מה שחשוב לי, ביזבזתי עוד יום מחיי מבלי לחוות הגשמה עצמית מלאה. כאשר אני מבין את זה, נשאלת אם כן השאלה: מה אני מוכן לעשות עבור זה? לכל בחירה שאנו עושים בחיים ישנו מחיר, השאלה מהו המחיר שאני מוכן לשלם כדי להרגיש מוגשם. כאשר אנו לוקחים אחריות מלאה על חיינו, מבינים את המחיר ומוכנים לשלם אותו – ניתן להגיע רחוק מאד. במקומות האלו קורות פריצות הדרך בחיים. במהלך תהליכי האימון שאני עברתי, הגעתי לפריצות דרך רבות, שנגעו לתחומים רבים בחיי. החל מפריצות דרך ביחסים עם אנשים, במשפחה, בזוגיות ועם ילדי ובפריצות דרך בתחום התעסוקה שלי, בקריירה ובתחום הפיננסי. למעשה, לאורך זמן, כאשר אנו מתנסים בכלי האימון, אנו רוכשים מיומניות חדשות שמאפשרות לנו להשיג פריצות דרך בכל תחום בחיים בו נבחר. האימון מוליך אותנו דרך תהליך של צמיחה וגדילה פנימית. בצעדים קטנים אנו מתקדמים שלב אחר שלב ומשיגים מטרה אחר מטרה. התהליך אותו אנו עוברים חשוב לא פחות מן התוצאות אליהם אנו מגיעים. בתהליך שכזה אנו לומדים להכיר ביכולות האמיתיות שלנו, ועד כמה הן גדולות יותר ומגוונות יותר ממה שחשבנו והאמנו על עצמנו בתחילה. חישבו על כל מה שאתם רוצים להשיג בחייכם – האם הגעתם לכך? האם אתם יודעים כיצד להגיע לשם? הנקודה בחייכם בה אתם נמצאים היום היא כתוצאה מהתנהגויות, תפיסות, דפוסי חשיבה והרגלים שפיתחתם עד היום. אם הנכם רוצים להגיע  למקום אחר בחייכם, עליכם ללכת בדרכים חדשות ולפעול בצורה חדשה. אפשר לשנות הרגלים ותפיסות, להסתכל על מציאות חיינו במשקפיים אחרים, לסגל דפוסי חשיבה חדשים ולהגשים את מטרותיכם בחיים. השאלה היא: האם אתם מוכנים לכך?

לא פעם, במיוחד בארגונים ובחברות גדולות, אנו נתקלים במשפטים ממוסגרים על הקירות המייצגים את החזון של החברה ואת הערכים שעל פיהם היא פועלת. בדרך כלל, החזון הזה הוא תוצר של שעות רבות של דיונים בדרגי הנהלה שונים המנסים לענות על השאלה – לאן הארגון הולך ומהן מטרותיו. במהלך חיי המקצועיים, יצא לי להשתתף ולהוביל דיונים רבים כאלו על החזון של הארגון אליו הייתי שייך. אחרי שהחזון גובש היינו עוברים להגדיר מטרות ויעדים לטווח קצר יותר שהיו נגזרים לתוכניות עבודה יום-יומיות. אני מניח שלפחות לחלקיכם התהליך הזה נשמע מוכר. שאלת מליון הדולר - האם יש לכם חזון אישי לחיים שלכם? לפני כשנתיים, קלטתי פתאום שבעוד שבעבודה אני משקיע זמן רב בהגדרת חזון, מטרות ויעדים, בחיי הפרטיים מעולם לא עשיתי זאת. אני לא מתכוון לתכנון כזה או אחר שכולנו עושים, בדרך כלל לטווח קצר יותר. אלא לחשיבה ממוקדת, לטווח רחוק שבסופה אהיה מסוגל לענות על השאלות – לאן אני רוצה להגיע בחיי האישיים? מהן מטרותי? אילו חיים אני רוצה שיהיו לי? בכל תחום בחיים – משפחה, זוגיות, קריירה, כספים, מגורים, תחביבים ועוד. האם הגדרתם פעם עבור חייכם לאן אתם רוצים להגיע? להתגלגל או לנווט? בספר "אליסה בארץ הפלאות" אליסה חיפשה דרכים לצאת מארץ הפלאות, והגיעה לצומת דרכים. "האם תואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת?" היא שאלה את החתול צ'שייר. "זה תלוי מאד לאן את רוצה ללכת," השיב החתול. אליסה ענתה שלא ממש אכפת לה לאן. בתגובה אמר לה החתול המחייך: "אז לא משנה לאן תלכי." כדי להגיע למטרה מסויימת צריך לדעת קודם כל לאן הולכים. הרי לא הייתם מעלים על דעתכם לצאת למסע כלשהו ללא שהגדרתם קודם מהו המקום אליו ברצונכם להגיע. מפליא הוא שכשמדובר בחיינו האישיים, לא תמיד אנו מגדירים לעצמנו מראש לאן אנו רוצים להגיע. מחקרים רבים שבדקו את מאפייניהם של האנשים המצליחים ביותר, העלו שלכולם היה חזון מאד ברור בתחום בו פעלו ולחייהם. אם אין לנו חזון כזה אנו הרבה פעמים מוצאים את עצמנו "מתגלגלים" בחיים ללא שכיוונו מראש לאן ברצוננו להגיע.   מהו חזון אישי? החזון האישי הוא תמונה ברורה ומפורטת ככל האפשר של העתיד שלכם, של חייכם כפי שהייתם רוצים לראותם. הוא מורכב מאותם הדברים שמרגשים אתכם, שאתם אוהבים ורוצים לעשות. החזון הוא המקום, המעמד והסיטואציה אליהם הגעתם בסוף התהליך. הוא צריך להיות מציאותי במידה, אך גם שאפתני במידה. הוא צריך להלהיב אתכם - משהו שהרעיון על מימושו מדליק אתכם וגורם לכם לפעול, שיגרום לכם לקום בבוקר. ככל שהחזון שלכם יהיה מפורט יותר, ברור ומוגדר בזמנים, בפרטים, בכמויות ובמקומות – כך הוא הופך להיות מוחשי יותר, אמיתי יותר ולכן גם בר השגה. החזון נותן לכם את הכיוון ומסייע לכם לקבל החלטות נבונות מאחר שתגיעו להחלטה תוך מחשבה על התוצאה הסופית. החזון מאפשר לכם לפעול מתוך יוזמה (להיות פרואקטיבי), מתוך ההבנה לאן אתם מתקדמים ומהו המקום אליו אתם רוצים להגיע. זה מאפשר לכם לחיות בעצמה מתוך כך שאתם יוזמים ומכוונים את חייכם ולא רק מגיבים למציאות כדי להמנע ממקומות שאליהם אינכם רוצים להגיע. לחיות את החזון מאותו רגע בו החלטנו מהו החזון עלינו להתנהג כאילו הוא מתרחש כבר עכשיו. אתם תופתעו לגלות לאחר זמן לא רב לאילו תוצאות ומקומות אתם מגיעים. אני נוהג לבדוק מדי שנה את עצמי ולהשוות את החזון למציאות. בכל פעם אני מופתע מחדש לגלות עד כמה הפער מצטמצם ועד כמה אני מגשים את החזון שהגדרתי לעצמי. החזון כמגדלור לחיים אם תרצו החזון הוא המגדלור על פיו אנו מנווטים את חיינו. לפעמים יהיו ארועים מסויימים שיסיטו אותנו מן המסלול ונצטרך לשנות כיוון בטווח הקצר, אבל מאחר והחזון הוא לטווח הארוך – תמיד יש לנו על מה להסתכל ולכוון את המסלול מחדש. אם נשנה את תפיסתנו ביחס לאירועים מסיטים כאלו, ונבין שארועים לא צפויים תמיד יקרו. נוכל גם להתייחס לאירועים כאלו כאתגר, כהזדמנות או כדרך נוספת להגשים את החזון שלנו בפועל. "ישנו חוק בפסיכולוגיה האומר שאם תבנה לעצמך תמונה בראשך של מה שאתה רוצה להיות, ותחזיק את התמונה הזו מספיק זמן, מהר מאד תהפוך להיות מה שחשבת עליו" – וויליאם ג'יימס, 1842-1910, פסיכולוג וסופר

כמה אנשים אתם מכירים שעוסקים במה שהם אוהבים? האם אתם עוסקים במה שאתם אוהבים? לעיתים קרובות מדי אנו מתפשרים על העיסוק שלנו. אנו עוסקים במה שאנו כבר לא אוהבים לעשות או נשארים בעבודה שאנו כבר לא אוהבים. כיצד ניתן אם כן, לבחור בעיסוק שאנו אוהבים, ובמה שמרגש אותנו לעשות? כיצד אנו בוחרים עיסוק? האם אנו באמת בוחרים את העיסוק שהינו הכי טוב בשבילנו? בבואם לבחור תחום עיסוק, עבודה או מקצוע, רוב רובם של האנשים מחליטים על תחום מסויים לאחר שבדרך כלל, הם אומרים לעצמם לגבי התפקיד: אני יכול לעשות את זה – יש לי את הכישורים לכך מרוויחים בזה כסף – אני יכול להתפרנס מזה לא אכפת לי לעשות את זה – זו לא עבודה שמתחת לכבודי לעשות כשאנו בוחרים תחום עיסוק או עבודה, ואלו הם סוג השיקולים שעומדים בפנינו, סביר הוא שלאחר זמן מסויים (חודש, שנה, או 5 שנים – תלוי בכל אחד ואחת מכם) נתחיל להרגיש תחושת מיצוי. תחושה זו תלך ותגבר ככל שנמשיך "למשוך" את הזמן במקום העבודה. לעיתים תחושת מיצוי זו תהפוך לתחושת "סבל" שכל יום שעובר יעצים אותה יותר ויותר. האם אנו חייבים "לסבול"? בעצם, הרי אף אחד לא מכריח אותנו להשאר במקום עבודה או לעסוק בעיסוק שאיננו אוהבים. ובכל זאת, רוב רובם של האנשים נרתעים או מפחדים מלעשות שינוי. דיברתי במאמר קודם על הפחד הזה – אותו פחד שמשתק אותנו מלעשות שינויים ולעבור לעסוק במה שאנחנו באמת רוצים ואוהבים לעשות. לעיתים קרובות מדי אנו שמים עלינו מגבלות והגבלים שכובלים אותנו, אך אנו משוכנעים כי זוהי הסביבה שמגבילה אותנו. "יותר מדי אנשים חיים את חייהם בכלא שהם עצמם בנו" – דר' מייקל בקויף   לאן זה מוביל? מעבר לשחיקה ולתחושת המיצוי שסביר להניח שנרגיש לאחר תקופת זמן, חשוב להבין שבמקומות בהם אנו מתפשרים בבחירות שלנו – אנו למעשה מנציחים בינוניות. כאשר אין לנו תשוקה אמיתית למה שאנו עוסקים בו – לא נפרוץ דרך.   אפשר גם אחרת = לעצור ולהקשיב ללב ישנם אנשים שעוסקים במה שהם אוהבים. שבכל יום קמים עם תחושת סיפוק ומיצוי ממה שהם עושים. מה מייחד אותם? מה הסוד שלהם שגרם להם לבחור בתחום עיסוק שכל-כך מהנה עבורם? דרך נוספת לבחור כיוון עיסוק בחיים הוא לענות על השאלות הבאות: מה אני אוהב לעשות – מהם הדברים שממלאים אותי סיפוק, שכשאני עושה אותם הם גורמים לי הרגשה טובה? מה אני יודע לעשות הכי טוב – מהם הכישורים, היכולות והתכונות המולדות שלי? מה תמיד אמרו עלי שאני טוב בו? כיצד אני משלב בין השניים? מהי העבודה או העיסוק שיכול לאפשר לי להשתכר מזה? אם נעצור להקשיב לליבנו, ונבחר עיסוק בו אנו משלבים את ה"תשוקות" שלנו עם היכולות המולדות שלנו – נגיע לגדולה. אלו הם המקומות בהם אנשים מגיעים למצויינות. להשאר באזור הנוחות למרות זאת אנשים רבים בוחרים להשאר באזור הנוחות שלהם. הרי קל יותר להתלונן על כך שאיני מסופק במקום העבודה מאשר לצאת ולעשות משהו כדי לשנות את המצב. כדי להגיע לגדולה, להגיע למצויינות, להגשים את מה שאתם רוצים – צריך לצאת מאזור הנוחות, לקום מן הכורסה, לקחת אחריות על החיים וליצור מציאות חדשה. האם זה באמת אפשרי?  בוודאי שכן. עובדה – הסתכלו סביבכם ואני מבטיח לכם כי תמצאו אנשים שעושים זאת. שעוסקים במה שהם אוהבים, וגם מצליחים להשתכר מזה. בינוניות או מצויינות - בסופו של דבר הכל בחירה שלכם.

לכל אחד מאיתנו ישנה איזו שהיא רשימה של משימות, חלומות או פרוייקטים שאנחנו רוצים לעשות. בדרך כלל אנו אומרים לעצמנו כי יום אחד אנחנו נעשה את זה: יום אחד אני אלמד לרקוד סלסה (נשבע לכם שזה יקרה!), יום אחד אני אסדר את המחסן, יום אחד אני אהיה עשיר, יום אחד... השלימו בעצמכם. מתי זה בדיוק "יום אחד"? אנחנו גם יודעים טוב מאד להגדיר מתי זה ה"יום אחד" הזה: כשיהיה לי יותר זמן. כשיהיה לי יותר כסף. אחרי שאסיים ללמוד. כשאעזוב את מקום העבודה שלי, כש... אותו "יום אחד" הופך להיות כלי הקיבול של כל החלומות שלנו שאנחנו לא מגשימים, הדברים שאנחנו רוצים לעשות אבל לא עושים ושל כל הפרויקטים שצריכים לקרות אבל לא קורים. מעין מחסן וירטואלי שרק הולך ורק מתמלא. וככל שהמחסן הזה של "יום אחד אני אעשה את..." הולך ומתמלא בפריטים שאנחנו לא מגשימים בחיינו, כך גם התסכול שלנו הולך וגדל. האמונה שלנו שאי פעם נגשים משהו מהרשימה הזו הולכת וקטנה. הבטחון העצמי שלנו בעצמנו הולך ויורד. האמת היא, שאותו "יום אחד" בדרך כלל לעולם לא מגיע. התנאים אף פעם לא מושלמים, תמיד יש עוד משהו אחד שמונע מאיתנו להתחיל. והנה התגלית – גם בשבוע הבא, בחודש הבא או בשנה הבאה, אף אחד לא מבטיח לנו שיהיו התנאים האופטימליים. למה זה קורה? בדרך כלל, כל משימה כזו שאנו שוקלים לקחת על עצמנו: אם זה פתיחת עסק, יזמות חדשה, כתיבת ספר, לימוד מקצוע חדש, גידול ילד או מה שזה לא יהיה, כל משימה כזו נראית לנו מאד גדולה ומאיימת. קל לנו יחסית לדמיין איך זה יהיה כשנגיע לשם, איך זה יראה. אבל כשאנחנו חושבים על הדרך ומה נדרש מאיתנו כדי להגיע לשם, זה נראה לנו מאד רחוק ומאיים. הכל נראה קשה מדי, אנחנו לא בטוחים היכן להתחיל. זה השלב שבו אנחנו מכניסים את המשימה הזו למחסן ה"יום אחד". אנחנו מקבלים רגליים קרות ועוזבים את העניין. הצעד הראשון כל מסע, כל פרויקט, כל מיזם מתחיל בצעד ראשון קטן. אי אפשר להתחיל בלי אותו צעד ראשון. לעיתים, זה יראה לנו כצעד הכי קשה והכי מפחיד כי מיד הוא מוביל אותנו לחשוב על כל הצעדים והדרך שצריכים לבוא אחריו. אבל הצעד הראשון הוא הכרחי. בלעדיו לעולם לא נתחיל לזוז. אני מציע לכם צורת הסתכלות שונה. במקום לראות את כל מה שמפחיד ואולי מאיים בצעד הראשון הזה, תחשבו על כך שהצעד הזה, וכל צעד שיבוא בעקבותיו, מקדם אתכם לעבר המטרה שלכם. לעבר החלום שאתם רוצים להגשים, המיזם שאתם רוצים להקים או הפרוייקט שאתם רוצים לסיים. זה יכול להיות השיחה או הפגישה שאתם דוחים הרבה זמן, לכתוב את הפרק הראשון בספר, לבנות את החלק הראשון של התוכנית העסקית שלכם או לשבת ולתכנן את הפרויקט שלכם. זה לא חייב להיות משהו גדול וגרנדיוזי. צעד אחד שכשתסיימו אותו יוביל לצעד הבא. אם נעשה את הצעד הראשון בדרך למטרה שלנו ולא נדחה זאת – כבר נהיה קרובים יותר למטרה ממה שהיינו לפני כן. הצעד הבא רובין שארמה אמר "נצחונות קטנים מובילים לנצחונות גדולים" וזה בעצם כל העניין - להמשיך בדרך, צעד אחר צעד, נצחון קטן לאחר נצחון קטן. כל צעד כזה מקרב אותנו עוד יותר. כל נצחון כזה מעצים אותנו וממלא את מפלס הבטחון העצמי שלנו. אל תביטו רחוק מידי אל העתיד, השארו ממוקדים ברגע הנוכחי ובצעד הנוכחי ככל שניתן. לאורך זמן, תופתעו לגלות כמה הצלחתם להשיג ולהגשים. "אחת התגליות המדהימות לאדם, אחת ההפתעות הגדולות ביותר, היא לגלות שעשית את מה שפחדת שאינך יכול לעשות" – הנרי פורד אז צאו לדרך, עשו את הצעד הראשון, השיגו את הנצחון הראשון והמשיכו הלאה. ואל תשכחו גם להנות מהנוף בדרך – גם הדרך למטרה חשובה לא פחות. דרך צלחה!