השגת יעדים

שלום חברים, לפני כשבועיים, התקיימה ההשקה של הספר החדש שלי "להתעורר". הכל היה מוכן... הספרים החדשים, הכיבוד, הצוות היה במקום... ואז החלו האורחים להופיע. אחת האורחות נגשה אלי מזועזעת, והראתה לי תמונה שצילמה כמה דקות קודם לכן, בכניסה לבניין. היא סיפרה לי שבכניסה לבניין ישב קבצן שביקש ממנה כסף לארוחה הבאה שלו... הנה התמונה שהיא הראתה לי: האמת שקצת התבאסתי שזה מה שקיבל את פני האורחים שהגיעו להשקה של הספר, אבל הייתי עסוק בלקבל את פני הבאים, ובעיקר עדיין לא ידעתי מה עוד מצפה לי... שאר המוזמנים והאורחים הגיעו, ולאחר קצת כיבודים, דיבורים וחיבוקים התכנסנו באולם. התחלתי לשאת כמה דברים, האמת שמאד התרגשתי... ולפתע הוא פרץ לחדר ונכנס... הקבצן... הוא נכנס, התחיל להפריע, להסתובב בין האנשים ולבקש כסף. הקהל היה בשוק. פדיחה איומה... גם ההורים שלי היו שם... אנשים לא ידעו מה לעשות עם עצמם. וגם אני לא... הוא התחיל לדבר על עצמו, ואיך הוא הגיע למצב הזה, וביקש כסף, עבר עם כוס פלסטיק ולא עזב את האנשים עד אשר הוציאו משהו מהכיס ושמו בכוס... הסתכלתי עליו... הסתכלתי שוב... ולא חשתי כלפיו רחמים, ואפילו לא כעס. האמת שחשתי כלפיו גאווה גדולה. הייתי מאד גאה לראות אותו עומד שם. הייתי מאד גאה, כי ידעתי שבשבילו, הוא כרגע בשיא ההגשמה שלו. ידעתי שהוא עושה את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, ושהוא חלם כל חייו לעשות. שלא תבינו אותי לא נכון, הוא לא חלם כל חייו להיות קבצן. הוא חלם להיות שחקן. כן, הקבצן הזה, הוא לא אחר מאשר השחקן יובל שוורצמן. את יובל זכיתי להכיר לפני מספר שנים, וגם ללוות אותו בדרכו העסקית. הסיפור של יובל מופיע בהרחבה בספר החדש שלי "להתעורר". כמה ימים לפני ההשקה של הספר, יובל הציע להפתיע אותי בהשקה, ו... זרמתי איתו :) אז הכל בסדר, וגם ההורים שלי נרגעו... :) והנה הקטע מתוך הספר "להתעורר" עם הסיפור של יובל: יובל שוורצמן מספר: "בצבא שירתתי ביחידת 8200, יחידת המחשוב של חיל המודיעין, כך שהמעבר לעבודה בהיי-טק לאחר השחרור היה טבעי בעבורי, ולכאורה מתבקש. עוד בזמן לימודי בתיכון התעוררה בי התשוקה ללמוד משחק ולשחק. אבל המסר שקיבלתי מהוריי, שניהם מוסיקאים, היה 'שלא תעז לעסוק במה שקשור לאמנות, כי אי אפשר להתפרנס מזה'. התחלתי לעבוד בחברת היי-טק בהרצליה פיתוח, ולאחר חודשיים כבר היה לי ברור לגמרי שזה לא בשבילי. נשארתי שם בגלל הכסף. התאטרון מאוד משך אותי. זה ממש הדיר שינה מעיניי. התחלתי לחפש אפשרויות נוספות להרוויח כסף. התחלתי לקחת קורסים על נדל"ן ושוק ההון. לנדל"ן יותר התחברתי, ובעיקר התחברתי למרצה. למעשה הוא עשה את מה שאני רציתי לעשות. פניתי אליו וביקשתי להתלוות אליו, כדי לראות בפועל כיצד הוא עושה את זה. אמרתי לו שאעזור לו בכל מה שהוא צריך, ושהוא לא יצטרך לשלם לי על כך דבר. הוא הסכים, והתחלתי ללוות אותו בעשייה היומיומית שלו. התלוויתי אליו לסיורי שטח בערים כשהוא היה מחפש נכסים מעניינים, עבדתי בשיפוץ נכסים שהוא רכש (ללא תמורה), הייתי מוכן לעשות הכול רק כדי להיות לידו וללמוד ממנו. למדתי איך לחפש נכסים, כיצד לשפץ ולהשביח אותם, איך לעמוד מול הבנק ולקבל הלוואה ומימון. חודשיים לאחר שהתחלתי להתלוות אליו כבר רכשתי את הנכס הראשון שלי. הבנתי שאני צריך להכיר יותר לעומק את תחום השיפוץ והשבחת הדירות, ולכן התפטרתי מההי-טק, והתחלתי לעבוד כעובד זמני אצל כל מיני שיפוצניקים ואינסטלטורים. השכר שלי כמובן ירד מ-100 ₪ לשעה, לשכר של 18 ₪ לשעה. מפני שהייתי כל כך גרוע בזה, היו מוכנים לשלם לי רק 12 ₪ לשעה. אבל הייתי מאושר. הייתי חוזר הביתה לאחר יום עבודה בשיפוצים ב-15:00, והרגשתי שקיבלתי את החיים שלי חזרה. לאחר כחודש נוסף רכשתי דירה נוספת. למעשה השתמשתי בחסכונות שהיו לי ובהלוואות שלקחתי מהבנק. המטרה שלי הייתה להגדיל את ההון העצמי שלי דרך קניית נכסים, השבחה ומכירה שלהם, ובמקביל ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי לארבעה בתי הספר למשחק המובילים בארץ. כולם דחו את בקשותיי להתקבל ללימודים אצלם. במשך שנה שלמה עסקתי רק בנדל"ן. התקיימתי בעיקר מהחסכונות שלי, אבל בניתי את היכולות והניסיון שלי בנדל"ן. נרשמתי גם למכינה של בית ספר למשחק. שוב נרשמתי לבחינות בבתי הספר למשחק. ופעם נוספת נכשלתי בכל הבחינות. הבנתי שמשהו בגישה שלי עוצר אותי ומפריע לי. זו הייתה תקופה של התפתחות אישית מדהימה. הגשתי בקשה נוספת לבית הספר למשחק של ניסן נתיב, והפעם התקבלתי. במקביל המשכתי לרכוש עוד נכסי נדל"ן. כל נכס שרכשתי יצר לי הכנסה חודשית נוספת מההשכרה שלו. המטרה שלי הייתה להגיע להכנסה כמו שהייתה לי כשעבדתי בהיי-טק – 10,000 ₪ נטו בחודש. בתחילת דרכי, בני המשפחה שלי והחברים שלי התנגדו מאוד לפעולות שלי. הם טרחו לספר לי כל הזמן סיפורי אימה על אנשים שהפסידו כספים ונכשלו. היה להם גם מאוד מוזר לשמוע שאני נעזר במנטור. הם לא הבינו את זה. אבל אני יודע שזה היה מפתח משמעותי להצלחה שלי. הבנתי עד כמה המנטור שנעזרתי בו קידם אותי. חברתי לאדם נוסף ששימש כמנטור בעבורי, וביחד נסענו לארה"ב והתחלנו לרכוש נכסים להשקעה גם שם. במשך שלוש שנים למדתי משחק, והשקעתי בנדל"ן. לאחר שלוש שנים של לימודים, היו לי די נכסים שייצרו לי את ההכנסה הפסיבית שרציתי – כמו שהרווחתי בהיי-טק לפני שעזבתי. המשכתי לרכוש עוד נכסים. והפעם, בני המשפחה שלי שראו שאני מצליח, החלו להתעניין ברצינות במה שאני עושה, והתחלתי לרכוש נכסים גם בעבורם. אחי הקטן הוא בן 23 ומשרת בקבע. ברשותו כבר שני נכסים שמעניקים לו הכנסה בגובה המשכורת הצבאית שלו. ההורים שלי לוחצים גם עליו שילך ללמוד הנדסה ולעבוד בהיי-טק, אבל הוא ממש לא מבין לשם מה הוא צריך לעשות את זה. היום אני מרגיש מבורך. אני קוטף את הפירות של ההשקעה העצומה שלי. לאנשים מהצד זה יכול להיראות כמו סיפור "סינדרלה", אבל זה ממש לא כך. אין כאן נסים. זה לא סיפור מהאגדות. יש כאן סיפור על עבודה קשה, על התמודדות עם קשיים ואתגרים, והתמדה. אני לא רואה את עצמי כאדם יוצא דופן. כל חיי הייתי די ממוצע. אבל אני טוב בלעבוד קשה, בלהתמיד, ובלא לתת למציאות להכניע אותי. נכשלתי שמונה פעמים עד שהצלחתי להתקבל לבית ספר למשחק, והיום אני משחק בתאטרונים המובילים בארץ. הגישה שהחזקתי בה הייתה תמיד חיובית. תמיד רציתי לקום בבוקר ולהרגיש שאני עושה משהו בעל ערך ובעל משמעות. היום אני מקיים את השליחות שלי ומביא את הברכה שלי לעולם דרך המשחק, וכמלווה אנשים אחרים בהשקעות הנדל"ן שלהם. אני עוזר להם לעשות בדיוק את מה שעשיתי לעצמי. מה שמאוד עזר לי בתהליך היה שהקפתי את עצמי תמיד במסרים מעצימים וחיוביים, הרצאות מעשירות, הצהרות חיוביות, ונעזרתי במנטורים לכל אורך הדרך. כל שקל ששילמתי למנטור החזיר את עצמו פי כמה וכמה – לפחות פי 10 אם לא יותר. אז כעת אתם יכולים להבין מדוע אני גאה ביובל? הספר החדש "להתעורר" כבר הגיע לחנויות בכל הארץ ואתם יכולים למצוא אותו שם.  ולמי שירכוש את הספר אני מעניק גם מתנה מיוחדת - תוכלו לקרוא על כך כאן באתר החדש של הספר "להתעורר". מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

שלום חברים, לפני מספר ימים בפגישה עם לקוח, דיברנו על כך שישנם בעלי עסקים שיש להם קושי למכור את המוצר או השרות שלהם. תוך כדי השיחה, הוא שאל אותי את השאלה – "מי הם החיילים הטובים ביותר?" שאלתי אותו – מי? והוא השלים – "החיילים הטובים ביותר הם אלו שאינם מפחדים למות!". הכוונה שלו היתה, שאותם חיילים שנלחמים בלי לפחד למות, יפעלו ממקום בטוח יותר, ועם מוטיבציה גבוהה יותר. זה הזכיר לי קטע שקראתי לפני שנים בספרו של נפוליון היל "חשוב והתעשר" שבו הוא מספר על לוחם גדול שעומד בפני קרב, והוא צריך לקבל החלטה שתבטיח את הצלחתו בקרב. הוא עמד לשלוח את לוחמיו להתמודד מול צבא רב עוצמה עם כמות גדולה יותר של לוחמים. הוא העלה את לוחמיו לספינות, הפליג לארץ האוייב, פקד עליהם לרדת מהספינות ואז נתן את הפקודה לשרוף אותן מול עיניהם. ואמר להם: "אתם רואים את הספינות שעולות באש. משמעות הדבר היא שאיננו יכולים לעזוב את החופים חיים אלא אם כן ננצח. אין לנו ברירה כעת – ננצח או נאבד". הם ניצחו. המסר שלי הוא לא שצריך להיהרג למען המטרות שלנו, אבל שבהחלט נכון להאמין בהן ברמה כזו. בעלי עסקים שמתקשים למכור את המוצר או השרות שלהם, למעשה מפגינים את ההססנות שלהם שנוגעת למוצר או לשרות שלהם. הם, בתוך עצמם פנימה, לא לגמרי סגורים עד הסוף שזה המוצר הכי טוב, הכי מתאים והכי נכון לאותו הלקוח. וגם אם הם מספרים לעצמם שזה כך, המציאות מראה שזה לא כך. כי אם זה היה נכון, הם היו מוכרים ללא פחד וללא היסוס. האם יצא לכם לקנות פעם ממישהו שדיבר על המוצר והשרות שלו בכזו אנרגיה, ומתוך שכנוע עמוק וידיעה פנימית? אני בטוח שכן. ואם תזכרו בכך, אני בטוח שהרגשתם את האמונה שלו במוצר שהוא מוכר ובאיך שהוא מציג אותו. וכנראה שזה גם מה שגרם ועזר לכם להחליט לרכוש ממנו. ומצד שני, האם קניתם מאדם שדיבר בחוסר בטחון או בהיסוס על המוצר שלו? אני בטוח שלא. וזה לא בהכרח קשור בכלל למוצר או לשרות. זה קשור לידיעה העמוקה מבפנים של האדם, שהוא יודע ועומד מאחורי מה שהוא מוכר. בשנה האחרונה, לאחר שדייקתי והבנתי מה השליחות שלי בעולם, התחלתי לעבוד עם עסקים ובעיקר בעלי עסקים מאד מיוחדים. אלו הם בעלי עסקים שפועלים מתוך שליחות אמיתית. הם יודעים מה הסיבה שבגללה הם בעולם הזה, והם גם יודעים כיצד העסק שלהם מביא את השליחות שלהם לידי מימוש. הם מפתחים ומקדמים עסקים מבוססי שליחות. נוצרה לנו קהילה מדהימה, יוצאת דופן של בעלי עסקים כאלו, שהולכת גדלה ומתפתחת. קהילה של אנשים שתומכת אחד בשני, עוזרת, מקדמת, ומביאה ערך עצום לעולם. אנשים שעושים עבודת עומק אמיתית לזהות ולדייק את השליחות שלהם בעולם. ואחר כך גם קל להם להציע את המוצרים והשרותים שלהם לאחרים. הם מדברים על העסק שלהם ועל המוצרים שלהם מתוך ידיעה פנימית עמוקה. הם החיילים הטובים ביותר – כאלו שלא מפחדים למות. הם יודעים את הערך האמיתי שלהם, ושל מה שהם מציעים לאחרים. והם מציגים זאת לאחרים בלי היסוס, ומוכרים בלי פחד ובלי היסוס. הם לא זקוקים ל"טריקים ושטיקים" שיווקיים. הם לא זקוקים לבונוסים, הטבות, אחריות ומוגבלות. הם פשוט מדברים מהלב, ונוגעים בלב של הלקוח. שיווק מבוסס יעוד במיטבו. והתוצאות בהתאם. אני מזמין אתכם להצטרף אלינו, בואו לחוות במה מדובר בסדנת "התגלית" הקרובה. נפגש? שלכם ערן.

הי, בשנת 2002, הייתי בן 30. הייתי בטוח שהיה לי את זה. שהיה לי הכל. שהבנתי, שפיצחתי, שאני יודע. שאני יודע הכל. עבדתי אז באינטל. בתפקיד ניהולי משמעותי, היו לי עובדים שניהלתי בכל העולם, משכורת מצוינת, רכב, טלפון, מחשב נייד, בונוסים, אופציות, נסיעות לחו"ל... בקיצור, הכל נראה היה מצויין. זה היה נראה מצויין גם עבור כל מי שהסתכל על כך מבחוץ. לכאורה, טיפסתי בהצלחה על סולם ההצלחה. והאמת, שזה היה כך בדיוק. התקדמתי מאד מהר בחברה, עשיתי תפקידים מעניינים... קיבלתי המון אישורים מהסביבה שלי שאני טוב במה שאני עושה... הרווחתי מצויין. והכל היה טוב. במשך כשנתיים נוספות, המשכתי לטפס בהצלחה על סולם ההצלחה. עוד שלב, ועוד שלב... התקדמתי בתפקידים, ניהלתי אז כבר פעילות בינלאומית של אינטל. עוד משכורות, עוד אופציות ועוד בונוסים. ושוב – הכל היה נראה מצויין. אבל אז בפנים, משהו כבר לא הסתדר. משהו כבר לא הרגיש לי נכון. ובהתחלה לא הבנתי את זה, ולא הבנתי איך לפרש את זה. הרי אני נמצא על סולם ההצלחה, וממשיך לטפס, ולטפס ולטפס... אז מה לא בסדר? לקח לי קצת זמן עד שהבנתי מה היה לא בסדר, ולמה זה כבר לא הרגיש לי נכון. כי למרות שהמשכתי לטפס ולטפס ולטפס על סולם ההצלחה, גיליתי שהסולם בעצם נשען על הקיר הלא נכון! וכמה שלא אמשיך לטפס על הסולם הזה, כאשר הוא על הקיר הלא נכון, הרי שאני אמשיך להתקדם רק לא בכיוון שנכון עבורי! והתופעה הזו קורית להרבה מאד אנשים. וזה מפחיד. כי אתה כבר נמצא על סולם ההצלחה. אבל אתה גם מבין שהסולם הזה, נשען על קיר שהוא לא הקיר הנכון עבורך, וכמה שלא תתקדם בטיפוס – לא תגיע למקום הנכון עבורך. זה לא פשוט לרדת מסולם אחד ולעבור לסולם אחר. או לקחת את הסולם שלך ולחפש קיר אחר להשעין אותו עליו. לא הרבה אנשים מוכנים לעבור את התהליך הזה. כי יש לכך מחירים. אבל יש מחירים נוספים ומשמעויות נוספות בלהישאר על אותו סולם, ולהמשיך לטפס כשאתה יודע שאתה לא נמצא על הקיר הנכון. אני בחרתי לרדת מהסולם הזה, כשגיליתי שהוא לא על הקיר הנכון עבורי. למעשה לקחתי את הסולם שלי, וחיפשתי לי קיר אחר להשעין אותו עליו. קיר שמתאים לחלומות, למטרות ולשליחות שלי בעולם. התהליך הזה קורה לנו כבני אדם. שאנו מתחילים לטפס על קיר אחד, ומתקדמים בטיפוס, אבל בשלב כלשהו, לאורך הדרך, אנו מגלים שהוא פשוט נשען על קיר שלא מתאים לנו יותר. ומה אתם הייתם בוחרים לעשות במקרה כזה? להשאר עם הסולם והקיר המוכר, למרות שאתם כבר מבינים שזה לא הקיר שלכם? או לקחת את הסולם שלכם ולחפש לעצמכם קיר מתאים עבורכם? אשמח לתגובות וההערות שלכם כאן! ערן. נ.ב. – אם אתם מרגישים שגם הסולם שלכם נשען על הקיר הלא נכון... או שאתם כבר מחפשים את הקיר המתאים עבורכם, ואתם עדיין לא מרגישים שאתם מדוייקים מספיק לגבי מה השליחות והיעוד שלכם בעולם, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה. תוכלו לקרוא על כך את כל הפרטים כאן