הספר "להתעורר"

הי! לפני כמה ימים פרסמתי כאן בבלוג ובפייסבוק פוסט שדיבר על הפיטורים בטבע, ושם טענתי שכל אדם שהוא שכיר חייב לקחת להתעורר ולקחת אחריות על מצבו. להפסיק לתלות את עתידו הכלכלי במעסיק שלו, בממשלה או בהסתדרות, ולפתח לעצמו מקורות הכנסה נוספים, להקים עסק במקביל להיותו שכיר ולהתפתח. קיבלתי עשרות תגובות, מרביתן תמכו בדברים שלי, והיו גם כאלו שלא. בין התגובות שקיבלתי היה אחד שכתב לי ש"הפוסט שלך מסוכן! יש הרבה אנשים שלא יכולים להיות עצמאיים ועלולים לחשוב שכן, ולכן להביא הרס על עצמם בהשראה מטעה". והיו גם תגובות נוספות. בהתחלה הגבתי לכל אחד מהם באריכות, אבל אז הבנתי שאולי עדיף להגיב במקום אחד מרוכז על כל התגובות מהסוג הזה ולתת להן מענה. ראשית, כל תגובה כזו היא נורמלית והגיונית, הרי מי שתפיסת עולמו היא שהעבודה היא המקור לבטחון שלו, כל אמונה אחרת שיציגו לו תגרום לו לזוז מאזור הנוחות שלו, ולקבל על עצמו אמונות חדשות. בלי קשר למהי האמונה החדשה, התהליך עצמו של החלפת אמונות גורר אצלנו פחד שמקורו באגו שלנו שרוצה להגן עלינו משינויים, ולכן יעורר בנו מערכות הגנה כמו פחד, ספק, סקפטיות, זלזול, הקטנה וכדומה. אני "מזהיר מראש" – התשובות שלי כאן עלולות לא למצוא חן בעיני חלק מהאנשים. ובטח יהיו כאלו שיאמרו שאני "קיצוני" בתגובה שלי. אולי... אבל אנו נמצאים בתקופה שנדרשים מעשים קיצוניים כדי שאנשים יתעוררו על החיים שלהם. אף אחד לא חייב לקבל את התשובות שלי ואת הדעות שלי. אבל אני מזמין אתכם קצת לפתוח את הראש ולשחרר את המחשבה, ובמקום לנסות להוכיח לי שאתם צודקים ואני טועה, תנסו אולי לראות אם יש כאן משהו שיכול לשנות משהו בחיים שלכם. להמשיך ולדבוק באמונות שלכם אתם תמיד יכולים, רק תבחנו האם הן הביאו אתכם למקום שאתם מרוצים ממנו בחייכם. אם לא, אולי כדאי לבחון אמונות חדשות? איך אמר איינשטיין: "להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה זה חוסר שפיות". וכעת אתייחס במרוכז לכמה מהטענות העיקריות שעולות מהתגובות שקיבלתי. האם כולם חייבים להיות עצמאיים? / לא לכולם מתאים עסק עצמאי לא. לא כולם חייבים להקים עסק עצמאי, ובספרי "להתעורר" ובכל מקום אחר אני אומר זאת באופן מפורש. אבל כן – כולם לדעתי חייבים להיות עצמאיים בחשיבה שלהם. ועצמאיים ביזמות שלהם, ועצמאיים בתפיסת האחריות ותפיסת העולם שלהם. כולם חייבים להיות עצמאיים בפיתוח מקורות ההכנסה שלהם, ולהפסיק להיות תלויים רק במעביד ומעסיק אחד, שזה מסוכן. מאד מסוכן. זה נכון שלא לכולם מתאים עסק עצמאי. אם הייתם מדברים איתי לפני 12 שנים הייתם שומעים שאני אומר זאת על עצמי. למי שהוא שכיר, המחשבה על הקמת עסק יכולה להיות מפחידה עד כדי שיתוק. הדבר האחרון שאני מציע לאנשים הוא לעזוב מחר בבוקר את מקום העבודה שלהם. להיפך, אני מעודד אנשים להחזיק במקום העבודה שלהם, ובמקביל להתחיל לפתח את עצמם  ולפתח לעצמם מקורות הכנסה נוספים. הדבר החשוב בעיני הוא לצאת מהקיבעון המחשבתי של עבודה=בטחון כלכלי, ושהפנסיה שלנו תספק את הצרכים שלי בעתיד. שניהם כבר לא מתקיימים יותר בעולמנו, ומי שמתעקש להחזיק באמונות הללו הוא סוג של "בת יענה" שטומן את ראשו בחול כדי לא לראות שהעולם סביבנו השתנה. לצאת מהקיבעון המחשבתי משמעו, לקבל עליכם את האחריות לעתידכם, להתחיל ללמוד ולחפש הזדמנויות חדשות ליצירת הכנסות נוספות. וכאלו בתקופתנו לא חסרות: השקעות בנדל"ן, שוק ההון ואחרות קניין רוחני שלכם (כתיבה, צילום, מוסיקה, איור וכו') להכנס לעולם הפרילנסרים שכובש בסערה את העולם (כבר לפני כשנה וחצי 35% מהמועסקים בארה"ב היו פרילנסרים ולא עובדים שכירים), לשם העולם הולך היום שותפות במיזמים, הקמת עסקים (גם באופן חלקי במקביל להיותך שכיר) יש עולם שלם של עסקים מבוססי אינטרנט – מסחר באמזון, איביי, תוכניות שותפים ואחרות כן, אני אקדים את התגובה הבאה שתאמר –" כן אבל מה עושה מי שלא יודע איך לעשות את הדברים הללו???" מי שלא יודע, שילך ללמוד. שידליק את המחשב ויתחיל לחפש בגוגל.. שיחפש אנשים שעושים את הדברים הללו בהצלחה ויתחיל לעשות בעצמו. צעד קטן בכל פעם. מי שמחפש נוסחאות קסמים, גלולות קסם להכנסות שיתווספו לו באופן מיידי, אני מצטער אבל אני לא הכתובת לכך. אגב, הייתי נזהר ושומר מרחק מכל מי שמציע לכם דרך להגדיל הכנסות באופן מיידי. זה דורש עבודה ומאמץ? – כן. זה דורש השקעה? – כן. בהתחלה כדי ללמוד היא קטנה. זה דורש ידע חדש? – בהחלט כן! זה דורש לקחת אחריות על חייך – בדיוק! זה העניין! זה פחות נוח מלשבת בבית ולקטר על גורלך – כן, ללא ספק. זה יכול להציל את החיים שלך? בוודאות! תגובת המשך לתגובה הזו, היא אלו שכתבו שיש הרבה עסקים שנסגרים. אחד המגיבים ציטט סטטיסטיקה שאומרת שב-2016 נסגרו כ40,000 עסקים. הוא כמובן לא טרח להראות את הסטטיסטיקה המלאה, אז הנה היא לפניכם: בשנת 2016, נפתחו כ-55,300 עסקים - עלייה של כ-4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. באותה שנה נסגרו כ-43,500 עסקים, זו עלייה של 2.35% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כך שתוספת העסקים למשק בשנה זו עמדה על 11,800 עסקים - כ-2% מסך העסקים הפעילים במשק. זו סטטיסטיקה עקבית בשנים האחרונות של גידול עקבי של כ-10,000 ויותר עסקים חדשים שמצטרפים למשק מדי שנה. אני בטח לא אומר שאין סיכונים בעסקים, או שזה בהכרח קל. זה לא. שוב, אין גלולות קסם. ומי שמחפש כאלו שיתעורר ויתבגר. אבל, השליטה היא בידיים שלך. אתה אחראי לגורלך ולא נתון לחסדיהם של אחרים או של הסתדרות עובדים שיותר מזיקה מאשר מועילה ומקדמת את האינטרסים של הפעילים שלה. ומה עם אלו שהם מחוסרי השכלה ונסיון? נכון, אין פתרון אחד שמתאים לכולם. תפסיקו לחפש גלולות קסם שמתאימות לכולם. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא יכול. כדי להתקדם. יש הרבה מאד אנשים ללא השכלה שהקימו עסקים ומיזמים מאד מוצלחים. אין לכך שום קשר להשכלה. אין לך נסיון – צא להשיג אותו חסר לך ידע – צא להשיג אותו אין לך מספיק קשרים – צא ליצור אותם יש לך עוד תרוצים? – זרוק אותם לפח. ותתחיל לעשות משהו עבור עצמך. צריך השקעה גדולה לפתוח עסק! ואת זה אתה אומר בתור? בתור מישהו שהקים עסק מימיו? או בתור מישהו שמסתכל על הצד ומפחד לפתוח עסקים. לא אמרתי לאף אחד שהוא צריך עכשיו להקים מסעדה ולהשקיע בכך 2 מליון ₪ (למישהו ללא נסיון עסקי זו תהיה התאבדות כלכלית). יש מספקי דברים אחרים שאפשר לעשות עם השקעה כספית מינימלית ולצאת לדרך ולהמשיך להשקיע ככל שהעסק מתפתח. הקמתי עד היום מספיק עסקים, וכמעט באף אחד מהם לא נדרשתי להשקעה של יותר מכמה אלפי שקלים בודדים (למען הסר ספק, אני מדבר על פחות מ-10,000 ₪). תן לי דוגמה לעסק שמרוויח כסף מייידית! כך כתבה לי אחת המגיבות. מצטער, אני לא מחלק גלולות קסם. הרצון הטבעי של אנשים לקבל דבר תמורת שום דבר קיים כל הזמן. כרצון. אבל לא כמודל כלכלי שעובד. אין ניסים ונפלאות, אין תעודות ביטוח. בדיוק כמו שבלהיות שכיר אין שום בטחון (מי שעוד לא הבין את זה, שיסתכל על טבע היציבה ומה שקרה לה). כל עסק דורש זמן עד שמגיעות ההכנסות. יש כאלו שיקח להם כמה ימים, יש כאלו שיקח להם כמה שבועות. אגב גם שכיר מקבל את השכר שלו לאחר חודש... הנקודה היא פשוטה – צריך פשוט להתחיל. לא לחכות שהדברים יקרו לך מעצמם. הם לא. וכמה דוגמאות בכל זאת: אנשים שעוסקים במתן שרותים – יעוץ, כתיבה, עיצוב, ליווי, טיפול, לימוד וכו' – יכולים בתוך ימים ספורים ליצור הכנסות נוספות השקעה בנדל"ן – תוך חודשיים/שלושה יכולה כבר לקבל דמי שכירות השקעות אחרות – שוק ההון, יזמות, ואפילו שווה לבחון מה קורה עם המטבעות הוירטואליים (ביטקויין ודומיהם). * לא ממליץ לאף אחד להכנס לעולם ההשקעות בלי ידע. אין לכם ידע בתחום ואתם בכל זאת רוצים להשקיע – לכו ללמוד את התחום! ומילה אחרונה לסיום: כל אלו שכתבו תגובות, שהעירו וביקרו את הרעיונות שלי, לא כתבו המלצה חלופית אחת משלהם. מה אתם מציעים? מה הפתרון שלכם? להמשיך ולסמוך על המזל? להמשיך לסמוך על המעסיק שלכם? לחכות שהממשלה או ההסתדרות יצילו את המצב (הם לא!)? להמשיך לקטר ולהיות "מסכן"? אפשר כמובן לעשות את כל הדברים הללו. רק שאף אחד מהם לא ישפר את המצב במאומה. ואפשר להתעורר! בספר שלי "להתעורר" אני מתאר במדוייק את התהליך שאנשים צריכים לעבור, ומשלב בו הרבה דוגמאות של לקוחות שזכיתי ללוות במשך השנים בשילוב של פעולות מעשיות שאפשר לעשות. אתם יכולים לקבל כאן את הפרק הראשון בחינם!

לפני קצת יותר מ-11 שנים, כשהודעתי לסביבה שלי למשפחה ולחברים שאני עומד להשאיר את הקריירה שבניתי באינטל במשך 9 שנים מאחורי, ולצאת לדרך חדשה כעצמאי ובעל עסק, מרביתה התנגדה לשינוי. הם אמרו לי שאני עושה מעשה מאד מסוכן, ולא אחראי. הגדיל לעשות אחד החברים שלי שלקח אותי הצידה באחד המפגשים וביקש לשוחח איתי: החבר: אתה מאד חשוב לי, ואני מרגיש חובה לדבר איתך על כך. אני: ? החבר: אתה עושה מעשה מאד מסוכן ולא אחראי. יש לך משפחה. יש לך בית, משכנתא ומחוייבות, אתה לא יכול להסתכן ככה. אני: אני מבין. אני: תקשיב, אתה מאד חשוב לי ואני מרגיש חובה לומר לך משהו חשוב. החבר: ? אני: אתה עושה משהו מאד מסוכן ולא אחראי. יש לך משפחה. יש לך בית, משכנתא ומחוייבות, אתה לא יכול להסתכן ככה. החבר: ???? אני: אתה יודע, בעוד 30 יום מהיום שנינו יכולים למצוא את עצמנו מחוץ למקום העבודה שלנו. אבל יש הבדל אחד מאד מהותי ביננו. החבר: ?????? אני: ההבדל ביננו, שאני התכוננתי לכך במשך כל השנה האחרונה. אתה לא. החבר: ?????????? אני: בעוד 30 יום מהיום, אתה יכול למצוא את עצמך מחוץ למקום העבודה שלך. תקבל פיצויים, אולי עוד כמה משכורות להתאושש.. אבל מה אחר כך? אותו חבר לא ממש הבין למה אני מתכוון. הוא הסתכל עלי כמו על סוג של חייזר שנפל מכוכב אחר, הרי העבודה שלו היא הדבר הכי בטוח שיש לו.... השיחה שלנו הסתיימה בלי שממש הצלחנו לשכנע אחד את השני בצדקתו. הוא בעיקר ניסה להכיל אותי, טפח לי על הכתף במין סוג של "ברכת הדרך" שמהולה באנרגיה של "מקווה שאתה יודע מה שאתה עושה". השיחה שלנו מתמצתת בעיני את כל המהות של מה שאנו רואים שקורה כעת בעולם סביבנו. העולם משתנה. עולם התעסוקה כבר מזמן השתנה. מי שעדיין מאמין למשוואה שפעם היתה קיימת ש"עבודה = בטחון כלכלי", אז כדאי שיתעורר ומהר! מקום העבודה כבר מזמן לא מעניק לנו בטחון כלכלי יותר. המעסיקים ובעלי העסקים והחברות רוצים, ובצדק מבחינתם, למקסם את הרווחים שלהם, לייעל את הפעילות שלהם, ועם כל ההתקדמות הטכנולוגית היום, צריך פחות ופחות עובדים לעשות את מה שנדרש. זה עצוב. זה אולי לא פייר. במקרה של טבע, זה יכול להיות גם מקומם. אבל זו המציאות. כל המאבק שמנסים עכשיו לעשות ארגוני העובדים וההסתדרות למען מפוטרי טבע העתידיים נדון לכשלון. אז אולי ישפרו במקצת את התנאים של המפוטרים, אבל זה לא יהיה משהו שישנה את תמונת המציאות. אלו הם גופים שמנסים בכל מאודם להתאים את העולם ואת המציאות לתפיסת עולמם הישנה. אבל העולם לא נמצא שם יותר. הדימוי הכי מוצלח לכך שעולה לי בראש זה כמו שרגע לפני המבול, עומד מישהו ומנסה למכור לאנשים סביבו מטריות. כי הוא חושב שמדובר ב"עוד מטר גשם טיפוסי". המטריות לא עזרו לאנשים במבול. רק מי שראה את הנולד, והכין את עצמו למבול, ובנה לעצמו תיבה חזקה – ניצל מהמבול. אבל לא רק ניצל מהמבול, אלא לאחריו הצליח לבסס לעצמו עתיד חדש שממנו צמח העולם החדש. כשמדובר בעולם התעסוקה, אנחנו נמצאים בעיצומו של מבול. זה לא עוד גשם טורדני. היה טוב אם ההסתדרות, במקום לנסות להילחם את המלחמות של אתמול, היתה תומכת בעובדים באופן שיעזור להם לפתח את תפיסת האחריות האישית שלהם, את כישורי היזמות שלהם, מעניקה להם כלים והשכלה פיננסית, חושפת אותם להזדמנויות חדשות ליזמות, ליצירת הכנסות נוספות ולהקמת עסקים. אבל לצערי, אני לא רואה סיכוי שזה יקרה מצד ההסתדרות, הממשלה, המעסיקים או כל גוף אחר. והאמת, שלתפיסתי זה גם לא התפקיד ו/או האחריות של ההסתדרות לעשות זאת. וגם לא של הממשלה. זו האחריות של העובדים. של כל אחד ואחת מהעובדים. זו האחריות של כולנו. כל אחד שעובד היום כשכיר, כדאי שיתעורר ויקח אחריות על עצמו ועל חייו. על עתידו הכלכלי ועל עתיד משפחתו. להמשיך להסתמך על המעסיק ועל מקום העבודה שלך שישמור עליך ויעניק לך בטחון כלכלי, זה כמו לשבת ולצפות בתזמורת המנגנת על סיפון הטיטאניק הטובעת. למי שלא הבין, הקרחון כבר פגע בשוק התעסוקה. טבע היא רק הסיפון הראשון שהתמלא במים וכעת טובע. לפני כארבע שנים כתבתי על כך גילוי דעת שנקרא "כיצד העבודה שלך גורמת לך להישאר עני". לימים הוא היווה את הבסיס לספר השני שלי "להתעורר" המיועד לשכירים ונועד לפתוח להם את הראש ולראות את תמונת המצב האמיתית של שוק התעסוקה, לפתוח להם את הראש לאפשרויות והזדמנויות חדשות. ולתת להם כלים מעשיים לקחת אחריות על חייהם ועל עתידם הכלכלי. שלהם ושל משפחתם. העולם שלנו משתנה. כל יום. כל הזמן. ולצערי, טבע כנראה לא תהיה החברה האחרונה שתכריז על פיטורים המוניים. יהיו עוד כאלו. זה לא משהו שההסתדרות או כל גורם אחר יוכל לעצור. הטכנולוגיה מתקדמת, העולם מתפתח, ויותר ויותר חברות מגלות דרכים יעילות יותר להגדיל את התפוקות, ובמחיר יורד של כח אדם. אבל לא הכל שחור. להיפך, אני חושב שזו דווקא ברכה. אני חושב שהמצב הזה גורם ליותר ויותר אנשים להבין שאין להם ברירה, אלא להתחיל ולהמציא את עצמם מחדש. לקחת אחריות ולהתחיל לחפש את דרכם החדשה. להתחיל ליצור דברים חדשים, ליזום, להוביל, לפתח ולהנהיג – תחילה את עצמם, ואחר כך אחרים. שם נמצא העתיד – ביזמות האישית, בלקיחת האחריות האישית וביצירתיות. אני מקווה ומאחל לכל מפוטרי טבע הטריים, ואלו שעוד יצטרפו אליהם, שבמקום להכנס למרה שחורה בגלל מה שקרה, שיתאוששו מכך מהר ויתחילו לחפש לא רק את העבודה הבאה והתפקיד הבא, אלא גם את הדבר הבא שהם יכולים ליצור בעולם, את הערך הנוסף שהם יכולים להביא, ואיזה מקורות הכנסה נוספים הם יכולים ליצור. אני מאחל להם להצליח ולראות בכך הזדמנות. הזדמנות לפרק חדש בחיים. הזדמנות לחפש מה באמת מעניין ומושך אותם לעשות. מי שאהב את העבודה שלו ואת התפקיד שלו, אני בטוח שיוכל למצוא תפקיד חדש בכך. אבל אני יודע שיש גם כאלו שפחות אהבו את מה שהם עשו, והמשיכו לעשות זאת רק כי "חייבים להתפרנס". אני מאחל להם שילכו עם הלב שלהם, לחפש מה באמת "עושה להם את זה", מה באמת מרגש אותם ומה באמת יגרום להם לקום עם תשוקה בבוקר. העולם שלנו משתנה. אבל יש היום גם הרבה יותר הזדמנויות מאשר בעבר. הזדמנויות שפעם לא היו קיימות. אני באמת מאמין בכך, מכל ליבי. נ.ב. – אני מתנצל מראש אם הדברים הללו גורמים למישהו חוסר נוחות כלשהו, אבל זה חלק מהתפקיד שלי. התפקיד שלי בעולם הוא להעיר ולעורר אנשים לתפקידם בעולם, ולעזור להם "להוציא את עצמם לאור".

הי, זה שהעולם שלנו משתנה, זה לא דבר חדש. אבל, אני לא משוכנע שאנו לגמרי מבינים עד כמה הוא משתנה. בשמונה השנים האחרונות, מאז שנוסדה, אובר כבר הספיקה לשנות את העולם פעם אחת כאשר שינתה כליל את תעשיית המוניות, והפכה לא מעט נהגי מוניות מסורתיים למובטלים, ומצד שני סיפקה לעשרות אלפי אנשים אחרים מקור הכנסה נוסף ופשוט, ולמאות מליוני לקוחות שרות הסעות איכותי, זול יותר, נוח יותר וזמין יותר. בתוך שנים ספורות אובר הפכה להיות חברת ההסעים הגדולה ביותר בעולם, וזאת מבלי להחזיק ולו רכב אחד בבעלותה. אבל כל זה עומד להשתנות בקרוב. אובר חתמה לפני שנה על הסכם אסטרטגי עם חברת וולוו. והשנה עשתה צעד משמעותי נוסף, כאשר היא רכשה מוולוו, לא פחות מ-24,000 רכבי וולוו מדגם 90XC. (יכולים לקרוא כאן את הידיעה המקורית ב-CNET). הרכבים הללו, עומדים לעבור באובר התאמות ושדרוגים ולהפוך ולהיות רכבים אוטונומים – כלומר כאלו שנוסעים – ללא נהג! מצד אחד אובר משנה את המודל העסקי שלה שעד כה לא דרש ממנה להחזיק בבעלות על רכבים, ומצד שני היא מייתרת לחלוטין את הצורך ואת התלות בנהגים. מדוע שאובר תעשה דבר כזה? ההסבר הוא מאד פשוט. אובר רוצה להפסיק את התלות שלה בנהגים. היא לא רוצה להמשיך ולהסתבך עם ה"גורם האנושי". למרות שאובר מעולם לא העסיקה ישירות את הנהגים שלה, והם נחשבו מבחינתה תמיד כ"עובדי קבלן" ולא כאלו שמועסקים ישירות על ידה, עדיין היא נתבעה לא פעם על ידי נהגים שדרשו להכיר בהם כמועסקים על ידי אובר וככאלו ביקשו לקבל שכר מינימום, תנאים פנסיוניים והטבות נוספות שונות. אובר רוצה להשתחרר מהתלות בעובדים. היא לא רוצה את הסיבוכים הכרוכים בהעסקה של עובדים, ולהיות תלויה בגחמות של העובדים. זה אולי לא נעים לשמוע את זה, אבל זו המציאות. והיא לא החברה היחידה. בספרי "להתעורר" ציטטתי מחקר של הכלכלן קרל פריי מאוניברסיטת אוקספורד שחשף כי בשנים הקרובות רבים מהמקצועות המוכרים לנו כיום, פשוט יעלמו. לפי החישובים שלו, בתוך שני עשורים בלבד, מחשבים, תוכנות ורובוטים יחליפו 47% מהמשרות הקיימות בעולם. כמעט חצי מהמשרות הקיימות בעולם, פשוט יעלמו בתוך כעשרים שנים מהיום! לכל מי שמועסק כשכיר בעבודה כלשהי, זה צריך להיות תמרור אזהרה אדום, גדול ומהבהב. העולם שלנו משתנה. וכדאי שכמה שיותר מהר, אנחנו נתאים את עצמנו לשינויים הללו. העידן של ה"בטחון התעסוקתי" כבר מזמן הסתיים. השורה התחתונה, של הרווח, משחקת תפקיד יותר ויותר משמעותי בהרבה מאד חברות וארגונים, מה שגורם להן לחפש פתרונות זולים יותר ואמינים יותר להחלפת כח העבודה שלהן. בין אם זה על ידי טכנולוגיות חדשות, או במדינות זולות יותר כמו הודו וסין. אנו הולכים לכיוון של עולם שבו יהיו פחות ופחות משרות "מסורתיות", ומי שעדיין יוכלו להחזיק בתפקידים ובעבודות הם אלו שיביאו יצירתיות, חדשנות ומחשבה חדשה, שכרגע עדיין לא יכולה להיות מוחלפת על ידי מחשבים ורובוטים. מי שלא יקח אחריות על העתיד הכלכלי והתעסוקתי שלו, לטעמי פשוט דומה למהמר בקזינו המשחק במשחק שהוא לא מכיר את החוקים והכללים שלו. הצד השני של זה הוא שבעצם נוצרת כאן הזדמנות יוצאת דופן לכל כך הרבה אנשים לגלות מה הם באמת רוצים לעשות ולהיות. לגלות ולהמציא את עצמם מחדש. להתחבר לתשוקות העמוקות שלהם, וליצור לעצמם את התפקידים, העיסוקים והעבודות שהם רוצים. יש כאן הזדמנות לקחת אחריות על העתיד התעסוקתי והכלכלי. הזדמנות ליצור, לחדש ולהמציא מוצרים חדשים, שרותים חדשים ועסקים חדשים. כמו כל שינוי, השינוי הזה מתחיל אצל כל אחד מאיתנו מבפנים. הוא מתחיל בתודעה שלנו, עוד הרבה לפני הפעולות שאנו נוקטים בהן. אם אתם עדיין שכירים במקום עבודה כלשהו, אני לא אומר שאתם צריכים מחר בבוקר להתפטר. אבל בהחלט כדאי להתחיל "להתעורר" ולהבין מה עוד אתם יכולים לעשות וליצור. להבין מי אתם באמת, מה היכולות שלכם, מה הכישורים, מה אתם אוהבים לעשות, ואיך אפשר לתרגם זאת לשירותים ומוצרים שאנשים אחרים ירצו לרכוש מכם. הגיע הזמן להתעורר... לפני שתקראו בעיתון שהחברה שמעסיקה אתכם חתמה על הסכם לרכוש רובוט שיחליף אתכם בעבודה שאתם עושים. ערן. נ.ב. – מי שרוצה להתחיל ולהתעורר יכול לקרוא כאן את הפרק הראשון בספר "להתעורר" בחינם...

שלום חברים, לפני כשבועיים, התקיימה ההשקה של הספר החדש שלי "להתעורר". הכל היה מוכן... הספרים החדשים, הכיבוד, הצוות היה במקום... ואז החלו האורחים להופיע. אחת האורחות נגשה אלי מזועזעת, והראתה לי תמונה שצילמה כמה דקות קודם לכן, בכניסה לבניין. היא סיפרה לי שבכניסה לבניין ישב קבצן שביקש ממנה כסף לארוחה הבאה שלו... הנה התמונה שהיא הראתה לי: האמת שקצת התבאסתי שזה מה שקיבל את פני האורחים שהגיעו להשקה של הספר, אבל הייתי עסוק בלקבל את פני הבאים, ובעיקר עדיין לא ידעתי מה עוד מצפה לי... שאר המוזמנים והאורחים הגיעו, ולאחר קצת כיבודים, דיבורים וחיבוקים התכנסנו באולם. התחלתי לשאת כמה דברים, האמת שמאד התרגשתי... ולפתע הוא פרץ לחדר ונכנס... הקבצן... הוא נכנס, התחיל להפריע, להסתובב בין האנשים ולבקש כסף. הקהל היה בשוק. פדיחה איומה... גם ההורים שלי היו שם... אנשים לא ידעו מה לעשות עם עצמם. וגם אני לא... הוא התחיל לדבר על עצמו, ואיך הוא הגיע למצב הזה, וביקש כסף, עבר עם כוס פלסטיק ולא עזב את האנשים עד אשר הוציאו משהו מהכיס ושמו בכוס... הסתכלתי עליו... הסתכלתי שוב... ולא חשתי כלפיו רחמים, ואפילו לא כעס. האמת שחשתי כלפיו גאווה גדולה. הייתי מאד גאה לראות אותו עומד שם. הייתי מאד גאה, כי ידעתי שבשבילו, הוא כרגע בשיא ההגשמה שלו. ידעתי שהוא עושה את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, ושהוא חלם כל חייו לעשות. שלא תבינו אותי לא נכון, הוא לא חלם כל חייו להיות קבצן. הוא חלם להיות שחקן. כן, הקבצן הזה, הוא לא אחר מאשר השחקן יובל שוורצמן. את יובל זכיתי להכיר לפני מספר שנים, וגם ללוות אותו בדרכו העסקית. הסיפור של יובל מופיע בהרחבה בספר החדש שלי "להתעורר". כמה ימים לפני ההשקה של הספר, יובל הציע להפתיע אותי בהשקה, ו... זרמתי איתו :) אז הכל בסדר, וגם ההורים שלי נרגעו... :) והנה הקטע מתוך הספר "להתעורר" עם הסיפור של יובל: יובל שוורצמן מספר: "בצבא שירתתי ביחידת 8200, יחידת המחשוב של חיל המודיעין, כך שהמעבר לעבודה בהיי-טק לאחר השחרור היה טבעי בעבורי, ולכאורה מתבקש. עוד בזמן לימודי בתיכון התעוררה בי התשוקה ללמוד משחק ולשחק. אבל המסר שקיבלתי מהוריי, שניהם מוסיקאים, היה 'שלא תעז לעסוק במה שקשור לאמנות, כי אי אפשר להתפרנס מזה'. התחלתי לעבוד בחברת היי-טק בהרצליה פיתוח, ולאחר חודשיים כבר היה לי ברור לגמרי שזה לא בשבילי. נשארתי שם בגלל הכסף. התאטרון מאוד משך אותי. זה ממש הדיר שינה מעיניי. התחלתי לחפש אפשרויות נוספות להרוויח כסף. התחלתי לקחת קורסים על נדל"ן ושוק ההון. לנדל"ן יותר התחברתי, ובעיקר התחברתי למרצה. למעשה הוא עשה את מה שאני רציתי לעשות. פניתי אליו וביקשתי להתלוות אליו, כדי לראות בפועל כיצד הוא עושה את זה. אמרתי לו שאעזור לו בכל מה שהוא צריך, ושהוא לא יצטרך לשלם לי על כך דבר. הוא הסכים, והתחלתי ללוות אותו בעשייה היומיומית שלו. התלוויתי אליו לסיורי שטח בערים כשהוא היה מחפש נכסים מעניינים, עבדתי בשיפוץ נכסים שהוא רכש (ללא תמורה), הייתי מוכן לעשות הכול רק כדי להיות לידו וללמוד ממנו. למדתי איך לחפש נכסים, כיצד לשפץ ולהשביח אותם, איך לעמוד מול הבנק ולקבל הלוואה ומימון. חודשיים לאחר שהתחלתי להתלוות אליו כבר רכשתי את הנכס הראשון שלי. הבנתי שאני צריך להכיר יותר לעומק את תחום השיפוץ והשבחת הדירות, ולכן התפטרתי מההי-טק, והתחלתי לעבוד כעובד זמני אצל כל מיני שיפוצניקים ואינסטלטורים. השכר שלי כמובן ירד מ-100 ₪ לשעה, לשכר של 18 ₪ לשעה. מפני שהייתי כל כך גרוע בזה, היו מוכנים לשלם לי רק 12 ₪ לשעה. אבל הייתי מאושר. הייתי חוזר הביתה לאחר יום עבודה בשיפוצים ב-15:00, והרגשתי שקיבלתי את החיים שלי חזרה. לאחר כחודש נוסף רכשתי דירה נוספת. למעשה השתמשתי בחסכונות שהיו לי ובהלוואות שלקחתי מהבנק. המטרה שלי הייתה להגדיל את ההון העצמי שלי דרך קניית נכסים, השבחה ומכירה שלהם, ובמקביל ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי לארבעה בתי הספר למשחק המובילים בארץ. כולם דחו את בקשותיי להתקבל ללימודים אצלם. במשך שנה שלמה עסקתי רק בנדל"ן. התקיימתי בעיקר מהחסכונות שלי, אבל בניתי את היכולות והניסיון שלי בנדל"ן. נרשמתי גם למכינה של בית ספר למשחק. שוב נרשמתי לבחינות בבתי הספר למשחק. ופעם נוספת נכשלתי בכל הבחינות. הבנתי שמשהו בגישה שלי עוצר אותי ומפריע לי. זו הייתה תקופה של התפתחות אישית מדהימה. הגשתי בקשה נוספת לבית הספר למשחק של ניסן נתיב, והפעם התקבלתי. במקביל המשכתי לרכוש עוד נכסי נדל"ן. כל נכס שרכשתי יצר לי הכנסה חודשית נוספת מההשכרה שלו. המטרה שלי הייתה להגיע להכנסה כמו שהייתה לי כשעבדתי בהיי-טק – 10,000 ₪ נטו בחודש. בתחילת דרכי, בני המשפחה שלי והחברים שלי התנגדו מאוד לפעולות שלי. הם טרחו לספר לי כל הזמן סיפורי אימה על אנשים שהפסידו כספים ונכשלו. היה להם גם מאוד מוזר לשמוע שאני נעזר במנטור. הם לא הבינו את זה. אבל אני יודע שזה היה מפתח משמעותי להצלחה שלי. הבנתי עד כמה המנטור שנעזרתי בו קידם אותי. חברתי לאדם נוסף ששימש כמנטור בעבורי, וביחד נסענו לארה"ב והתחלנו לרכוש נכסים להשקעה גם שם. במשך שלוש שנים למדתי משחק, והשקעתי בנדל"ן. לאחר שלוש שנים של לימודים, היו לי די נכסים שייצרו לי את ההכנסה הפסיבית שרציתי – כמו שהרווחתי בהיי-טק לפני שעזבתי. המשכתי לרכוש עוד נכסים. והפעם, בני המשפחה שלי שראו שאני מצליח, החלו להתעניין ברצינות במה שאני עושה, והתחלתי לרכוש נכסים גם בעבורם. אחי הקטן הוא בן 23 ומשרת בקבע. ברשותו כבר שני נכסים שמעניקים לו הכנסה בגובה המשכורת הצבאית שלו. ההורים שלי לוחצים גם עליו שילך ללמוד הנדסה ולעבוד בהיי-טק, אבל הוא ממש לא מבין לשם מה הוא צריך לעשות את זה. היום אני מרגיש מבורך. אני קוטף את הפירות של ההשקעה העצומה שלי. לאנשים מהצד זה יכול להיראות כמו סיפור "סינדרלה", אבל זה ממש לא כך. אין כאן נסים. זה לא סיפור מהאגדות. יש כאן סיפור על עבודה קשה, על התמודדות עם קשיים ואתגרים, והתמדה. אני לא רואה את עצמי כאדם יוצא דופן. כל חיי הייתי די ממוצע. אבל אני טוב בלעבוד קשה, בלהתמיד, ובלא לתת למציאות להכניע אותי. נכשלתי שמונה פעמים עד שהצלחתי להתקבל לבית ספר למשחק, והיום אני משחק בתאטרונים המובילים בארץ. הגישה שהחזקתי בה הייתה תמיד חיובית. תמיד רציתי לקום בבוקר ולהרגיש שאני עושה משהו בעל ערך ובעל משמעות. היום אני מקיים את השליחות שלי ומביא את הברכה שלי לעולם דרך המשחק, וכמלווה אנשים אחרים בהשקעות הנדל"ן שלהם. אני עוזר להם לעשות בדיוק את מה שעשיתי לעצמי. מה שמאוד עזר לי בתהליך היה שהקפתי את עצמי תמיד במסרים מעצימים וחיוביים, הרצאות מעשירות, הצהרות חיוביות, ונעזרתי במנטורים לכל אורך הדרך. כל שקל ששילמתי למנטור החזיר את עצמו פי כמה וכמה – לפחות פי 10 אם לא יותר. אז כעת אתם יכולים להבין מדוע אני גאה ביובל? הספר החדש "להתעורר" כבר הגיע לחנויות בכל הארץ ואתם יכולים למצוא אותו שם.  ולמי שירכוש את הספר אני מעניק גם מתנה מיוחדת - תוכלו לקרוא על כך כאן באתר החדש של הספר "להתעורר". מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

שלום חברים!  לפני קצת יותר משנתיים, הזדמן לי לצפות באחד הפרקים בתוכנית התחקירים של מיקי חיימוביץ.זו היתה התוכנית על מובטלי ההייטק בני ה-40. התוכנית שמה זרקור על מה שהוגדר בה כ"תסריט האימה של בני ה-40+ בישראל". מדובר באנשים מוכשרים, משכילים, כשרוניים, ובעלי ערך רב. שמצאנו את עצמם מחוץ למעגל התעסוקה וכמעט ללא יכולת לחזור אליו. הסטטיסטיקות כבר אז הראו, שיש להם פחות מ-50% סיכוי לחזור ולמצוא שוב עבודה. רואיינו 3 אנשים בכתבה ההיא, 3 בני 40+, בני גילי, שעבדו במשרות נחשקות בהייטק, ומצאו את עצמם ללא עבודה. צפיתי בתוכנית ולהפתעתי גיליתי שאני מכיר אישית אחד מהם. בן גילי ממש. כמוני עבד בחברת הייטק מובילה בארץ. הופתעתי עוד יותר לגלות שהוא כבר שנתיים בבית, ללא עבודה. לא צריך לתאר לכם מה ההשפעה של זה על החיים שלו ועל המשפחה שלו. הוא תאר את שגרת היום שלו שהיתה בעיקר ממוקדת בלשלוח עוד ועוד קורות חיים. באותם רגעים כשצפיתי בו בתוכנית ההיא, שם נזרעו הזרעים הראשונים לספר החדש שלי "להתעורר". ראיתי בתוכנית הזו אנשים מוכשרים ובעלי יכולות, שברגע אחד הפכו לאנשים נזקקים. אנשים שתלויים באחרים למחייתם, מתדפקים על דלתות וארגונים, או מתפשרים על עבודות בשכר מצחיק רק כדי שיוכלו להביא עוד קצת כסף הביתה. ולשרוד. הדהים אותי לראות שאצל אף אחד מאותם אנשים לא חלפה בראש המחשבה של לצאת לדרך עצמאית. אף אחד מהם לא ראה שיש אולי עוד אפשרויות חוץ מאשר להזדקק למישהו אחר שיעסיק אותו ויעניק לו קצת בטחון ושקט. גם אני הייתי כך בעבר. כל מה שיכולתי לראות ולחשוב עליו היה לעבוד עבור מישהו אחר. לא ראיתי ולא הכרתי שום אפשרות אחרת. וזה לא חייב להיות כך. יש היום עוד כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה פתרונות נוספים. שאנשים רבים פשוט אינם מודעים להם, ואינם רואים את קיומם. ולכן זה חשוב לי. חשוב לי שעוד אנשים יפתחו לאפשרויות שעומדות בפניהם... חשוב לי שעוד אנשים יכירו בערך האמיתי וביכולות שלהם... חשוב לי שיותר אנשים יקחו אחריות על עתידם הכלכלי ועל האושר שלהם... חשוב לי שליותר ויותר אנשים יתפוגג ערפל הפחד שעוצר אותם... חשוב לי שעוד ועוד אנשים יתעוררו. יתעוררו לחיים טובים יותר עבורם. וזה הזמן שבו אני מזמין אותך באופן אישי להצטרף אלי. להצטרף אלי במשימה הזו – להפיץ את המסר הזה לכמה שיותר אנשים. הספר החדש "להתעורר" פורש בפני האנשים את ההזדמנויות והאפשרויות הקיימות עבורם כיום. והמשימה שלי היא להעביר את המסר ולהראות את ההזדמנויות הללו לכמה שיותר אנשים. ולכן גם בחרתי לעשות קמפיין מימון המון לספר. כדי לאפשר לעוד ועוד אנשים להיות שותפים בכך. ולכן גם החלטתי לתרום בעצמי 5% מכל כמות הספרים הכוללת שתרכש במהלך הקמפיין לטובת ספריות ציבוריות בכל רחבי הארץ. כי אני יודע שישנם אנשים שפשוט אינם מודעים לאפשרויות ולהזדמנויות הקיימות בפניהם. אני מזמין אתכם להסתכל סביבכם ולראות מי מהאנשים החשובים לכם יכולים להיעזר בספר ובמסרים שבו וזקוקים לכך. לכולנו יש אנשים סביבנו שאנו יודעים שכבר אינם נהנים בעבודתם ובמה שהם עושים. אבל הם מפחדים לעשות שינוי, האמת שאפילו המחשבה על כך מעוררת בהם פחד גדול. כל מי שעשה שינוי משמעותי כזה בעברו יכול להזדהות עם זה. לכולנו יש חברים כאלו. ואני מזמין אתכם להושיט יד לחברים שלכם. זה הדבר הכי קל פשוט והכי משמעותי שאתם יכולים לעשות עבורם כעת. להושיט להם יד ולהראות להם פתח לעולם חדש שהם פשוט לא רואים כרגע. אני מזמין אתכם להצטרף לקמפיין – לרכוש עותק לחברים שלכם או לתרומה, וגם להנות מהמתנות היחודיות שהכנתי בקמפיין גם לעצמאיים ובעלי העסקים שביניכם... מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן. נ.ב. - הנה כמה מהמתנות המובילות בקמפיין - לשכירים ולבעלי עסקים:

פיטורים... מילה קצת מפחידה, ובעיקר בעת האחרונה. נראה שקשה למצוא היום עיתון שאין בו ידיעה כלשהי על חברה כזו או אחרת שמפטרת אנשים. ואלפי אנשים שקוראים את הידיעות הללו, מתכווצים בפנים בכל פעם מחדש. הסתכלות חיצונית על התופעה הזו, מעלה אבחנה מעניינת, שאני קורא לה: פרדוקס הפיטורים. ישנם הרבה מאד אנשים שאינם מרוצים במקום העבודה שלהם או אינם אוהבים יותר את התחום בו הם עוסקים. במיוחד בתחום העיסוק שלי, יוצא לי לפגוש אותם. ישנם כמובן כאלו שמאד מרוצים ממקום עבודתם ומעיסוקם – הפרדוקס שאני מדבר עליו אינו חל על המקרים הללו. אני יודע מנסיוני האישי איך זה לקום בבוקר מתוך ידיעה שאתה הולך למקום עבודה ועיסוק שכבר לא מהנה אותך. קשה מאד לקום בבוקר. אין את חדוות היצירה, הסיפוק, תחושת ההגשמה שבעשייה. הדבר אף קשה יותר במקרים (כמו במקרה שלי) שתחושת הסיפוק וההגשמה היתה קיימת קודם לכן, וכך פתאום נעלמה. זהו ניגוד עצום, בין הימים בהם הייתי קם בקפיצה מהמיטה לתוך יום חדש של עשייה והתרגשות ולימים בהם אני "גונב" עוד כמה דקות במיטה, כי אני יודע שאין דבר ממש מרגש שמחכה לי במהלך היום במקום העבודה שלי. אני מניח שישנם כאלו שקוראים ומתחברים להרגשה הזו. ועכשיו כשחרב הפיטורים מתנופפת מעל הראשים של כל כך הרבה אנשים, המיקוד פתאום אינו בתחושת חוסר הסיפוק שבמקום העבודה... המיקוד הופך להיות בחשיבות הבטחון הכלכלי שעומד פתאום בסיכון. ונניח שקרה "הגרוע מכל" ופוטרתם, עתה המיקוד הופך להיות בחזרה מהירה כמה שיותר לשוק העבודה. והנה הפרדוקס – אם לפני הפיטורים היינו עסוקים בתחושת חוסר הסיפוק ורצון לעזוב את העבודה או להחליף עיסוק לעיסוק או עבודה שתמלא אותנו סיפוק, הרי שמרגע הפיטורים אנו עסוקים בלנסות ולחזור לאותו מקום עבודה (או דומה לו) ולעיסוק שממנו רצינו רק ימים קודם לכן – לברוח ולהחליף. כמובן שניתן להסביר זאת בצורך הבסיסי והקיומי להבטיח את הבטחון הכלכלי שלנו, אבל אני מציע שאם זה כבר קרה ופיטרו אתכם. עיצרו רגע אחד לפני שאתם רצים קדימה ומנסים לחזור למקום שכל כך רציתם לצאת ולברוח ממנו... עיצרו רגע ונסו לראות את ההזדמנות שבסיטואציה שנקלעתם אליה. ישנם כל כך הרבה אנשים שממש "מתים" לצאת ממקום העבודה שלהם ולעשות שינוי, אבל הם לא עושים זאת כי הם מפחדים לעזוב וכל הם נשארים כבולים במקום שהם לא אוהבים יותר להיות בו. אם פוטרתם – לטעמי, מצבכם טוב יותר ממצבם – בפניכם פתוחה כעת ההזדמנות והחופש לבחור מחדש – במה אתם רוצים לעסוק והיכן אתם רוצים לעבוד... ישנם אנשים שמסתכלים בדיעבד ויכולים לראות כי הפיטורים שחוו הוא הדבר הטוב ביותר שקרה להם. פיטורים בהחלט יכולים להיות הזדמנות לשינוי – השאלה היא רק אם אתם מסוגלים לראות את ההזדמנות או שלא. אז לפני שרצים לחפש עבודה דומה למה שעשיתם, שבו רגע והקדישו מחשבה למה הייתם רוצים לעשות. איזה עיסוק הכי מרגש אתכם, איזו עשייה מביאה לכם סיפוק, אם היתה לכם את היכולת לבחור בכל עיסוק שהוא – במה הייתם בוחרים. זהו אינו דווקא תהליך פשוט, ולעיתים כדאי אף לשתף מישהו חיצוני בתהליך שיעזור בחשיבה, אבל סוג השאלות והחשיבה הזו היא קריטית כדי לפתח את ההבנה – במה אני רוצה לעסוק. או מה אני באמת רוצה! במאמר קודם שלי ("מה היעוד שלך") התייחסתי לתהליך הזה ונתתי אף מספר כלים שתוכלו להעזר בהם. ומרגע שהגדרתם לעצמכם כיוון מסויים, חשוב מאד להכנס לפעולה ולצאת לעבודה. גם אם פוטרתם – יש לכם עבודה, רק שהיא קצת שונה ממה שעשיתם עד כה – העבודה החדשה שלכם היא למצוא עבודה. הגדירו לעצמכם בצורה מדוייקת איזה תפקיד אתם מחפשים, באיזה סוג של חברות או אפילו באילו חברות ספציפיות הייתם רוצים לעבוד, התחילו לפנות אל החברות אלו, הפעילו את רשת הקשרים שלכם, עשו פעולות שיקדמו אתכם לעבר היעד שלכם – השגת התפקיד שבו אתם חושקים או העבודה שאתם באמת רוצים לעשות. יתכן ותגלו כי הפיטורים זו ההזדמנות שלכם לפתוח את העסק שתמיד חלמתם עליו – גם כאן, הגדירו לעצמכם תוכנית פעולה והתחילו לפעול – צעד אחר צעד לכיוון היעד שלכם. וכאשר יהיה לכם ברור מה אתם באמת רוצים, תתחילו שוב להרגיש את ההתרגשות והציפייה לקראת העשייה החדשה – וזה בעיני שווה הכל. קראו עכשיו פרק ראשון מהספר "להתעורר" וגלו מדוע מקום העבודה שלכם הוא כבר מזמן לא מקור הבטחון הכלכלי שלכם.