על מה כדאי לדבר באוהל?
|
שלום חברים,
זה מרגש לצפות במה שקורה כאן בארץ בשבועות האחרונים. את מה שהתקשורת והציבור מכנים "המחאה החברתית", אני קורא לו "התעוררות אישית".
אנו נמצאים בעיצומה של מהפיכת התודעה שעוברת על כל העולם, ועכשיו גם אצלנו. מהפיכה בה אנשים "מתעוררים" לחיים שלהם ומבינים כי הם יכולים הרבה יותר וכי מגיע להם להפיק הרבה יותר מהחיים שלהם, ועוד בסיבוב הנוכחי.
אין ספק שיקר לחיות בישראל. כל העיתונים וכלי התקשורת האחרים כבר הוכיחו לנו את זה באינספור מבדקים וסקרים. אבל את ההתעוררות שהחלה כאן בגלל מחיר מופרז של גביע קוטג' או הבלתי אפשריות של דיור בר השגה בישראל, אפשר לרתום למטרות משמעותיות הרבה יותר בעיני.
עד כה, הקולות הנשמעים מהאוהלים מדברים בעיקר על כמה יקר כאן, ומה הממשלה צריכה לעשות עבור האזרחים שלה כדי להקל ולפתור את המצב.
אבל האמת היא, עד כמה שהיא אולי כואבת, ששום ממשלה בישראל, ולצורך זה, גם שום ממשלה בעולם, לא תוכל לפתור את כל הבעיות ולכולם. שום ממשלה אינה יכולה באמת להבטיח את הצמיחה והרווחה האישית של האזרחים. לדעתי, זו גם לא האחריות שלה. זו האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו – אזרחי המדינה.
כל התקציבים שיפנו, כל המיסים שיורידו, וכל הדירות החדשות שיבנו לא יספיקו כדי להשפיע באמת על הרווחה האישית של האזרח הבודד. אין ספק שזה יכול להקל ולעזור, אבל פתרון אמיתי זה לא יביא. מי שמחפש פתרון אמיתי חייב להבין שהרווחה האישית שלו נמצאת בידיים שלו.
מאד פופולרי היום לצאת כנגד ה"טייקונים" או בעלי עסקים כאלו ואחרים. אבל גם במקרה הזה, אם טייקון כזה או אחר, ירוויח פחות ממה שהרוויח קודם, תהיה לכך, אם בכלל, השפעה מזערית על הכיס של האזרח הבודד.
כל אחד מאנשי המחאה, דיירי האוהלים ושאר הציבור יכולים (ולדעתי חייבים) למנף את המומנטום ואת ההתעוררות שנוצרה לרמה הבאה. והרמה הבאה היא זו שבה כל אחד מהם ישאל את עצמו כיצד הוא יכול לפתור את הבעיה האישית שלו. זה לא בא להחליף את הדרישות המוצדקות ברובן להקלת יוקר המחייה בישראל, אבל התמקדות רק בזה לא באמת תפתור את הבעיה.
זה בלתי נתפס לדמיין כמה כשרון ופוטנציאל טמון בכל האנשים היושבים היום באוהלים ברחבי הארץ. אם היינו מכניסים את כל הכשרון והפוטנציאל הזה לפונקציה מצרפית שסוכמת אותו, היינו מקבלים פוטנציאל עצום.
תארו לעצמכם, מה היה קורה אם היינו לוקחים את כל הכשרון הזה ורותמים אותו לדיון באופן שבו כל אחד יכול לשפר את מצבו הכלכלי? כמה פתרונות ורעיונות חדשים לדעתכם ניתן היה למצוא?
וזה לדעתי צריך להיות השיח החדש באוהלים: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב האישי שלנו? כיצד כל אחד מאיתנו יכול לרתום את הכשרון שלו, היכולות שלו והפוטנציאל שלו כדי להביא יותר ערך בעולם הזה? העולם מתגמל את מי שמביא ערך.
כמה עסקים חדשים יכולים להיווצר בשיח מסוג זה אם יתקיים באוהלים? תארו לכם כמה יוזמות חדשות יכולות להיוולד – עסקיות, חברתיות, נדל"ניות ואחרות.
הצלחה אמיתית בעיני של המהפיכה החברתית תהיה אם יתחיל שיח מסוג זה, שאחריו אנשים ינקטו בפעולות כדי לממש את הפוטנציאל המצרפי העצום שטמון בעם הזה.
כתמיד אשמח להערות והתגובות שלכם!
שלכם,
ערן
|
מסכים במאה אחוז! כל אחד מהמפגינים צריך להתמקד יותר באיך להגדיל את ההכנסות שלו (דבר שהוא בשליטתו המלאה) ולא באיך להקטין את ההוצאות שלו (דבר שאינו בשליטתו המלאה, וגם ידרוש ממנו מחירים הרבה יותר כואבים). יניב
כל אחד צריך לקחת מאה אחוז אחריות על אושרו.
והממשלה צריכה לקחת מאה אחוז על אושרם של האנשים.
ביחד – 200%.
אני לא חושב שצריך לבחור בין השניים. כמה שאנשים ינסו להמריא ולקחת את מצבם האישי הלאה, הממשלה צריכה ללא קשר לקחת אחריות מלאה על יצירת תנאים אידיאליים לפריחה ולאושר ולא רק לעשירון העליון. לכן המחאה סופר חשובה וקריטית כפי שהיא. אפשר גם לראות את המחאה נגד הממשלה כלקיחת אחריות אישית לאושרי במקום לשבת ולחכות לניסים… ובמקצועות רבים הברירה כיום היא או לא לגמור את החודש או לעזוב את המקצוע.
אני מסכים מאוד שלא צריך להסתפק בדרישות לממשלה, אלא גם ליזום שינוי תודעתי אישי של לקיחת אחריות, ובאחד מימי המחאה ארגנתי דיון רב משתתפים בנושא בשדרות רוטשילד.
אז… לדעתי גם וגם!
ישר כוח,
יובל
צודק לגמרי, כל עוד אנשים יאשימו את המדינה בצרות שלהם, הצרות ילוו אותם תמיד.
הכי קל להגיד שבמדינה אחרת זה לא היה קורה, אבל אני בטוחה שאם נשים את אותם האנשים במדינה אחרת, מהר מאוד הם יגיעו לאותה המסקנה שגם המדינה השנייה לא בסדר ולא דואגת להם מספיק…
נהנית כמו תמיד לקרוא ולשתף את חבריי בהתקדמות המדהימה שלכם,
מסכימה עם כל מילה
הכל בידיים שלנו….
המון כיף בהמשך העשייה והדרך לכולנו
תמר קורן
נכון שכל אדם אחראי על גורלו,וכל אחד צריך לקחת את עצמו בידיים ולפעול לשיפור מצב.לעומת זאת על הממשלה לסייע והקל על התנאים ההתחלתיים של האנשים הממוצעים,כדי שלא יהיה להם כל כך קשה להסתדר בחיים.
במצב הקיים, נקודת הזינוק לקידום בחיים, לשכבות הבינוניות,היא הרבה ,הרבה מאחור,ונדרש מהם מאמץ עצום יחסית,להגשים את מטרותיהם.