שינוי קטן ביחס "ב/ה" שישפיע על כל עתידכם!
|
שלום חברים,
הנושא היום הינו חשוב ביותר ויכול להשפיע משמעותית על העתיד שלכם בכל תחום בחייכם. ישנו יחס מסויים שאתם רוצים להית מודעים אליו ולהשפעה שלו על התוצאות שתשיגו.
זהו היחס בין "ב/ה" או אם תרצו היחס בין בידור להתפתחות. בין הזמן שאתם מקדישים בחייכם לפעילויות שהן "בידוריות" במהותן לעומת הזמן שאתם מקדישים בחייכם לפעילויות הקשורות בהתפתחות שלכם.
כיצד מחשבים את היחס הזה? זה פשוט מאד – מודדים לאורך היום כמה זמן אתם משקיעים בכל סוג של פעילות… רוצים דוגמה?
אם בערב, אתם יושבים וצופים בטלויזיה שעה, שעתיים או יותר מכך – זהו זמן של פעילות "בידורית".
הולכים לישון וקמים בבוקר, דבר ראשון בבוקר מדליקים טלויזיה = "זמן בידור", מוזגים קפה לכוס ויושבים לקרוא את העיתון = "זמן בידור". נכנסים לרכב ונוסעים לעבודה, בדרך מאזינים לרדיו = "זמן בידור".
מגיעים לעבודה ויושבים בהפסקות (או שלא בהפסקות) לשוחח ו"לרכל" עם החברים בעבודה = "זמן בידור". יוצאים בערב למסעדה או לסרט = "זמן בידור".
אם תבדקו זאת, תראו שמרבית האנשים מקדישים את זמנם לפעילויות "בידוריות" במהותן. מחקר שנעשה בארה"ב מדד וגילה כי היחס הממוצע אצל מרבית האנשים הוא יחס של 1/50 – כלומר, על כל דקה המושקעת בהתפתחות שלהם, אנשים משקיעים 50 דקות בפעילויות "בידוריות".
מהי פעילות "התפתחותית" – זו כל פעילות הקשורה ללמידה, להבנה ולפיתוח היכולות שלנו כבני אדם, לפיתוח התודעה שלנו, לפעילויות "השגת יעדים" הקשורות בהשגת המטרות החשובות ביותר שלנו.
מרבית האנשים כמעט ואינם עוסקים בפעילויות מסוג זה. ואל תתבלבלו – אצל חלק ניכר מהאנשים פעילות מסוג "עבודה" היא אינה פעילות המקדמת אותם לעבר היעדים והמטרות החשובות להם. כמה אנשים אתם מכירים הנמצאים במקום עבודה שהם לא אוהבים או לא מרגישים מסופקים בו?
מדוע היחס הזה בכלל חשוב?
ישנו קשר הדוק בין ההתפתחות והגדילה שלכם כבני אדם לבין התוצאות שאתם משיגים. אני יודע שמי שקורא את הדברים הנכתבים כאן מסכים עם זה. אם לא הייתם מסכימים עם זה, לא הייתם קוראים כאן עכשיו בבלוג!
אם היחס ב/ה שלי הוא 1/50 – המשמעות היא שבמו ידי אני חוסם ועוצר את ההתפתחות שלי. במו ידי אני פוגע בהשגת היעדים המשמעותיים שברצוני להשיג.
עשו נסיון, קחו יום מייצג ובידקו את עצמכם – כמה זמן אתם משקיעים בכל פעילות? ומה היחס שלכם.
מי שהיחס שלו יהיה 1/5 יהיה אדם מצליח ועשיר – זו עובדה מוכחת! בדקו את הביוגרפיות של כל האנשים המצליחים ותגלו שם כי כולם היו אדוקים ביחס שלהם לזמן שלהם, היכן הם משקיעים אותו ובחתירה המתמדת שלהם ללמידה, התפתחות וצמיחה.
אם אתם רוצים לשנות את החיים שלכם שנו את היחס שלכם!
בנסיעה ברכב האזינו להרצאות שמפתחות אתכם, שמרחיבות את החשיבה שלכם ושמעוררות בכם השראה.
עשו לכם הרגל להאזין להרצאות שמפתחות אתכם, ראיונות עם אנשים מעניינים (אגב – מי שטרם האזין לראיון שערכתי ביום רביעי האחרון עם ג'ון אסאראף – חובה! זה כנראה אחד הראיונות הטובים ביותר שעשיתי עד היום!)
בערב, במקום להרדם מול הטלויזיה, קחו ספר טוב ליד וקראו בו. הקפידו ללמוד בכל יום משהו חדש!
שנו את היחס שלכם ותשנו את העתיד שלכם!
אז מה אתם עושים עכשיו?
באילו פעולות אתם יכולים לנקוט כדי לשנות את היחס של בידור מול התפתחות בחייכם?
שלכם,
ערן
|
ערן שלום,
ראשית, נהנית לקרוא את דבריך,
שנית, בהמשך להמלצתך לניצול זמן להתפתחות ע"י שמיעת הרצאות ברכב:
האם אתה יכול להמליץ על דיסקים לשמיעה? (ואיפה ניתן להשיג?)
האם לך יש? (אם לא אז זוהי הזדמנות נהדרת לאתגר אותך בנושא…).
בברכה
נאוה
שלום ערן,
רוב האנשים נכנסים לשגרת חיים קלה ועצלנית,ולא מנסים לצאת מאזורי הנוחות שלהם.
במקום להשקיע בעצמם בלימודים, התפתחות אישית, הם התרגלו לשגרה יום יומית, שהיא
מהבית לעבודה,מהעבודה לבית,לצפיה בטלויזיה, שזה בידור פסיבי, לישון, לקום למחרת
היום,ו שוב חוזר חלילה.
כמו שאיינשטין אמר "אם תעשה בכל יום את אותם הדברים, תקבל שוב ושוב אותן התוצאות,
לאורך שנים".טוב שישנם אנשים כמוך,שנותנים את ה"פוש" ההתחלתי כלומר מראים לנו שמשתלם לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו,להתחיל בשינויים בדרך להשגת היעדים.ההצלחה
בחיים היא אינה תוצאה של המזל,אלא של השקעה והתמדה לאורך כל הדרך.
שלום ערן,
אני מסכימה לחלוטין, ואני רוצה להמליץ על משהוא שאני עשיתי והפחית לי משמעותית מזמן "הבידור" והוא- להוציא את הטלויזיה מהבית. זה נשמע אולי קיצוני, אבל ברגע שעשיתי זאת, ולאחר זמן התרגלות, שהיה קשה במיוחד, פתאום העולם נראה אחרת. יש הרבה יותר זמן לדברים החשובים באמת, היום מתארך, ולא עסוקים בבבעיות ותחלואי האנושות בכל ערב/ בוקר. אחרי שהתרגלנו לא הבנו איך לא עשינו את זה קודם.
אצלנו אולי זה יותר קל, כי אני ובן זוגי שנינו הסכמנו על כך, ואין לנו ילדים.
(למרות שגם אני בתור ילדה לא גדלתי על טלויזיה…)
תנסו ותראו!
תודה לכל המגיבים!
נאוה – את מוזמנת לראות כמה דיסקים שלי באתר – https://www.out-standing.co.il/19978/store
כמו כן יכול להיות רלוונטי עבורך ערכת "דימוי עצמי מנצח" – בכתובת – http://www.WinnersImage.co.il
ערן
אני קוראת את דבריך ומסכימה רק באופן חלקי.
לשמוע הרצאה=למידה.
לשמוע שיר=בידור.
אתה יפה=אני מחמיאה.
אתה לא נראה טוב=אני מבקרת אותך.
לפעמים לשמוע שיר יפתח אותי ויתגמל אותי הרבה יותר מאשר לשמוע הרצאה בנושא שבו עוסק השיר.
לפעמים חיבוק מאדם אהוב יעיל יותר משיחה של שעה עם פסיכולוג.
להגיד לאדם קרוב, אתה לא נראה טוב, ולשאול מה קרה זה הרבה יותר נכון מאשר להגיד למישהו ממש חולה, וסובל אתה נראה מצויין.
אני קוראת המון, סיפרי עיון נחשבים ליותר מפתחים מספרי פרוזה, נתקלתי בהמון פרוזה שעם התבננות טובה נתנו לי לא פחות מאשר סיפרי עיון.
זכותך להאמין בספרים, הרצאות, סדנאות וסימנירים אותם אתה מעביר אבל אל תגיד בבקשה שכשאנחנו מתבדרים איננו לומדים כלום.
מדוע קונצרט קלאסי הוא טוב יותר מאשר ערב של מוזיקה מזרחית?
כי ככה החליטו במדינת ישראל.
לא נראה לי שמצרים או סעודיה יסכימו עם האני מאמין הזה.
בקיצור, ללמוד, ליצור ולהתפתח אפשר תמיד. השאלה היא האם אנחנו מוכנים ללמוד מחוץ לכיתה, ללא סיפרי הלימוד ולהעזר בחמשת חושינו כל אברינו והשכל הישר לטובת העיניין.
שלום רב,
אני נוהג לקרוא את דבריך ובהחלט אני מוצא גם דברי טעם אבל גם תאוריות שלהן בהחלט אין אחיזה במציאות…
אני נוטה לקבל את דבריה של הגב' ינובסקי(התגובה הקודמת) ואם לנסח בקצרה הרי שכולנו בסופו של דבר צרכנים של שמחה ואף אתה כאשר אתה מלמד אותנו איך לפעול זאת ע"מ להצליח ולגרום לעצמינו שמחה גדולה יותר. אז מי קבע שטלוויזיה פחות משמחת ופחות מלמדת? זו קביעה די שרירותית למרות שאני יכול להסכים כי יש חלופות יותר כיפיות לטעמי.
לדעתי הדרך הנכונה היא לחנך אדם ליצירת כלים מתאימים לבחירה חופשית דהיינו למד אותו לדוג ושיחליט הוא ממה יתפרנס ויתפתח כי הרי ברור שבני האדם שונים ואם חס וחלילה היינו כולנו אותו הדבר היינו מתחתנים אם אותה אישה… כמו שאומר אלי רייך חבר שלי.
שלום ערן,
הדגשת בהרחבה מה זה זמן בידור – ואכן כל מה שאמרת נכון היות והאדם – לא – נמצא בעשייה.
לדעתי רק יצירה לשמה כשהאדם יוצר במו ידיו או במוחו ומביא את יצירתו לעולם – זה זמן התפתחות.
לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות זה עדיין לא מספיק – עדיין נשארים בפסיביות.
רק היוצר עצמו – מתפתח תוך כדי היצירה.
תודה למגיבים, שמח על הדיון המתפתח כאן.
קודם כל – ממש לא חייבים להסכים איתי 🙂
אבל אני כן מזמין את הכותבים כאן לקרוא שוב את הדברים שכתבתי… האם כתבתי שלשמוע שיר זו פעילות פסולה???
האם כתבתי שאין שום צורך בפעילויות "בידוריות" בחיים שלנו?? ממש לא.
גם לא כתבתי שיש פסול בטלויזיה – הכל תלוי מה המטרות שלנו ומה רוצים להשיג. יש תוכניות מצוינות בטלויזיה שניתן ללמוד מהן המון. ואני בהחלט מסכים שיש מגוון רב של ספרים מכל הסוגים והמינים שניתן להפיק מהם ערך רב.
הנקודה שעליה שמתי את הדגש – אנשים רבים אינם שמים לב ליחס ב/ה שלהם. וחלק מן ההרגלים שלהם כמו צפייה סתמית בטלויזיה ובמה שבמקרה משודר באותה השעה, הם לא יותר מאשר הרגלים ולא עומדת מאחוריהם שום מחשבה או כוונה.
לגבי ההערה של אילה – אני מסכים לגמרי, וכמו שציינתי בפוסט – פעילויות מסוג "התפתחות" כוללות גם פעולות להשגת המטרות והיעדים שלנו.
ערן
היי ערן,
אני דווקא מסכים איתך….
אני רוצה לומר פרספקטיבה אחרת על מה שכתבת כאן –
יש אנשים שההפך הוא הנכון אצלם. אנשים שכל הזמן עובדים, ורוצים להתקדם עוד ועוד ועוד, ואליהם צריך להגיד – די, תפסיקו קצת לפעמים, אתם צריכים גם להנות!
אדם שרק עובד כל הזמן ומתקדם… יכול לדרדר את עצמו לאסון מבחינה נפשית.
כל אחד צריך לשמוע את מה שנכון בשבילו. בשביל רוב האנשים, אני חושב, הפוסט הזה מאד רלוונטי, רק צריך לשמור כמה אחוזים בודדים של אנשים, שהם דווקא צריכים ללמוד איך "להניח" מדי פעם לעבודה ולהתקדמות, ולתת לעצמם זמן הנאה.
כל טוב,
שמחה