היום בו השמש זרחה במערב ושקעה במזרח
שלום חברים,
השבוע השתתפתי בכנס "הסמינר 2010" של אמיר הרדוף, ופגשתי שם הרבה מאד מנויים וקוראים של הבלוג – ובהזדמנות זו: תודה לכל מי שניגש אלי לשוחח, לשאול שאלה או סתם לפרגן 🙂
בין השיחות הרבות שקיימתי שם עם המשתתפים הרבים, היתה לי שיחה מעניינת מאד עם אבי שרייבר שהאיר את עיני לכך שהיה מקרה אחד מיוחד בו השתנו סדרי עולם והשמש שינתה את הרגלה וזרחה במערב ושקעה במזרח. וזה קרה במשך שבעה ימים – שבעת הימים שהקדימו את המבול.
ישנן פרשניות רבות לסיבה שזה קרה, ואבי פתח לפני את ספר הגמרא (מסכת סנהדרין דף ק"ח עמוד ב' ) להראות לי את המקור לסיפור הזה.
מדוע השתנו סדרי עולם, שבעה ימים לפני המבול?
אחת הסברות היא שהסיבה לכך, היתה לתת לבני האדם סימן לבאות, והזדמנות לכך שישנו את דרכיהם לפני שמגיע המבול ששטף את הארץ. בני האדם לא התייחסו לסימן הזה וההמשך ידוע.
מדוע בחרתי לכתוב על הסיפור הזה? בגלל ההקבלה המתבקשת לחיים שלנו. גם בחיים שלנו מופיעים לנו סימנים, ולעיתים אף סימנים משמעותיים כשינוי סדרי עולם – אבל אנו לא ערים להם. אלו יכולים להיות סימנים לכך שאנו צריכים לשנות משהו בהתנהלות שלנו (כי אחרת יגיע המבול…) או שאלו יכולות להיות הזדמנויות עבורנו, שאנו פשוט מפספסים אותן.
בראיון שקיימתי ביום חמישי עם דר' דיוויד סיימון (שותפו של דיפאק צ'ופרה) לקראת בואו לארץ, שוחחנו בעיקר על הבריאות. ודייויד הסביר כי הגוף שלנו למעשה מקיים איתנו תקשורת שוטפת באמצעות סימנים, לכך שאיבדנו איזון. אם אנו מתעלמים מן הסימנים הללו, בדרך הכלל האיתות מתגבר ומופיע בצורת מחלה. זה הזכיר לי תקופות, לפני שנים כשעוד עבדתי באינטל, בהן הייתי עובד שעות ארוכות במשך כל השבוע, וכשהייתי מגיע לסוף השבוע פשוט הייתי חולה. הדרך היחידה בה הגוף שלי היה מצליח לעצור אותי ולהכריח אותי לנוח היתה על ידי כך שהוא יצר מחלה שהכריחה אותי להרגע.
כאשר אנו נמצאים ברמת מודעות נמוכה – אנו פשוט לא ערים לסימנים הללו.
מאילו סימנים אנשים נוטים להתעלם?
למשל מהסימנים לכך שאנו לא עוסקים במה שאנו אוהבים. אצלי הסימנים הללו באו לידי ביטוי בכך שנהיה קשה לקום בבוקר, ובתחושת חוסר הסיפוק או הפיספוס…
סימן נוסף הוא הקול הפנימי שהולך ומתחזק ואומר לנו "אתה יכול יותר…" – ואנו משקיטים אותו וממשיכים בדרכנו.
לעיתים זו האינטואיציה שלנו ששולחת לנו איתותים לכך שאנו לא פועלים בכיוונים הנכונים עבורנו…
לפעמים זה הגוף שלנו שיוצר "משברים" כדי שנעצור רגע להקשיב לו.
לפעמים אנו מקבלים איתותים מאנשים קרובים לנו, או ממערכות יחסים שונות.
ואלו לא רק סימנים של "רגע לפני המבול…" אלו לעיתים גם הזדמנויות שאנו מפספסים, רק פשוט כי לא היינו מודעים אליהן.
מקובל לחשוב שלאנשים מסויימים יש מזל, שהם היו במקום הנכון ובזמן הנכון ולכן זיהו הזדמנות מסויימת. האמת רחוקה מכך. כולנו נמצאים במקום הנכון ובזמן הנכון, אך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון זה לא מספיק. אנו צריכים גם להיות מודעים לכך שאנו במקום הנכון ובזמן הנכון. כדי שנוכל לזהות את ההזדמנויות.
והאמת – שגם זה לא מספיק…
אין זה מספיק רק לזהות את ההזדמנות – צריך לפעול ולממש את ההזדמנות. ללא פעולה – ההזדמנות תחלוף על פנינו, ולא תמיד תשוב.
כדי להמחשי את הדוגמה הזו, הנה מכתב שקיבלתי מרחלי גרין, שהשתתפה בסמינר "משיגי היעדים" – אני מביא את המכתב בשלמותו, כי אני חושב שהוא מדבר בפני עצמו, ומהווה הוכחה מדהימה לאפשרויות ולתוצאות שאנו יכולים להשיג – אם רק נעשה פעולה אחת קטנה!
|
אל תחכו למבול!
והיום נעלמת אחת ההזדמנויות שעומדות בפניכם – להשתתף בפעם האחרונה בסמינר "משיגי היעדים". במהלך 3+ השנים האחרונות, העברתי (כמעט מדי חודש) את סמינר "משיגי היעדים". מאות ואלפי אנשים השתתפו עד היום בסמינר ולקחו ממנו כלים פרקטיים למימוש היעדים והרצונות שלהם.
לאחר כל סמינר שערכתי אני שואל אנשים מה הם הפיקו ולקחו מהשתתפותם, ולמה הם באו לסמינר מלכתחילה. הנה כמה מהתשובות שקיבלתי:
-
אנשים באים כדי לקבל כלים פרקטיים לפעולה, לקבל אומץ ומוטיבציה לשינוי, לשחרר אמונות שמעכבות אותם.
-
הם באים כדי ללמוד איך להשיג את היעדים שלהם, ומהר יותר, וכיצד להתגבר על מחסום הפחד שעוצר אותם.
-
אנשים באים כדי לברר לעצמם ולדעת מה הם באמת רוצים בחייהם!
-
אנשים באים כדי לקבל כלים לשלוט במחשבות שלהם, כדי לקבל החלטות טובות יותר
-
כדי ללמוד איך להתמקד במימוש המטרות שלהם, להגדיר לעצמם יעדים לטווח הרחוק והקצר, איך להפוך רעיון למציאות
-
אנשים באים כדי להבין ולממש את הפוטנציאל שלהם – להבין מה באמת אפשרי עבורם, למה הם באמת מסוגלים.
-
אנשים באים כדי ללמוד לפרוץ את המחסומים שלהם, להתמודד עם המעצורים שלהם, להתמודד עם סביבה שמעכבת אותם או עם "נסיבות" כאלו ואחרות שמונעים מהם להתקדם.
האם אחד מאלו מדבר אליכם? אולי זה הסימן שלכם?
הסיבה שהחלטתי שהסמינר הקרוב יהיה האחרון היא שאני מאמין גדול בהתמקדות ביעדים החשובים והמשמעותיים שלנו. בשנה האחרונה, אני עובד על פרוייקט שהפך להיות משמעותי ביותר, ולשם כך החלטתי לפנות עוד יותר זמן, פוקוס ואנרגיה לפרוייקט הזה, ולכן לערוך בפעם האחרונה את סמינר "משיגי היעדים", ב-14 ביוני, 2010.
מאחר וזהו הסמינר האחרון, החלטתי להפוך אותו לחגיגה אמיתית. ולשם כך יצרתי עבורכם כמה הצעות יוצאות דופן ומיוחדות להשתתפות בסמינר האחרון. כחלק מההצעות הללו יצרתי גם חבילת פרימיום מיוחדת, וכן הוספתי בונוסים לנרשמים בשווי כולל של החל מ-1,100 ועד 2,177 ש”ח!
אבל אתם צריכים למהר – היום מסתיימת ההרשמה המוקדמת ויחד איתה נעלמים הבונוסים וההטבות הללו.
אגב, אני נותן לסמינר אחריות מלאה – כלומר, אם לאחר חצי יום של תוכן מרתק ומשמעותי, אינכם סבורים שהשקעתכם היתה כדאית, הנכם רשאים לעזוב ולקבל את כל כספכם בחזרה ומיד!
לפרטים נוספים על ההטבות היחודיות לסמינר “משיגי היעדים” האחרון הכנסו לאתר “משיגי היעדים“ או התקשרו אלינו עכשיו 1700-50-50-79.
אז מה עושים עכשיו?
עוצרים רגע לחשוב:
-
מאילו סימנים אני מתעלם? האם אני מקשיב לאינטואיציה שלי?
-
מה הן ההזדמנויות שברגע זה ממש עומדות לפתחי? ואיזו פעולה אני יכול לעשות עכשיו כדי לממש את ההזדמנות הזו?
מתקשרים אלינו עכשיו – 1700-50-50-79 ומנצלים את ההטבות היחודיות להשתתפות בפעם האחרונה בסמינר "משיגי היעדים"!
אשמח לתגובותיכם כאן בבלוג – על סימנים שראיתם, הזדמנויות שזיהיתם וכדומה…
שלכם,
ערן
ערן איש יקר שלום רב , ובכן גם אני הייתי בכנס וראיתיך מרחוק ולא העזתי לגשת אליך , לא משום שאני מפחדת , אלא פשוט כך הרגשתי – שזה לא הזמן והמקום. האמת שזו לי הפעם הראשונה שאני נחשפת לכנס עסקי , כשאני במלוא ובעצומם של סיום לימודי הנתרופטיה (בעוד שבועיים) ועסקים זה לא בדיוק התחום שלי. מתמיד הרגשתי שאיני יודעת לשווק את עצמי , לא יודעת למכור עת מה שיש לי להציע מבחינת הידע שהצטבר לאורך שנותי הארוכות , וכנס זה ערער לי עוד יותר את בטחוני. פתאום הבנתי שבעצם אני חסרת ביטחון ושבעצם גם אין לי כבר זמן . כן , אני בשנות ה-50 המאוחרות ולא שאיני יכולה ללמוד לשנות , אלא שביטחון הוא דבר הנובע מהילדות ונשרך איתך לאורך השנים בשקט ובשלווה ונוטע את שורשיו עמוד באדמת נשמתך. הייתי רוצה להיות עשירה , רווה נחת ולהרשות לעצמי את כל אשר אני חולמת מזה שנים לעשות וביניהם להגשים את הפוטנציאל להצליח ובגדול , אך זה לא הגיע וכנראה אולי(לא בטוח – אולי יש עוד סיכוי) לא יגיע . בכל אופן , מדוע אני כותבת כל זאת ? ובכן , אתה ערן , דמות שלא בדיוק בלטה כמו אמיר בכנס , אך ללא ספק יש לה הרבה מה להציע מבחינת הבנת נפש האדם. איך שמתי לב לכך ? ובכן אולי תחושות בטן. כן , הייתי רוצה להשתתף ולהיכנס לתהליך עם כל המשפחה הזאת שנקראת "הרדוף עסקי" אך קירות וחומותי אינם מספיק חזקות ואני חושבת דווקא שאתה ערן, כאיש ענו , נעים ולא כל כך מתבלט יכול אולי לכשאסיים את לימודי לשמש עבורי "קב" על מנת שאתחיל ללכת בדרך "טרשים" זו שעבורי כרגע מאוד מאיימת. הקשבתי לאותו ערב עם האדם המדהים שיביא עמו אור לכותלי הארץ הקטנה שלנו שכל אוייביה רק מאיימים עליה כל השנים , אך גם הקשבתי לך והיה ממש מהנה , מעשיר , כיף ובקיצור אשמח ביותר שיהיו עוד רבים כמוך החושבים בדרך זו נפלאה , להבין שהכול סב ומסובב וכי הכול הוא אחד , הגוף , הנפש , העולם , וכל מעשינו גם יחד וכל אשר נזרע זאת ללא ספק נקצור. שולחת לך ולכל הצוות שלך את כל ברכותי מלב .
למלי ולמתלבטים אחרים,
השתתפתי בסמינר משיגי היעדים של ערן לפני כחצי שנה. זה היה לאחר מספר חודשים ששמעתי את השיחות המוקלטות הרבות שערן פרסם.
אני מאוד מבין את הפחד שאת נמצאת בו. הייתי באותו מקום לפני פחות משנה. בעקבות הערכה "דימוי עצמי מנצח" שרכשתי, החלטתי – ואני מדגיש: החלטתי! – שאני רוצה חיים אחרים, מלאים יותר, מספקים יותר, ושאני חייב להתחיל להקשיב לקול הפנימי שלא רק אומר "אתה יכול יותר" אלא גם אומר "הייעוד שלך ממתין לך, גש והתחל לממש אותו!".
בחרתי לקחת סיכון, ללכת אל הלא נודע, לצאת מהמקום הנוח של הודאות ולבחור ללכת בדרך שתרגש אותי ולא סתם לקום לעוד יום סתמי.
מלי, עשית צעד אחד חשוב והגעת לסמינר של אמיר. אני בטוח ששמעת שם הרבה רעיונות וייקח לך זמן לעכל את הכל. תרשי לי להמליץ לך בחום – לכי על זה! הסמינר של ערן יתן לך מבט חדשה ותפיסה חדשה על תהליך קבלת ההחלטות שלך! הייתי שם ואני יכול להעיד!
מלי, החיים ממשיכים. התגלגלה לידייך הזדמנות לעשות שינוי, להתגבר על חוסר הבטחון ולפעול בכיוון שיקדם אותך. הבחירה בידיים שלך. תחשבי מה את יכולה להרויח מ"פקיחת עיניים" שכזו מול החיים הרגילים השגרתיים, ומול חוסר היכולת לשווק את עצמך.
את כותבת שהבטחון שלך עורער עוד יותר בעקבות הסמינר, אבל בטח את זוכרת את הפאנל שהיה ביום רביעי – כולם היו שם! כולם היו במקום שלך – חוסר בטחון, חוסר וודאות. זה לגמרי טבעי. זה נורמלי. זה הסימן שאת במקום של התחלה.
ממליץ לך לנסות את הסמינר. מה יש לך להפסיד? מקסימום אחרי חצי יום תחליטי שזה לא בשבילך – כספך יוחזר.
אם לא עכשיו, מתי את רוצה להתחיל לעשות את השינוי? כמה זמן את רוצה להמשיך ולהתלבט?
כשאת ממתינה בתחנת אוטובוס ביישוב נידח שיש שם אוטובוס 4 פעמים ביום והגיע האוטובוס שנוסע לעיר הגדולה, אני חושב שההחלטה צריכה להיות ברורה. לאחר שתרדי מהאוטובוס יפתחו בפנייך אפשרויות חדשות.
זהו האוטובוס האחרון. את רוצה לעלות או להישאר? 🙂
מעניין, אבל אי אפשר לשלוף תשובה על הרגע. להפוך סדרי בראשית כסימן אזהרה והקבלה בחיים – אומר לשבת, להרהר, לחשוב ולבצע בדיקה ורק אז להגיב.
אז תודה ושיהיה המשך נפלא לכולנו. רחל.
שלום שוב,
גם אצלי הופיעו סימנים שאני יכולה יותר אך לא ממצה !!!
חוסר עניין בעבודה , עובדת כי נוח כרגע והמשכורת יפה, אבל בפנים עמוק בפנים רציתי משהו אחר .
אחרי מחשבות ארוכות וחיפוש ובמהלך חופשת לידה החלטתי שהנושא שהכי קרוב לליבי הוא תינוקות ויש לי ניסיון רב בגידולם.
החלטתי לשתף את כולם ובשלב זה אני בונה אתר על תינוקות , כיף גדול ואתגר רב עומד בפני …
אתם מוזמנים להתרשם מהאתר ואף למצוא פתרונות לכל מיני שאלות בקשר עם תינוקות
https://www.my-practical-baby-guide.com
מחכה לפגוש אתכם באתר
ומקווה שתיענו לסימנים השונים ותעשו את הטוב בשבילכם!
שרית
היי ערן,
גם אני השתתפתי בסמינר 2010 של אמיר הרדוף. שם פגשתי אותך לראשונה ואתה אכן מקסים כמו שמצטייר מהכתיבה שלך בבלוג. אני ממליצה בחום להשתתף ביום שלם איתך, ולו רק מהטעימות שהתנסתי בהן
בנאומי הפתיחה והסיום שאתה העברת באותו סמינר.
רציתי לנצל את ההזדמנות ולספר על תובנה אחת שהדהדה בראשי בעיקבות הכנס רב המשתתפים, והשיחות הקצרות
שניהלתי עם כמה מבאי הסמינר,אנשים שלא פגשתי מעולם חוץ מאחת. כשאנחנו יושבים מול מסך המחשב בבית
לבד, והתקשות היא רק באמצעות הכתיבה הקשר שנוצר יכול להיות חזק אבל חלקי.
לעומת זאת ,כשנוצר קשר בלתי אמצעי ע"י הרצאה פרונטלית ועוד מתאפשרת שיחה ישירה וקשר עין, הקשר נהיה
שלם.
תודה על כל מה שאתה נותן, ועל מי שאתה,
עדנה.
היי ערן ושלום לכל המגיבים
שמחתי להתוודע אל המקום שאליו לקחת את סיפור הקדימון למבול.
אכן בכל רגע נתון חווים אנו סימנים שונים והפרשנות לסימנים אלו, היא כולה שלנו.
אמיר וחברים דנו בסמינר בשאלת החלומות. אף החלומות הינם חלק לא מבוטל מהסימנים אותם אנו חווים. לגבי חלומות ופתרונם לימדו אותנו חז"ל כימחד גיסא אין חלום שאין לו פתרון(בראשית רבה ס"ח) ומאידך גיסא כל החלומות הולכין אחר הפה (ברכות) משמע שהאינטרפטציה לחלום נתונה למעשה לפרשנותך. אך אין הדברים אמורים רק לגבי חלום לאחר שכבר נחלם. ישנו גם קדימון לחלום: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי ליבו. כלומר המחשבה או במילים אחרות היעדים הם אלו הקובעים לנו את גבולות החלום אך לא פחות מכך משפיעה על החלום שהופיע מתוך התת מודע, מתוך המחשבה הלא מודעת, התודעה, הפרשנות. מכאן ואילך הכל נתון בידנו. אם לא נפעל יגיע המבול.
רחל; פעולה אין משמעותה חוסר תכנון, חוסר מחשבה וחשיבה אפילו על הדברים היותר קטנים. אבל אם נסתפק רק בחשיבה – עלול לבוא מבול.
אם הבנתי נכון את ערן אזי בכוחנו להעלות אל המודע את אשר אנו חווים בתחושות. לא לוותר על החלומות….לתת להם מקום, לתת להם פרשנות אקטיבית ואופרטיבית. יתכן ונטעה, יתכן ואפילו ניכשל. הכשלון הוא חלק מההצלחה כשם שהאור ניכר דווקא מתוך כך שיודעים אנו לזהות את החושך ואת ההבדלים המהותיים שבין האור לבין החושך.
אמנם נוח יותר ונעים יותר שאזור הנוחות שלנו ינבע מתוך נהרת האור אך בדרך כלל בידנו הדבר.
אבי
תודה רבה לכל המגיבים ולכל התגובות המפרגנות!
מלי – הכל תלוי בהסתכלות שלך. את יכולה לקחת את זה למקום של "אוי ואבוי אני לא יודעת שיווק ואף פעם לא אדע". או לחילופין – למקום של "מעולה, הבנתי איזה ידע חסר לי, ועכשיו אני יוצאת להשיג אותו". אנו בוחרים את המחשבות שלנו, ומכאן גם התוצאות שנשיג.
דוד – תודה על הפרגון – מסכים עם כל מילה! 🙂
רחל – כמובן שחשוב לחשוב… אך לשים לב שאנו לא נשארים רק בישיבה – אלא גם נוקטים בפעולות…
אבי – תודה רבה על ההארה ועל הבאת הסיפור לעיני (ובדיקה שאני מדייק בעובדות).
המשך שבוע מצויין!
ערן
בס"ד
שלום!
דבריך נשמעים מסקרנים ,מענינים וחשובים
אך אני מורה ובתאריך 14.6 עדיין מלמדים.
האם תיאות לעשות סמינר נוסף בקיץ?
תודה
עדנה