האם הנך הרוכב או הסוס?
|
שלום חברים,
הפוסט האחרון שפרסמתי בשבוע שעבר: איזו תמונה אתם מחזיקים בראש שלכם? עורר תגובות רבות בבלוג ודיון מעניין. הדיון שהתפתח בתגובות לפוסט שפרסמתי התחלק לשתי גישות עיקריות, שאם נכליל ונסכם אותן הן יהיו: האחת אומרת שאנו אחראים על החיים שלנו ועל התוצאות שלנו, והשניה היא שאין לנו שליטה במה שקורה…
כמובן שזו הכללה (ואפילו קצת גסה) של מגוון התגובות, אבל ישנו הבדל מהותי בין שתי הגישות הללו ועליהן אני רוצה לדבר היום. וכאילו בתזמון מושלם (מקרי???) נתקלתי השבוע בציטוט מעניין של נפוליון היל:
כמה חוכמה יש כאן. בעיני זו התמצית של כל ההבדל בין שתי הגישות הללו לחיים שהזכרתי למעלה.
וחשוב לי כבר להבהיר כאן, אני בהחלט מסכים שלפעמים בחיים קורים "כל מיני דברים" שלא תכננו, או שאולי לא רצינו שיקרו וכדומה. אבל, זה עדיין לא משנה את העובדה שבכל רגע נתון, אנו יכולים לבחור כיצד להגיב מול ארועים ונסיבות כאלו ואחרות שמופיעות לנו בחיים.
מי שמשחק את הסוס ונותן לחיים להיות הרוכב, מגיע למקומות ומשיג יעדים. אך לא תמיד אלו היעדים שלו, או המקומות שהוא היה רוצה להגיע אליהם. אני טיפסתי במשך שנים רבות במעלה סולם ההצלחה בחברה שבה עבדתי כשכיר – עברתי מתפקיד לתפקיד, התקדמתי, הרווחתי יותר – עליתי למעלה במעלה סולם ההצלחה רק כדי לגלות שהסולם הזה נשען על הקיר הלא מתאים!
אני בטוח שלחלקכם (ואולי רובכם??) זה נשמע מוכר.
כסוס אנו מובלים ממקום למקום – מישהו אחר מחליט עבורנו, מתי לקום בבוקר, ומתי ללכת לישון, מתי לאכול ומה לאכול, מה ללבוש ובמה לנסוע. ובמה לעסוק, ובמה לא… וכמה זמן פנוי יהיה לנו או שלא…
כרוכב על הסוס – אנו אלו שמחליטים לאן הסוס ילך, מה הוא יאכל, מתי הוא יקום ובמה הוא יעסוק. יש לנו זכויות רבות יותר כרוכב על הסוס, אבל גם אחריות רבה יותר – כי אנחנו אלו שמנווטים את הסוס. אין לנו את מי להאשים יותר כשאנו לא מגיעים לאן שרצינו להגיע.
אם אתם בוחרים להיות הרוכב על הסוס, יותר לא תוכלו לומר "זה הבוס שלי שבגללו…" או ש"בעלי אינו מאפשר לי…" או ש"יש לי ילדים קטנים שאני צריך/ה לטפל בהם…" – זהו זה, נגמרו ה"תירוצים". אין יותר את מי להאשים. אתם אחראים!
הרבה יותר נוח להיות הסוס… הוא רק מבצע פקודות – לך לשם, בוא לכאן… אפשר גם לקטר… על הרוכב… על הבוס, על המצב, על המיתון, על השחיתות, על הכבישים, על הממשלה, על הבעל/אישה… על כל דבר… הסוס לא אחראי.
שלא תהיה לכם טעות – יש מחיר כשאתם בוחרים להיות הרוכב. מעבר לאחריות, יש מחיר. לא תמיד תצליחו לנווט את הסוס בדיוק לאן שהתכוונתם, צריך לרכוש מיומנויות חדשות כדי לרכב על סוס – במיוחד אם מעולם לא עשיתם זאת קודם לכן, ובמיוחד אם קודם לכן הייתם סוס!
ולפעמים כאשר רוכבים על הסוס, הוא נופל… ואתם נופלים ממנו. ובמקרים הללו קל מאד להסתכל על הסוס ולומר לו: "יודע מה… בוא ונתחלף… מעכשיו אני לא רוכב יותר – אני הסוס!".
ישנה אמת בסיסית אחת שהופכת רוכב להיות רוכב מצטיין ומצליח והיא: לא משנה כמה פעמים הוא יפול מהסוס – הוא תמיד יקום, ינער מעליו את האבק, ויעלה שוב על הסוס לרכב.
וההתנהגות הזו – היא שעושה את כל ההבדל, בין אנשים מצליחים שמשיגים את המטרות והיעדים שלהם ובין אלו שלא. הם לא פוחדים לקחת אחריות, הם רוכבים, הם גם נופלים לפעמים, אבל מיד קמים וממשיכים. הם מוכנים לשלם את המחיר. ולהתנהגות הזו אין שום קשר לגנטיקה, היא לאו דוקא משהו שנולדים איתו, היא לא קשורה לכשרון, לכסף או להשכלה – הכל מתחיל ונגמר בבחירה של האדם – להיות הרוכב או להיות הסוס.
וכפי שאמר כאן למעלה נפוליון היל – מה שבטוח הוא, בודאות שאי אפשר לערער עליה, היא שאם לא בחרתם להיות הרוכב, הרי שבודאות אתם הסוס!
אז מה עושים עכשיו?
אני מעודד אתכם להכריז כאן בבלוג – מה אתם מתחייבים לעשות – כבר עכשיו – כדי להפוך להיות רוכבים על הסוס שלכם?
רכיבה מהנה וחג ל"ג בעומר שמח!
שלכם,
ערן
|
ערן,הכללות לא באות בחשבון כאשר לוקחים את אחריות,.
הסיפר יפה אך עדיין היכולת להיות אחראי היא ודאית אבל לא להכול….
שאו ברכה אשרי המאמינים
רק תוודאו שמה שאתם רואים לא מסונוור ע"י מה שאתם רוצים לראות
"לא משנה כמה פעמים הוא יפול מהסוס – הוא תמיד יקום, ינער מעליו את האבק, ויעלה שוב על הסוס לרכב".
כל עוד הוא יצא חי מזה….
שלום לכולם
בעיקרון זה נכון. זמן רב הייתי סוס, משום שכך חונכתי. זה אולי לא קשור לגנים, אך
ללא ספק זה קשור לדפוסי חשיבה. אני מנסה להיות הרוכב, ולאחר שלוש שנים של הצלחה
חלקית נפלתי. עכשיו אני מנסה לקום. עדיין לא יודעת איך. מתנחמת בכך שאולי נכון
שהכל עניין של מיומנות: לחשוב ולפעול כרוכב ולא כסוס. לא מצליחים ביום אחד. כמו
שהיינו תינוקות ולמדנו ללכת וכל פעם נפלנו וקמנו. אפילו אם כאב ובכינו. רק שעכשיו
נדמה שזה כואב יותר.
יום נעים ורכיבה מהנה. גבריאלה
ערן שלום,
פוסט יפה, תודה.
אם בעבודתך כשכיר התקדמת, הרווחת יותר ועליתי למעלה במעלה סולם. אז לדעתי כבר אז היה לך את היכולת להיות "הרוכב".
גם כאשר אתה עובד עבור אחרים כביכול, יש ביכולתך לנווט ולהתקדם וזה לא רע בכלל.
תמשיך להעביר לנו פוסטים, מעניין לקרוא.
רן פרייז
על זה בדיוק אני מדבר,כל עוד את עשית את המקסימום שאת יכולה ויודעת,ולוקחת אחריות מלאה על מה שקורה
אז אין בעיה אם נפילות כשהן נגרמות.
למה? בגלל שאת המיומנות והכישורים שפיתחת לאורך הדרך אי אפשר הלקחת ממך! זו הסיבה שאנשים שהיו מיליונרים ופשטו את הרגל לוקח להם 30 % מהזמן שלקח לעשות את המיליון הראשון לעשות זאת שוב
ערן, כל מילה חצובה בסלע ! יכולה בהחלט להזדהות עם שני המקומות שאתה מציין, המקום שלא לוקח אחריות ומאשים אחרים ומקום אחר שבו לוקחים אחריות, מקום בו המחשבות עובדות 24 שעות ביממה, המקום בו לא ישנים בלילות ובודקים דרכים יצירתיות נוספות או לחילופין מקום בו האושר עילאי מהצלחה שהגיעה אך ורק מהפעולה שאתה יזמת . מה שכן, כאשר משנים פאזה ובוחרים להיות הרוכב מזהים בקלות בסביבה מי בוחר להיות מה … ויודעים גם אילו תגובות סביבתיות להפנים ואילו לא … ו… דבר נוסף שאני מזהה, רוכב שנפל ולא רוכב שוב בוחר להיות סוס, משלם מחיר של לחיות עם תחושת ההחמצה …
יש אנשים שחושבים שהם על הסוס עד שיום בהיר אחד חוטפים בעיטה ועפים מהסוס ואז מגלים שאין ברירה אלא לקחת אחריות ולנהל את החיים במקום שהחיים ינהלו אותם. כך קרה לי לאחר עשרות שנות עבודה כשכיר-חוויתי פיטורין בפעם השלישית ואמרתי לעצמי: לא עוד! לאחר שנתיים שחיפשתי את עצמי פניתי לתחום הנדל"ן (ללא השקעה וסיכון), נחשפתי לחומרים של ערן שטרן ואמיר הרדוף וזה נתן לי את הכח להתרומם ולהתבסס.
שאני חושב על חיי כשכיר שהולך בתלם כמו סוס עם רטיות על עיניו (שלא מאפשרות לא להסתכל לצדדים) ואילו כעת כעצמאי שאדון לעצמו ולזמן שלו פתאום נפתחות העיניים, נקשרים קשרים, דבר מוביל לדבר ועולם חדש נפתח לפני.
איפה לעזעזאל הייתי כל השנים?
היום אני בן 50 ומאושר ואני מייעץ לכם לא לחכות לבעיטה – לכו עם החלומות שלכם וממשו אותם. זה לא קל אבל זה אפשרי בהחלט.
לקוראים ולמגיבים היקרים
תסלחו לי אם אחרוג קצת מהנושא ואציע הצעה קטנה לתועלת המגיבים:
יותר קל יהיה לי (וכן לשאר הקוראים, אני משער), להבין את תגובותיכם אם תגיהו אותם מעט לפני השליחה.
אני לא מדבר על רמה של דקדוק, אלא על קצת פיסוק, וכן הבחנה בין מילים דומות וכדו'.
לגופו של דבר אציע שאלה:
מה דעתכם -עד כמה רוכב וסוס מקביל לעצמאי ושכיר? מהו הדמיון בין המושגים אם בכלל?
מנחם גורדון
יועץ נישואין ומאמן
כשהסוס הינו סטאליון? …הסוס בשליטת כיוון, עשייה, אנרגיה,עוצמה, וכו'
הסוס הוא מקור חיי הרוכב ובשנייה יכול להעיפו…התזכור את ריווס? "סופר- מן"?ואל לו לרוכב לשכוח זאת לרגע.
אל לו לרוכב לשכוח את הסינרגיה שלו עים סוס "עבודתו"…
אשר על כן לדעתי, אילו הייתי רוכשת מכישורי הסוס ולעיתים מכישורי הרוכב…כולם, כולל אני היינו מתפתחים בבית ספר החיים.
החשיבה החד צדדית לקויה היא
מירי דולן
בית ספר החיים לחיים.
School for life
School of life
הצהרה ראשונה
ערן אהוב! הבלוג שלח משנה חיים, אני בחרתי לפני 3 וחצי שנים להיות הרוכב, והרי זה פלא, הרבהיותר קל להיות הרוכב מאשר הסוס. זכות הבחירה איפשרה לי להבין שעדיף שיהיו לי מושכות ביד מאשר רסן בפה. נכון לא בחרתי שהבעל שלי ימות מסרטן, אך בחרתי לחיות חיים מלאיםת גם בלעדיו.
ערן אהוב! הבלוג שלך משנה חיים, אני בחרתי לפני 3 וחצי שנים להיות הרוכב, והרי זה פלא, הרבה יותר קל להיות הרוכב מאשר הסוס. זכות הבחירה איפשרה לי להבין שעדיף שיהיו לי מושכות ביד מאשר רסן בפה. נכון לא בחרתי שהבעל שלי ימות מסרטן, אך בחרתי לחיות חיים מלאים גם בלעדיו.
Life and business are full of hard hits. It’s how you
react to those hits that determines your success.
Lea Sedan
היי חברים,
לפעמים אפשר לחשוב גם אחרת…גם להיות רוכב וגם להיות שכיר…. כי השאלה מה רוצים בחיים..
האם אנו רוצים כסף? בלבד? האם להיות עצמאי מלמד תמיד על הצלחה כרוכב ? בחשיבה לאורך 30 שנה אולי מרוויחים יותר כשכירים כי אנו ל א יודעים באיזה עסק עסקינן..
ומה באשר לסיפוק בעבודה האם לא הוא העומד בראש מעיינינו?
סטלה
כתיבה איכותית ומעניינת. מאד אוהבת ומתחברת את אנלוגיית הסוס ! תודה.
בימים אלו אני בוחרת להיות הרוכבת
מאז ומעולם (בכל שנות עבודתי – שהן 12..) הייתי הסוס שנאמר לו איך, מה ואיפה לעשות.
לא תמיד הסכמתי, מצאתי עצמי סוס פרא מתמרד ששובר מוסכמות.
ועכשיו.. שוב בתקופה בחיי בה אני מחפשת עבודה. עד שאני מוצאת תפקיד שמתאים לערכים שלי, לרצונות ולאהבות שלי, אומרים לי עד כמה אני מיוחדת ומעניינת, אבל, אני לא מתקבלת ! וכל פעם מתאכזבת מחדש.
אז החלטתי, אני אכתיב. יבואו אליי, ירצו את שירותיי.
התחלתי להפיץ עצמי לצילומי הריון וילדים.
אבל יש בי המון המון המון פחדים 🙁 למרות שלמדתי ויש לי בסיס
היי ערן..
אהבתי את הכתוב..
כרוכבת ותיקה.. 12 שנה..עברתי את שלבי החניכה..של ליפול ולקום..ולהמשיך הלאה..
ובחיים..בחרתי כך..להיות רוכבת..שמתגברת על כל קושי..
שמחה לקבל את כל מה שאתה שולח..מעניין ומביא למקומות שלהשליטה בחיינו..
בדיוק אמיתי ..של עולם הסוסים…יום נפלא…!
היי ערן,
הבלוג היה מוצלח, אהבתי לקרוא, במיוחד הדימוי הזה לסוס או לרוכב
כמו כן בעניין הסולם שלבדוק על איזה קיר הוא נשען , אהבתי מאוד, אני קוראת הרבה ספרים על החיים ובזה עוד לא נתקלתי, לוקחת כטיפ נוסף להסתכלות.
ולגביי, , אני רוצה להיות הרוכב ולא הסוס בחיים.
אבל לפעמים אני חושבת לעצמי, אם היה מצב שכולם היו סוסים , או כולם היו רוכבים, אז הם היו דוהרים לבד, האם זה ראלי ויתכן הדבר?
ממש לא, קיימים דפוסים שונים של אנשים ולכן יש את החלוקה הזאת.
כמו שכולם היו עשירים ולא היו בכלל מעמדות וקשיי יום, אין זה אפשרי, היה כאוס אחד שלם בעולם הזה.
מה בכל זאת, השאיפה בחיים להיות מצליחים , משמע להיות הרוכבים, האם להיות הרוכב סימן שהצלחת בחיים?
ולהיות הסוס , זה בגלל שאתה חסר שאיפות בחיים. זה טוב או רע?
אודה על תגובתך, וזה נכון בכל תחומי החיים
בברכה,
סיגל פליט
שלום ערן,
רציתי להעיר בהקשר הזה משפט יפה האומר:
"לטעות = לרכוש ניסיון".
אין כזה דבר לטעות, כל טעות, מנסיוני, ***הרבה יותר*** מחדדת את האמת בסופו של דבר.
"והעיקר לא לפחד כלל".
שמחה
שלום ערן,
הבלוג נהדר, עם זאת עלי להסכים עם שמחה,
אין כזה דבר לטעות , כל טעות היא מקום למינוף, מקום ללמוד ממנו
גם כשאתה הסוס – אתה עדיין לומד וצובר ניסיון שישמש אותך בהמשך…
ואת זה ממחיש "קורס בניסים" בצורה מושלמת.
לאה
הי ערן , אני בהחלט בגישה האומרת שאנחנו הנווטים של חיינו , אם רק נדע איך. מבקשת להפנות אותך לסרט חדש עם הריסון פורד שנקרא "התרופה"
הסרט מדגים יותר מכל דרך אחרת איך אדם שם לעצמו מטרה לפני שיש לו מושג איך ישיג אותה – וכמובן שהוא משיג אותה, זה נכון מדובר כאן על חיים ומוות שזה דרייב מאד מאד חזק אבל עדין נדרש אומץ, חזון, לא להקשיב לספקנים, לא להתייאש מאנשים קשים. ממש ממליצה לך ולכל קהלך
עוד בגיל ההתבגרות הפכתי את דייל קרניגי "אל דאגה" לתנ"ך שלי והגיתי בו יומם ולילה . הרעיונות שימשו אותי בהרבה רגעים בחיים. לכן, קל לי לחבור לרעיונות שאתה מציג. ברובם נתקלתי גם בלימודי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית בדרכי להיות מטפל. אני מבין את הצורך הדידקטי לומר לאנשים אמירה קיצונית "בשחור לבן". זה נכון מאד לעשות בזמן תירגול ספציפי לדוגמא כדי להפנים את רעיון ההשלכה (הפוסל במומו פוסל) כאשר מישהו נשמע מתלונן על מישהו אומרים לו שיבין שמה שהוא אומר על הזולת זה בדיוק הוא עצמו… אבל ברור שזה נכון באופן חלקי ולצורך התרגיל מוטב שיחשוב כך בהתחלה כדי לחשוף את ההשלכות שלו. העמדת הדברים כפי שאתה רגיל בהם ערן היא ב"שחור לבן". נכון שסייגת את ההכללה אבל ראוי להדגיש שהחיים ויחסינו למתרחש בהם הם מורכבים מאד ולא ניתן לכוון לדרך ראייה אחת. פקח את עיניך והבט סביבך, צא מ"השרייה" חד מימדית ותגלה שישנם גם אנשי אשכולות רב-תחומיים שראייתם רחבה הרבה יותר מזו שלך המוגבלת לתחום אחד, נכון שהם מומחים פחות לתחום ספציפי אבל הם הולכים על פתיחות מירבית לגירויים שונים ולא מתרכזים במטרה אחת ממוקדת. נכון שדרכך מובילה ליתר העמקה ומובילה להתמחות ספציפית אבל לא בהכרח מתאימה לכל. חשוב לסייג גם את האוכלוסיות שלהן מתאים להיכנס להרפתקאה שאתה מציע, וזאת לעשות על ידי ציון המאפיינים של אוכלוסיות אלה.. פגשתי לא מכבר אוקיינוגרף שיודע לדבר רק על תחומו בעוד שהבן שלו איש אשכולות היוצר גם תוכניות טלביזיה בגישה רב תחומית. למותר לציין עם מי היה לי יותר כיף לשוחח…
הדימוי לסוס ורוכבו נחמד ויעיל ללא מעט מקרים אבל פגשתי בחיי לא מעט אנשים שהרגישו "על הסוס" אבל בעצם רק דימו לעצמם שהם דוהרים למרות שהסוס שלהם מת מזמן…
תודה לכל המגיבים!
מנחם – כוונתי ממש לא היתה להשוות ולומר שעצמאי=רוכב ושכיר=סוס. זה ממש לא העניין. הנקודה היא לקחת אחריות ולבחור מה שמתאים. לכל אחד יתאים משהו אחר. במקרה שלי, להמשיך להיות שכיר כבר לא התאים לי.
מירי – מסכים לגמרי בעניין הסינרגיה. זה קשור כמו שכתבתי לצורך לרכוש את "כישורי הרכיבה" וכדומה…
אורית – מרגש לקרוא את שכתבת. המקרה שלך הוא דוגמה מצויינת לעקרון שעליו דיברתי – ישנן נסיבות שאנו לא יכולים לבחור אותן, אבל אנו בהחלט יכולים לבחור את צורת ההתייחסות שלנו, הגישה והפעולות שלנו לאחר שארועים מסוג אלו קרו.
סטלה – ראי תשובתי למנחם. אני חושב שקודם כל והכי חשוב הוא שאדם יאהב את מה שהוא עוסק בו.
אושר – פחד הוא תגובה טבעית למקום בו את נמצאת. הפתרון הפשוט לפחד הוא פשוט לפעול. פעולה מפיגה כל פחד!
סיגל – אני חושב שקודם כל חשוב להגדיר מה זו הצלחה… לכל אחד זה משהו אחר – לאחד זה מליון ש"ח בבנק, לאחר זה עבודה מהנה, לשלישי זה להיות בבית עם הילדים מ-16:00. אין כאן One Size fits all… אנשים רוצים דברים שונים. כל עוד לאדם ברור מה הוא רוצה להשיג ופועל להשיגו באופן מתמשך הוא כבר מצליח!
שמחה / לאה – מסכים בהחלט!
דורית – תודה על ההפניה. אני אחפש.
בנדי – נראה לי שאתה מתיימר להכיר אותי או לדעת מה אני חושב קצת יותר ממה שאתה מכיר אותי באמת. אני לא יודע לאיזו "הרפתקה" אתה מתכוון – המטרה שלי ושל הבלוג הזה – היא לגרום לאנשים לחשוב. כל אחד אחראי על חייו ועל מה שהוא יעשה (או שלא) עם הדברים הנכתבים כאן…
המשך יום מצויין לכולם!
ערן
ערן שלום,
ראשית תודה על הפוסט הוא מחזק ומלא השראה.
שנית רציתי להוסיף ולומר שאני כבר בחודש האחרון עובד על עצמי להיות הרוכב על הסוס כי נמאס לי מלהיות הסוס, חייב שינוי בחיים שלי ואני נרגש ופועל להשיגו.
ונכון לפעמים נופלים מהסוס ומקבלים מכה.. זה לא נעים, אבל זה המחיר שצריך לשלם מראש בכדי להגיע להצלחה. מי שנופל פעם אחת מפחד לעלות על הסוס פן יפול שוב.
לא סתם אומרים למי שנופל מהסוס לקום ולעלות עליו מיד ! התמדה היא מילת המפתח.
בקיצור אני בטוח שאני בדרך הנכונה ( ורק על הסוס..חח) להצלחה וזה ממש כייף לקבל פוסטים כאלה.. המשך כך! 🙂
יום מקסים לכולם !
ערן שלום
רציתי להודות לך
על שיעור חשוב
שקיבלתי ואני חייב להודות
אני די סוס שחושב שהוא רוכב
בכבוד רב
עופר יוליוס
ללכת אחרי הרגש והתחושה!
ערן
ממש נפלא
חלק מהבחירה של להיות רוכב קשור לאי התייחסות בכלל למה הסביבה מגיבה
אלא להיות נחוש ואיתן בבחירה ובהחלטה של מה שטוב לכל אחד עם עצמו. עד הסוף
וגם אם זה לא קורה בצורה בכמות ובמהירות שרוצים זה לא משנה את המסלול. שזהו גם כן חלק מכישורי הרכיבה
להכיר את המסלול היטב אך לדעת להסתדר גם במקרים של סטייה או מעידה…
אני כבר כמה שנים עוסק במודעות עצמית ובפיתוח היכולת הכלכלית שלי בדרך שבחרתי בגלל הייחודיות שלה וההתאמה לצרכי ויכולותי; למרות השונות שלה ועל אף חוסר שיתוף פעולה מצד רבים וקרובים שסברתי שיקבלו או יתמכו וקרה ההיפך המוחלט זה לא החליש ולא שינה מאומה למרות שזה היה כואב, מצער ומאכזב…
אך בראייה מפוכחת זה בהחלט נלקח בחשבון ואני ממשיך לרכב בדהירה!!!
ומתקרב למטרה למרות שהיא מוסתרת עדיין בהר גבוה ורחב
אני לומד להקיף אותו ולטפס עליו…
אני גם מצליח לגעת לאנשים בנקודות חשובות בחייהם ומסייע להם לחשוב על עצמם ולכוון את צעדיהם בדרך שמתאימה להם.
מלמד אותם להתבונן למה הם עושים ופועלים כפי שהם עושים והאם ומה היא האלטרנטיבה.
ואף משתף אותם בדרכים להצלחה בכל תחומי החיים.
המון תודות
ובהצלחה
פוסט מאוד מעניין, אני חשוב שאצטרך לקרוא זאת שוב :9