חשבתם פעם על הפוטנציאל שלכם? למה אתם באמת מסוגלים? מה זה בכלל פוטנציאל אישי? ואיך הייתם מגדירים זאת?
האמת, שהשקעתי זמן וניסיתי לחפש הגדרה למהו "פוטנציאל אישי" – ובעוד שמצאתי אלפי אתרים שמזכירים את צמד המילים האלו, היה קשה יותר למצוא מקום שמגדיר אותן.
לבסוף מצאתי הגדרה לפוטנציאל אישי כ-
– משהו שמסוגל להיות, אבל עדיין לא בקיום (כלומר לא קיים במציאות הפיזית שלנו).
– האפשרות, היכולת והכוח הפנימי לגדילה והתפתחות
ואני הייתי מוסיף על זה: מה שאני יכול לדמיין ולחשוב עליו ושיש לי את הרצון להשיגו.
לדעתי – לפוטנציאל אישי, אין שום קשר למסוגלות או ליכולת. ואסביר מדוע.
כיצד בכלל מודדים פוטנציאל?
על פי רוב אנו נגדיר פוטנציאל של אדם על פי מערכת הערכים והאמונות שלנו. כלומר, מה שאנו חושבים שאפשרי. אבל כיצד אנו יודעים מה אפשרי?
אנו מחפשים הוכחות במציאות הפיסית. ובמילים אחרות, אנו נחפש מקרים או דוגמאות בהם אנשים אחרים או אנו בעצמנו השגנו מטרה כזו או אחרת. הקיום הפיסי בעבר מראה לנו כי הדבר אפשרי. ועכשיו כשאנו יודעים שזה אכן אפשרי (כי הרי זה כבר קרה בעבר), השאלה הבאה היא האם אנו חושבים שהאדם אותו אנו מודדים מסוגל או לא להשיג יעד או מטרה זו.
אבל… האם זו מדידה נכונה?
אם נבחן זאת לעומק, נראה שבעצם מדידה כזו אינה מהימנה כל כך. כל מה שהיא מוכיחה למעשה היא שמישהו בעבר הצליח לעשות משהו. אם זו היתה המדידה שעל פיה היינו מגדירים פוטנציאל בעולם – אז לא היה לנו חשמל, לא היינו טסים במטוסים ובעצם – כל המצאה, חדשנות או שיא כלשהו – לא היו קיימים בעולם שלנו.
כי הרי למעשה – כל המצאה חדשה או כל שיא שנשבר – לא היה קיים קודם!
לרוץ מייל בארבע דקות
עד שנת 1954 ובמשך עשרות שנים קודם לכן, היתה רווחת האמונה כי אדם, אתלט, זכר אינו יכול לרוץ למרחק מייל (1.6 ק"מ) בפחות מארבע דקות. מדענים ורופאים טענו כי זה פשוט בלתי אפשרי! טענו כי גוף האדם פשוט אינו מסוגל לכך.
ב-6 במאי, 1954, האצן האנגלי, רוג'ר בניסטר רץ מייל בפחות מארבע דקות. התוצאה שהגיע אליה היתה 3 דקות ו-59.4 שניות. רק שישה שבועות מאוחר יותר, אצן נוסף מאוסטרליה שבר את השיא הזה כשהשיג תוצאה מהירה יותר בשנייה וחצי. וב-50 השנה מאז, השיא ירד בכ-17 שניות נוספות!!
ומה אנו למדים מכך?
לתוצאות העבר שלנו אין שום קשר לפוטנציאל העתידי שלנו!
אנו נוטים לייחס לתוצאות העבר שלנו את היכולת העתידית שלנו – וכמובן שזה לא נכון לעשות. לא רק שזה לא נכון – זה אפילו יכול להיות הרסני עבורינו.
הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לצמוח ולגדול – זה נכון כשמדובר ברמה הפיזית שלנו וזה נכון כשמדובר ברמה הפנימית / רוחנית שלנו. אך, בעוד שגדילה פיזית קורית אצלנו גם מבלי שנקדיש לכך הרבה מחשבה ותשומת לב – צמיחה פנימית ורוחנית (ספיריטואלית) דורשת הרבה מחשבה, התמקדות ותשומת לב.
50 שנה אחרי ששבר את השיא ורץ מייל בפחות מארבע דקות, רוג'ר בניסטר משחזר: "היתה אמונה מיסטית שלא ניתן לעשות את זה. אבל אני חושב שזה היה יותר מחסום פסיכולוגי מאשר מחסום פיזי".
איך זה שפעמים רבות כשאנו מדברים על אנשים אחרים אנו אומרים "הוא לא מממש את הפוטנציאל שלו…" – קל לנו לראות אצל אחרים פוטנציאל לא ממומש. אבל מה כשמדובר בנו? האם אנו באמת פתוחים להסתכל פנימה בצורה כנה ולהודות שגם אנחנו לא תמיד מממשים את הפוטנציאל שלנו?
קל לנו להסתכל על התוצאות הנוכחיות שלנו ולהסיק מכך שזה הפוטנציאל שלנו. לתוצאות הנוכחיות שלך אין שום קשר למה שאת/ה מסוגל להשיג. הכל עניין של מודעות – האם אתם מודעים לכך שאתם מסוגלים ליותר?