כלכלת ה-YOLO גורמת לעובדים לעזוב את מקום העבודה שלהם
לאחרונה קראתי מאמר מעניין שפורסם בניו יורק טיימס: ברוכים הבאים לכלכלת ה-YOLO
YOLO הוא ביטוי שגור ל- You Only Live One: חיים רק פעם אחת.
הכתבה מתארת תופעה עולמית הולכת וגדלה, במיוחד בשנה האחרונה, לאחר הסגרים הממושכים בעקבות מגיפת הקורונה, שבה יותר ויותר עובדים, עוזבים את מקום העבודה המוכר והבטוח שלהם ועושים שינויים מרחיקי לכת בחייהם.
ומה שמיוחד בהם, זה שהם דווקא העובדים שנחשבים, לעובדים "הטובים" והמצליחים יותר באותן החברות. דווקא הם, עוזבים את התפקידים הנחשקים והמישרות הבכירות שהם מחזיקים בהם ויוצאים לדרך חדשה.
בספרי השני "להתעורר" (יכולים לקבל אותו כאן ללא עלות) דיברתי על כמה מגמות מאד משמעותיות בשוק העבודה שגורמות ליותר ויותר אנשים להבין שמקום העבודה שלהם הוא כבר ממזמן אינו המקור לבטחון הכלכלי שלהם. והיום, עם מליוני "מובטלי קורונה" בכל העולם, גם אלו שלא פוטרו מעבודתם, מבינים שהם חיים על קרקע שאינה מוצקה בכלל…
התופעה הזו כבר קיבלה כינוי בשם "כלכלת ה-YOLO".
המצב הזה מוביל יותר ויותר אנשים להבנה שהם צריכים לקחת את עתידם בידם ואחריות על חייהם ובמיוחד על המצב הכלכלי שלהם.
הם מבינים שלהמשיך ולהשאיר את האחריות למצבם הכלכלי, התעסוקתי, ההגשמתי ולאושר שלהם בחיים, בידיים של מעסיקים או של ממשלות, זו אסטרטגיה גרועה. גרועה מאד!
הסיבות לכך היו קיימות גם לפני הקורונה:
תחושות של חוסר סיפוק ומשמעות בעשייה שלהם
שעמום מהעיסוק
תחושה של תגמול נמוך על העשייה שלהם
שחיקה ו"עייפות החומר"
פער בערכים של האדם מול הערכים של החברה שהוא עובד בה
חוסר מיצוי (תחושה של "אני יכול לעשות הרבה יותר מזה")
אם תוסיפו לאלו גם את כל מה שהקורונה הבאה איתה, שעות אינסופיות מול המסך בישיבות ושיחות זום משמימות, ריחוק חברתי וצפייה בחברים שפוטרו ברגע אחד מעבודתם ה"בטוחה", זה לא מפתיע שכל כך הרבה אנשים בוחנים מחדש את מערכת האמונות שלהם ולא מוכנים יותר להתפשר על החיים שלהם.
מחקר שנעשה לאחרונה על ידי מיקרוסופט חשף שלמעלה מ-40% מהעובדים מתכוונים לעזוב את העבודה שלהם בשנה הקרובה.
זה נתון מדהים. אבל לא מפתיע.
באחד הראיונות שלו, השחקן ג'ים קארי סיפר שהוא ראה איך אבא שלו הולך בוקר בוקר למקום עבודה שהוא לא אוהב. רק בשם ה"יציבות" וה"בטחון". ואז בוקר בהיר אחד, אבא שלו פוטר מהעבודה שלו. וג'ים הבין תובנה אחת מאד מאד משמעותית: "אם יכולים לפטר אותי מעבודה שאני מתפשר עליה, אז עדיף כבר לעשות משהו שאני באמת רוצה".
בום!
זה מה שקורה היום להרבה מאד אנשים. הם מבינים שהם מתפשרים על החיים שלהם. שהם נאחזים במקום עבודה, רק בגלל אמונה (שגויה ולא ריאלית) שזה מה שנותן להם וודאות או בטחון כלכלי.
הם משלמים מחיר מאד מאד יקר בעבור תחושת ה"בטחון" המזוייפת הזו. זה מחיר רגשי ונפשי מאד גבוה. לקום כל בוקר בתסכול וחוסר סיפוק. להרגיש "מת" מבפנים.
אני קורא לאנשים במקום הזה Walking Dead. אנשים שהם הולכים, יש להם דופק, אבל הם מתים. מתים מבפנים.
גם אני הייתי במקום הזה, כך שאני מכיר אותו היטב.
אז מה עושים עם זה?
לצערי, הסטטיסטיקה מראה שחלק גדול מהאנשים שקוראים כעת את השורות הללו, יהנהנו בראש בהסכמה ויחזרו לעשות בדיוק את מה שהם עשו לפני 5 דקות.
אבל אם אתם ב-3%-5% שינהגו אחרת, יש מה לעשות. אם תבחרו בכך.
אם תבחרו לבחור בעצמכם.
אם תבחרו לבחור בתשוקות ובהגשמה שלכם ולא בפחדים שלכם.
מרבית האנשים בוחרים מתוך פחד. ואז הם מתפלאים שהם לא מרגישים מוגשמים.
מה לא עושים?
לא עוזבים מחר בבוקר מקום עבודה. זה לא אחראי ולא נכון לעשות את זה.
אם אתם רוצים שינוי, רוצים לשנות קריירה, רוצים לעזוב את העבודה שלכם – זה מעולה! אבל צריך לעשות את זה בצורה שקולה ואחראית. לבנות תוכנית פעולה לשם. ובעיקר בעיקר – לבנות את עצמכם לשם.
לבנות בתוככם את החוסן הפנימי והמנטאלי שלכם.
לבנות לעצמכם תוכנית כלכלית שתאפשר לכם לעשות את הצעד הזה בצורה בטוחה ונינוחה ולא מתוך לחץ, פחד והישרדות כלכלית.
להבין לאן אתם הולכים, מה יהיה הדבר הבא שלכם?
ליצור לעצמכם סביבה חדשה של אנשים שירימו אתכם, שיעזרו לכם ושיתמכו בתהליך השינוי שאתם עוברים.
זה לוקח זמן.
זה לא לוקח שנים על גבי שנים.
לי זה לקח קצת יותר משנה.
ליוויתי לקוחות שזה לקח להם כמה חודשים.
ליוויתי גם כאלו שזה לקח להם כמה שנים.
זה משתנה מאדם לאדם. אבל זה לגמרי אפשרי.
גם אם אתם קוראים כרגע את השורות הללו ולא רואים שום דרך בעולם שזה אפשרי עבורכם. אני כאן לומר שזה אפשרי.
אתם צריכים למצוא את הדרך שלכם. היא שם, מחכה לכם שתצעדו בה.
עשו את הצעד הראשון.
אם הדברים האלו נגעו בכם ואתם מרגישים בשלים לשינוי… אני מזמין אתכם לתאם איתנו שיחת בהירות ללא עלות וללא התחיבות.
שלכם, ערן
נ.ב – אם יש בסביבתכם אנשים שרוצים שינוי או שצריכים שינוי, שתפו איתם את הפוסט הזה… אולי זה יהיה הדבר שיגרום להם להרים את הראש ולעשות את הצעד הראשון…
