סיפור אמיתי על יציאה מעבדות לחרות…
שלום חברים,
רגע לפני חג הפסח הבא עלינו לטובה רציתי לשתף אתכם במכתב קצר שקיבלתי מליאור. ליאור משתתף בתוכנית ליווי שנתית שלי. זוהי מסגרת של שנה שלמה בה משתתפים אנשים מאד מחוייבים הממוקדים בהשגת יעדיהם ופריצת גבולות בכל תחום בחיים.
ליאור יצא לשרות מילואים לאחרונה, והנה הדברים שהוא כתב לנו אחר כך:
הייתי במילואים 3 ימים בצאלים, תרגיל גדודי ארוך ומתגלגל ללא שינה, עם הרבה הליכה, חום ואבק.
שבוע לפני המילואים הייתי מבואס, עלו בי כל המחשבות על למה לא ללכת ולמה יהיה לי רע מאוד שם, "זה כבר לא בשבילי", "נמאס לי להיות פרייאר", "איפה אני אשן… מה עם אוכל …. שירותים…" וכו'.
כאשר אתה עם גישה כזו כל המחשבות הרעות נדבקות עליך, אתה ממש יכול להגיע לדיכאון עמוק, כל דבר נראה מסובך וקשה.
יום לפני עלה לי רעיון, לשנות גישה!!!
שאלתי את עצמי מה טוב יצא לי מזה? ולפתע היה ברור לי: הדבר הכי טוב שיצא לי מזה הוא יציאה ענקית מאזור הנוחות!
ובאותו רגע החלטתי שאני הולך ועושה הכל כמו שצריך, ובכל רגע ורגע אני מתרגל שינויים ויציאה מכל אזור נוחות אפשרי.
מאותה החלטה הרגשתי הקלה גדולה, כל פעולה היתה כל כך קלה, ארזתי תרמיל בקלילות, שמתי שעון וקמתי מוקדם. באימון עצמו הכל זרם כל כך בקלות, למרות שלא היה קל, ללא שינה ותנאים נורמלים, אבל בראש ידעתי שהכל זה תרגול עבורי, רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול לצאת מאזורי הנוחות ללא קושי, ולהתמודד עם מצבים וקשיים, ולחזק אצלי ולהוכיח לעצמי שהכל זה עניין של גישה. וכך במשך כל האימון, כל קושי לקחתי בתור יעד לפריצת גבול, הלילה ישנים רק 3 שעות… מצויין, הולכים ללכת 12 ק"מ בחום… מעולה…
מסקנה חד משמעית: הכל בראש, הכל תלוי בגישה, הכל תלוי בסיפור הפנימי, בכל סיטואציה שאנו נתקלים, הכל תלוי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אפשר לספר לעצמנו סיפור רע והכל ילך קשה, ואפשר לספר סיפור טוב ומקדם והכל זורם בקלות, אני מרגיש שעליתי עוד מדרגה בגישה לחיים, ומקווה שאוכל לישם זאת בכל סיטואציה בחיים.
ליאור
עד כאן המכתב של ליאור. אני חושב שיש במכתב שלו כל כך הרבה דברים חשובים שיכולים לשמש לכולנו דוגמה ומופת. זו בעיני דוגמה יוצאת מהכלל לאופן שבו אדם משתחרר מהתפיסות המעכבות שלו, לוקח אחריות על החיים שלו ועל הסיטואציה, ויוצר בהם הבדל משמעותי.
הרי אם ליאור היה ממשיך לחשוב ולפעול, באופן ה"רגיל" שלו, הסיפור הזה היה נשמע אחרת לגמרי. הוא היה סובל מכל רגע במהלך שלושת הימים הללו. למעשה הוא היה סובל יותר – הוא התחיל לסבול מכך כבר לפני האימון, עדיין כשהוא בבית, רק מהמחשבות על האימון והסבל שיהיה לו שם.
כמה פעמים אנו עושים זאת לעצמנו? מספרים לעצמנו סיפורים שיהיה קשה, שנסבול, שיהיה לא טוב – ובעצם אנו חיים את החוויה הזו עוד לפני שהיא קרתה.
ומצד שני, ברגע שליאור החליט לשנות גישה, ולחפש את ההזדמנות שבסיטואציה, כל המציאות שלו השתנתה לגמרי. הוא לא סבל – לא לפני הארוע, לא תוך כדי ולא אחרי. להיפך! הוא ניצל את הארוע הזה כשיעור משמעותי לחיים עבורו, כדרך לפריצת גבולות בחיים שלו. והוא אכן פרץ גבולות רבים. קודם כל בתודעה שלו, במחשבה שלו ובתפיסת העולם שלו. הוא הוכיח לעצמו שהכל אצלו בראש – בסיפור הפנימי.
איזו תובנה מדהימה זו! להבין את זה לא כי מישהו אמר לך ש"הכל זה הסיפור הפנימי" – אלא כי אתה עצמך חווית את זה. אין לי ספק שהארוע הזה ישאר חרוט אצל ליאור לזמן רב וישרת אותו למשך כל חייו.
אגב, ליאור עשה כאן שימוש באחת הנוסחאות שאני חושף בפני המשתתפים בתוכניות שלי להתמודדות עם קשיים ומכשולים. הוא שאל את עצמו את השאלה "מה טוב כאן עבורי?".
ומהרגע שהוא שאל את השאלה הזו, הכל השתנה. כל המציאות שלו השתנתה.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בקשיים ובמכשולים, תשאלו את עצמכם – "מה טוב כאן עבורי?". תחפשו את התשובה, היא תמיד קיימת (זה חוק!).
ובהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכם חג אביב שמח! נצלו את ימי החופש קצת לעצמכם, לשבת, לחשוב איזה פריצות דרך אתם רוצים בחיים שלכם, ומה המחשבות שאתם רוצים לשנות אצלכם כדי שיתמכו בכך.
חג שמח!
שלכם,
ערן.
