נפתלי בנט צודק! (זה לא פוסט פוליטי)

שלום חברים,

לפני מספר ימים, העיתון כלכליסט ערך את כנס "ועידת התחזיות 2013".

אחד הדוברים שם היה שר הכלכלה נפתלי בנט. מאד אהבתי את הדברים שהוא אמר בכנס הזה, ואני ממליץ גם לכם לקחת כמה דקות שקטות ולצפות בדברים.

אם יש ביניכם מודאגים כלשהם – אין כאן עניין פוליטי / מדיני. אלא תפיסת עולם מסויימת.

גם אם לא הצבעתם עבורו בבחירות, אני חושב שיש כאן הרבה מאד דברים נכונים ובעלי ערך גם עבורכם, ולכן החלטתי להביא זאת אליכם, עם כמה הערות מנקודת המבט שלי.

יותר אנשים צריכים לפנות ליזמות

שיטת החינוך שלנו (לא רק שלנו, בכלל בעולם) מובילה את האנשים לקראת תהליך עיקרי אחד – תלמדו מקצוע שתוכלו למצוא עבודה.

אין דבר רע בהשכלה, ובמציאת עבודה, אבל מה שלא מלמדים אותנו בשום מקום – גם לא באוניברסיטה ולא בתואר שני (עברתי את כל המסלול הזה) הוא שיש עוד אופציות נוספות.

למשל להקים עסק משלך, לעבוד עבור עצמך ולא עבור מישהו אחר.

האבסורד הגדול יותר הוא שבכל התואר השני שלי במנהל עסקים, לא היה לי מרצה אחד שלימד אותי ושבעצמו יזם או הקים איזה עסק מימיו.

גם בנט מציין שבלימודיו באוניברסיטה, לא הכינו אותו כלל ליזמות.

אני לא בא לומר שאין ערך בלימודים באוניברסיטה, בהחלט יש. אבל, זו טעות איומה להסתמך רק על הלימודים האקדמאיים. ולפעול רק על פי אותו "שטאנץ" של "מלימודים לעבודה".

יש אפשרויות נוספות – למצוא את הערך שלנו, את הגדולה האישית שלנו, וכיצד אנו יכולים להביא את הערך הזה לעולם. לכל אחד מאיתנו ישנה את הגדולה הזו, אבל זה התפקיד שלנו לגלות את הגדולה הזו ולהביא אותה לעולם.

חפשו מה הנסיון, הידע, הכישורים והקשרים שיש לכם, צאו ליזמות והביאו את הערך הזה לעולם. גם התגמול שלכם יהיה גבוה יותר כיזמים…

אבל יכול להיות שמישהו כאן יאמר שיזמות היא סוג של הימור או סיכון, שההצלחה אינה מובטחת, שזה קשה יותר. התשובה שלי כאן היא שזה נכון ושהוא צודק. אבל בעיני הרבה יותר מסוכן להסתמך על המעסיק, או על הממשלה או על כל מישהו אחר.

קחו אחריות, וצרו לעצמכם את הבטחון הכלכלי שלכם.

אין יותר את האופציה לעלות על המסלול של "המדרגות הנעות" של הפנסייה המובטחת

בנט תיאר את התהליך שהיה נכון לפני שנים, אולי בתקופה של ההורים שלנו. אבל היום כבר לא קיים כמעט.

הוא קרא לזה "המדרגות הנעות", כלומר לסיים את הלימודים ולהכנס למקום עבודה (לעלות על המדרגות הנעות), שבו נשאר לאורך שנים… נשרת את השנים הנדרשות (אני לא יכול להימנע מהמחשבה על ההקבלה ל"לרצות את השנים" בכלא..) ואז בסוף נגיע לפנסייה המיוחלת.

המצב הזה כבר לא קיים היום. אני לא אשכח את השיחה עם אבא שלי, כשבישרתי לו שאני עוזב את עבודתי באינטל והוא שאל אותי איך אני "מוותר על הקביעות"… 🙂

אגב – גם מי שיגיע לפנסייה, נכונה לו הפתעה מאד לא נעימה – לגלות שהפנסיה שהוא מקבל אינה מספיקה כלל לכלכל אותו ואת משפחתו. אינספור מחקרים ותרחישים שנערכו מראים כי במקרה האופטימלי ביותר אדם יקבל כ-50% מהכנסתו, יום לאחר שיצא לפנסייה. כלומר מי שעבד וקיבל שכר של 10,000 ₪ לחודש, יום לאחר שיצא לפנסייה יקבל כ-5,000 ₪ בלבד – וגם זה תחת ההנחה האופטימלית (והלא ריאלית בעליל) שהוא הפקיד בצורה האופטימלית ביותר, במשך כל ימי עבודתו לקרן הפנסיה שלו, ולא משך ממנה ולו אפילו שקל אחד במשך כל השנים…

למרות ש"המדרגות הנעות" כבר אינן קיימות, מרבית האנשים ממשיכים להתנהל כאילו שהן עוד שם!

וזה מטורף לחלוטין. זה הכי "בת יענה" שאפשר להיות. מי שלא מבין זאת, פשוט מפקיר את עצמו ואת העתיד הכלכלי שלו ושל משפחתו.

"מהסתמכות – ליזמות"

אני מסכים מאד עם הדברים שאמר בנט שאנשים צריכים לשנות את צורת החשיבה שלהם, מהמקום שבו הם מסתמכים על מישהו אחר (המעסיק, הממשלה וכו') ובמקום זה הם צריכים לקחת את עתידם בידם ולפנות לעולם היזמות – ליצור עסקים, להתקדם וליצור את העתיד הכלכלי של עצמם.

כל המחאה החברתית (שאגב מוצדקת ביותר) נבנתה סביב התפיסה הזו ש"מישהו אחר צריך לדאוג לי". וזו טעות יקרה שאותה עושים מרבית האנשים.

לפני כשנתיים כתבתי על כך פוסט: על מה כדאי לדבר באוהל?

גם אם נקח את כל תקציב המדינה, ונחלק אותו במספר בתי האב בישראל, וילכו בנט, ביחד עם חברו לפיד, ואפילו ביבי איתם – יעברו בית בית בישראל, ויחלקו את החלק היחסי לכל משפחה – זה לא ישנה, לא ישפר ולא יזיז במאומה את מצבם הכלכלי של התושבים בארץ.

מישהו באמת מאמין שאם המחירים בארץ יהיו זולים ב-20 או 30 אחוזים יותר ממה שהם היום, המצב הכלכלי של מישהו ישתנה בצורה קיצונית?

זה פשוט נאיווי לחשוב כך. אולי יהיה קצת יותר נעים, ויהיה לחלק מהאנשים קצת יותר כסף פנוי לבזבז. אבל זה לא ישנה דבר.

מי שרגיל להוציא יותר ממה שהוא מכניס, ימשיך לעשות כך וישאר עדיין באותו אוברדרפט כמו שהיה קודם לכן.

במחאה החברתית היו הרבה מאד שלטים שאנשים הרימו כנגד כל מיני אחרים – נגד הממשלה, ונגד הבנקים, ונגד המעסיקים ונגד הטייקונים… הכי קל בעולם זה להעביר ביקורת. הרבה יותר קשה לעשות.

הרבה יותר קל להסתמך על מישהו אחר… הרבה יותר קשה לקחת אחריות.

לא ראיתי ולו אדם אחד שהרים שלט במהלך ההפגנות שעליו היה כתוב: "אחריות אישית". איפה האחריות האישית של כל אחד מאיתנו, ליצור לעצמו את סגנון החיים שהוא רוצה.

יותר קל להיות קורבן. יש בכך גם רווחים נעימים – זה לא אני אשם, לא אני אחראי, ואפילו אני מקבל אמפתיה וסימפטיה מהסביבה. זה אולי קל יותר, אבל בוודאי שלא מהנה…

קורבן או יוזם – זו כבר בחירה של כל אחד מאיתנו.

חיבור של תובנה לפעולה

עוד נקודה מעניינת שבנט העלה בנאום שלו – על הצורך לחבר את התובנה (מחשבה) לפעולה ולעשות את זה כמה שיותר מהר.

אני מקבל אינספור פניות מאנשים עם "רעיונות טובים" שמנסים למכור לי את הרעיון שלהם.

האמת שכמה שהרעיון לא יהיה טוב, הוא לא שווה הרבה. לי עצמי יש מחברת שלמה של רעיונות טובים שלא עשיתי איתם (עדיין) כלום.

רעיון אינו שווה דבר אם לא מביאים אותו לידי מימוש.

מי שרוצה לקצר את הזמן שלו להצלחה – שיקצר את הזמן בין המחשבה שלו (הרעיון) לפעולה שלו למימוש הרעיון.

זה המתכון הבטוח להצלחה – ובמהירות.

למידה כל החיים

הלימודים אף פעם לא מסתיימים. רוב האנשים מפסיקים ללמוד עם סיום לימודיהם באוניברסיטה. הם חושבים שהם לא צריכים יותר ללמוד.

בעולם שלנו, זה מתכון בטוח להתאבדות.

מי שמפסיק ללמוד, לקרוא ולהתפתח פשוט נשאר מאחור. העולם שלנו אינו מפסיק להתפתח ולהתקדם. מי שמפסיק ללמוד נשאר מאחור.

העולם שלנו שייך לאלו שלומדים, מתקדמים ומתפתחים. לאלו שאינם מפסיקים לשפר את הכישורים והיכולות שלהם, הם אלו שיקבלו יתרון בעולם, הם אלו שגם יוכלו לנצל את היתרון הזה לטובתם.

אל תפסיקו ללמוד, אין זה משנה בכלל באיזה תחום. כל דבר שמעניין אתכם, שחשוב לכם, שמפתח את היכולות והכישורים שלכם.

כל דבר שהוא.

מאד שמחתי לראות סוף סוף מישהו בהנהגה שלנו שאומר דברי טעם (שיכולים אגב להישמע לא כל כך פופולאריים לחלק מהאנשים).

כמו תמיד – אשמח לקרוא כאן את התגובות וההערות שלכם על הדברים

שלכם,

ערן