לשבור את כבלי ה"צריך"

אני זוכר את הרגע ההוא, כשישבתי על שפת הבריכה של הבית היוקרתי שלי. מסתכל על הבריכה, על החצר הגדולה והבית הגדול, וחושב לעצמי שהנה, השגתי את זה. עכשיו אני אמור להרגיש מאושר.

הרי השגתי את כל מה שהחברה שלנו אומרת שצריך להשיג: קריירה משגשגת ומצליחה, משפחה "מושלמת", בית חלומותי.

אבל לא הרגשתי מאושר.

אפילו לא קרוב לכך.

הרגשתי ריקנות מוחלטת. סוג של חנק. כאילו קירות בלתי נראים סוגרים עליי מכל עבר.

ואחרי הריקנות, הגיע הדיסוננס הפנימי הגדול: איך זה יכול להיות שיש לי את מה שרציתי אבל אני לא מרגיש מאושר מכך? או לכל הפחות מרגיש טוב.

לא הרגשתי טוב.

רק כמה שנים מאוחר יותר, בעקבות תהליכים עמוקים שעברתי עם עצמי, הבנתי למה.

הבנתי שהייתי כלוא.

אמנם זה היה כלא עם רמת חיים גבוהה, אבל עדיין – כלא.

מרבית חיי, רדפתי אחרי מטרות והישגים כדי לסמן עוד V ברשימה האינסופית של דברים שאני "צריך" להשיג:

– צריך ללמוד מקצוע מכובד (לפחות 2 תארים, לא פחות!)

– צריך להתחתן

– צריך לקנות בית

– צריך שיהיו לי 3 ילדים

– צריך קריירה יציבה

– צריך לחסוך לפנסיה

– צריך להיראות טוב

– צריך להיות מצליח

– צריך להיות מאושר כל הזמן

– ועוד אינספור "צריך"ים שהיו ברשימה שלי.

כל ה"צריך" האלו היו למעשה הסורגים של הכלא שלי. של הכלא שיצרתי לעצמי.

והקטע המטורף בכל זה, שאת מרביתם לא אני הגדרתי. ולא אני בחרתי. הם באו מכל עבר – מההורים, מהחברים, מהמדיה, מהתרבות שלנו. אנו סופגים אותם מגיל אפס, עד שהם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו.

כל כך הייתי מזוהה איתם, שמרבית חיי באמת האמנתי, שאלו הם ה"צריך"ים שלי.

אבל מי קבע שאלו הם הדברים שאנחנו באמת צריכים?

מי אמר שאם יהיו לנו את כל אלו אז ההחיים שלנו יהיו טובים ומספקים?

מי אמר שאין אולי דרך אחרת להגיע לסיפוק, לאושר, להגשמה, למימוש?

הבעיה העיקרית היא שאנו מאמצים את כל ה"צריך" האלה בלי לשאול שאלות. בלי לפקפק או להטיל ספק. בלי לבדוק אם הם באמת מתאימים לנו, לערכים שלנו, לחלומות האמיתיים שלנו.

וככה, בלי לשים לב, אנו בונים לעצמנו כלא. לבנה אחר לבנה.

כשהתחלתי לזהות שאני בכלא של עצמי, המחשבות הראשונות על כך הרגישו כמו סוג של בגידה.

בגידה במי? בעצמי? במשפחה? במוסכמות החברתיות?

לא ידעתי. אבל הרגשתי את הפחד אפילו מלבחון את הנחות היסוד שעל פיהן פעלתי כל החיים.

המחשבות האלו היו הסדק הראשון בקירות הכלא שלי.

המסע לחופש היה ארוך ומפחיד. כל צעד היה מלווה בקולות פנימיים לא פשוטים:

"מה אתה עושה? אתה הורס את כל מה שבנית!"

"מה יגידו ההורים שלך?"

"אתה לא חושב על הילדים שלך?"

"אתה עוד תתחרט על זה!"

אבל היה גם קול אחר שהקשבתי לו, שקט יותר אבל עיקש: "זה לא אתה. זה אף פעם לא היית אתה".

וכך, לאט לאט, התחלתי לזהות את הסורגים האלה: את כל ה"צריך" וה"חייב" שכבלו אותי. התחלתי לשאול את עצמי שאלות קשות:

– מי אני באמת, מתחת לכל השכבות של ציפיות וחובות?

– מה אני באמת רוצה מהחיים שלי?

– איך נראים חיים שהם באמת שלי, ולא של אף אחד אחר?

– מה היה קורה אם הייתי מפסיק לרצות את כולם?

– האם אני באמת צריך את כל הדברים שאמרו או שחשבתי שאני צריך?

התשובות לא הגיעו בקלות. לפעמים הן הפחידו אותי. אבל כל תשובה כנה הייתה עוד לבנה שהסרתי מקירות הכלא שלי.

גיליתי שהרבה מה"צריך" שרדפתי אחריהם לא באמת היו חשובים לי:

– לא באמת הייתי זקוק לבית הענק הזה

– לא באמת הייתי צריך את כל המותגים והגאדג'טים שקניתי כדי "להיות מאושר"

– לא באמת הייתי צריך את "ההצלחה הגדולה" או העסק הגדול

במקום זה, גיליתי דברים אחרים שהיו חשובים לי באמת:

– הזמן שלי

– החופש לבחור

– היכולת ליצור

– קשרים אמיתיים ועמוקים עם האנשים החשובים לי

– חוויות חיים משמעותיות

היום, כשאני מביט אחורה, אני מבין כמה החיים ה"מושלמים" ההם היו רחוקים ממי שאני באמת. כמה הם חנקו את היצירתיות שלי, את התשוקה שלי, את הרוח החופשית שתמיד הייתה בי אבל פחדתי לתת לה מקום וביטוי.

החופש האמיתי שלי התחיל ברגע שהבנתי שאני הוא זה שמחזיק במפתח לכלא שלי. שאני יכול לבחור – בכל רגע מחדש – להישאר בפנים או לצאת החוצה.

זה לא אומר שהחיים שלי היום "מושלמים". יש בהם אתגרים, כאב, אי-ודאות. אבל הם שלי. אמיתיים. חופשיים.

אז הנה כמה שאלות עבורכם:

– איזה "צריך" אתם סוחבים על הגב?

– אילו ציפיות חברתיות מכבידות עליכם?

– אילו קירות בלתי נראים מגבילים אתכם?

ומה הייתם עושים, איך הייתם חיים את חייכם, אם הייתם משתחררים מהם?

בריטריט "50 גוונים של חופש", אנחנו נצא ביחד למסע הזה. מסע שבו נזהה את הסורגים הבלתי נראים שלנו, נבין איך הם נוצרו, ונלמד איך לפרק אותם – אחד אחרי השני.

זה לא מסע קל. לפעמים זה מפחיד. לפעמים זה כואב. אבל זה המסע היחיד שבאמת שווה לעשות – המסע אל החופש האמיתי שלנו.

מרגישים שאתם מוכנים לצאת למסע הזה? לגלות מי אתם באמת, מעבר לכל הציפיות, ה"צריך" והחובות? לחיות חיים שהם באמת שלכם?

אם כן, אני מזמין אותך להצטרף אלינו מכאן >>