לנסוע בנתיב המהיר של החיים
|
שלום חברים, במהלך השבועות האחרונות הזדמן לי לנסוע כמה פעמים בנתיב המהיר בכניסה לת"א (לבאים מדרום). למי מכם שאינו מכיר את השיטה בה זה עובד, זה מאד פשוט. הנתיב המהיר הוא כביש אגרה, המיועד לעקוף את פקק התנועה הגדול בכניסה לת"א. בכניסה לנתיב ישנו שילוט דיגיטלי המראה מה יהיה מחיר הנסיעה, כדי שאנשים יוכלו להחליט האם מתאים להם לשלם סכום כזה או אחר על הנסיעה. |
 |
|
החלק המעניין בכל זה, הוא שככל שהדרך עמוסה יותר, וככל שישנם יותר אנשים שמשתמשים בנתיב המהיר, מחיר הנסיעה עולה. המחיר על השילוט מתעדכן. העקרון הוא פשוט – לחברה המפעילה את הנתיב המהיר ישנה התחייבות להבטיח בו נסיעה במהירות מינימלית, כך שעל ידי העלאת המחיר הם מווסתים את כמות כלי הרכב בנתיב ובכך למעשה גם שולטים במהירות התנועה בו. עד כאן ההסבר על הנתיב המהיר, אבל איך זה קשור לחיים שלנו, ולמה בכלל החלטתי לכתוב על זה כאן? במהלך הנסיעות האחרונות שלי שם, יצא לי להתבונן הצידה, לשמאל לנתיבים שעומדים בפקק הארוך הזה בכניסה לת"א. ותהיתי על מה הם חושבים ברגעים הללו? יושבים שם אנשים, חלק גדול מהם, יושבים בו כמעט מדי בוקר, כל בוקר. עומדים וכמעט לא מתקדמים. ומצד שמאל שלהם, הם יכולים לראות אנשים אחרים, בני אדם כמותם, אבל הם לא תקועים בפקק. לעומת אלו שעומדים בפקק, אלו שנוסעים בנתיב המהיר נראים כטסים. אמנם בגובה נמוך, אבל במהירות מאד גבוהה. יש כמה מחשבות אפשריות שעוברות להם בראש ברגעים הללו… חלקם מסתכלים שמאלה וכועסים על כל אלו שנוסעים מהר לעומתם… למה להם מגיע ולי לא? הם חושבים לעצמם. למה אני צריך להתקע כאן, באיטיות הבלתי נגמרת הזו, מדי בוקר – והם שם טסים להם ללא הפרעה! זה דומה לאיש עני שיסתכל על העשיר ויחשוב מחשבות בעלות אופי דומה… טוב, הוא אומר לעצמו, ההם שם בטח גנבו, רימו או שיחדו מישהו כדי לנסוע מהר יותר לעומתי… יש כאלו אולי שחושבים לעצמם שהם לא יכולים להרשות לעצמם לנסוע בנתיב המהיר… הם לא כמו ה"עשירים" האלו שם בצד שמאל, שיכולים לשלם כל בוקר על נסיעה מהירה… או שאולי, פשוט להם "יש מזל" ולי לא… ויש כאלו שכמובן בכלל לא חושבים על האפשרות שלהם, לפנות שמאלה ולעלות בעצמם על הנתיב המהיר – פשוט כי הם רגילים לעמוד בפקק מדי בוקר… והרגלים כידוע, קשה לשנות… הנתיב המהיר הזה – הוא שיקוף מדוייק של החיים שלנו. גם בחיים יש כאלו שמזדחלים לאיטם בפקק של החיים, ויש את אלו שטסים קדימה ב"נתיב מהיר" משל עצמם. יש כאלו שבוחרים לעלות על הנתיב המהיר של החיים, ויש את אלו שמעדיפים להסתכל עליהם, כשהם נוסעים במהירות, ולקטר או להתלונן על מר גורלם. בנתיב המהיר נוסעים רק חלק קטן מהאוכלוסיה, אחוזון קטן. השאר מסתכלים עליהם ומתלוננים, מרכלים או מקטרים למה הם שם ואני לא… אבל הנה הנקודה החשובה – אף אחד לא נולד בנתיב המהיר. כל מי שנוסע שם מהר, נמצא שם מתוך בחירה. אגב – לבחירה שלו לנסוע מהר יש מחיר… המחיר מוצג על לוח אלקטרוני בכניסה לנתיב – בצורה הכי ברורה שיש. השלט הזה מעמיד את אותה הבחירה בפני כולם, ללא יוצא מהכלל. הרוב בוחרים שלא לשלם את המחיר ולהמשיך לנסוע לאט בפקק. מעטים בוחרים לעלות על הנתיב המהיר, לשלם את המחיר, שלעיתים אגב יכול להיות לא זול בכלל… ולנסוע מהר. בדיוק כמו בחיים. רק שבחיים השלט הדיגיטלי עם המחיר לא תמיד מופיע ברור מולנו. אבל אנו יודעים שהוא (המחיר) תמיד נמצא שם. אגב – מה דעתכם היה קורה אם לצד השלט של מחיר הנסיעה בנתיב המהיר היו שמים שלט נוסף שעליו היה כתוב: מחיר הנסיעה שלא בנתיב המהיר… מה לדעתכם היה המחיר מראה שם? מחיר גבוה יותר או נמוך יותר לעומת הנסיעה בנתיב המהיר? בוודאות אני יכול לומר לכם – זה יהיה מחיר גבוה יותר. המחיר של להשאר תקוע בפקק, תמיד יהיה גבוה יותר מהמחיר שתשלמו כדי לנסוע בנתיב המהיר. בפקק האמיתי – אנו משלמים על דלק שמתבזבז, על הבלאי של הרכב בעמידה כל כך ממושכת, ירידת ערך… והכי חשוב – הזמן שלכם! תעריכו כמה שווה שעה שלכם, ומיד תראו שרק השעה שלכם שמתבזבזת בעמידה בפקק שווה יותר מהמחיר שתעלה לכם נסיעה בנתיב המהיר. ובחיים עצמם? מה המחיר של להשאר תקוע בעבודה שאתם לא אוהבים? או במערכת יחסים שאינה טובה עבורכם? יש מחירים כמובן גם לנסיעה בנתיב מהיר, שיתכן שהוא חדש, לא מוכר, לעיתים מפחיד, ובעיקר – שונה ממה שהתרגלנו אליו עד היום. לכל דבר יש מחיר. אבל השאלה היא בעבור מה אנו מוכנים לשלם את המחיר? האם תהיו מוכנים לשלם את המחיר של להשאר בפפק, תמורת התגמול של להגיע מאוחר, מותשים וכועסים… ובחיים – לגלות שהגעתם לאותה תוצאה מוכרת ומתסכלת? או שתהיו מוכנים לשלם את המחיר לעלות על "נתיב מהיר" כלשהו, כדי לגלות תוצאות חדשות ומרגשות? מה תהיה הבחירה שלכם? אשמח לקרוא את התגובות שלכם כאן בבלוג! והעיקר, באיזה נתיב שלא תבחרו לנסוע בו – סעו בזהירות! שלכם, ערן נ.ב. – ועוד משהו לחשוב עליו… בפעם הראשונה שהגעתי לנתיב המהיר, ראיתי את השלט הראשון עם המחיר. ביני לבין עצמי עדיין לא החלטתי האם כדאי לעלות עליו או שלא… בעודי מתלבט, הופיע שלט נוסף, ואז מול עיני המחיר בו השתנה והפך להיות גבוה יותר. מה שהגביר לרגע את תחושת חוסר ההחלטה, ואז הופיע השלט השלישי – וגם אז בדיוק מול עיני המחיר השתנה ועלה שוב. באותה שניה החלטתי מיד לעלות על הנתיב המהיר. כך גם בחיים – ככל שאנו מתמהמהים בקבלת ההחלטות שלנו, המחיר עולה ועולה… המחיר של חוסר החלטה תמיד יהיה גבוה יותר מהמחיר של החלטה כזו או אחרת… |
|
שלום ערן,
המשל שלך על הנתיב המהיר יפה, וגם האמירה שאי הנסיעה בנתיב המהיר יכולה לעלות יותר מלנסוע בו.
אך לעצם עניין הנתיב המהיר, הדבר נורא מקומם. שלא כמו בחיים, כאן אין אפשרות למישהו להתקדם לאותו נתיב על ידי שימוש בקישוריו האישיים, אופיו הייחודי, התמדתו ועוד ועוד תכונות שאיתם ניתן להתקדם בחיים גם ללא כסף ראשוני משמעותי.
בנתיב המהיר הגורם היחיד שקובע הוא הכסף (או יותר נכון – האם עשרים דקות עבודה שלך שוות יותר מ49 ש"ח).
זה עצוב שמדינה יוצרת אבחנה בוטה ומרושעת כל כך בין אלו שיש להם לאלו שאין להם, שצריכים לצפות בראשונים בעיניים כלות.
אני לא עובד בתל אביב, ב"ה, כך שמעולם לא נזקקתי להתלבטות הזו, אבל אני רוצה להאמין שהייתי בוחר לשבת עם כולם בפקק מאשר לצאת ממנו בעזרת הכסף.
(אני מודע לזה שיש את האפשרות של החניה בכניסה לנתיב ושיש אפשרות של נסיעה של כמה אנשים, אך לרוב האנשים הפירתון הזה בעייתי).
אני אתחיל דווקא בתגובה למגיב
הנתיב המהיר -תוצר שלחברה קפיטליסטית שרוצה כבישי אגרה למי שיכול או רוצה לשלם.
לגיטימי גם אם מקומם אבל ככה עובדת כלכלה בימינו
אם המחיר של הכבישים הללו היה על גב כלל הציבור אז גם אני ואתה הייתם משלמים על זה או זה היה יורד ממשהו אחר.
אני חושב שערן כן נגע במשהו עמוק בהמחשה ואלגוריה פשוטה.
יש משהו נכון ביכולת שלנו להעריך את עצמנו בכך שאנו מוכנים לעמוד בפקק ולרצון ולקלל ולקנא
ולעומת זאת אלו שמוכנים לעשות שינוי ובתודעה יודעים שהן צעיריהם את עצמם כבר אחרת
שדרוג מתחיל מבפנים
אם אני חושב שהזמן שלי יקר ואני רוצה לנסוע חלק אני מוכן לקבל את כללי המשחק
לנסוע בנתיב היקר. אגב ייתכן שהוא בכלל הזול
כי יש מחיר לזמן ולדלק ולבלאי הרכב ולעצבים.
אבל מה שאתם לובשים והמלון שאתם גרים בו בחול והאוטו שלכם זה הכל חלק בחינה שלאמירה מי אתם
וזה לא חייב להיות מנקר עיניים ולכן אני לא הולך עם שעון יוקרה
ולכן יש לי אוטו חדש ומאובזר היטב שנוסע ליגת על אבל לא מותג מנקר עיניים ומחריש אוזניים
זה מאוד חשוב למצב את עצמנו במקום נכון ושקט ובריא.
קודם כל בשביל עצמנו
אחכ זה יקרין גם לכל הסביבה
פוסט מעורר השראה! לא חשבתי על זה ככה…
אתה יודע, אחד החשבונות האהובים עלי (בלי ציניות לחלוטין) הוא חשבון של "כביש 6"…כל פעם שאני מקבלת אותו אני יודעת שלא ביזבזתי זמן מיותר בדרכים ובימקום לבלות בפקקים עשיתי משהו מועיל בזמן שלי.
גיליתי דרך אגב, שנסיעה מהרצליה לירושלים וחזרה שכוללת בתוכה קטע מכביש 6 זה חיסכון זמן בילתי רגיל…גם בלילה…או אולי בעיקר בלילה שכמחליטים לתקן את האילון…
פוסט מדהים. מעורר השראה.
תודה!
הי ערן,
אהבתי מאוד את המשל.
כפי שאמרת, לרוב המחיר שאנחנו משלמים על הבחירה במנתיב הרגיל הרבה יותר גבוהה – ולרובנו זה בכלל לא ברור.
נראה לי כרעיון שיווקי מצוין להציע ל'דרך ארץ' להוסיף שלט עם מחשבון על מחיר הנסיעה בנתיב הרגיל :-).
לשמחתי אני לא עובד בתל אביב ואני גר בצפון אבל מזמן למדתי שכביש 6 עדיף כשאני מתכנן נסיעה לכיוון דרום.
וגם הרכבת עושה לי את השירות של הנתיב המהיר לתל אביב. ובשני המקרים החשבון של עלות מול תועלת רק מוכיחים את הטענה שלך שאנחנו משלמים ביוקר על ההרגלים וה"נוחות" של אזור הנוחות.
אני מודה, שלראות את השלט עם עלות הנסיעה 49 ש"ח כיווץ לי את הבטן ברגע הראשון, אבל החשבון של עלות שעת עבודה שתתבזבז בשהיה בפקק אל מול העלות של הנסיעה מגמד את ההוצאה.
אני מסכים עם אורי שניתן למצוא כאן עדות לחוסר שיוויון – כי הרי אם שעת עבודה שלי שווה רק 26 – 30 ש"ח מדוע שאוציא 49 ש"ח על נסיעה.
מצד שני יש עוד פיתרונות כמו הרכבת שמאפשרים גם הגעה מהירה לתל אביב וגם חיסכון ניכר בזיהום הסביבה – אז לאלו שהכסף אינו נתון בכיסם (שגם זה עניין של בחירה הרי – אם מישהו יבחר להתקדם בנתיב המהיר בחיים הרי שגם השפע ימהר לשרות בכיסו) יש פיתרון שאינו יקר כל כך גם אם פירושו פחות פינוק של הגעה עד למקום העבודה עם הרכב הפרטי.
בקו התחתון הכל שאלה של כמה אתה מוכן להקריב כדי להעלות את החיים שלך על מסלול שונה עם פוטנציאל אחר.
ערן, כתבת מקסים.
רק כשעושים את הבחירה מבינים שהכביש המהיר הוא הכי מהיר
וכשעושים את הבחירה המחיר שנדרש הוא שולי גם אם רגע לפני הוא נתפס כיקר.
כשאזור הנוחות כבר לא נוח קורים ניסים…
תודה,
מירב
הי ערן, מאמר מצויין! מיפית את הנתיב המהיר ללקחים שאתה רוצה להנחיל בוירטואוזיות אמיתית…
כתבת את זה בעיתוי מוצלח, היום בדיוק (בלי קשר) עליתי על הכביש ה-מ-ה-י-ר. תודה רבה!
תודה !
החיים אכן יותר מורכבים מנתיב מהיר אחד ב 49 ש"ח .
יש מצבים שהמשתמש מוכן לשלם אך לא מוצא את הנתיב (בין שתי האוזניים)
אני עומד בפקק. זז לאט. רכב ידני. ואני לא מגיע ליעדי סובל, מותש, או כועס. פעם זה היה כך – אבל זה ממש לא חייב להיות כך. והפתרון שלי לא היה לשלם כסף ולהגיע מהר, רגוע ונינוח. כך הייתי כנראה מפספס את התובנה שלא הפקק הוא שגרם לי סבל, אלא אני גרמתי סבל לעצמי. כביש האגרה הוא בדיוק ההימנעות מלהתמודד באופן עמוק עם העובדה הפשוטה הזו. והוא רק סימפטום של הגישה החומרית. אבל כמטאפורה הוא לא רע, אם כי קצת מוגבל…
אז הסתכלת מחוץ לקופסה והחלטת לצאת לנתיב המהיר.
ועכשיו אתה מגיע יותר מהר… לאן, בדיוק?
ידידי, אתה נמצא בקופסה גדולה יותר שאת דפנותיה אתה לא רואה. אתה כמו העכבר שקלט פתאום שיש דרך יותר מהירה להגיע לגבינה שבצד השני של המבוך. עכבר שנורא מרוצה מעצמו, אין ספק… אחלה פוסט. עכשיו צא מעוד קופסה עד שתראה.
אהבתי את המשפט –
אבל הנה הנקודה החשובה – אף אחד לא נולד בנתיב המהיר. כל מי שנוסע שם מהר, נמצא שם מתוך בחירה.
הוא בחר לנסוע שם, לעומת האחרים שבחרו שלא לנסוע שם.
שלום ערן, אני קורה מדי פעם את הפרסומים שלך ואכן הם מענינים במיחוד האנאלוגיה שעשית בכתבה זו.
כקולגה שלך בתחום הייעוץ אני עוסק בייעוץ עסקי טכנולוגי. לא פעם אני צריך להתמודד עם לקוחות שאני מוכיח להם במספרים את החזר ההשקעה המהיר כתוצאה מהטמעה טכנולוגית או שינויי בתהליך שבסופו יקפיץ להם הרווחיות. הם מסכימים איתי. ולא עושים כלום! אלה מסוג הדברים שלאלוהים פתרונים…
כנראה שזה לא במקרה,
כי בדיוק היום נסעתי בפעם הראשונה על כביש 6!
וכן, זה היה משהו אחר!
עם זאת, אני נסעתי שם עם ברכב של הבוס שלי שנהג
(ובינינו, כמה שהייתי מעוניין להיות במקומו).
אם כך, כנראה שבמקום להשלים עם כך שאת הנסיעות
על הכביש הזה אעשה רק בזכות הבוס,
הגיע הזמן לשנס מותניים בשביל שכבר בקרוב אוכל
אני ליסוע בזכות עצמי על הנתיב המהיר!!!
תודה ערן על שהארת את תשומת ליבי,
מסתבר שאין מקריות בחיים..
שלום אני רוצה לשתף את המסלול המהיר שלי.
אני 17 שנים מורה למתמטיקה בבית ספר יוקרתי וידוע בת"א. אני בן 44.
ב- 4 שנים האחרונות מאז שחזרתי משנת שבתון הקמתי בהדרגה ( ואני עדיין לטענתי בחיתולים למרות שיש לי המון תלמידים פרטיים) מרכז למידה . דבר שנותן לי סיפוק מאוד מאוד גדול . מעבר להכנסה שהיא פי כמה ממה שאני מרוויח בבית הספר. כמובן הקטנתי משמעותית את המשרה בבית ספר עד כדיי שיתכן ששנה הבאה אני אפרוש לחלוטין מבית הספר בו אני מלמד שאגב הוא מדהים וכיף ללמד בו. אבל העצמאות החופש שיש לי היום והתועלת העצומה שאני מעניק לתלמידיי הפרטיים כשאני נמצא בהוראה מתוך הנאה ואהבה גדולה אין מה להשוות אותה לעומת השנים הרבות שאולי ביבזתי במערכת החינוך " הכושלת".
אני היום רוצה לקבוע את זמניי העבודה שלי גם אם הם לפעמים אפילו רבים מהשעות שעבדתי קודם .
למרות השעות הרבות שאני מקדיש לתלמידיי הפרטיים אני לא מרגיש שחוק כמו קודם. דבר זה מאפשר לי" לעוף" להתקדם לשכלל את עצמי .
אני רק יכול לברך את עצמי על התעוזה שלי לשנות את מקום עבודתי ולהפוך בעצם לעצמאי כמעט לחלוטין.
אני עוד טוען שבכל מקצוע כשכיר אדם יכול לקום יום אחד ולשנות את עבודתו ולהיות עצמאי.
עוד דוגמא מהפרסומות תראו את ליבנת פורן שהתחילה כפקידה פשוטה בביטוח לאומי – פתחה משרד ענק לטיפול בתביעות בריאותיות ומצליחה בו מאוד מאוד.
ערן כהן
ערן, שלום.
ההשוואה שלך בין מסלולי החיים למסלול הנסיעה כביש 1 בכניסה לת"א אינה דומה כלל ועיקר.
בכביש מס' 1 – הסוף ידוע. אתה משלם ואתה מגיע לת"א יותר מהר.
לעומת זאת בחיים לא כך הדבר. לעיתים הסיכונים המפוכחים לכאורה גורמים לך להתקע הרבה יותר מבנתיב האיטי והבטוח בכביש 1.
בעובדה – חוץ מיוצאי דופן שחלקם גם נפלו במסלול המהיר, (דנקנר ושות') רק מי שבנה את עצמו בעמל קשה, עם גב כלכלי שזהו העיקר!! יכול להגיע רחוק ובביטחון.
בינינו, כמה סטרטאפ נפלו אחרי השקעות של שנות חיים ואלפי דולרים? כמה אחוז הצליחו. גם התזמון והמזל משחקים בעניין.
לסיכום אומר, שלאדם הממוצע, בלי רקע כלכלי ובלי גב כלכלי יוצא דופן, רק לימוד ועבודה של צעד אחרי צעד מחושבים, מבלי להתקע בשלב מסויים, יביאו התקדמות בכל נושא.
ההתמדה והנחישות רק הם יביאו אותנו קדימה. והאושר והבריאות יבואו רק מתוך התקדמות איטית וקבועה, ולא מתוך קפיצות של הצלחה גדולה או נפילה גדולה.
יצירה ועשיית טוב, ואושר ורוגע ובריאות הנפש והגוף, הם טעם החיים. לא רק להגיע לת"א במסלול המהיר ללא עיקובים.
בהצלחה.