ללכת "טיפ-טופ"…
|
שלום חברים,
אנו מתחילים שבוע חדש בשנה חדשה ואני רוצה לשתף אתכם בחוויה מעניינת שעברתי בשנה שעברה (זה היה ביום חמישי האחרון).
נפגשתי בבית קפה בת"א עם ידידה יקרה שמשמשת גם כמנטורית שלי בתחום של יצירתיות וכתיבה, והיא איתגרה אותי במשימה הבאה: האם תהיה מוכן לצאת מבית הקפה וללכת לרכב כאשר אתה הולך "טיפ טופ" – כלומר עקב בצד אגודל – כמו שהולכים על חבל שתלוי באויר.
לכאורה, משימה טפשית. אבל כשמתחילים לחשוב על כך, מיד קופצות לנו בראש כל מיני מחשבות… איך זה יראה? מה יחשבו עלי? מי יראה אותי הולך ככה מוזר? ועוד רבות מהמשפחה של המחשבות הללו…
כמה פעמים אנו נעצרים מלפעול, רק בגלל שאנו חוששים "ממה יגידו השכנים" או "מה יחשבו עלי". אני בטוח שאתם גם יכולים לחשוב על מקרים כאלו בהם היה לכם רעיון טוב, שרציתם לפעול על פיו, אבל נעצרתם.
החשש הזה של מה אחרים יחשבו עלינו – הרבה פעמים פשוט משתק אותנו.
ואז היא שאלה אותי – מה יקרה אם תעשה את זה?
וזו שאלה מצויינת, כי היא מכריחה אותנו לחשוב ספציפית על המקרה. ואם רגע לפני השאלה אנו עסוקים ב"פחד כללי" מהעניין, הרי שאחרי השאלה אנו מתחילים לחשוב ספציפית על המקרה ומה ההשלכות. וכשאנו עושים זאת, הרבה פעמים, זה כבר לא כל כך מפחיד יותר.
התשובה שלי היתה – "מקסימום, אגרום לכמה אנשים ברחוב לחייך כשיראו אותי הולך ככה…". וזה גם לקח חשוב – כי יכולתי גם לבחור הסתכלות אחרת על הסיטואציה כמו "שיצחקו עלי", או ש"ירכלו עלי" וכו'…
ביננו, אני מאמין שהרבה יותר חשוב מה אני חושב על עצמי, מאשר מה אחרים חושבים עלי. אבל עדיין, אצל כולנו באיזשהו מקום, אנו עדיין מנוהלים במידה מסויימת על פי מה יגידו או יחשבו האחרים.
אז יצאתי לדרך מבית הקפה לרכב… הליכה של כ-500 מטר, שביום רגיל לוקחת לא יותר מדקה שתיים, ואילו עכשיו זה נראה כמו נצח… הולכים והולכים וזה לא נראה שמתקדמים לשום מקום. 🙂
המשכתי ללכת וגיליתי שמתרגלים לזה די מהר… גיליתי שהייתי יותר עסוק בלבחון שאני הולך עפ"י "החוקים" מאשר האם מישהו מסתכל עלי ואיך הוא מגיב. שזה מאד מקביל גם לחיים שלנו, כאשר אנו נמצאים בלב העשייה, אנו פחות פנויים לחשוב ולבזבז זמן על מה יגידו או יחשבו האחרים…
במהלך ההליכה, קיבלתי שיחת טלפון… המשכתי ללכת כך, עקב בצד אגודל, כאשר אני משוחח בטלפון. והחלק המעניין הוא – שזה פשוט נעשה קל יותר… הייתי עסוק בשיחה ובלבחון את ההליכה שלי, בכלל לא ראיתי אם מישהו מסתכל מסביב… המסקנה – הרבה יותר קל כאשר עושים זאת עם אנשים אחרים!
אז כמה מסקנות מעניינות:
אז תחשבו רגע – מתי בפעם האחרונה הלכתם "טיפ טופ" – או עשיתם משהו שמזמן כבר רציתם לעשות, אבל נעצרתם?
ולכל מי שהסתובב במרכז שוסטר ברמת אביב, בשעות אחה"צ של יום חמישי האחרון, ולא הבין מי זה הבחור ה"מוזר" שהולך ככה… זה בסדר – לא צריך לאשפז אותי!
אגב, אם טרם קראתם והגבתם לפוסט הקודם שלי "למה אני מתחייב ב-2010" אני ממליץ לכם בחום לקרוא ולרשום את ההתחייבות שלכם. קיבלנו שם תגובות מאד מרגשות מאנשים על ההתחייבות שלהם לשנה הקרובה. מי "שיעיז" לרשום שם למה הוא מתחייב ב-2010, הגדיל בצורה משמעותית ביותר את סיכוייו להגשים זאת! אולי לרשום את ההתחייבות שם, עבורכם יכול להיות כמו תרגיל בללכת "טיפ טופ"…
כתמיד, אשמח לתגובות והערות.
שלכם,
ערן
נ.ב. ולמי מכם שמתגורר באזור הצפון – ביום חמישי הקרוב, אני אקיים באופן חד פעמי ומיוחד את סמינר "משיגי היעדים" בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. זו הזדמנות נהדרת לקבל כלים משמעותיים לשנה החדשה!
|
שלום ערן
מאוד מסכימה איתך שהרבה פעמים החשש של "מה יגידו" עוצר בעדנו. אבל מה שיותר עצוב שאנו מנחילים פחד זה גם לילדינו ולא נותנים להם לפרוח.
אני מקוה שהמקרה שלך יתן "חומר למחשבה" לכולנו ולאומץ לעשות דברים ללא חשש.
בוקר טוב
לגבי הקטע של ההליכה עם שיחת הטלפון
[ברור לי שכל ההליכה היא סוג של אלגוריה ובכל זאת אתיחס ספציפית אליה]
הליכה עקב בצד אגודל מוציאה אותנו מדפוס האוטמט שהוא דפוס מדהים וחשוב לחיינו[בשיחה אחרת]
ומחייב אותנו לחשב את צעדינו לאחור [כמו בשירים]
אנחנו בהתחלה צריכים לחשוב על כל צעד ושעל שמתבצע
כאשר התחלת לדבר בסוללארי הוסחה דעתך מההליכה וכך היה לך קל יותר לבצע את הפעולה על אוטומט[פרסט איז פרסט]
וכעת לחיים האמיתיים כל מה שאתה כותב נכון אבל כל כך הרבה יותר מורכב
רק כהערת אגב ההמצאות הגאוניות ביותר נוצרו בזמן של היסח דעת בו המח ממשיך את פעולתו באזורים אחרים בזמן שאנו מתפקדים"רגיל"
להשתמע
חייבת להודות, שאיך שראיתי את החלק העליון של הסיפור, ישר חשבתי, שלא תהיה לי שום בעיה לעשות את זה 🙂 …
אנצל את הכתיבה שלי כאן, לברך אותך בשנה נפלאה, שנת שפע והתפתחות. אתה כבר פותח אותה נהדר (אני ממש מתרגשת בשבילך עם זה, שקוד המנצח הקרוב "סגור").
תמשיך להיות עבורנו מקור השראה וידע! תודה …
מדהים..
ונכון1!!
אני ישתמש בזה!!!!!!
# שולהבתאריך 04 Jan 2010 בשעה 09:42
שלום ערן
מאוד מסכימה איתך שהרבה פעמים החשש של “מה יגידו” עוצר בעדנו. אבל מה שיותר עצוב שאנו מנחילים פחד זה גם לילדינו ולא נותנים להם לפרוח.
אני מקוה שהמקרה שלך יתן “חומר למחשבה” לכולנו ולאומץ לעשות דברים ללא חשש.
וגרוע מכך – לא רק זה אלה גם עוצרים את הילדים מלפרוח בצורה אקטיבית בעבודה על הרגש ולא נותנים לו לנשום או לזוז.
אני מדבר מנסיון – אני הייתי קורבן של המדיניות הזו
ומה ההורים הרויחו מזה ? – להיות לבד ושלא יהיה מי שידאג להם בעת צרה
ערן היקר,
כל הכבוד על הטיפ טופ…
מזמינה אותך לנסות גם את הצד הזני, המוחצן יותר… לדלג!
כל רגע הוא למידה, ואתה מעורר השראה בפתיחות שלך!
חיבוק
אליה אלון
היי ערן,
אהבתי את הזמינות והטבעיות בה אתה מתיחס לפעולה כל כך 'רצינית' שמוציאה אותך לחלוטין מאיזור הנוחות!
תראה איך הפרדיגמות עובדות: מיד הסקת שאלו המסתכלים ילכו לכיוון ה'שלילי' ויחשבו שאתה 'לא נורמלי' או זקוק לאישפוז…. האם יש דרך נוספת להתסכל על מישהו שהולך 'טיפ טופ' במדרכה? ברור שכן, ואז הכל משתחרר נכון? בדיוק כפי שהדגמת כל כך טוב בסמינר משיגי היעדים שלך בו השתתפתי!
אז אני חושבת שהחשיבה כאן היא לא על מה אחרים יגידו או יחשבו- אלה על מה אני חושב שאחרים יכולים לחשוב או לומר לעצמם, שם אני יכולה להיתקע….
וכמובן שאלת המחיר והרווח מכל בחירה, כאשר בחרת להתעלם מהמחשבה ה'רעה' 'מגבילה' הרווחת את מה שהפעולה הביאה איתה וגם החלטת שה'מחיר' שווה את זה. דוגמה נהדרת!!!
———————————————————–
סנדרה רגב – בונה גשרים בין אנשים
לקבלת מדריך אלקטרוני חינם '5 כללי הברזל לתקשורת זוגית מוצלחת' היכנסו http://www.sandraregev.com
כן… זה עניין של ביטחון עצמי…צריך לצאת מהקופסא ולהיות אנוכי. אין מה לעשות.
היי ערן,
מקסים כתמיד.
וכל כך נכון.
איזו דרך נפלאה יש לך להעביר מסרים.
תודה על הצחוק שהכנסת ליומי.
רינה שינברג
050-7366276
פסיכולוגית, יועצת ארגונית בכירה
ומאמנת מנטאלית להצלחה.
ואיך מוצאים שותף לדרך?
שלום ערן,
לך יש אומץ לעשות דברים שנראים לך גם בתחומים יותר חשובים בחיים,
מאשר ללכת טיפ טופ, ולחשוב על מה שיגידו השכנים ,או אנשים אחרים
שקשוים אלינו.
נראה לי שרוב האנשים שקועים כל כך בעינינים שלהם, מכדי לשים לב
למה שאנשים עושים בסביבתם כל עוד זה לא נוגע להם. מקסימום יסתכלו
יגחכו מעט, לכל היור יגידו מילה או שניים, וימשיכו הלאה לבדרכם
בעיניניהם.ישנם די אנשים ברחוב שמתלבשים או מתנהגים בצורה יוצאת
דופן, לפעמים על מנת למשוך תשומת לב, ואנשים התרגלו כבר לא להתייחס.
העיניין הוא שאדם מרגיש עצמו כאדם מכובד שלא יאה לו להשתטות ברחוב ולכת בטיפ טופץ
ערן
פשוט נהדר
מהחיים.
אילה בירגר עו"ד
סחטיין עלייך ערן.
אני עוקב אחרייך ואחרי ההתפתחות שלך והתכנים שאתה מעביר כבר תקופה ארוכה ונהנה בעיקר מלמידה, וקבלת השראה.
התרגיל הזה מצוין, הייתי עושה לפני שנתיים-שלוש המון תרגילים בסגנון, שרק התחלתי את דרכי בעולם ההתפתחות האישית.
זה ללא ספק משחרר, מצחיק ומכניס אותך למימד אחר של חשיבה.
תבורך על העשייה.
שלך,
ניר לב.
https://www.nirlev.com/
ערן שלום
אנא גלה לי האם שמת לב לכך ששלושה רבעים מהמגיבים הם מהמין הנשי, וזה בדר"כ בתגובות המתפרסמות.
האם יש בכך אינדיקציה למאפייני שיטותיך? מעניין
ערן שלום.
מדהים, מדהים. כמה שאתה צודק ואני אומרת לך בתור בחורה מקיבוץ שמשנולדים כבר מקבעים
אותך ולא משנה מה תעשה ואיך תשתנה.
לכולנו חשוב המונוטין (מונוטין – מה שחושבים עלינו) שלנו ולא האישיות שלנו (מה שאנחנו חושבים על עצמנו)
ערן, עצם הרעיון הזה והיכולת להתרכז בביצוע ולבצע משימה כל-כך לא תל-אביבית – מדהימים.
תבורך על הרעיונות ועל כתיבתך ושיתופך אותנו בהם. אני כבר בהחלט גם בשינוי הזה ולא אוותר עליו.
בהערכה רבה – רחל קורץ.
שלום ערן,
מאוד התחברתי לדבריך, אין ספק שרוב האנשים אשר אינם מאמינים בעצמם, נשאבים לרעיון של "מה יגידו ומה יחשבו"מכיוון שרצון להערכה ולאהדה הינו מאוד גבוה והמיקוד שליטה הינו חיצוני בלבד.
בסופו של דבר כל זה קשור לרמת מודעות של כל אדם כלפי עצמו, וכאשר ישנו רעיון או חלום, רק אותו אדם אשר הולך לפי ליבו ולפי אמונתו, יהיה מסוגל להתעלם מאנשים שמגיבים כך או אחרת.
בסופו של דבר, כל אדם צריך לסלול לעצמו את דרכו לעבר אותו חלום ולעבר אותו רעיון על מנת להגשימו…וזה מזכיר לי סיפור שאני זוכרת במעורפל על תחרות של צפרדעים, והסתבר כי הצפרדע שניצחה הייתה בעצם צפרדע חירשת משום שהיא לא הייתה חשופה להסחות דעת כאלו או אחרות, כך שניצחונה היה מופנה פנימה לאמונה שהיא מסוגלת לנצח בתחרות.
כך בחיים, ברגע שאדם מוסח ע"י הערות ותגובות, הוא מתרחק מהחלום שלו, והאמונה שלו בעצמו אינה ניכרת….אמנם אני מאמינה שיש להקשיב לאנשים שצברו ניסיון בהצלחות אך יש להקשיב לדרך שבה הם בחרו להתמודד עם כישלונות משום שאין ספק שם התרחשו בשלב מסויים בדרכם להצלחות.
שני דברים חשוב לזכור:
1.בנוגע לשותף-חשוב מאוד שאותו אדם יהיה שותף לאמונות ולחלומות שלכם מבלי לרצות לשנות אותם….
2.חשוב לזכור שכמו שאנשים יודעים שהם רוצים להצליח הם צריכים גם לדעת לרצות להיכשל על מנת להתחשל….מה שלא הורג-מחשל.
אז…
בהצלחה עם ההצלחות
בהצלחה עם הכישלונות
שבוע נפלא ערן ולכולם
אפרת
שלום ערן –
קראתי ומייד נזכרתי בציטוט הבא והכל כך נכון –
' לא בגלל שהדברים קשים איננו מעיזים , בגלל שאיננו מעיזים – הם קשים ' ( סנקה )
ימים טובים ושנה אזרחית מבורכת לכ ו ל ם ,
יעל אשד,
'נעים להצליח' – מאמנת ומנחת קבוצות אימון בשילוב תנועה
הי ערן,
כמה מדהים ונכון.
אני הייתי הולכת "טיפ טופ" מאילת עד ת"א אם זה היה מקדם אותי לעבר מטרותיי .
ואני כבר מתארת את התגובות של האנשים…………….
בעיניי , ההצעה של דילוג היא מדהימה , עשיתי את זה כמה פעמים ברחוב , שהייתי במצב רוח ממש גבוה .
בכלל אני בעד עשיית דברים בדרך האישית שלי והרבה פעמים זה ממש לא לפי דרכם של רוב האנשים.
אני חושבת שמאד חשוב להיות אני – מיוחדת במינה וגם להזכיר לעצמי את זה ואז הדרך תמיד תהיה סלולה עבורי.
שוב תודה רבה לך שאתה מעיר בנו מחשבות עמוקות שלרוב יכולות לקדם אותנו.
באהבה
חגית
שלום ערו,
נהנתי לקרוא.אני לא רואה את עצמיהולכת כך ברחוב.אבל התובנה מענינת. אני חושבת שזה גם יכול להרגיע אותי במצבי סטרס.
תודה
שנה אזרחית מדהימה.
אלה שפי
פסיכולוגית
מומחית לבעלי הפרעת קשב וריכוז.
תודה רבה!
ממש הסתדר לי כמו פאזל ליום אותו עברתי
תודה רבה על התזכורות,החיזוקים והשפע הרעיוני אותו אתה מכניס לחיי
תודה לבורא עולם שהביא אותך לחיי לאחר שבקשתי הדרכה :)))
חזק ואמץ!
שותפה להילך הרוח של ה"ידידה היקרה" שלך..!
אין ספק כי "לצעוד בדרך שלך"עשוי להשפיע לטובה על חייהם של המלעיגים בבורותם..
ראה "מקרה"גלילאו גליליי..
בהצלחה לכולנו !
תודה רבה לכל המגיבים 🙂 מחמם את הלב לקרוא את התגובות של כולם!
מאיה – לשאלתך איך מוצאים שותף לדרך – קודם כל מתחילים לחפש. מנסיוני השותף הנכון בדרך כלל לא יהיה בסביבה הטבעית שלך. בסביבה הרגילה בד"כ תמצאי ביקורת ואנשים שיאמרו לך "למה לא" או "למה אי אפשר". לא ממקום רע, אלא בגלל הפחדים שלהם עצמם. אני פוגש עשרות ומאות אנשים המשתתפים בתוכניות שלנו, בסדנאות ובסמינרים, ואני כל פעם אומר להם שבחדר הזה, יחד איתם ישנם האנשים הנכונים שיכולים להוות להם סביבה מתאימה להתפתחות שלהם. כי האנשים הבאים להשתתף בתוכניות שלנו, הם אנשים מחוייבים, בעלי שאיפות גבוהות, שאינם מפחדים לחלום ונמצאים בעשייה כדי להגשים את החלומות שלהם. אלו סוג האנשים שאת רוצה להיות בסביבתם.
בנצי – אכן שמתי לב שחלק נכבד מן המגיבים (או בעצם מגיבות) הן נשים. זה לא בגלל שהעקרונות שאני מדבר עליהם עובדים רק עבור נשים, אלא להערכתי פשוט בגלל שנשים הן פתוחות יותר ואינן חוששות לשתף. 🙂
המשך שבוע נפלא לכולם!
ערן
ערן
כרגיל כיף לשמוע אותך וכיף לקרוא את הסיפורים והחוויות שלך.
מעיינות החוכמה שלך נשפכים לנהר גדול ממנו אני שותה בשקיקה.
ערן
אתה נוהג לשלוח לי מידי יום משפטי חוכמה של גדולים מכל הזמנים:
סוקרטס, איינשטין, מרק טוין, נפוליאון היל ועוד ועוד
זה נהדר אבל לי יש בקשה ממך, ברשותך אני רוצה להתחיל ולצטט אותך
באתר שלי.
דברי החוכמה שלך עשויים לעזור ללקוחות שלי, בעלי עסקים קטנים, יותר מדברי חכמים.
אשמח לקבל אישורך.
בברכה
דמומית – מאמנת עסקית
היי ערן
אני מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת בתחילת הפוסט שלך.
אני מורה בשבתון. אחת ההחלטות שלי לגבי השבתון הזה הייתה שאני אלמד לרכוב על אופניים.
כן..נו, מה לעשות. אני אחת מאלה שההורים התייאשו בגיל צעיר שאני לא ארכב על אופניים.
ביום שבת האחרון יצאנו אני ומשפחתי לפארק העירוני. השתדלתי למקם אותנו רחוק מהקהל על מנת שאוכל לרכוב על אופניים מבלי שאנשים שאני מכירה יראו אותי או יבחינו בקיומי…
אחרי שתי דקות רואה אותנו ( הבעל שלי – עזר כנגדי תמך באופניים שלא אפול).
בהתחלה נחרדתי ואמרתי לעצמי "אשר יגורתי קרה", אבל אחרי ששמעתי את התגובה שלו כי אשתו לא מסכימה לנסות לרכוב על אופניים הבנתי שאני לא היחידה בשכונה. ובנוסף זה רק גרם לי לרצות ולהמשיך ללמוד לרכוב.
הפחד שמא יראו אותי כבר לא היה רלוונטי. אני את שלי רוצה להשיג – ואין הביישן למד. זה אחד הדברים הבסיסיים שאני מלמדת את התלמידים שלי. אז שאני לא אעמוד מאחורי המילים שלי ?!
אני חייבת להגיד שהדרך להצלחה- רכיבה עצמאית על האופניים עדיין רחוקה ממני אבל מתקרבת בצעדים מדודים.
שנה נפלאה לכולם
שנה של הישגים והצלחות
לימור
היי ערן,
מדהים שממקרה כה "ארצי", ניתן להסיק כל כך הרבה תובנות.
"אבי הפחדים" שלנו הוא "מה יגידו עלי", האם אני אראה טוב או לא בעיני הסביבה.האם יגידו שאני טיפש? מופרע? ועוד ברכות…
אנו לא פעם מוותרים אף לנסות לעשות דבר מה מחשש מה יגידו?
וכתוצאה מכך מוותרים על הצלחות ופריצות דרך פוטנציאליות.
תודה על המייל הנותן המון השראה וקולע כל כך למציאות.
שתהיה שנה של צמיחה והצלחה לכולם.
מיכל כהן
מאמנת אישית ועסקית
ערן!
כל הכבוד לך !
כרגיל, נתת לי חומר למחשבה ולתרגול בחיים שלי.
תודה רבה!!!
מצרפת לך הגיג מספרי "עוד דקה להתבוננות במחשבה חלק ב'"
"אשרי האיש שמצא בתוכו
את אשר נותן פשר לחייו,
אשרי האיש שמצא בתוכו
את אשר מעשיר את חייו
בחיוך מהלב ובמאור עיניים
בין כשהוא לבד ובין כשהוא בשניים. "
היי ערן!
זה מדאים בימים אלה אני עובד על הצגה חדשה שהסיכויים להצליח בא שואפים ל 0 אבל זה חומר
מאתגר וכל הזמן הפחדים עולים. מה זה יעשה לשם שלי אם אכשל? מה יגידו ?
ועכשיו קבלתי כוח ללכת לפי התחושות ושיגידו מה שיגידו. תודה.
הי ערן
כשאני חושב על זה אז זה מתחבר למה שלמדנו לאחרונה ש"צריך להתריס נגד התעשיה" כך גם כאן אנו צריכים לאמן את עצמנו קודם בקטן ולהתריס נגד מה יגידו האנשים ברחוב.
תודה
שי
https://www.gooshi.co.il
יונתן – אין לי ספק שכאשר הולכים "עם הבטן" גם סיכויי ההצלחה גדלים ביותר!
שי – אני חושב שעוד לפני שאנו "מתריסים" כנגד האדם ברחוב, אנו קודם כל צריכים ללמוד ולהתריס כנגד עצמנו… 🙂
ערן