הרגשתי כלוא בחיים שיצרתי לעצמי

במשך כמה תקופות במהלך החיים שלי, הסתובבתי בהרגשה שאני כלוא.

כלוא בחיים שיצרתי לעצמי.

שזה אולי אחד האבסורדים הגדולים שקיימים בחיים שלנו: לרוב אנחנו הסוהרים והכולאים של עצמנו.

חיפשתי את החופש בהרבה דברים חיצוניים, עוד כסף, בית גדול יותר, טיול ארוך לחו”ל והתנתקות מהחיים “הרגילים” כאן בארץ.

חשבתי שאם רק יהיה לי את ה______ אז אגיע לחופש הנכסף.

אף אחד מאלו לא נתן לי את החופש שביקשתי ורציתי.

כששואלים אותי איך אני מגדיר חופש, אז ההגדרה הפשוטה שלי היא: לחיות את החיים בתנאים שלי.

בגדול זה אומר: היכולת שלי לקבל החלטות עצמאיות, לא מתוך כפייה או הכרח חיצוני, שיש לי אפשרויות בחירה שונות ושאני יכול לנווט את חיי בהתאם לרצונות ולאמונות שלי.

וזה לא דבר פשוט בעולם שרק מנסה לשעבד אותנו וליישר אותנו לתוך מסגרות, מערכות אמונה, כללים וחוקים.

אנחנו כל כך מוסללים, שאפילו לעצור לרגע ולשאול את עצמנו מה מתאים לנו ומה לא, זה משהו שרוב האנשים לא יעשו בכל ימי חייהם.

כי יש בזה גם משהו נוח, בלחיות לפי כללים שמישהו אחר הגדיר. זה מצריך פחות מאמץ, ולרוב גם כרוך בפחות כשלונות. זה יוצר לנו וודאות (לכאורה) ובטחון (לכאורה) שמאפשרים לנו רוגע (לכאורה).

אני אומר לכאורה כי זה אולי רוגע חיצוני, אבל במקרים רבים, בפנים הנשמה בוערת, סוערת וחסרת מנוחה.

התחושה הזו שאני כלוא בתוך החיים שיצרתי לעצמי היא לא פשוטה.

בעיקר כי אין את מי להאשים בכך 😊

וגם כי ההבנה הבלתי נמנעת היא, שאם אני יצרתי את הכלא, אני גם היחידי שיכול לדון אותי לחופשי.

אבל זו רק רמה אחת של חופש.

הרמה השניה עמוקה ומשמעותית יותר.

ההגדרה השניה שלי לחופש היא לחיות באותנטיות עם עצמי ועם הסביבה שלי.

להיות אותנטי משמעותו להיות אמיתי וכנה. לא לנסות להציג או להראות דמות אחרת לעולם (או לעצמי).

וזה כבר הרבה יותר קשה.

כי לרוב אותנטיות מגיעה עם תג מחיר גבוה יותר. כזה, שמרבית האנשים לא יהיו מוכנים לשלם.

זה דורש אומץ וכנות רדיקלית.

קודם כל להכיר את עצמי, על כל היבטי, כולל היבטי הצל הפחות זוהרים ויפים שלי ואלו שפחות נוח לי איתם.

היכולת לחקור את עצמי לעומק, בלי שיפוטיות וביקורת עצמית, ואז לקבל את כל החלקים שמרכיבים את השלם שנקרא – אני.

זו היכולת לאהוב את עצמי, באופן שלם, על כל חלקי ועל חולשותי.

להיות קשוב לעצמי, ולהביע את עצמי באופן כנה ואמיתי, ללא מסכות, הצגות או פרסונה מתוחזקת היטב.

וכחלק מכך, גם היכולת שלי לומר “לא” כשמשהו לא תואם אותי, ו”כן” כשאני באמת מתכוון לזה ורוצה בכך.

להיות בחופש לפעול בהתאם לערכים שלי ולמצפן הפנימי שלי. שלי ולא לפי עקרונות, ערכים או אמונות שהוכתבו והוסללו לי מבחוץ.

לאפשר לעצמי להרגיש ולהביע את הרגשות האמיתיים שלי, על שלל גווניהם, גם את אלו הפחות נעימים. להיות מחובר לעולם הרגשי שלי בלי צנזורה, ללא הדחקות או טיוח.

ולחיות. עכשיו. בהווה. לא באיזה שהוא עתיד נשגב ונוצץ.

עכשיו, עם כל המורכבויות, הקשיים והאתגרים של החיים (ולכולם יש אותם, כולל לי עצמי).

זו המשמעות האמיתית והעמוקה של חופש בעיני.

לחיות חיים אותנטיים, שיש בהם הכל מהכל, ובעיקר יש בהם אמת.

האם אני נמצא שם?

לשמחתי כיום, יש הרבה יותר רגעים ותקופות בחיים שלי שאני שם.

אני לא חושב שיש מישהו שחי את זה ב-100% מהזמן כל הזמן.

המשחק בעיני הוא עד כמה מהזמן אני מצליח להגיע ולחיות במקום הזה.

כשאני בוחן את החיים שלי היום, אני יכול לראות הרבה יותר רגעים כאלו.

והדבר המדהים בכל הסיפור כאן, שזה לא תלוי בדברים החיצוניים שחשבתי שיתנו לי את החופש שאני רוצה.

לא הכסף, לא הבית, לא ההכרה או הפרסום.

שום דבר חיצוני.

רק מה שאצלי בפנים. היכולת לקבל את עצמי, ולאהוב את עצמי. ככה כפי שאני. ללא תלות במה שיש או אין לי. או בתוצאה כזו או אחרת.

בריטריט שלי, “50 גוונים של חופש”, אנו יוצאים לחקור את ההיבטים האלו בדיוק. ולחוות אותם.

המטרה המרכזית שלי עבור המשתתפים היא שתוך כדי הריטריט יחוו כמה שיותר רגעים מיוחדים כאלו של חופש.

החופש להיות הם עצמם.

כי כשהחוויה הזו צרובה בתודעה שלנו, כבר יהיה לנו הרבה יותר קל לחזור לשם שוב ושוב.

אנחנו רגע לפני סיום ההרשמה המוקדמת המוזלת ביותר, ב-1/9 המחיר יעלה. אמנם לא בהרבה, אבל יעלה. כך שאם הדברים האלו נוגעים בכם, אין מה לחכות ולהתמהמה.

סקרן לפגוש אתכם בקרוב!

בתמונה: אני ברגע כזה של חופש ואותנטיות בריטריט הקודם.