אם לא תכשלו – איך תצליחו?
|
שלום חברים,
אתמול בערב קיימתי ביחד שיחת אימון בנושא "פריצת גבולות בחיינו". לקראת השיחה ובמהלכה, קיבלתי מאות שאלות מאנשים בנושא. ואחת השאלות שחזרה על עצמה הרבה מאד פעמים נגעה לפחד שלנו, של כולנו – להכשל! מרבית האנשים רוצים להשיג יותר, להיות יותר ושיהיה להם יותר, ועם זאת, רק מעטים באמת פועלים כדי להשיג ולהיות יותר בחיים שלהם.
למה?
כדברי ראש ממשלתנו: כי הם מ פ ח ד י ם…
אבל לא סתם מפחדים, הם מפחדים להכשל.
בגלל הפחד הזה, הם לא זזים מאזורי הנוחות שלהם, הם לא פועלים אחרת ממה שהם פועלים כעת, ובאופן לא מפתיע, הם ממשיכים לקבל את אותן התוצאות בחייהם.
והנה ההפתעה הגדולה – צריך לדעת גם להכשל!
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שאתם רוצים להכשל באופן מכוון – אף אחד מאיתנו לא רוצה להכשל כמובן. אבל, בבסיס הגישה הזו, טמונה ההכרה וההבנה שלא כל דבר שנעשה בחיים יצליח ויקרה בדיוק כמו שרצינו, מי שעושה פעולות, גם טועה לפעמים ויחווה גם כשלונות לאורך הדרך. ההבדל טעון בגישה של אותו אדם לכשלון. כיצד הוא מתייחס לארוע של כשלון ומה הוא עושה אחריו.
ובהקשר הזה, נתקלתי בנאום מעניין של ג'י. קי. רולינג (הסופרת שכתבה את הארי פוטר) בנושא הכשלון, ומדוע ישנם יתרונות בכשלונות. את הנאום הזה היא נשאה בפני בוגרי אוניברסיטת הרווארד בטקס הסיום שלהם. אני ממליץ בחום לפנות מספר דקות ולהאזין לו:
כמה תובנות מעניינות לגבי הכשלון, כפי שהם עולים מדבריה של ג'י. קי רולינג:
בתוכניות השונות שלי, אני חושף בפני האנשים את הגישה של אנשים מנצחים לכשלון. אנו קוראים לכך: "ההרגל להיכשל קדימה". אנשים מנצחים נכשלים כמו כולם, וכשזה קורה, הם פשוט קמים ומנסים בדרך אחרת להשיג את מה שהם רוצים, הם מבינים שכל כשלון כזה או אחר, מקרב אותם למטרה שלהם, הם מבינים שהם יכולים ללמוד מכך משהו, שיש שם שיעור עבורם. הם מבינים שזה חלק מתהליך ההצלחה שלהם – והם מוכנים לשלם את המחיר!
וזו הסיבה שהם מצליחים!
צ'רצ'יל אמר על כך: "אני לא מכיר אנשים נכשלים, ישנם רק כאלו שהפסיקו לנסות".
אז איפה אתם? מתי נכשלתם לאחרונה ומה עשיתם כשזה קרה? מה תעשו בפעם הבאה שתפגשו בכשלון? האם תעצרו ותחזרו אחורה למקום "הנוח, הבטוח והמוגן" או שתחפשו דרך אחרת בה תוכלו לפעול כדי להשיג את היעדים החשובים שלכם?
כתמיד אשמח להערותיכם ותגובותיכם!
ערן
|
שלום ערן, שמי אורית משה ואני מאמנת אישית, מומחית בנושא הפרעות קשב וריכוז. אני מציינת זאת מכיוון שחוויית הכישלון גדולה וקשה שבעתיים – אצל אנשים עם הפרעת קשב.
באימון אני מסבירה שהכישלון הוא רק אשליה ! אשליה שדוחפת אותנו קדימה ללמוד עוד ועוד. תתארו לעצמכם מגרש כדורגל שבו כל בעיטה היא "גול" – ללא יוצא מהכלל, איזו משמעות יש לבעיטות, איזו משמעות יש למשחק כזה בכלל ?
לכן אם נתייחס לכישלון ככישלון – נפסיק ללמוד.
דוגמא נוספת היא המדענים – לא רק שהם אינם נבהלים מטעויות, הם מצפים לטעויות ! כאשר למדען יש תיאוריה מסוימת ומסתבר לו שהיא לא מובילה למקום שאליו הוא כיוון, הוא מיד מבין שהיא מובילה למקום אחר ושם הוא מתמקד.
הוא מבין שהוא גילה משהו חדש ותגלית תמיד תתקשר אצלנו בראש להצלחה !
אם נסתכל לאן לא הגענו – נחווה כישלון, אבל אם נסתכל לאן כן הגענו –נחווה הצלחה.
זיכרו – הכל תלוי בנקודת המבט שלנו … בהצלחה לכולם 🙂
שלום אורית,
אני מסכים עם כל מילה שלך בנושא חוויית הכישלון, הכישלון גורם לי להישאר מפוקס מרוכז במעשי ואיני מתבייש להיכשל מדי פעם.
שמעתי הרצאה מאלפת של לס בראון, שאמר שיש לעבור בהתלהבות מכישלון לכישלון.
אני איש מכירות בתחום הביטוח הפנסיוני, ונפגש עם הרבה לקוחות פוטנציאליים וחוויית הכישלון הפכה אצלי לטבע שני. כשכולם אומרים לי כן אני די מתוסכל. וכשאומרים לא , אני תמיד מתעניין בלמה לא ?
ומנסה לזהות את האינטרסים מאחורי העמדות.
זהו הליך פסיכולוגי מאד מענין ומרתק.
שיהיה לך המשך יום נפלא וקסום
רון
ערן יקר!
בדיוק עכשיו סיימתי להאזין לשיחה האינטרנטית שלך ושל אלון אולמן.
אחד מהכללים אשר ציינת במבוא לשיחה, הוא הצורך להיות פתוחים ולשים את מערכת האמונות והתפיסות שלנו בצד, על מנת שנוכל לקלוט ולהפנים דברים חדשים מאלו אשר אנו מורגלים.
אני גורסת שהמפתח הראשוני ביותר להתמודדות עם המונח האכזרי הנקרא "כישלון", הוא להחליפו במונח שבהחלט טומן בחובו גם רמזים לתשובה: "אי הצלחה".
ברגע שאנו מגדירים אירוע, חוויה או נסיון שלא עמד בציפיות שלנו או בציפיות של האחרים כ "אי הצלחה",עצם ההגדרה המקלה מעניקה לנו את הכוחות "לעשות חושבים" ולפרק את התוצאה שקיבלנו לשאלות מתבקשות: האם ישנם גורמים חיצוניים לאי ההצלחה או שהיא תלויה רק בנו? האם הגדרנו לעצמנו את השלבים הנכונים ובסדר הנכון, כך שתתקבל הצלחה בסופו של תהליך? מהי מידת ההצלחה שרצינו להשיג? והאם בכלל עמד איזשהו יעד קונקרטי מאחורי התוצאה שהתקבלה?
ברגע שאנו משנים את נקודת המבט אשר ממנה אנו מסתכלים בדיוק על אותה סיטואציה, האפשרות שלנו להיפתח לתשובות הרבה יותר גדולה.
הנה לך דוגמה אחרת מהחיים, אשר מבהירה באופן נוסף את משמעות המינוח:
שני תלמידים קיבלו תוצאה של בחינה במתמטיקה. האחד קיבל על גבי טופס הבחינה את הציון"נכשל" ואילו השני, לאחר שקלול זהה של הנקודות בבחינה, קיבל על גבי הטופס את הציון "בלתי מספיק".
מי לדעתך יקבל יותר מוטיבציה להשתפר ולשלאול את עצמו את השאלות לעיל?….. אני מתארת לעצמי מה התשובה.
מאחלת לך המשך יום מקסים אשר בו ה"כישלונות" יסתכמו אך ורק ב "אי הצלחות" (והלוואי ולא תזדקק להן כלל!!!!)
בברכה מורני
שלום ערן
בדרך כלל אנשים שלא מעיזים כי הם פוחדים מהכישלון, ישנם גם כאלה שפוחדים מההצלחה,
ולא מאמינים שהם ראויים לה, ולכן לא מנסים להשיג אותה.
לגבי הכישלון, להיכשל ולטעות זה אנושי, ומי שלא עושה לא טועה, כל מי שפועל עלול לטעות
ולהיכשל לפעמים.
ועוד אימרה חכמה מאחד מהמרשתים בשיווק רושתי ,מהמצליחים ביותר:
"הצלחה היא לא יותר ממספר עקרונות פשוטים המבוצעים כל יום ; לעומת
זאת כישלון הוא מספר טעויות בשיפוט שחוזרים עליהן כל הזמן . המשקל
המצטבר של העקרונות שלנו ושיפוטנו מוביל אותנו אל ההצלחה , או אל הכישלון" .
ג'ים רואן .
לאה סידן
היי ערן,
ראשית אני רוצה להודות על השיחה שלך עם אלון אתמול בנושא"הקוד המנצח"….אני שואפת להשתתף בסדנא הבאה שתתקיים כי לצערי לא אוכל בסדנא הקרובה..
בהקשר לדבריך…אני זוכרת שרשמתי בעבר באחד הפוסטים שלך כי חשוב מאוד "להצליח עם הכישלונות" כפי שחשוב לאנשים מנצחים "להצליח להצליח" ברגע שאנו בעשייה כלשהי…אנו כבר יוצרים את ההצלחה ללא קשר לתוצאות…כי אנו בפעולה שיוצרת פועל יוצא של התקדמות-כי עשינו, ולא חיכינו לימות המשיח שלא בא וגם לא מטלפן….
התוצאות , רצויות או לא רצויות…מעידות על כך שאנו נמצאים במגרש החיים ואנו משחקים את המשחק וצוברים נקודות של פעולות…
המטרה של הכישלון היא להראות לנו שאנחנו בפעולה אך להבא עלינו ללמוד ממנה על מנת להשיג תוצאות רצויות יותר…
ולפני זה חשוב לזכור שהמחשבות שלנו בוודאות משפיעות על התוצאות שלנו…כך שאם הכנסנו לעצמינו לראש שאנחנו מפחדים להיכשל…כך הפחד משתלט ויוצר בדיוק את מה שחשבנו עליו-כישלון!!!
אז חשוב מאוד לנקוט בפעולות …לא לפחד מכישלונות משום שבדיוק מהמקום הזה צומחים ומנצחים….
בהצלחה עם ההצלחות
בהצלחה עם הכישלונות
אפרת
שלום לכולם,
איך הפוסט הזה הגיע בזמן.
אתמול חוויתי משהו מעין כשלון
מאחר ואני בעלת מודעות לכל מה שעליו ערן מדבר ומסכימה עם כל מילה
הרגשתי איך בגוף שלי, בראש שלי מתנהל מאבק בין שני קולות, ומה זה עושה לי הרגשת הכשלון,
זה שלא הצלחתי לעומת הקול שאומר "לא נורא".
אני חייבת לומר שזה אכן לשבריר שניה לא נעים, אבל מיד הרמתי את הראש, נשמתי עמוק, חייכתי
וידעתי שזה בדיוק מה שהיה צריך להיות.
הרגשתי שזה אפילו נהדר שזה קרה, זה רק חידד אצלי שלמרות שאמרו לי "לא"
אני ממשיכה. וזה מאוד כיף ומאוד מחזק.
תודה
בתשבע
תודה לכולם על התגובות הנפלאות!
ערן
תודה רבה לך ערן יקר,
אהבתי את ההרצאה ואת הוידאו של הסופרת .ממש מדהים חכם אוהב ויפה כל כך.
ממני עלמה