תבחרו טוב, תבחרו בטוב!

אני לא מאמין במקריות.

אני מאמין שמה שקורה, קורה מסיבה כלשהי.
גם הדברים ה"פחות נעימים" שאנו חווים, יש להם סיבות גבוהות יותר.

לרוב אנחנו לא יודעים מהן הסיבות הללו, בטח כשהדברים קורים ומתרחשים. ולפעמים רק בפרספקטיבה של ה"בדיעבד" אנו יודעים למה הדברים קרו כפי שהם קרו.

לא מזמן שמעתי בהרצאה מוקלטת של אחד המנטורים שלי מארה"ב שסיפר על בעל עסק שקצת סטה מדרך הישר, נתפס ונשלח לכלא לשנתיים.

לכאורה, סיטואציה בהחלט לא נעימה.

כשנה וחצי לאחר שכבר ישב בכלא, פגעו 2 מטוסים במגדלי התאומים.
אחד המטוסים פגע בדיוק בקומה שבה שכנו המשרדים של אותו אדם.

אם הוא לא היה יושב בכלא באותו הזמן, הוא היה יושב במשרד במגדל התאומים ונהרג ביחד עם כל שאר האנשים שהיו בקומה באותה העת.

יש סיבות גבוהות לדברים שקורים.

היום שוב אנו הולכים לבחירות, רק 5 חודשים לאחר הסיבוב הקודם.

לא משהו שמישהו באמת היה רוצה. לא משהו ש"בריא" למדינה ולתושבים.

אבל זו המציאות כרגע.

למה זה קורה? אני לא חושב שמישהו באמת יודע. (אני לא מתכוון לסיבות ה"ארציות" שהן לכאורה ברורות, אלא לסיבות הגבוהות יותר).

אני מאמין, שפשוט קיבלנו הזדמנות שניה.

הזדמנות שניה לתקן את מה שדרוש תיקון.

השתתפתי בשבועות האחרונים בהרבה שיחות ומטבע הדברים עלה גם נושא הבחירות הקרובות.

שמעתי אנשים שאומרים ש"אין להם בשביל מי להצביע". או ש"הם לא מאמינים שמשהו באמת ישתנה" או ש"הקול שלי גם ככה לא יעשה הבדל".

אני מודה שקשה לי עם אמירות כאלו. כי אלו הן אמירות שהן "תבוסתניות" בעיני. שמי שעומד מאחוריהן בחר בגישה "קורבנית", כזו שאינה לוקחת אחריות על המצב ומעדיפה להטיל את האשם על אחרים.

אני משוכנע שמי שנוקט בגישה כזו כלפי הבחירות, גם נוקט בגישה כזו באופן כללי בחיים שלו. שהחיים שלו זה משהו ש"קורה לו", שהדברים שקורים הם לא באחריותו ושאין לו יכולת השפעה על התוצאות שלו.

תבחרו – אחריות או קורבנות?
הם לא יכולים לגור באותו הבית ביחד.

אין יותר מדי מה לומר על מערכת הבחירות הזו שאין ספק שהידרדרה למקומות מאד מאד נמוכים. כמות ההפחדות, ההסתה, השקרים, השנאה, הספינים והמניפולציות שברו את כל השיאים האפשריים.

אני לא חושב שיש מפלגה שחפה מאלו. יש כאלו שיותר, יש כאלו שקצת פחות, אבל כולן ללא יוצא מהכלל השתתפו במחזה המביש הזה.

השאלה שאני חושב שצריך כל אחד לשאול את עצמו היום כשהוא מגיע לקלפי היא בכלל לא שאלה של מדיניות, היא לא שאלה של בטחון, היא לא שאלה של כלכלה והיא בטח לא שאלה של ימין או שמאל.

לא חושב שכבר יש באמת דבר כזה… מרבית הישראלים יושבים עמוק במרכז. כבר לא מעט שנים.

השאלה החשובה בעיני, היא בכלל שאלה של ערכים.

מה הערכים שאני מאמין בהם?
מה הערכים שאני מאמין שאנו כבודדים וכמדינה צריכים לחיות ולהתנהל על פיהם?
מה הערכים שאני רוצה שהילדים שלי יגדלו כאן על פיהם?

אלו הן השאלות החשובות באמת.

אלו הן בחירות על ערכים.

וכל אחד צריך לשאול את עצמו באילו ערכים הוא מאמין. ולבחור על פי מי שמשקף לדעתו את הערכים הללו במידה הטובה ביותר.

שמענו הרבה הפחדות בשבועות האחרונים:
– הפחדות מהערבים
– הפחדות מהחרדים
– הפחדות מהשמאל הקיצוני
– הפחדות מהימין הקיצוני
– הפחדות מהדתה
– הפחדות מחילוניות יתר
– הפחדות מהאירנים, החמאס, החיזבאללה וכל חבריהם

אינסוף הפחדות.

אין מה לומר – שיווקית, הבחירה ללחוץ על הפחדים של האדם ועל הכאבים שלו תמיד הוכחה כאפקטיבית.

השאלה היא, האם אני רוצה לבחור מתוך פחד. האם אני בוחר ללכת עם הפחד. כי המציאות היא מה שאנו בוחרים בה. ומי שבוחר לפחד, יחיה מציאות של פחד.

האלטרנטיבה היא לבחור בתקווה.

כשאתם הולכים היום לקלפי לבחור – תבחרו מתוך תקווה. לא מתוך פחד. יש לנו מספיק ממנו. מדינת ישראל הוקמה בגלל הפחד מהשמדת העם היהודי. אבל זה היה לפני למעלה מ-70 שנים.

אנחנו כבר לא באותו מקום. אנחנו כבר לא במקום שחושש מהישרדות. עברנו את הפאזה הזו.

הגיע הזמן לפאזה של תקווה, לא של פחד.

תבחרו במי שאתם מאמינים שמשקף את התקווה, את העתיד, את מה שטוב לכם ולמדינה. לא במי שרוצה עוד ועוד להפחיד אתכם יותר.

אני מקווה שכעם ניטיב לנצל את ההזדמנות השניה שקיבלנו. שלא נבזבז אותה לריק.

שנדע לבחור מתוך תקווה, לבחור כי אנו רוצים עתיד טוב יותר ולא עתיד של פחד, פילוג ושנאה. שנדע לבחור במי שיאחד אותנו ולא יפלג אותנו.

שנדע לבחור בטוב שמגיע לנו.

צאו להצביע, אל תבחרו להישאר בבית בקורבנות.

תבחרו טוב, תבחרו בטוב!

שלכם, ערן.