שיעור בהיסטוריה על צדק חברתי, וכיצד זה משפיע על חשבון הבנק שלכם!
|
שלום חברים,
אני כותב לכם כעת ממרומי 30,000 רגל בדרכי לאטלנטה בארה"ב, שם אני עומד להשתתף בכנס גדול וללמוד. מי שכבר מכיר אותי יודע שאני מאמין ומטיף לכך שההשקעה שאנו עושים בעצמנו, זו ההשקעה שתניב לנו את הרווחים הכי גדולים. כל מי שמשקיע בעצמו, משקיע למעשה בנכס הכי מניב שיכול להיות לאדם – הוא עצמו.
הארץ שלנו והעולם בכלל גועש ורועש סביב מהפיכת הצדק החברתי. אנשים מפגינים כנגד יוקר המחייה, כנגד הטייקונים, הבנקים ומי לא… אני רוצה להתייחס לכך מנקודת מבט שלי. אני לוקח כאן סיכון – הדברים שאכתוב כאן יכולים להשמע מאד לא פופולריים היום… אבל זה סיכון שאני מוכן לקחת!
לפני כמה עשרות שנים, אנדרו קארנגי נפגש עם "לוחם צדק" סוציאליסט שתקף אותו על כך שהעושר בעולם (וספציפית העושר של קארנגי עצמו) צריכים להתחלק בצורה שווה בין כל האנשים. למי מכם שאינו מכיר, אנדרו קארנגי, בתחילת המאה העשרים נחשב לאיש העשיר בעולם. המליארדר המתועד הראשון. קארנגי הקים והחזיק בכל תעשיית הפלדה בארה"ב.
קארנגי הסתכל על אותו אדם, קרא לאחד העוזרים שלו וביקש ממנו שיחזור אליו עם 2 נתונים. הוא ביקש לדעת מה היקף הנכסים שהוא מחזיק בהם (כלומר, כמה קארנגי עצמו שווה), וכן כמה אנשים יש באוכלוסיות העולם. ואז הוא חילק את היקף הנכסים שלו בכמות האנשים בעולם. וקיבל למעשה את הסכום שהיה מקבל ממנו כל אדם בעולם לו הוא היה מחלק את כל העושר שלו לכולם. אחר כך הוא פנה לעוזר שלו ואמר לו: "קח את הטיפש הזה, תן לו 16 סנט והוצא אותו החוצה".
מה מוסר ההשכל של הסיפור הזה וכיצד זה רלוונטי לתקופתנו כיום?
אני לא טוען שהמחאה החברתית שאנו עדים לה אינה מוצדקת. היא כן, על פי כל מדד אובייקטיבי שפורסם, יקר לחיות בישראל. לא זה העניין בעיני.
הסיכון שאני רואה בסוג המחאה שמתפתח כאן הוא שאנשים מחזיקים בכמה תפיסות שגויות, מוטעות ומסוכנות שיגרמו בסופו של דבר לכך, שמצבם לא רק שלא ישתפר, אלא יורע עוד יותר. הנה כמה דוגמאות:
תפיסה שגוייה מס' 1 – בגלל "ההם" המצב הכלכלי שלי לא טוב…
מי זה "ההם"? ההם אלו כל אותם האנשים, שאנשים אחרים אוהבים לשנוא. פעם אלו הם "הטייקונים", פעם אלו הם הבנקים, פעם אלו המנכ"לים של החברות שמרוויחים מליונים, פעם זו הממשלה, וכן הלאה וכן הלאה…
כל מי שחושב שהמצב הכלכלי האישי שלו קשה בגלל מישהו אחר – שיחשוב שנית. המצב הכלכלי שלו לא ישתפר כהוא זה אם מנכ"ל בנק הפועלים ירוויח פחות. והאמת שהמצב הכלכלי שלו גם לא ישתפר, אם הקוטג' יעלה רק שקל אחד, או שמחיר הדלק ירד בחצי. המצב הכלכלי שלו גם לא ישתפר, אם טייקון כזה או אחר יחלק את כל כספו לציבור. מי שלא הבין עדיין מדוע, שיחזור לסיפור של קארנגי… עוד 16 סנט, לא יעשו אתכם עשירים.
אגב – כל מי שכועס על "העשירים המושחתים" וכו' – גורם נזק בלתי הפיך לעצמו. הוא למעשה מסביר ומחנך את תת המודע שלו לכך, שעושר גדול הוא מושחת, ולא רצוי. במקרה כזה, תת המודע שלנו ישמור עליו כדי שאף פעם לא יהיה "עשיר"…
תפיסה שגוייה מס' 2 – מישהו אחר אחראי על המצב הכלכלי שלי
כהמשך ישיר לתפיסה הראשונה, התפיסה השנייה אומרת שישנו מישהו אחר שמחזיק בידיו את המפתח לעושר (ולאושר שלי). זה יכול להיות הבוס שלכם או המעסיק, מנהל הבנק שלכם, נגיד בנק ישראל או אפילו ראש הממשלה או שר האוצר.
האמת היא שאף אחד מהם לא קובע ואינו אחראי על מצבכם הכלכלי. לא מאמינים? גשו לשאול אותם! הם עצמם יאמרו לכם שאכן זה כך.
אם עדיין לא הבנתם – אף אחד אחר לא יעשה זאת עבורכם.
אם לא תשבו עם עצמכם ותקחו אחריות על העתיד הכלכלי שלכם – לא יהיה לכם עתיד כלכלי. נקודה.
אגב – למי שיש ילדים, מה אתם אומרים להם כאשר הם לא מכינים שיעורים? האם אתם אומרים להם שזה התפקיד של מישהו אחר להכין את השיעורים עבורם? אני מניח שלא. אז מדוע, כאשר זה נוגע לעתיד הכלכלי שלכם, אתם מניחים שישנו מישהו אחר שאחראי על ה"שיעורים" שלכם??
תפיסה שגוייה מס' 3 – בתקופה הזו צריך לחסוך!
בכל פעם שבעיתון ותבקשורת כותבים ועוסקים בעניין המיתון הכלכלי, התפיסה הפופולרית הרווחת בקרב מרבית האנשים היא שבתקופה כזו צריך לחסוך. כי "זו תקופה קשה, ואם לא נחסוך, לא נשרוד כלכלית". האמת היא שמלחסוך עוד אף אחד לא נהיה באמת עשיר.
אנשים עוסקים בשאלות של איפה הם יכולים לחסוך ולשרוד, במקום לעסוק בשאלות הרבה יותר חשובות כמו:
אם תבחנו את ההיסטוריה תגלו, שכמה מן האנשים העשירים ביותר והמצליחים ביותר בנו את ההון שלהם, דווקא בתקופות כאלו. לא בגלל שהם "שדדו" אחרים. הם זיהו הזדמנויות בהן הם יכולים לתת יותר ערך לאחרים ולכן הביקוש למה שהם נותנים גדל ומכאן גם הם שיגשגו.
ועוד נקודה חשובה בהקשר הזה. דווקא בתקופות כאלו חשוב להשקיע.
במי להשקיע? קודם כל בעצמכם!
תשקיעו בעצמכם, תפתחו את הכישורים ואת היכולות שלכם. תשקיעו בעצמכם כדי ללמוד ולגלות כיצד להשיג יעדים משמעותיים יותר, כיצד לפרוץ את הגבולות שלכם. תשקיעו בעצמכם כדי להעלות את רמת התודעה שלכם. רק מרמת תודעה גבוהה יותר תוכלו לזהות הזדמנויות ואפשרויות חדשות.
רק מההתפתחות האישית שלכם תצמח לכם רווחה כלכלית אמיתית. מי שבוחר להמשיך להפגין ולצעוק כנגד "ההם", ימצא שהוא נשאר באותו המקום.
צאו מהנוחות שלכם, אל תרתמו לקורבנות הכללית, התפתחו כאנשים וכבני אדם, התחילו לחשוב מה באמת מקדם אתכם. האם מקדם אתכם להתלונן על מישהו אחר? או מקדם אתכם לנקוט בפעולות קונקרטיות שבאמת ישפיעו על התוצאות שלכם?
הבחירה, כמו תמיד, היא בידיים שלכם!
כמו תמיד (ואפילו יותר מתמיד) אשמח לתגובות וההערות שלכם כאן בבלוג!
שלכם,
ערן
|
קשקוש הגובל בדמגוגיה נמוכה ומגמתית לחלוטין לומר שאנו מחנכים את תת המודע שלנו לבטלה והאשמת הזולת במצבנו. איש מהמוחים אינו חושב שעליו לשבת בחיבוק ידיים ולצפות לעושר שייפול מהעץ .זו בעיקר מחאת מעמד הביניים שעובד כעבד ומתוגמל כעבד. יש בסיס איתן לטענה ששיטת הכלכלה הניאו ליברלית שמנהיגנו הדגול חסיד פנטי שלה, פשטה את הרגל כאן ובעולם.שיטה המעדיפה את בעלי ההון, בעלי הקרטלים והבנקים על המעמד הגדול כ"כ שעליו כל הגופים הללו נשענים ועושים את הונם. להפך, עלינו לחנך את תת המודע לקחת אחריות אקטיבית על חיינו כפרט וכעם וליצור סדר כלכלי וחברתי חדש !!!!
ערן שלום,
אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהמצב הכלכלי שלו נובע ממישהו אחר וכולם מבינים שבלי הטייקונים לא תהיה צמיחה כלכלית בארץ. הבעיה היא עם החזירות. גם אתה כתבת שבאופן אובייקטיבי יקר לחיות בישראל. חברות הסלולר הרוויחו בחזירות עד שנכנס שר התקשורת הנוכחי לעניינים. כולם רוצים להרוויח בחזירות ולכן יקר פה. אותם טייקונים קונים חברות בכסף שלי ושלך, משלמים מיסים מהכסף שלי ושלך ורוצים להחזיר השקעה בתוך שנתיים בלבד ואז הם מעלים מחירים ואם הם לא מצליחים אז הם לא משלמים את התחייבויות שלהם לחברות ההשקעות שלמעשה נתנו להם את הכסף שלנו ואנחנו עכשיו גם צריכים לספוג את ההפסדים שלהם (ראה בן דב, תשובה, לבייב).
הבעיה השניה היא המיסים, אנחנו ממנים אוכלוסיות שלמות שלא תורמות כלום אבל יש להם כוח פוליטי. ובזה אף אחד לא רוצה לגעת.
בלי שום קשר לכל הדברים האלו כל אחד צריך לדעת שהגורל שלו הוא בידו ומצבו לא נובע "מהם".
לכן, למחאה החברתית יש מקום כל עוד היא מופנית כלפי הבעיות האמיתיות וכרגע היא מאבדת את הכיוון הזה.
ערן, לפני שנה הייתי אולי מתנגד לתפיסה שלך. אך היות ואני חניך שלך ודבריך מגובים בעובדות שאותם חוויתי בעצמי ומחברי הקרובים. אני בהחלט מסכים באופן כללי, כמובן שהדברים הרבה יותר מורכבים אולם הרוח שבדבריך נכונים עובדתית. תודה היה כיף לקרוא
מנחם
ערן,
מסכימה איתך. כך נכון לחשוב בכל זמן ובכל שעה בלי קשר לשום משבר חיצוני שמתרחש. המשברים החצוניים שיהיו דרמטיים ככל שיהיו לא יפתרו לנו את הבעיות מהיסוד. הסוגיה היסודית והמרכזית של כל אדם כיצד לפרוץ את הגבולות של עצמו כך שיגיע להישגים יוצאי דופן שיפתיעו אפילו אותו עצמו.
בעניין המצב החברתי כלכלי כולם צודקים, חוסר הצדק חברתי לעיתים עולה על גדותיו ובכך צריך לטפל אין לזה שום קשר לכך שתפקידי למצות את הפוטנציאל הטמון בי , זאת אחריותי הבלעדית ובלי שום קשר לאף גורם חצוני.
לכן ערן אני ממשיכה לעקוב אחרי הטיפים שלך ללא לאות….ומאחלת לך בהצלחה בכל אשר תפנה
ערן,
גם כשאדם לוקח אחריות למה שקורה לו, הוא לא חי בואקום. ממוצע האנשים אמור להרוויח את ממוצע המשכורות. ולחיות חיים ממוצעים. החברה בנויה על זה. לא כולם פורצי דרך. החברה והשיטה צריכה לאפשר לאדם ממוצע, שחי חיים ממוצעים ואחראים, ל-"גמור" את החודש. כאשר יותר ויותר אנשים שרק רוצים לחיות חיים בינוניים, ללכת לעבודה ולגדל את ילדיהם בשלווה, לא מצליחים לעשות את זה – יש בעיה בשיטה. ועל זה המחאה.
כאשר מורה / עובד סוציאלי / עובד קבלן – עובד בנאמנות במשרה שהחברה צריכה, ולא מצליח ל-"גמור" את החודש כי המשכורת נמוכה מידי מחד, ומאידך מחירי הדיור/תקשורת/מים/מזון/בנקאות הם הכי יקרים בעולם המערבי – משהו בשיטה לא תקין.
תאמין לי – החיסכון למשפחה שיווצר כתוצאה מביטול המונופולים הללו הוא הרבה מאות שקלים לחודש. יעביר הרבה מאד משפחות ממעמד הביניים ממצב של שורדים, למצב נורמלי.
בא נדבר על משכורת של מנכ"ל בבנק: במקום שהבכירים ירוויחו משכורות של מליוני שקלים, נגביל את המשכורת של הבכירים בבנק לפי 20, או 30 ואפילו 40 מהפועל הזוטר באותו בנק. את הכסף שיוותר ניעד להורדת העמלות השערוריתיות, שאין להן אח ורע בעולם המערבי. לבכיר הבנקאי לא באמת מגיע השכר שהוא מקבל – בהשואה לבכירים אחרים ברמת האחריות וההשפעה – ולרמת הסיכון שהוא נוטל.
דפנה
ערן, שאפו. הזוי שבמדינת ישראל של היום צריך לכנותם אמיץ על כתיבת שורות אלו.
ולכלל המגיבים. לדעתי ערן צודק במאת האחוזים, אין כאן טענה שהכל בסדר ושלא צריך לשנות- גם בעיות מערכתיות , סדרי עדיפויות ועוד שלל סיסמאות. הבעיה הנה בדרך. האם יציאה לרחוב על מנת להתלונן ״אכלו לי שתו לי״ בהפגנה הנה הצעד הנכון והיעיל? על פי סקרים מרבית המפגינים לא הגיעו להצביע בבחירות האחרונות! שם תפקידנו להשפיע! אפשר לבכות ימים שלמים על סדרי עדיפויות, על העובדה שהחרדים הם מיעוט בעל השפעה פוליטית חסרת פרופורציות. אז זהו שלא, הם בעלי השפעה פוליטית המקבילה לפרופורציות של ניצול זכותם הדמוקרטית להצביע. כלו להצביע וגם לכם תהיה השפעה פוליטית, אין לכם למי?- תרוצו ותחבירי בעצמכם. זו עשייה למען מטרה.
שנכווה כולנו הצלחה, אושר ועושר.
וכמובן, ערן- המון הצלחה והנאה מהכנס. תודה
תודה לכל המגיבים!
כאמור, כפי שכתבתי למעלה, אני לא טוען שזול לחיות כאן. כל מי שנתפס לנקודה הזו מפספס לגמרי את העניין… הנקודה החשובה היא מה כל אחד, באופן אישי, עושה או שלא עושה לשפר את המצב הכלכלי שלו עצמו.
ולכל הכועסים על טייקונים כאלו ואחרים… רגע לפני שהוא מפטר אותם ומגלה אותם למדינות אחרות, שיחשוב כמה מקומות עבודה יעלמו או לא יהיו אם אנשים כאלו ואחרים לא ייצרו את ההזדמנויות לכלכך הרבה אנשים אחרים…
ממתין לתגובות נוספות שלכם!
ערן
ערן, אני מסכים עם דברייך לחלוטין.
לדעתי אין כל טעם בחיפוש או בהפניית האשמה בגין מצבה של המדינה ככלל ויוקר המחיה בה בפרט, כלפי גורם כזה או אחר, ממשלתי או פרטי. לדעתי הסוגיה היחידה שצריכה להיות על הפרק הנה, מה בכוונת כל אחד מאיתנו לעשות כדי לשנות את המציאות וחשוב מכך, את עתידה של המדינה שלנו. הפגנות ומחאות זה מצוין. גם סנקציות וחרמות זה מצוין. עובדה, פעולות אלו מניבות תוצאות. אבל כולנו יודעים שזה לא מספיק. כולנו יודעים שגם אם תוחלף הממשלה זה לא יהיה זה. אז היכן בכל זאת טמון המפתח לשינוי חברתי אמיתי ויסודי בחברה שלנו ? בידיים של כל אחד מאיתנו. רק אנחנו נוכל לשנות את המציאות ואת העתיד שלנו ושל המדינה שלנו. רק אנחנו. לא הפוליטיקאים. לא הטייקונים וגם לא הפלסטינאים או האמריקאים. איך עושים את זה ? מתחילים מהדבר הבסיסי ביותר. באופן שבו אנחנו מתנהגים. כלפי עצמנו, כלפי הקרובים אלינו, כלפי זרים והחשוב מכל כלפי החריגים. אם כל אחד מאיתנו יתחיל לחשוב, אבל באמת לחשוב על האופן בו הוא מתנהג בסביבתו הקרובה, על הכביש, במקום העבודה, בבית הספר וכיו"ב ונתחיל להתנהג יפה יותר ומנומס יותר ואדיב יותר, נגלה פתאום, שלא רק שהחיים יכולים להיות כאן הרבה יותר יפים, גם אם יקר כאן, אלא נופתע לגלות שפתאום גם דברים גדולים הרבה יותר יתרחשו במדינה הזו. בואו ננסה, לא רק שאין מה להפסיד, יש רק מה להרוויח.
מי שלא משקיע בעצמו, מאשים את כל מי ומה שהוא יכול במצבו.זה הכי קל לו להאשים לטעון "אכלו לי ושתו לי וכדומה"אדם כזה ישאר תמיד תקוע במצבו העלוב.אף אחד לא יוכל להוציא מישה שהוא לא מעונייןבכך, לא נוקט יוזמה או פעולה, לאומשקיע בעצמו כדי לרכוש כישורים שיאפשרו לו להשיג יותר בחייו ולהצליח.למי שמחליט לצאת מאזור הנוחות שלו ולהתחיל ביוזמה לכיוון השגת מטרותיו,מומלץ לו גם כן לקרוא את הספרים"אבא עשיר ואבא עני" של רוברט קיאסקי,"חשוב והתעשר" של נפוליון היל,ספרים שיתנו לו כיוון לדרך לתובנות חדשות.
רוב האנשים העשירים והמצליחים הגיעו לזה בגלל שהם לומדים כל הזמן,שהשקיעו ווממשיכים להשקיע בהשגתה
ושימורה של מטרתם.
Gladwell says, "The people at the top don't just work harder or much harder. They work much, much harder.
ערן ואם אני יסבר לעצמי בהקשר לך ואני יתחיל לשנת את התפיסות שלי לדוגמא שלא צריך לסוך האם בסופו של דבר הפעלות שלי ישתנו מה אני צריך לעשות כדי שהפעולות ישתנו?
ערן יקר,
אני חושבת שמה שכתבת הפעם הוא קצת פשטני. אני מסכימה עם כך שבקשר לעתידי הכלכלי, רגשי וכו' , הרבה מאוד תלוי בי. אך יחד עם זאת, אני חיה בתוך חברה.
אתה כותב: תשקיעו בעצמכם – ואתה צודק ! אבל התקציב שלי מוגבל. הייתי רוצה להשקיע בי יותר, ללמוד יותר, לנסוע לכנסים כמוך וכו'. עיני לא צרה באחרים, אלא אני רוצה גם לעצמי. אבל אני צריכה לזכור שיש לי משפחה לדאוג לה, ויש גם משכנתא (לא מטורפת אומנם , כי דאגנו בכוונה לקנות דירה רק 3 חדרים יחסית ישנה , וזה מספיק לנו כרגע) .אנחנו משתדלים לא להפריז בהוצאות החומריות, כדי שיהיה לנו יותר להשקעות הרוחניות. בשביל מה שאתה מציע צריך משאבים. אני לא יכולה לוותר על מטרנה למשל שעולה 60 ש"ח לשבועיים. או על טיטולים. ככל שיותר יקר, האפשרויות שלי מצטמצמות ובגלל זה נוצר תסכול, ובגלל זה יש כעס על טייקונים.
אין לי רצון שהעשירים יחלקו את כספם, אני נגד קומוניזם, לא מעניין אותי איזה בית יש למישהו אחר , שיהיה לו לבריאות. אני רק רוצה שההצלחה של מישהו אחר לא תבוא על חשבוני, על חשבון האפשרות שלי בכלל להגיע לדלת עוד לפני שאני פותחת אותה.
יגידו לי, אז תעבדי יותר, אבל אז לא ישאר לי זמן להשקיע בעצמי, או חשוב הרבה יותר לבלות עם הילדים ולהיות פנויה אליהם, פיזית ורגשית.
צריך גם להבין, שבתור אדם ממוצע, האפשרות שלי לקחת סיכונים היא נמוכה יותר מאדם עשיר, כי אם אטעה, סביר להניח שלא אזכה למחיקת חובות כמוהם.
המחאה התחילה בדיוק כדי להשיג את מה שאתה מדבר עליו, כפעילות קונקרטית להשגת שינוי חברתי שיאפשר לכל אדם להגדיל את אפשרויות הצמיחה שלו.
ערן שלום רב,
אהבתי את הכתבה שלך.
ואני מסכימה לחלוטין, שלא תמיד צדק חברתי הוא באמת צדק חברתי.
אני חושבת שהרבה אנשים שכחו מה זה לייצר יותר.
במדינה שלנו נותנים כסף לאנשים שלא מייצרים כלום.
המדינה בעצם משלמת לאנשים עם סטטיסטיקות נמוכות( חוסר יצור)
ואנשים חרוצים שמוכנים לעבוד בשני מקומות עבודה כי הם חרוצים,
המדינה שלנו לוקחת מסים כל כך גבוהים שלאדם לא שווה לעבוד כל כך קשה.
יש הרבה מה לתקן, אין את מי להשאים.
הנכס הכי טוב זה אתה בעצמך ונכון כדי להשקיע בלימוד ובפיתוח של יכולות שלך.
אני לא נגד אנשים עשירים, אך יש משהו לא טוב שבעצם הכסף שלהם מביא להם עוד כסף בלי שהם מייצרים משהו.
וסוציאליזם קפיטליזם או כל האיזמים האלה לא מתאימים ועבר זמנם
תודה
אורנה
אני חושבת שאין לכרוך את הסוגיה של הקידום האישי עם הסוגיה של המחאה החברתית. לכל אחד מהם – מקום של כבוד. והם לא באים האחד על חשבון השני. אין ספק שהקידום האישי של האדם תלוי בעיקר בו, בכישורים ובחוזקות, בתפישת העולם שלו [ רצוי שתהיה חיובית ואופטימית…] וכמובן בהעזה שלו ובנסיונות שלו לפריצות דרך ובזה אני מאוד מסכימה עם ערן. אולם גם למחאה החברתית מקום חשוב בחיינו והיא גם סוג של פריצת דרך, פריצת דרך חברתית לגטימית שבהחלט יש לה מקום והיא גם סוג של לקיחת אחריות, ניסיון לשנות דפוסים שקיימים שנים, ניסיון לשינוי חלוקת העוגה התקציבית ועוד , זוהי מחאה חשובה, עניינית, צודקת ולגטימית ואין היא סותרת את אחריותו האישית של כל אדם לקידום האישי של עצמו. אז המשיכו להשמיע את כולכם הן ברמה האישית והן ברמה החברתית.
אני שמח לראות את כל התגובות כאן, נוצר שיח מעניין 🙂
א ר – כאשר אדם משנה את המחשבה שלו והתפיסות שלו, ונפתח לרעיונות חדשים, גם הפעולות שלו ישתנו, מה שיוביל גם לתוצאות חדשות. הבעיה היא שרוב האנשים מנסים לשנות פעולות מבלי שישנו את התפיסות שלהם. ואז הפעולות שלהם אינן מובילות לתוצאות הרצויות….
ענבל – גם בתגובה שלך ניתן לראות תפיסות שעל פיהן את פועלת. כשאת כותבת שאת אדם ממוצע, את מכוונת את עצמך (למעשה את תת המודע שלך) לתוצאות ממוצעות. נקודה. את לא אדם ממוצע. אל תסכימי להיות אדם ממוצע. תבחרי להיות אדם יוצא דופן. שכתעשי את הבחירה הזו באמת, תגלי שישנן אפשרויות חדשות ללמוד ולהתפתח שאינן דווקא עולות כסף או כסף רב. וככל שתצמחי יותר, גם התפיסות שלך ישתנו ותגלי עוד ועוד הזדמנויות. תגלי למשל שישנן דרכים להרוויח יותר כסף ממה שאת מרוויחה כיום. אני לא מדבר בתאוריות. אני מדבר מתוך נסיון שלי, ושל אלפי אנשים שליוויתי במהלך השנים וזה בדיוק מה שקרה להם. מוזמנת להתחיל באתר שלי – http://www.imun.co.il – יש שם עשרות הרצאות מוקלטות בחינם… תהני!
אשמח לתגובות נוספות!
ערן
אכן שיח מעניין; במיוחד בגלל שהוא משקף את הנקודה שהיא לדעתי המהותית ביותר בפוסטינג המקורי: ״תשקיעו בעצמכם כדי להעלות את רמת התודעה שלכם. רק מרמת תודעה גבוהה יותר תוכלו לזהות הזדמנויות ואפשרויות חדשות.״
לאור כל מה שכבר נכתב כאן יהיה לי מאד קשה לחדש על עצם הנושא, לכן חשבתי להתייחס לעצם התהליך שקורה כאן.
מן הסתם הדעות השונות המבוטאות משקפות רמות תודעה שונות של הכותבים, ואפשר להבין למה למי שברמת תודעה שונה קשה להבין ולקבל דעות של כותבים שהם ברמת תודעה אחרות. כל אחד מהכותבים מביע את דעתו הכנה, אבל מטבע הדברים מנקודת המבט שלו שמשקפת את רמת התודעה שלו.
מה שהייתי מציע לכל מי שמפקפק ביכולות שלו להשיג הרבה יותר (אין כסף ללמוד, להשקיע, אין זמן, ילדים קטנים …) בשלב ראשון פשוט לנסות לקבל שאולי זה נכון, אולי יש בזה משהו, אולי אפשר אחרת גם אם זה נוגד את האמונה הבסיסית שלי, ורק להיות מוכנים להפתח לרעיונות חדשים כמו אלו שערן מנסה לקדם. בהתחלה לא צריך אפילו להשקיע כסף או אפילו הרבה זמן; רק מעט זמן ובעיקר פתיחות מחשבתית. ברגע שנותנים לזה הזדמנות ומוכנים להקשיב ולהיחשף למידע ורעיונות חדשים סביר מאד שיווצר תהליך בוטסטרפ (תהליך שמזין את עצמו) מדהים: אז דברים מתחילים להראות אחרת, רוכשים אמון בתהליך, מבינים דברים נוספים, ועם הזמן יש סיכוי (אם מתמידים) גם להגיע לתוצאות.
בהצלחה לכולם.
כל מילה בסלע!!!
הפוסט הכי טוב שלך שאני קראתי
תודה רבה על התובנות שאתה חולק איתנו
מחכה בקוצר רוח לכנס ב23.11
הי ערן
אני לא בטוחה שאתה עדיין מסתכל על התגובות ובכל זאת.
זה לא שאני לא מבינה את טענותייך, אבל אני לא חושבת שנכון לנתק בין השניים.
תראה אותך, למשל. אתה עושה כנסים, מפגשים ותהליכי צמיחה שעוזרים מאוד לאנשים שרוצים לעבור שינוי. בסוף היום, מס הכנסה לוקח 50% מהעבודה שלך! כסף שיכול היה ללכת לעוד דברים שיעשירו אותך ותוכל להעביר הלאה, כסף שיכולת להשקיע בעוד כנסים, אבל לא… הכסף הזה נלקח ואתה לא רואה אותו לרוב מושקע בך בחזרה
לא פעם בניוזלטרים, רמזת שאתה תומך בנתניהו (לא אתה… הבן שלך :-)), אבל לפי הגישה שלך כאן, בכלל לא רלוונטי מי יעמוד בראש מדינה, כי בכל מקרה זה אני לביתי. יש חשיבות גדולה במדיניות הכלכלית בה אנו תומכים כדי לאפשר צמיחה רוחנית גדולה יותר לכל פרט.
הי ערן, אני מסכימה עם מה שכתבת ויש לי מה לומר… אני עברתי לצפון המאד רחוק כדי לשפר את המצב הכלכלי שלי ובהחלט משלמת מחיר חברתי על כך. יחד עם זאת לקחתי אחריות על חיי הפסקתי להתבכיין שאין לי כסף והתחלתי לייצר כסף, הרבה יותר משפעם היה לי. מי שרוצה לגור בלב ת"א בדירה של חדר וחצי ולשלם עליה סכום אסטרונומי בו אתה יכול להשיג וילה מפוארת במחוזותיה היותר מרוחקים של ארצנו, זו בחירה שלו.
יחד עם זאת אני כן מרגישה שלמחאה יש הצדקה במובן הזה שרבים מאלו שמחו אמרו אנחנו לא עניים אנחנו עובדים במשרות טובות ומכובדות ומרויחים יפה ועדיין מתקשים לסגור את החודש כי המחייה מאד יקרה ועם עובדה זו אני כן מסכימה.
כשאני רואה אנשים עשירים אני חושבת איך הייתי רוצה ללמוד מהם איך גם להגיע למקום הזה…
כל כך נכון!
כשאני קורא את הכתבה הזאת מתעוררות בי מחדש מחשבות על מאות אלפי האנשים שיצאו לרחובות בשם "צדק חברתי", ועל המצב התודעתי האשלייתי שהם חייבים להיות בו כדי להזדהות עם המחאה הזאת.
בימים אלה, וכאשר כל כך הרבה אנשים חושבים אחרת ולא מודעים לאמת, זה ממש מרענן שיש מי שחושב אחרת, וגם מבטא! את מה שהוא חושב, שזה עוד יותר נדיר.
על כך ערן, ועל האומץ שלך, קבל את הערכתי הרבה אליך!