מה אומר העבר שלך?
|
שלום חברים,
אני כותב דברים אלו מבודפשט שבהונגריה.
היום הוא היום החמישי בביקור שאני עורך כאן עם הורי, שני אחיי, והילדים שלנו. סה"כ משלחת מכובדת של 11 איש. באנו לכאן לערוך טיול שורשים, בעיר שבה אבי נולד וגדל כילד. בעיר שבה הוא הסתתר ושרד במלחמת העולם השנייה, בעיר ממנה ברח אחר כך כדי לעלות לארץ.
מוזר להסתובב כאן, לאחר כל כך הרבה שנים ולראות את המקומות שנראים נורמליים לחלוטין היום, ולשמוע את הסיפורים על ערימות הגופות שהיו שם, או על קברי אחים שנכרו איפה שהיום עומד גן משחקים לילדים.
איזה עבר מזעזע…
ומצד שני, להסתובב שם, משפחה שלמה (כמעט, השארנו את הנשים וכמה ילדים בארץ :-)), 3 דורות לתפארת. משפחה שלמה שנוצרה – לאחר עבר כה נורא, ואולי בגלל עבר שכזה.
כמה פעמים אנו נותנים לעבר שלנו לשתק אותנו?
כמה פעמים בגלל חוויה מסויימת שקרתה בעבר, אנו מסרבים לנסות שוב משהו חדש בעתיד?
כמה פעמים בגלל שנכשלנו בעבר, אנו מפחדים לנסות שוב?
כמה פעמים אנו נכנעים לעבר שלנו, ובעצם חיים אותו שוב, יום יום, שעה שעה – בהווה שלנו?
אין ספק שלחוויות "לא נעימות" בעבר שלנו יכולה להיות השפעה הרסנית ומשתקת על ההווה והעתיד שלנו.
חישבו על העבר שלכם… מה קרה שם, שמונע מכם היום לעשות וליצור משהו חדש בעתיד שלכם? אולי זה העסק שניסיתם להקים וכשלתם? אולי זו התחרות שהפסדתם בה? או התפקיד שניתן למישהו אחר ולא לכם… אולי זו אותה אחת שאהבתם והיא סירבה לכם?
לכולנו יש בעבר ארועים שהיינו מעדיפים שיראו ויהיו אחרת. ארועים שהיינו רוצים שלא יקרו כלל – אבל הם בכל זאת קרו.
השאלה היא, מה אנו עושים איתם עכשיו? או כיצד אנו נותנים לארועים הללו להמשיך ולהשפיע על יתרת חיינו, על ההווה והעתיד שלנו?
יוצא לי לעיתים לפגוש אנשים שעברו חוויות מסוג זה, אבל הם ממשיכים לחיות את העבר שלהם בכל רגע ורגע.
אחד המשפטים שאני חוזר עליו בסדנאות ובהרצאות שלי הוא ש"העבר שלך אינו סימן לעתיד שלך". וזה כל כך נכון – אל תתנו למשהו שקרה בעבר להמשיך ולהשפיע על העתיד שלכם. אין קשר בין מה שקרה בעבר למה שאתם יכולים ומסוגלים ליצור בעתיד.
תוצאות העבר שלכם אינן מעידות על היכולות האמיתיות שלכם, הן אינן מעידות על הפוטנציאל שלכם, הם אינן אומרות דבר וחצי דבר לגבי התוצאות שאתם יכולים ליצור עכשיו בחיים שלכם.
אל תשארו כבולים לעבר, השלימו איתו והמשיכו הלאה – ליצור לעצמכם – עתיד חדש!
אז מה עושים עכשיו?
כתמיד אשמח להערותיכם.
שלכם,
ערן
|
יש לי אותן תחושות. אומנם בתקופת השואה בהונגריה מקום הולדתי לא הייתי. הספקנו להגיע ארצה בינואר 1940. אך כל משפחתי נספתה בשואה ורק אנו-הורי ואני נותרנו. לפני כ3 שנים נסעתי להונגריה בפעם הראשונה, עד אז לא הייתי מסוגלת לדרוך על האדמה הארורה, ההונגרים הם שהשמידו את משפחתי-וזה מעדויות. בזזו את הבית ואוצרות האומנות והאוספים האחרים,לא הגרמנים!
ביקורי בהונגריה חשתי את האנטישמיות,חוויתי אותה,בקהילה היהודית הזהירו אותי לא להתקרב לבית בו נולדתי,גרים שם אנשים אלימים ושונאי יהודים, ממש הניעו אותי כי הייתי עלולה להירצח! אז, מהנאמר-מדינה שונה!לא!
כיום בגילי קשה לי לעכל את המשך השנאה, לא מקבלת את הדימוי החדש.
לגבי הסדנאות-כיום אני מושבתת לחלוטים עם שבר קשה-שלא מתאחה.
גרה בפריפריה-בכפר-אדומים.
מנסה לחזור ולשדר ברדיו בקרוב.
גבי ענתבי
ערן,
אני בת לניצול שואה, שבנה את חייו כאן.לפעמים אני מתבוננת בו ולא מבינה איך שרד את אותן שניםבו חווה רעב, פחד ואחר כך-, יתמות), הקים כאן משפחה ,איש חרוץ ,נמרץ ומחייך.סבא מדהים.ממצה את חייו.
למרות הכל האופטימיות לא היתה חלק מחיי שנים רבות.
הדברים שלך שאני חוזרת, קוראת ושומעת לא נותנים לי לחזור לאיזור הנוחות שלי."מה שהיה הוא שיהיה".ואם קיימת נפילה קטנה אכזבה או מפח נפש-, אני קוראת את דבריך ומתמלאת באופטימיות- מה שלא היה מנת חלקי שנים רבות..
דרך החשיבה שאפשר אחרת, שהכשלונות הם מנת כולנו.רק חייבים להמשיך ולנסות.
תודה לך- אילנה
ערן שלום ומסע מעניין ומרגש.
הפעם חשתי שהחיבור בין העבר לעתיד בכיוון של קוד מנצח ובכלל לא במקום.
בשבילי נושא השואה הוא קודש הקודשים. אי אפשר בכלל לנסות ולחבר בין עבר לעתיד פה.
לקחו אנשים שמחים, רגילים, בכל הגילאים ובטירוף הפכו את חייהם והפכום מרביתם לאינם.. ופתאום באמצע החיים..
נכון, רבים מהם עברו זמן נורא ומפלצתי זה והגיעו ובנו ביתם וחייהם והם עדיין פה חלקם מסוגר וחלקם רגיל ואוהב וכן, לא חושבת אם בכלל אפשר לחשוב במונחים של סליחה, אך השאיר מאחוריו את "ריקוד" חייו האחרון של השואה.
ברור שצריך לחיות את הרגע, את היום ועכשיו. העבר תמיד מת, כי הוא כבר חלף. העתיד ייתכן שיהיה מחייך וטוב, ייתכן שרק יהיה רע? מי יודע? אבל טראומות בחיים צריכות להילקח בפרופורציות. אף אחד מאותם אנשים, נשים, זקנים וטף לא הזמין את הטירוף החולני הזה וזה ההבדל: כאשר אנחנו עוברים איזו טראומה – בדרך כלל היא שזורה בחיינו ולא במסע השמדה!!!
לפעמים לדעתי לא כל השלכה היא מתאימה או נכונה.
רחל.
שלום ערן ותודה על השיתוף
גם עבורי נושא השואה הוא קשה , אפילו טראומטי, ורודף אותי כפי שרדפו אותי, אז בהיותי תינוקת–הייתי מסוכנת לעולם כולו-!!-וטראומה לא מטופלת במועד משאירה עקבות. אפשר לטפל בגיל הבגרות, אבל נכות זו נכות וכמו האמנים שמציירים בפה, גם אני יכולה לצייר את חיי, אבל עם הנכות והמוגבלות שלי–מי שלא חווה את התקופה ואת התוצאות שלה במשפחתו הוא, צריך מאד להזהר בשיפוטיות שלו. לא, לא כל דבר אפשר לתקן ולאחות את השברים—ולפעמים ההצלה מגיעה מאוחר מדי–אני שמחה בשביל הדור הנוכחי בארץ, שיכול להעזר בכם, המטפלים הנהדרים . זה עושה טוב בלב כל הקבוצות וכל הטיפולים ה"אחרים" שקיימים אצלנו–
בגלל קושי כלכלי אין באפשרותי להרשם לכל הימים שאתה מעביר–מה גם שזה בד"כ בשבתות ואינני נוסעת בשבת-
תמשיך ותתרום לקהילה
בהערכה—דבורה
היי ערן, רציתי לשאול: האם אכן באמת קיים עבר וקיים עתיד?? אנחנו יכולים בכל רגע נתון לקבל החלטות ולעשות שינוי…אך לפעמים השינוי לא בא מאיתנו…אלא מתוך העובדה שמישהו אחר בסביבה שלנו החליט ליצור שינוי ולקבוע היסטוריה חדשה, הווה חדש לעתיד אחר ….כמו במלחמת העולם הראשונה…היטלר רצה עתיד ללא יהודים!!
אותם אנשים שחוו אותה או ניספו בה, לא ביקשו שאדם כמו היטלר או אייכמן יעלו ויחליטו שאת העם היהודי צריך להשמיד….הם קבעו!!!
מעניין, אז איך אפשר לומר שיש עבר ויש עתיד, כאשר השואה קרתה לאנשים אלה בזמן הווה??…הם באותו זמן לא ראו עתיד…היה להם רק לשרוד את הרגע…אני מניחה שאותו הרגע היה מלווה בפחד ממה שהולך לקרות, כי היה מישהו אחר שהחליט שמה שהולך להיות הוא בידיים שלו ולא בידיים של אותם אנשים אשר חוו את השואה…
היטלר קבע הווה-להשמיד את העם היהודי… הוא לא רק קבע את העבר…הוא קבע את ההווה-השמדה, וכל זאת על מנת ליצור עתיד ללא יהודים! זה היה ההווה שלו ושל כל מי שהיה שם…ומשם העם היהודי היה צריך לשרוד את הרגע בלי לחשוב על עבר או עתיד…
בסופו של דבר, מבחינתי כאדם שיודע על סבא וסבתא שחוו רצח , שכול, זמנים איומים בשואה…אני מאמינה שבני האדם צריכים לא רק להחליט שהם עושים שינוי, אלא למרבה הצער גם להסתגל לאנשים מסביב שהחליטו לעשות שינוי…זה לא רק האדם עושה שינוי, אלא כל הסביבה…
למשל זוג נשוי שהחליט לעשות שינוי ולהתגרש…כל המשפחה צריכה לעשות שינוי ולזרום איתו…כי זה המצב…אז לא תמיד שינויים תלויים בנו-אלא בבחירה שלנו לקבל להכיל או להתנגד-כאן הכוח שלנו!!!
תודה
תיקון טעות-התכוונתי למלחמת העולם השנייה…בטעות כתבתי ראשונה.
אפרת
ערן יקר מאוד , אני מאמינה ובטוחה שהסדנא ל"קוד מנצח" תהיה ללא ספק מדהימה כפי שאתה יודע להעביר את כולן -מעולה ואפקטיבי. אך , לצערי אני מתחילה מקום עבודה חדש – של עבודה רוטינית בחנות טבע למרות שסיימתי בהצלחה את 4 שנות לימודי בנתרופטיה אך זקוקה לכל אגורה כרגע ונכנעתי לעובדות החיים כרגע ואני יוצאת לעבוד ולהרוויח את הכסף שיוכל לממן לי בעתיד את התפתחותי בעסק רציני משלי , מה שהייתי חולמת שיהיה עכשיו ואולי אתמול אך , כפי שציינתי עובדות החיים הביאוני להחליט שצריך לשלם את חובות החשמל והבית ולכן אצא לעבודה ומקווה שלאחר חודשים אוכל להתחיל גם להרשות לעצמי לצאת ל"קוד מנצח" . אני מודה לכל מידע וכל דבר שהינך כותב הוא כל כך אוטנטי , כנה ואמיתי שהדברים חודרים ישירות לליבי ונקלטים דרך הרגש ישירות למחשב העל שלי
מודה ומאחלת לך מכל הלב את כל הטוב שבעולם
מלי לגונה
שלום ערן,
תודה עבור זה שאתה משתף אותנו בחוויות שלך.
אכן לא קל להיות בן לניצולי השואה.ידוע שההונגרים היו אנטישמים ואכזרים גדולים בעינייןרדיפת והשמדת היהודים שבאדמתם.
כל הכבוד לניצולי השואה שהגיעו לארץת שיקמו את עצמם התגברו
על הטראומות מהעבר והקימו משפחות ותיפקדו בחיהם, למרות שאי
אפשר לשכוח טראומות כאלה כמו שהם עברו בשואה.
להרבה אנשים קשה לשכוח ולהתגבר על משברים מהעבר שהם פחות קשים ולהמשיך הלאה בחייהם, ויש כאלה שהם תקועים וזקוקים לתמריצים כמו בקורסים שלך כדי לרכוש דימוי עצמי מנצח,להתגבר על תחושת הלוזריות בגלל כשלונות העבר, להציב יעדים לעתיד, ולפעול בכוון להשגת המטרות שהציבו לעצמם.
תודה לכל המגיבים. האמת שלא היתה כוונתי לפתוח כאן דיון בנושא השואה, אבל אני מברך על כל דיון שנוצר כאן.
רחל – אין כאן שום כוונה להמעיט במה שקרה – נהפוך הוא. העניין הוא להראות שאפילו אחרי ארועים נוראיים מסוג זה, יש תקווה וניתן ליצור עתיד חדש.
אפרת – ממליץ לך בחום לקרוא את ספרו של ויקטור פרנקל, ניצול אושוויץ – "אדם מחפש משמעות". אני חושב שהסיפור שלו ממחיש בצורה יוצאת דופן מה ניתן לעשות גם "כשמישהו אחר" קובע מציאות מסויימת.
אסיים בציטוט חופשי מספרו של פרנקל: "החופש האחרון של האדם הוא החופש לבחור את תגובתו מול כל נסיבות שהן"
תודה
ערן
ערן היקר!
ישנם אירועים בחייו של אדם שמקבלים משמעות רק אם הם תופסים אותו בזמן ובמקום מסויים.
גם אני הצטרפתי לסיור שורשים עם הורי לעיירה בוצ'ץ שבפולין.ידענו כי בתוך היער קיים קבר אחים של נרצחי העיר.רק שם,רק אחרי חיפוש של שעות ביער, רק בגלל שאימי היתה לידי וספרה לי כיצד כילדה בת 8 היא שרדה את הלילות ביער בשלג שגובהו 3 מטרים, רק בגלל שביתי היתה באותה העת בדיוק באותו הגיל , הבנתי את שלא הצלחתי להבין עד אז.
שלום,
מנסיוני, האירועים הכי מוקדמים שאדם עובר בחייו משפיעים עליו בצורה ניכרת.
עם עבודה עצמית, אפשר להתגבר על התבניות האלו, אך הרבה אנשים נשארים בכל מיני דברים "תקועים" בגלל דברים שנטבעו בהם מהשנים המוקדמות.
לפעמים אדם בטוח שצורת התנהגות מסויימת זה פשוט "הוא", והוא כביכול בכלל לא מכיר צורת התנהגות אחרת. ושוב – זה רק משום שדבר מסויים הוטבע בו לפני זמן רב, עד שיתכן והוא כבר "שכח" מיהו בלי התבנית הזאת.
שמחה
כמי שיש לו קרובים ומקורו משם , אף מבקר משפחה , אני יכול להוסיף כי –
אצל ההונגרים דבר לא השתנה !
העם ,גם בישובים מרוחקים מבודפשט – אנטישמי אף כי מעולם לא פגשו יהודים!
לאחרונה אף מביעים זאת בגלוי – בפרלמנט נציג הימין ( לא הקיצוני!) הצהיר כי בידיו מידע פנים כי בישראל מכשירים צעירים לדבר בשפה ההונגרית לקראת הערכותה של ישראל להשתלט על הונגריה !
על כך נאלצתי לכתוב לו כי לא רק שלנו כעם אין עיניין בכך אלה שלאף אחד בעולם אין צורך במדינה של עם מיותר כהונגרים !
מדינה מיתרת – עם מיותר שפה מיותרת !
כנותני שרות הם אדיבים אולם כאשר מזהים אותך כיהודי/ישראלי ואתה פונה אליהם באנגלית/גרמנית תופתע מההערות וההתנסחות עליך בינם לבין עצמם !!!
נהניתי להביך אותם בלכתי !!! וכמובן שייחלתי חשימוש מאוד מסויים בטיפ !!!!
ערן, מדהים אני בידיוק עושה עבודה עם עצמי לגבי אמונות שמחלישות אותי ואמונות שמחזקות. והבוקר סיימתי לשנות את החוזים שהחלטתי עליהם בשנים שקדמו שמעכבות ולא משרתות אותי כיום לאיך שהחלטתי לחיות היום.
להגיד שזה קל, ממש לא אך זה אפשרי ואפילו רצוי.
תודה עלייך ועל השיותף שלך
אוסי
לגב' ענתבי
אם למשפחה שלך יש בהונגריה רכוש שנבזז ואנטישמים רצחנים שמאכלסים את הנכס שלכם, אולי יזין אותך לנסות ולהחזיר לעצמך את מה שהיה שלך.
לא יודעת אם זה אפשרי אבל למה לא לנסות, אני היתי שמחה לגרש אותם משם.
אם את לא יכולה, אז להמשיך לחיות את העבר רק מגדיל את הנזק שהאנשים האילה כבר גרמו… לא יודעת אם היתי רוצה לתת למישהוא את הפרס הזה: להרוס בעצמי את מה שהוא לא יכול לבד…
יש לעבר כל מני דרכים לחזור אלינו ולנו יש הכלים לנווט אותו.
לא מכירה אותך אבל ממה שכתבת עולה שויתרת על כלי הניווט שלך.
בברכה
רויטל