לפרגן להצלחה…
 |
שלום חברים,
את השבוע האחרון ביליתי בחופשה עם המשפחה על חוף הכנרת. שמחתי גם על ההזדמנות לפגוש שם מספר קוראים של הבלוג שפירגנו על הדברים הנכתבים כאן – תודה לכם!
באחד הבקרים, קמנו מוקדם יותר מכרגיל, אני ושני הבנים הגדולים שלי והלכנו לים על מנת לדוג דגים. אנו ממש לא מקצוענים בתחום הזה, ועם חכה קטנה שקניתי פעם בדרך בתחנת דלק, וכמה גרגירים של תירס נכנסנו למים והתחלנו להטיל את החכה.
|
|
לאחר כמה דקות שבהם האכלנו את הדגים בתירס, זכינו להצלחה הראשונה – הדג הראשון החליט לעשות לנו את הסיפתח וקפץ לנו על החכה. נלהבים מההצלחה המשכנו בתהליך – נכנסים למים, מטילים את החכה ומעלים עוד דג ועוד אחד, דגנו 5 דגים באותו הבוקר.
למחרת בבוקר, מעודדים מהצלחתנו המטאורית, קמנו שוב מוקדם וחזרנו לאותו החוף. שוב, נכנסנו למים, הטלנו את החכה ולאחר כמה נסיונות, העלנו דג ראשון, ולאחריו עוד אחד.
בשלב זה, לא רחוק מאיתנו על החוף, הגיע אב נוסף עם שני ילדיו והחלו מנסים גם הם להעלות דגים בחכתם. זורקים ומחזירים את החכה ללא הצלחה. לאחר כמה דקות שכאלו, האב מחליט שהאזור בו הוא (וגם אנחנו) דגים הוא אזור "ללא דגים", אוסף את ילדיו ואת הציוד ומחליט לנדוד כמה עשרות מטרים למיקום אחר על החוף.
בדרכם הם עוברים לידינו ואחד מילדיו מביט בדלי שלנו ורואה שיש שם כבר כמה דגים שהעלנו בחכתנו, והוא צועק לאביו – "אבא, אבל יש להם דגים!".
והאב עונה לו מרוגז – "אין להם כלום!, בוא לכאן!" ונעלם איתו מהחוף.
לכאורה סיטואציה משעשעת וחסרת חשיבות, אבל כשבוחנים אותה לעומק אפשר לראות כאן כמה סממנים קלאסיים שמבחינים בין אנשים מצליחים לאלו שלא, ושווה להתייחס אליהם כאן.
הראשון הוא שאנשים מצליחים מפרגנים להצלחה של אנשים אחרים. לעומתם רבים אחרים מקנאים בהצלחה של אחרים, או כועסים ומבקרים את ההצלחה של האחרים. הרבה פעמים זה האגו שלנו שלא מאפשר לנו לראות את ההצלחה של האחר, במיוחד כאשר אנו לא חווים את ההצלחה שהיינו רוצים בה.
אבל האמת היא, שכאשר אנו מבקרים, כועסים או מזלזלים בהצלחה של האחרים, אנו משדרים לתת המודע שלנו מסר מאד משמעותי וחד – שאומר, שהחוויה שאותם אחרים חווים (כלומר, ההצלחה שלהם) היא לא חוויה שאנו מעריכים.
וברגע שעשינו זאת, תת המודע שלנו ידאג להגן עלינו. כלומר, הוא לא יצור לנו סיטואציה שבה נאלץ למצוא את עצמנו בתוך חוויה שאנו לא אוהבים, ולכן ימנע חוויות כאלו מאיתנו.
המשמעות היא פשוטה – אם אני מפרגן להצלחה של מישהו אחר, המסר לתת המודע שלי הוא שזו חוויה שאני רוצה, ותת המודע שלי ידאג לכך שאני אחווה חוויה שכזו בעצמי. וכך גם להיפך – אם המסר שאני משדר לתת המודע שלי הוא שזו חוויה שאני לא רוצה בה – תת המודע שלי ידאג להרחיק אותי מחוויות שכאלו – ובמקרה כזה – חוויות של הצלחה.
העקרון השני הוא שאנשים מצליחים מחפשים ללמוד מהצלחה של אנשים אחרים. ולעומתם, וכפי שראינו במקרה הזה, אחרים בזים, מזלזלים או פשוט מתעלמים מהצלחה של אחרים ומסרבים ללמוד מכך.
אם המקרה היה הפוך, והייתי רואה שאני לא מצליח לדוג ומישהו אחר לידי כן, הייתי מנסה להבין ממנו מה הוא עושה שונה ממני שעובד לו ושיכול לעבוד גם לי! כך אני נוהג בכל תחום בחיי – אם אני רואה שאני לא משיג את התוצאות הרצויות בתחום כלשהו, אני פונה לחפש מי כבר עשה זאת לפני והולך ללמוד ממנו כיצד הוא עשה זאת.
מותר להעתיק מהצלחות!! (כתבתי על כך פוסט שלם לפני כמה שבועות – מותר להעתיק!)
הדבר השלישי שניתן לראות במקרה הזה הוא אחד המשמעותיים בעיני – אנשים שמשיגים תוצאות משמעותיות בחיים שלהם, ותוצאות בכלל הם כאלו שלא מתייאשים מהר!
אני אמנם לא מומחה גדול בדייג, אבל אני בטוח שאם תשאלו כל דייג מנוסה הוא יאמר לכם שאחד הדברים החשובים להצלחה בדייג (ובעצם בכל דבר בחיים) הוא סבלנות והתמדה. בסה"כ כל נסיון הדייג שלנו באותו הבוקר הסתכם בכחצי שעה. אותו אדם בילה לידנו על החוף אולי 15 דקות – והתייאש…
אני בטוח שיהיו כאלו עכשיו שיקפצו ויאמרו – רגע, אבל אם אני מנסה ומנסה ומנסה משהו ולא משיג את התוצאות – כדאי שאשנה משהו בפעולות שלי! צודקים, אני מסכים. אבל קודם כל, תנו לעצמכם הזדמנות… רבע שעה היא לא קנה מידה לשום דבר… בטח לא כשמדובר בדייג.
והנקודה האחרונה שאני רוצה להזכיר בהקשר הזה – היא שאנשים שרוצים משהו באמת, עושים את מה שצריך! לפעמים לעשות את מה שצריך זה להכנס למים עם החכה ולא להשאר יבשים על החוף (אני לא יודע אם זה מה שגרם לנו להוציא דגים או שלא, אבל זוהי דוגמה). לפעמים זה אומר להתמיד בכיוון למרות שלכאורה התוצאות עדיין אינן נראות על פני השטח.
לעשות את מה שצריך שונה מאד מהדרך שבה מרבית האנשים נוהגים והיא – לעשות את מה שנוח!
מי שרוצה להשאר בנוחות, יהיה לו קשה מאד להשיג תוצאות יוצאות דופן – באיזה תחום שזה לא יהיה בחייו. ואומר אף יותר מכך – אם תבחנו את חייכם מקרוב, אני מבטיח לכם שתגלו, כי במקומות בהם יצאת מאזורי הנוחות שלכם, ועשיתם את מה שצריך היה לעשות – שם גם השגתם תוצאות והשגים משמעותיים! התוצאות המשמעותיות שלנו ימצאו תמיד – מחוץ לאזורי הנוחות שלנו!
אז מה עושים עכשיו?
מגיבים כאן בבלוג – כיצד אתם נוהגים? באילו מקרים יצאת מאזורי הנוחות שלכם ומה השגתם מכך?
אשמח לתגובות והערות!
שלכם,
ערן
|
|
ערן בוקר טוב,
כרגיל המילים שלך עוצמתיות ונוגעות ואיכשהו תמיד בזמן! זה היקום כנראה שמכוון אותי לפוסטים שלך כל פעם מחדש
כי הרי יש כאלו שאני פותחת וכאלו שלא.
בימים אלו אני בעיצומם של מבחני סוף שנה באוניברסיטה וקדחת הציונים עושה את שלה.
גם כאשר מחליטים להיות סטודנטים בגיל מבוגר, העניין הזה של הציונים לא פוסח.
ואני בודקת עצמי ציון אחר ציון- מה אני מרגישה עם זה שלי לעומת זה של חבריי לכיתה,
מה חשבתי עלהם לפני הבחינה? אילו דימויים הדבקתי להם, אולי אפילו סטראוטיפים, יש את החרשנים את היודעים את הלא מבינים כלום ועוד….
אז תודה שהזכרת לי לבדוק עצמי מחדש….
והנקודה השלישית שהזכרת משמעותית מאוד בעיני- לא להתיאש מהר, להיות מחוברים להצלחה וליכולות ולהמשיך לנסות.
סנדרה
*****************************
סנדרה רגב
אימון אישי וזוגי
גישור משפחתי
בוקר טוב ערן
קודם כל, אני אוהבת לראות איך אתה לומד ומסיק מכל סיטואציה קטנה של החיים,
זה חשוב וזה מחזק את הצורך במודעות גדולה לכל הסביבה היומיומית.
אני שמחה להזדהות איתך ולהגיד שגם אני לא נרתעת ובזה להצלחה של אחרים, אלה מחפשת את החיבור והלמידה מהם.
הייתי בסדנא האחרונה של קוד המנצח ועדיין מבעבע בי…
שיהיה אחלה יום
עדי.
הי ערן
זה מזכיר לי סיפור ששמעתי על חוואי שלא הצליח ככ בגידולים ושמע שאפשר לחפש זהב. מיואש מאי ההצלחה שלו ,מכר את החווה שלו ,קם ונסע ברחבי המדינה בחפשו אחר זהב. הוא לא הצליח ומרוב יאוש הטביע עצמו בנהר.
זה שקנה את החווה שהיתה מאד מוזנחת החל לנקש ולהכין את הקרקע ומצא אבן גדולה ומוזרה. ברר לפשר האבן והתברר שהאבן היתה היהלום הגולמי הגדול ביותר שנמצא אי פעם. המשיך החוואי בחיפושים והתברר שזה מכרה יהלומים ענק. ללמדך שכדי למצוא "יהלומים" לא צריך ללכת לקצות תבל. המשך יום קסום שרה'לה
שלום ערן.
עם התחלת הדברים שכתבת הסכמתי מאד, ומההמשך למדתי.
על דבר אחד אני רוצה לבקר אותך, מאד לא מסכימה: שיצאת לדוג.
אתה אחד מרבים שלא חושב על כאבם של יצורים אחרים: במקרה זה, של דגים. לא אכפת לך לגרום למותם (ובייסורים).
לך יש משפחה. אתה לא מקדיש מחשבה לכך שגם ליצורים אחרים יש משפחות, מכל מקום הם מתרבים. הם רוצים לחיות, והם רוצים להתרבות. ומגיע להם. גם להם מגיע האושר לחיות, להתענג. לשחות במים המתוקים הקרירים, להרגיש את כוחם וזריזותם, לאכול, לשמוח בשמחתם הדגית הפשוטה.
וכך, גם לילדיך הראית דוגמה שאפשר לרצוח, בלי הנד עפעף. שכאב של מישהו שאינו אדם, אינו חשוב.
אני צמחונית. ובגדול, גם טבעונית. אני מאמינה שאנו, בני האדם, בשונֶה מחיות הטרף, חונַנוּ במַצפּוּן. זה ההבדל בין בעלי קורטקס (קליפת מוח) גדול, לאחרים. ואנו, בני האדם, איננו חייבים, כמו התן, למשל, לחיות מאכילת בשר. אנחנו יכולים לחיות בבריאות שלמה מאכילת תפריט צמחוני מגוון בלבד. אם כן, אין לנו הצדקה לצוד או לדוג. ואם נקשיב למצפוננו – נשמע את זעקת היצורים הנרצחים.
זה מה שרציתי לומר לך. מקווה שתבין.
בס"ד
ערן שלום,
ראשית ,ברצוני לומר לך כי הסיפור שלך מדגים את מה שאני חובה היום בנוגע לעיניין שכדאי להתאמץ כדי להשיג מטרות בחיים.אני אם למספר ילדים והחלטתי להגשים חלום מזה שנים והוא ללמוד תואר ראשון בתחום שמעניין אותי מאד.הלימודים גורמים לי אי נוחות כיוון שעליי לשלב בין חובותיי כאם וכאשה אך הסיפוק שאני חשה מלימודיי מכפר על כך.גם להחליט להימסר באופן מוחלט למשפחה ולשים בצד את רצונות האישיים גורם לאי נוחות ,אך ההבדל הוא שקיימת אי נוחות הגורמת לתסכול ואי נוחות המובילה לסיפוק.בשביל לחזור לסיפור שלך ,הדייג חש אי נוחות כאשר הוא המתין 15 דקות ולא קרא דבר,עזב את המקום וחש תסכול חזק יותר כאשר הוא ראה שהצלחתם לדוג דגים ,אך אם הוא היה ממתין עוד קצת והיה טורח לשאול אותך על הצלחתך,הוא היה אולי חש אי נוחות על כך שעליו להוריד מהאגו שלו אך בסופו של דבר היה מרגיש סיפוק כי הוא הצליח לדוג דגים!הרעיון הוא: אי נוחות הגורמת לתסכול או אי נוחות הגורמת לסיפוק,אז מה עדיף?!
הי ערן,
נהנתי
הכי חשוב מכל מה שכתבת זה החופשה עם הילדים
יום טוב
" לפעמים צריך להכנס למים עם החכה" –
תודה על התובנה.
עכשיו, מה עושה מי שקשה לו להגיע לעמוקים?
באיזה מצוף הוא מצטייד?
היי ערן,
הפוסט שכתבת כל כך נכון ואמיתי.
אני חוויתי על בשרי את כל מה שציינת כאן לגבי חוסר פרגון של אנשים לגבי הצלחה.
אם יש משהו שלמדתי הוא לא להקשיב לאחרים וללכת עם האמת שלי ולעולם לא להתייאש !
תודה רבה על פוסט מעשיר, ענייני וכל כך נכון
המשך יום טוב,
רויטל וילמובסקי
ערן בוקר אור,
נניח לרגע אחד שהסיפור שלך הוא משל (מאחר שגם אני באופן אישי חוויתי ישר את כאב החכה בפיו של הדג)
המשל, נוגע בנקודות חשובות מאוד, ותודה על ההארות.
ראשית סיפרת שכמה ד נתתם לדגים לאכול – זה הטיפים חינם –
אחר כך הם באו לאכול – בתשלום – (השיווק ע"פ הרדוף)
אחר כך הגיעו אנשים שלא נתנו קודם חינם והתחילו מיד לנסות- זה לא עלה בידם. הפניית כעס כלפי המצב
והאנרגיה של ה"עצבים" מהצלחתם של אחרים, מעבירה ליקום בדיוק את המסר של: אנחנו לא מרוצים ממך-
והיקום הרי "מגיב לטבע השיר שלך" ז"א, אינך מרוצה ימגנט עוד "אינך מרוצה". תת המודע יספק מענה מדויק
לשיח הפנימי, וזה ישתקף מידית בחוויה שתחווה, או במשל הנ"ל, בחוויית האב הכושלת.
יתכן שמראש האב שיצא עם ילדיו לדוג, כלל לא ראה בכך זמן של כייף ואיכות ומה שקרה לו המשיך את הגישה הראשונית ממנה יצא . אתה לעומת זאת יצאת על מנת לבלות עם ילדיך ומעצם היותך בגישת ההנאה, הצלחת .
תודה על התזכורת לתובנות חשובות.
היי ערן , תודה על נתינת הידע שלך ,והרצון ללמד ולשתף :
הנני אישה מאמינה בבורא עולם ולכן אביא את השקפתי שבאות מתוך חז"ל .
נאמר בתהילים " פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון " כרצון האדם הקב"ה משביע את רצונו ומעניק לו כל מה שליבו חפץ " הרצון מבטא את האמונה והביטחון,הרצון עומד ביחס ישיר לאמונה ולביטחון
בורא עולם קובע כמה שפע ייפול בחלקו של כל אחד מאיתנו ..אך על מנת להינות מהשפע ישנם מספר כללים ואביא אחד מהם : שמחה בחלקו של האחר…צרות עין חוסמת את קבלת השפע ,ורק אדם שפותח את עצמו מושך אליו שפע והצלחה "ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו"
לא הייתי שופטת את האבא בסיפור , כי בתהליך של צמיחה כל אחד רואה מציאות שונה. וגם שבחר ללכת לדוג במקום אחר הוא עדיין לא ויתר . הכעס של האב הוא כעס שאתה פירשת ..וכן אולי האב כעס על דבר אחר ?? ן והגיב כך לתגובה של בנו .
הכל מתחיל באמונה במי שאמר והיה העולם ,והיא יוצרת מציאות ….וכן ניתן ללמוד שעלינו לחזק את המידות והערכים לסבלות דחיית סיפוקים ,פירגון , לדון לכף זכות ועוד הרבה ערכים שניתן להוציא מהסיפור….וכל רגע ישנו סיפור בחיינו שנותן לנו לבנות את הערכים שלנו שמימלא יפתחו לנו בערת השם שפע רוחני וגשמי
מדהים, כשקראתי שהאב הגיב כך חשבתי לעצמי, איזה טמבל, אני הייתי פונה אליך, מוודא שאכן כאן דגת את הדגים, ומבקשת ממך הדרכה וטיפים . האמת שאנשים שמצליחים, לא תמיד עונים בסבלנות, ומחפשים לעזור לאחרים. אך הייתי לוקחת זאת בחשבון, ומנסה לשאול. הרי אין לי מה להפסיד. מקסימום ארויח ידע חיוני, ובגדול.
כיף היה לי לקרוא את המשך הדברים, ולהבין שאנשים אלו מוגדרים על ידך כמצליחנים.
שלום ערן
איזה כייף, בדיוק הבוקר שאני מפנטזת לי על איזה חופשה ולו ליום אחד
כדי לחשוב ול"הכנס קצת למים"(ובלי מרכאות) באת למחשב שלי עם תובנה כל כך חכמה
למרות הפשטות שבה. טוב שאתה קיים. המשך יום נעים. עידית מאמנת להורות מטיבה ומקדמת
בקר טוב,
אין אני נוהג להגיב בד"כ אבל היום אני נאלץ לחרוג ממנהגי כי המקריות (אין דבר כזה …)פשוט הדהימה אותי ומיד אסביר:
אני מובטל בן 53 זה כחודשיים והבקר בידיעות אחרונות יש כתבה שלמה על בני גיל 60 שאינם מוצאים עבודה למרות כישרונם, ניסיונם, היתרונות הרבים שלהם לעומת הרבה צעירים בתחומים מסויימים וכו'.
הדבר המריץ אותי להרים טלפון למקום עבודה פוטנציאלי אשר ניהלתי משא ומתן עם הבעלים לגבי העסקה והשתלבות בתחום הפירסום והשיווק ותוך כדי נסיונות שיכנוע הקו נותק משום מה וכבר אי אפשר היה להשיג אותו וכמובן הוא גם לא חזר… ואז , תוך כדי דיבור לעצמי (כן, כן, אני ממשיך ל"שוחח איתו" עם עצמי?…)עלה לי רעיון ,לטעמי מבריק,
וקרו שני דברים: הראשון זו התלהבות עצומה מהרעיון ומעצם העובדה שעדיין עולים במוחי רעיונות טובים והשני מחשבות איך להגן על הרעיון מפני גניבה ובעקבות המחשבה הזו סוג של חששות והתבצרות.זו לא הפעם הראשונה שאני "קובר" רעיונות טובים מהחשש שייגנבו ממני ואחרים יעשו מהם מטעמים "על חשבוני", דבר שקרה בעבר. והנה אני קורא את הסיפור שלך ואיך שהוא מצאתי הקבלה ב"מותר להעתיק" לסיפור שלי.זה פשוט נהדר לצאת לחופשה עם הילדים וללכת לדוג ואף להצליח למרות חוסר הניסיון אבל מהצד השני האיש שלא הצליח ויצא מתוסכל ושידר זאת בקול רם ספק אם ייצא למסע דייג נוסף עם בנו או בכלל…
מה שרציתי לומר בכל הסיפור הזה שהבקר קיבלתי ממך זריקת עידוד איך "לנסות לא להתבצר ולקבור רעיונות" למרות התיסכול או חוסר הביטחון לגבי יכולת לבצע. סבלנות, אורך רוח, חשיבה חיובית יכולים לעשות עבודה נפלאה. באופן תאורטי אני יודע את זה ועכשיו , אין ברירה,אצטרך "להכנס למים" למרות האי נוחות שבלהירטב…
תודה לך,
יום טוב מאיציק מאור
איזה כיף לקרוא את הבלוג שלך…
מזכיר לי את כל הדברים שאני כבר יודעת, אבל תמיד שוכחת, ומוסיף לי עוד מוטיבציה! D:
תודה, פוסט מהנה במיוחד,
שמחה שנהנת לדוג~ :]
ערן,
אסתפק בתגובה מצומצמת 🙂
אהבתי מאוד, תודה !
רוית
היי ערן,
שמחה תמיד לקרוא את החומרים שלך ולקבל ממך עוד ועוד תובנות. מדהים שבכל סיטואציה שבה אתה נמצא – יש לך
מסר עבור כולם. ללמוד ממך זה פשוט נפלא.
וכהגדרתך, ללמוד ממצליחים זה עובד תמיד. אני שמחה שאתה משמש גם השראה לילדיך.
בסיכומו של דבר מדובר בגישה לחיים. כאשר האדם הוא חיובי ורואה את כל הקורות אותו באור חיובי – הייקום מחייך
אליו ! כן, זו לא קלישאה. זה עובד אצלי, אצל בני משפחתי וכל מיש שהצלחתי לשכנע בדרך. יש לי המון סיפורים על
איך שזה עובד… וזה עובד !!!
יום נפלא,
רחל
ערן, שלום.
ראשית כף לקרוא שאתה יודע להעריך את הזמן היקר ביותר והוא בילוי משפחתי נהדר.
שנית איזה כיף לעשות פעולות מצליחות עם הילדים ביחד זו באמת חוויה.
שלישית כל מילה שלך סלע: אם נמשיך לעשות מה שאנחנו עושים תמיד – גם נגיע לאותן תוצאות. צריך שינוי ומהר. צריך באמת להתייעץ ולהעזר במצליחנים ובאנשים שמוכנים לעזור וזה צריך לבוא מאיתנו.
ד.א. מה עם הדגים? אכלתם או החזרתם למים? האם גם היה מסר חינוכי?
אהבתי את הבלוג. חופש מוצלח – רחל.
נהנייתי לקרוא את פרשנותך אודות התרחשות יומיומית פשוטה שהפכה למטאפורה משמעותית להתפתחות.
אכן התרחשות שממש מזמינה להאיר אותה בתובנה.
בעיקר אהבתי את הרעיון של המסר שאנו מעבירים לאמיגדלה שבמוחנו
אודות הערך של ההצלחה עבורנו בשעה שאנו מביעים זילזול בהצלחתו של מישהו (בין אם בפומבי ועל אחת כמה וכמה בינינו לבין עצמנו). ומאחר שהאמיגדלה מצוייה בקשר הדוק עם הקורטקס – אין ספק שזה מקרין על התנהגותנו והתנהלותנו במצב נתון.
באשר לקנאה
מאז ומתמיד חשבתי ואני עדיין חושב שפשוט ישנם טיפוסים שמקנאים וטיפוסים שאינם כאלה.
כמובן מדובר במי שנמצאים בקצה הרצף של נטייה לקינאה, הרי כל אחד מקנא לפעמים ביודעין ושלא ביודעין.
אני גיליתי על עצמי שאני יכול לקנא ביכולות של אדם אבל לא באדם עצמו. כשאני צופה או מאזין לוירטואוזיות אינני מקנא בוירטואוז מסויים אלא בתופעה האנושית עצמה. היכולת לא לקנא היא יתרון עצום המועיל מאד לבריאות ולתיפקוד
הסיפור העלה גם בי כמה מחשבות
האחת שזה לא רק ההבדל בין המתמקדים במטרתם ומצליחים לבין המתמקדים בקשייהם ונכשלים
אלא גם שהוא אכן גם ההבדל בין מי שתולה את הצלחתו בסביבה לבין מי שתולה הצלחותיו בנחישותו (או לחילופין מודה ברפיון רוחו ומנסה לצאת מזה).
מוכרת התופעה של מי שמתגרשים וחוזרים ומתגרשים או מי שמתניידים בין מקום עבודה אחד לאחר
ולא חושבים שהם נושאים את הבעייה עמם בתוכם …
אני מסייג זאת בכך שכידוע המודעות העצמית לנטיותינו ה"אוטומטיות" היא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק לקדם שינוי.
עניין נוסף שעלה בי הוא אבדן העשתונות בזמן תיסכול. כאשר אנו לא משיגים את מה שאנו חפצים בו, התגובה הראשונית היא לרוב אבדן עשתונות וכמובן תגובה לא יעילה. זה בדיוק המקום לעשות RE-SET לחזור צעד אחורנית ולבחון מחדש את האירוע לנסות פרשנות מאתגרת במקום הפרשנות של מי שחש מובס.
אגב,
הביטוי "לאבד את העשתונות " הוליך אותי לבדיקה מהי משמעותה של המלה הזו "עשתונות"
זה ממש מעניין : עד כמה ניתן ללמוד מהבנת השפה.
עשתונות פירושה "מחשבות".
ואכן זה בדיוק מה שמתרחש: אתה מאבד (לרגע או לגמרי, תלוי באדם ובנסיבות) את היכולת לחשוב!
הי ערן
אני חושבת שהילדים נותנים לנו את כל המרץ לצאת מתוך איזור הנוחות. אני אמא של ניב שבא לראות אותך בקוד המנצח ,בשבילי להגיע לת"א זאת הייתה לוגיסטיקה של סידור לבני התינוק, לסיים יותר מוקדם את העבודה להגיע לת"א עם אוטו בלי מזגן ביום חם ולוהט, להמתין בסבלנות עם ילד בן 5 עד שתסיים את ההרצאה …השראה בשבילי לתת לילדים זה ערך עליון….אני יודעת שלא בדיוק היה מה ציפיתי שיקרה במפגש איתך אבל ניב תמיד יזכור שאין דבר העומד בפני הרצון והכל אפשרי ולפעמים אני מזכירה לו איך הוא מאוד רצה לראות אותך והכל אפשרי ..הוא חושב לרגע ואומר "אמא את צודקת הכל אפשרי" . כל פעם שאני שוקעת באיזור הנוחות כמו לא לקום בבוקר מוקדם או לא לרשום את מסדר לילה טוב כי לא בדיוק עשיתי משהו טוב או שהייתי עייפה מידי הדברים נראים נראים כל כך קשים ובלתי אפשריים וכל פעם שאני יוצאת מאיזור הנוחות וקמה ב- 5 בבוקר ועושה מדיטציות, כותבת או רק קוראת איזה ספר שמקדם אותי זה משפיע על החיים שלי פלאים והכל הולך בקלילות ממש נהדר.
שווה לצאת מאיזור הנוחות , ללמוד ולהתפתח רק דברים טובים צומחים משם….
בהצלחה לכולם ותודה לך ערן 🙂
שרית אשרוב
ערן שלום
אהבתי את הסיפור מאוד ונהנתי.
ניזכרתי במשהו ששמעתי לפני כמה שנים מאישה יקרה רונית גלפו שמה.
"לעולם לא יטען אדם אלא ישפיע"
טענות יוצאות מטענים שמתי שהו מתפוצצים והשפעה מביאה איתה שפע.
ושוב תודה על הסיפור שהחזיר לתודעה שלי את המשפט הזה ועכשיו הוא של כולם.
תמי חרמש
מאמר מעניין מאוד. אני שמחה שנהנתם בחופשה וגם יצא לך מאמר נחמד מאוד אז זה רווח כפול. (:
אזורי הנוחות כמה נוח, בטוח וכיף להיות שם…..אבל כמה משעממם……
אני משתדלת מאוד ללמוד ולקלוט מהסביבה כמה שיותר, כמה מההצלחות הגדולות שלי הגיעו מהלימוד ומההסתכלות על אלה שהצליחו לידי. חוץ מזה כמה מהחברים הטובים ביותר שלי היום הם אלה שהצליחו ומהם למדתי כיצד להצליח.
ככל שאני מפרגנת יותר לאנשים שמצליחים ככה הם נפתחים אלי יותר ומעניקים לי המון מהידע, ההבנה והחברות שלהם.
את העקרונות הללו למדתי ממך עוד מהסדנא הראשונה של הסוד (זוכר זו שצילמו לערוץ 2)
אני מישמת את העקרונות הללו יום יום והיום אני נמצאת במקום שונה לחלוטין מהמקום שבו היתי כאשר הגעתי להרצאה שלך בבית ציוני אמריקה באמצע השביתה הגדולה של המורים.
אז תודה רבה לך על הכל.
שלום עירן,
נחמד לצאת עם הילדים לדוג דגים, זה שעור טוב לחיים ,על דברים טובים
שמשיגים בחיים רק על ידי סבלנות והתמדה ויציאה מאזורי הנוחות שלנו
לאזור ומקום חדש.
מי שמקנה ולא מפרגן להצלחתו של מישהוא אחר, מחבל בסיכויי ההצלחה
של עצמו.עוד סיפור קטן.שועל רעב הסתובב ביער וגילה במקום גבוה ענבים.
שמח השועל על ההזדמנות לספק את רעבונו באכילת הענביםץ השועל עמד
שם וקפץ וניתר בנסיונות נואשים להגיע לענבים המתוקים וניכשל.אילו היה השועל
מתקרב ועולהעוד כצת למעלה קרוב לודאי שהיה מגיע. לאחר כמה נסיונות חדל
השועל והחליט שעדיף לו לוותר על הענבים הבאושים האלה,ולהשאר רעב.
אדם שיש לו שפע ובוחר לא להשפיע מבצע פשע ומי שכן הוא אשף :))
ערן,אתה סוג של אשף,תודה על היותך!
תודה לאל ששולח את המדיכים הנכונים לחיי,מקור השפע הראשי
היי ערן,
אהבתי מאוד!! וזה בא בזמן המתאים 🙂
במיוחד המילים האלה : שאנשים שרוצים משהו באמת, עושים את מה שצריך! לפעמים לעשות את מה שצריך זה להכנס למים עם החכה ולא להשאר יבשים על החוף לפעמים זה אומר להתמיד בכיוון למרות שלכאורה התוצאות עדיין אינן נראות על פני השטח.
תודה 🙂
שלום,
דבר ראשון – כל מי שהלך לצבא, רק בהחלטה של הליכה לצבא, זה יציאה מתמדת מאיזור הנוחות… בהחלט שיטה טובה לכך.
לדוגמא, אני הלכתי לקרבי, אז זה השיטה שהיה – "סרגל מאמצים" – כל שבוע עולים. מסע קילומטר, 2, 3, 4, 8, 12, 24 עד ל50+…
כל שבוע יש עוד תרגולים שמתקדמים בהדרגה וכו' וכו' וכו'
בעולם הרגיל, באמת לא תמיד זה פשוט. הסיבות ליציאה מאיזור הנוחות יכולות להיות רבות רבות, מהקצה של "חובה" (אם זרקו מישהו ממקום שהיה בו לדוגמא) עד לקצה של הבנה שזה מה שרוצה מאד לעשות, ושאצליח בזה.
שמחה
דרך אגב – רק בקשר לתמונה של הדגים – אלו הדגים שתפסתם?
נהנית לקרא ולהשכיל מכל מה שאתה מעביר בוחנת כרגע את עצמי מול הצלחות של אנשים מסביבי ואתה יודע מה אני כיום שמחה בשמחת האחר שמחה שמישהו אחר מצליח כי אני אוהבת את המקום שלי כיום.תמיד יש שאיפות להתקדם ולהתחדש וללמוד וטוב שכך…
תודה רבה על כל התגובות – ועל כל הפרגון – ריגש אותי לקרוא 🙂
מילת הרגעה לכל המודאגים – הדגים חזרו לשחות בכנרת… וכן, בתמונה אלו הדגים מהבוקר הראשון…
למי שקשה להכנס למיים העמוקים – שיחשוב איך הוא למד לשחות בפעם הראשונה – עם מדריך, עם מצופים, אולי עם קרש ציפה, הוא התנסה, בלע קצת מיים ובסוף שחה… בדיוק באותה הדרך יש לנהוג בכל תחום אחר בחיים שלנו – לבקש עזרה, ללמוד מאחרים ולדאוג לנו לסביבה שתעזור לנו לצוף כשצריך (סביבה תומכת). הבלוג הזה למשל נכתב כדי לתת סביבה תומכת לכל מי שרוצה להעזר בו…
יעל – את צודקת בהחלט, בוודאי שזו פרשנות שלי לתגובה של האב. הכל הוא פרשנות שלנו. הכוונה שלי היתה להראות כאן את הלקחים מסיטואציה שאני בטוח שרבים נתקלים בה בכל יום ויום…
דפנה – מנסיוני, מרבית האנשים ישמחו לשתף את נסיונם ומה הביא אותם להצליח בתחום כזה או אחר. כמובן כל עוד הפניות אליהם נעשות בצורה סבירה. יתכן שנתקלת במישהו כזה שזה לא היה המקרה, זו עדיין לא סיבה מספיק טובה בעיני להפסיק לשאול אחרים…
איציק – שמח לקרוא על התובנות והפעולה המיידית בעקבותן – טבילה נעימה ובהצלחה! 🙂
שרית – שמחתי לפגוש אותך ב"קוד המנצח" ואת ניב כמובן. הוא ילד מדהים, ואם כבר בגילו הצעיר הוא מבין שהוא יוכל להשיג כל מה שיחפוץ בו, אין ספק שהוא גם יגיע איתו מאד רחוק. את עושה איתו עבודת קודש בעיני!
גיטה – שמח לקרוא על הדרך שעברת מאז הסדנה ההיא שצולמה לערוץ 2!!
המשך יום מצויין לכולם!
ערן
ערן שלום
קראתי את הבלוג עד חציו ומה שהקפיץ אותי קשור לכל עולם האימון . תמיד משהו בגישה של "שינוי המחשבה" נשאר מאוד ניטרלי, נוסחתי, שכלי ולא מתלכלך ולעיתים מתנשא . אני מדברת על דבריך לגבי גישתו של הבחור השני. נכון שזו טעות לבקר, נכון שצריך סבלנות והתמדה , נכון שזה משדר מסר לתת מודע ונכון ונכון ונכון. ואני רוצה לומר לך שאותו אדם גם אם היה בסדנה 3 ימים שעולה 2000 שח , מציאותו לוא דווקא היתה משתנה. כי יש חסימות פנימיות עמוקות בהרבה ממחשבה כזו או אחרת שמנהלות אותנו. ומקורן בדפוסים ראשוניים שרכשנו . הכל נורא נכון ומדויק בתאוריה…אך כל עוד אנו לא מטפלים בחסימה הרגשית הבסיסית הילדית שבתוכנו, שמכילה : התנגדות,חוסר אמון, פחד וכן הלאה, לא נוכל להתקדם בחיים ואל נשלה עצמנו שאנו יכולים דרך סדנה כזו או אחרת או דקלומים חיוביים לתת מודע. פשוט לא מאמינה בזה! התת מודע מגיב קודם כל לרגש. רגש הוא המניע או התוקע הכי חזק שיש והוא הדבר שיש לטפל בו.
בברכה, רותי.
רותי יקרה,
את כמובן לא חייבת להאמין לשום דבר. ויותר מכך – במה שתאמיני זה מה שיהיה. כלומר, אם לא תאמיני שאת יכולה לשנות תפיסות שלך בכמה ימים, או שעות, או למעשה בדקה בודדה… גם לא תצליחי אף פעם לשנות.
אני לא עוסק בתאוריות. אני עובד עם אנשים ורואה איך פעם אחר פעם, הם משנים את כל תפיסת עולמם, ואת התוצאות בחייהם – לא בתאוריה – באופן מעשי. ולראיה, כל המכתבים והתגובות שהם כותבים.
זוהי לגמרי בחירה שלך במה להאמין ומה לעשות.
ערן
שלום ערן
מסכימה איתך
מתנצלת על הבוטות שבתגובה
משהו הקפיץ אותי, כמובן מהמקומות שלי, ועכשיו כשאני מסתכלת על זה לא מבינה ממש למה הגבתי כך…
שיהיה הרבה בהצלחה בהמשך עבודתך ועזרה מעשית לאנשים.
בברכה, רותי.
לעירן תודה רבה על כל טיף שאתה נותן אוהבת לקרוא את המאמרים שלך ואני מיסמת אתם.התיף של היום עם הדגים להסתקל ולחשוב חיובי זה באמת עוזר המסר ליקום זה הדבר הכי חשובבחיי היום יום שלנו