חבל על הזמן…
|
שלום חברים,
בתחילת השנה כתבתי כאן בבלוג (מה אתם בוחרים להיות ב-2011?) על הטיפוסים השונים ומה אנו בוחרים להיות. אחת ההבחנות שעשיתי היתה בין הטיפוס הבזבזן לטיפוס המשקיען.
המשאב היקר ביותר שיש לנו, ושממנו אנו לא יכולים לרכוש עוד, הוא הזמן שלנו. היום אני רוצה להתייחס לאופן שבו אנו מנצלים (או שלא…) את המשאב הזה – הזמן שלנו.
נראה שתמיד יש משהו ש"צריך" לעשות, נכון? להיות איפשהו. לפגוש מישהו. למלא מחויבויות. לכולם יש את הסיבות שלהם, הנסיבות שלהם, הצרכים שלהם וההתחיבויות שלהם. לכאורה באמת, ישנם הרבה דברים שאנו "צריכים לעשות".
אני רוצה להציע לכם כאן הבחנה מעניינת בנוגע לכך – תשאלו את עצמכם, לגבי כל אותם הדברים שאתם "צריכים לעשות" – האם אלו הדברים שבאמת מקדמים אותי למקום אליו אני רוצה להגיע בחיי?
חלק ניכר מחיי, חשבתי שאני "צריך" ללכת לעבודה. הייתי "צריך" להתפרנס ולקיים את המשפחה שלי. ולכן הייתי "צריך" להתקדם בעבודה כמה שיותר, כדי שאקבל משכורת גבוהה יותר… וכך מצאתי את עצמי עובד במשך שעות אינסופיות, לעיתים רבות כולל בסופי שבוע, ובאינספור נסיעות עסקיות לחו"ל. זה מה שהייתי "צריך" לעשות.
כשאנו חושבים על הצלחה בחיים, המילה הצלחה מכילה בתוכה המון דברים. זה יכול להיות שפע כספי, אושר, זוגיות טובה, משפחה בריאה ומאושרת.
אבל אם נחפש את המכנה המשותף לכל אלה, ואין זה משנה באיזה תחום בחיים נבחר, נמצא שבעצם הכוונה היא לשקט נפשי, לתחושה של רוגע ושסוף סוף הדברים יירגעו, כדי שבאמת נוכל להנות מהחיים.
במילים אחרות, מה שאנו מחפשים הוא לעיתים ההיפך הגמור מהמציאות היומיומית של הרבה מאוד אנשים היום, שהיא אורח חיים קדחתני.
האירוניה בכל זה: אנשים מנהלים אורך חיים קדחתני מלכתחילה כדי להיות מוצלחים יותר, להיות מאושרים יותר ושיהיה להם יותר נוח בעתיד. ואז הם סוף סוף יוכלו להירגע, להאט ולהנות מהשקיעה מפעם לפעם.
אבל מתי הרגע הזה בא? בשבוע הבא? בחופשה הבאה? בשנה הבאה? כשסוף סוף נגשים את היעדים ארוכי הטווח שלנו? כאשר נפרוש מהעבודה?
זה בעצם הופך למעגל אינסופי של "עובדים קשה עכשיו, בשביל להנות אחר כך". רק שבדרך אנו שוכחים למעשה לקחת את הזמן כדי להנות עכשיו!
כאשר מסיימים את העבודה, אז יש סידורים שצריך לעשות. וכאשר מסיימים עם הסידורים, אז יש מחויבויות אחרות… בסוף היום, קורסים לתוך הכורסה מול הקופסה המרובעת והמרצדת וכך נרדמים, פשוט כדי לקום למחרת כדי לעשות את כל זה שוב ושוב ושוב…
אין ספק – עבודה קשה משתלמת, אבל באיזה מחיר?
יש צורך לשכלל את ההגדרה להצלחה שתכלול את המילה איזון. כלומר, להשקיע את הזמן שלנו במקומות שבאמת חשובים לנו, באנשים שיותר חשובים לנו (כולל אנו עצמנו), לבלות יותר זמן עם אלה שאכפת לנו מהם, לפנות יותר זמן כדי להנות, להשקיע יותר זמן בלטפל בעצמנו ולעשות את הדברים שאנו באמת רוצים לעשות, לא רק מה שאנו חושבים שאנו "צריכים" לעשות.
ובכל זאת, למה כל כך הרבה אנשים מעבירים את חייהם ב-"עבודה" ולא משאירים זמן לשום דבר אחר???
במילה אחת: פחד!
הם מפחדים שהם לא עושים מספיק, או חוששים לא להיות מספיק טובים. הם מפחדים שאם הם לא מקדישים מספיק זמן לפעולות שמביאות להם תוצאות בשטח שנראות לעין, אז הם לא יגיעו לשום מקום.
זה במיוחד קשה, כאשר הסביבה שלנו מתנהגת בצורה דומה (ואגב, הסביבה שלנו תמיד תהיה דומה לנו.. זה חוק!), ומשתרשות להן נורמות מסויימות שאנו פועלים על פיהן.
בעולם ההייטק שחלק ניכר מחיי הייתי חלק ממנו, לסיים יום עבודה בשעה 17:00 היה מעורר תגובות של "מה קרה, עובדים חצי יום היום?" ותגובות דומות אחרות.
והאמת היא שזה לא ממש חייב להיות ככה.
אני מודע לעובדה שלפעמים, אפילו את הדבר הפשוט הזה, אנו מתקשים לעשות. יכול להיות שאין לנו את הכלים שיהפכו את התהליך הזה לברור ופשוט הרבה יותר.
אבל אני יכול להבטיח לכם שיש דרך. יש דרך לחיות חיים שלווים ורגועים יותר. והיא זמינה לכל אחד שבוחר בה. והיא תשנה את עולמכם בצורה כזאת שלא תבינו איך התנהלתם לפני כן.
כמובן, אני אהיה הראשון לומר כי הכסף והקריירה הם דברים חשובים בחיים שלנו, אבל כדאי לבדוק שהמקומות שבהם אנו משקיעים את הזמן שלנו, הם אכן המקומות הנכונים לנו ושמקדמים אותנו לקראת המטרות החשובות שלנו. וביניהן יש גם את הבריאות שלנו, היחסים, התחביבים, ובכלל ההנאות מהחיים.
אל תבזבזו את הזמן: נצלו את הזמן!
אז מה עושים עכשיו?
עברו על היומן שלכם וזהו את כל אותן הפעילויות שאתם יודעים לומר בצורה מובהקת שהן אינן מקדמות אתכם למטרות החשובות בחייכם.
יתכן ותמצאו שם כל מיני מטלות שאתם "חייבים" לעשות. למשל – כמו לכסח את הדשא. גם לדברים הללו יש פתרון (קוראים לו: גנן). חישבו אילו פעילויות אתם יכולים להעביר לאחרים, או להפסיק לעשות בכלל.
במקביל, ערכו רשימה של הדברים החשובים בחייכם, והקצו להם זמן ביומן. חישבו על אותן שעות שהגדרתם לפעילויות החשובות הללו כפגישות ביומן שאסור לכם לפספס (כמו כל פגישה אחרת ביומן).
כתמיד, אשמח להערות ותגובות.
שלכם,
ערן
|
להגיע ל"מנוחה" זו אשלייה. אי אפשר להגיע למנוחה בעודך בחיים, ולא סתם נאמר "מנוחה נכונה" בהקשר של מי שאינו חי. מי שנח עומד במקום, ומי שעומד במקום בעצם הולך לאחור, ומי שהולם לאחור לא יכול להרגיש טוב עם זה, כי מרגישים טוב כשמתקדמים. אבל רק כאשר מבינים באמת שהמשאב הכי יקר שיש לנו זה הזמן (ואת זה מבינים בדרך כלל באזור גיל 40…), מבינים שמה שחשוב זה כיצד אנו מנצלים את הזמן – האם אנו עוסקים במשהו שבכלל מעניין אותנו ומסב לנו הנאה (וזה לא קשור לקלות או קושי), הא אנו פועלים לקראת יעדי שהגדרנו לעצמנו ולא שאחרים הגדירו לנו, האם אנו מאזנים את הקצאת הזמן שלנו לצרכים המגוונים שלנו – עיסוק, זוגיות, ילדים, תחביבים, וכן..מידי פעם גם סתם "בזבוז זמן" שלכאורה לא מקדם אותנו, אבל נותן לנו את הכוח להישאר ממוקדים ויעילים ברוב הזמן.
הי ערן.
אין ספק שצריך לסנן את הדברים שמזיקים לנו ולהיפטר מהם!
איך משלבים את ההתקדמות ל"יעד" כשיש חובות והכסף לא מגיע בכמות מספיקה?
איך אפשר להיות מפוקס כשהחובות מצטברים?
אשמח לקבל תשובה.
תודה!
יום נעים!
גיל.
שלום ערן,
כל מילה שלך בסלע (כמו תמיד). את העקרון הזה, אני מנחילה גם לעובדי. גם אני בעלת חברה בתחום היי טק, וגם אני כמוך עבדתי שעות מטורפות ונסיעות אינסופיות לחו"ל.
כשהקמתי את בית התכנה שלי, הדבר הראשון שנרשם בפרוטוקול של החברה, היה כי העובדים אינם עבדים, וכי עבודה בשעות נורמליות, מביאה תוצאות עסקיות טובות יותר, בזמן קצר יותר. אנשים עייפים אינם פרודוקטיביים.
ואני שמחה לספר, כי עד היום, לא נדרש עובד שלי להשאר מעל חצי שעה נוספת ביום מסויים (ולעיתים נדירות), ומעולם לא נדרש (וגם לא נתבקש) עובד שלי להגיע לעבודה ביום שישי ובודאי שלא בשבת.
המשפט הקבוע שיכולים העובדים שלי לשמוע מפי הוא "לכו הבייתה, למשפחה, לחבר / חברה וכל מי שיקר לכם. תבלו, תעשו חיים, ותבואו מחר שמחים יותר".
חופשה שנתית, הינה דבר שאני מחייבת את העובדים לקחת. לא יתכן שעובד יעבוד במשך מספר שנים ללא חופשה (וזה מפי מי שעבדה בעבר 6 שנים ללא יום חופשה אחד).
האמינו לי כולכם, זה טוב להם, זה טוב לעסק וזה טוב לי.
אני קוראת לכל בעל עסק, אמצו את הדרך הזו. לטווח הארוך, היא משתלמת ובענק.
שלום ערן,
חשוב שנדע להפיק את המירב מהזמן שלנו,להתארגן ולתכנן את
סדר היום והמטלות שעלינו לבצע, לדעת להאציל סמכויות לאחרים
outsourcing ,למנף את המאמצים שלנו,ולקחת פסק זמן כשצריך,
על מנת לא להישחק ולקרוס בגלל עומס יתר.