בסביבה המתאימה – כל אחד יכול!
|
שלום חברים,
השבוע הזדמן לי לצפות בסרט מעניין המביא את סיפורו האמיתי של מייקל אוהר. הסרט נקרא "הזדמנות שניה"
(The Blind Spot) וסנדרה בולוק שמשחקת בו, זכתה לאחרונה בפרס האוסקר על התפקיד שגילמה בו.
כיום מייקל אוהר הינו שחקן פוטבול מצליח בליגת הפוטבול האמריקאית (NFL). אך כאשר מסתכלים בנקודת המוצא בחייו, השג כזה הוא לא משהו שהיה נראה אפשרי לאדם הסביר.
מייקל גדל בשכונת עוני בממפיס בארה"ב. אביו נרצח ואמו היתה מכורה לסמים וקראק. הוא גדל עם 13 אחים ואחיות עד שכולם פוזרו בין משפחות אומנות לאחר שאמם לא יכלה לטפל בהם יותר. מגיל 7 הוא דאג לעצמו, ללא אף אחד בעולם שידאג לו או לצרכיו. הוא ברח שוב ושוב ממשפחות אומנות ובילה חלק ניכר מהימים והלילות כאשר הוא חי ברחובות.
נקודת המפנה בחייו החלה כאשר אבא של חבר שלו, אצלו הוא התגורר תקופה מסויימת הצליח להעביר אותו ללמוד בביה"ס טוב יותר מתוך תקווה שיוכל לשחק ולחזק את קבוצת הכדורסל של בית הספר. הוא לא הורשה לשחק עד אשר ציוניו ישתפרו, ונקודת הפתיחה שלו היתה נמוכה ביותר. חלק ניכר מן המורים לא האמינו שהוא יצליח לשרוד שם את השנה.
לילה קר אחד, בערב חג ההודיה, כאשר הוא היה ברחוב בדרכו לאולם הכדורסל בכוונה לישון שם בלילה, הוא נתקל במשפחת טיואי. אם המשפחה, ליאן טיואי לקחה אותו תחת חסותה, הזמינה אותו לישון בביתם ומאותו הערב הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מן המשפחה.
אני לא אקלקל לכם את כל הסרט, ואני מאד ממליץ לכם לחפש ולצפות בו, אבל יש בסיפור של מייקל אוהר ושל ליאן טיואי כמה נקודות מאד חשובות ומעוררות השראה לכל אחד מאיתנו.
הראשונה שבהן היא פרספקטיבה. לכולנו יש את התקופות הללו, שבהן הדברים לא תמיד עובדים לנו כפי שהיינו רוצים. נקודות שפל כאלו ואחרות. ואם זאת, מרבית האנשים אינם מגיעים לסיטואציות מהסוג שחווה מייקל אוהר בחייו. בנקודות הללו, כדאי לעצור לרגע, להסתכל על כל הדברים הטובים שקורים בחיינו ולהוקיר על כך תודה.
עצם העצירה הזו, ההודיה וההתמקדות בכל הדברים הטובים שקורים לנו בחיים, למרות הסיטואציות הלא נעימות לפעמים, יכולה להשפיע משמעותית על ההרגשה שלנו ומכאן על הפעולות שנעשה בהמשך והתוצאות שנשיג.
אין זה משנה מה היא נקודת הפתיחה שלנו. מכל מקום אפשר לצמוח ולגדול. הפוטנציאל קיים בכולנו. הפוטנציאל היה קיים במייקל אוהר כל הזמן. מה שהשתנה עבור מייקל אוהר היתה קודם כל הסביבה שלו. בסביבה המתאימה הוא החל לפרוח ולהביא לביטוי מלא את הפוטנציאל שלו והיכולות שלו.
עקרון זה נכון עבור כל אחד מאיתנו. תפקידנו אם כך הוא לדאוג לסביבה המתאימה לנו כדי שנוכל לפרוח ולשגשג. ובסביבה מתאימה אני מתכוון לכמה תחומים: האנשים שאנו נמצאים בחברתם, הידע שאנו מקיפים את עצמנו בו, וכמובן גם המחשבות והרעיונות שאנו נותנים להם מקום במחשבה שלנו.
האם האנשים בסביבה שלכם הם אנשים שאתם מרגישים שאתם מתמלאים באנרגיה בסביבתם? האם הם כאלו שמעודדים אתכם להתקדם ולהצליח? או שמא הם מסוג האנשים שמתלוננים על כל דבר, שמקפידים לחפש את הבעיות בכל סיטואציה או "מה לא בסדר כאן…". ישנה חשיבות עצומה לאנשים שאנו מסתובבים איתם.
ישנו משפט שאני מאד אוהב שממחיש את הנקודה הזו היטב: "אם אתה רוצה לעוף כמו נשר, אל תסתובב עם התרנגולים".
מעבר לאנשים שמקיפים אותנו, סביבת הידע שלנו, הרעיונות והמחשבות שלנו – היא לא פחות חשובה. באיזה ידע אתם מקיפים את עצמכם? האם אתם חשופים רק לחדשות, לעיתונים, לטלויזיה ולרדיו? בדרך כלל מועטים הסיכויים שתקבלו ממקורות הידע הללו איזה שהוא מידע בעל ערך עבור התוצאות שאתם רוצים להשיג בחייכם – להיפך!
מי שרוצה לשגשג כלכלית, וכל הזמן שומע ברדיו רק עד כמה המצב הכלכלי הוא קשה, או קורא בעיתונים שיש מיתון – אין שום סיכוי שבעולם שהוא יצליח לשגשג כלכלית.
אתם רוצים לדאוג, באופן יזום ומכוון "להשרות" את עצמכם בסביבה של ידע מקדם שתורם לכם, לאיכות החיים שלכם ולהשגת המטרות והיעדים שאתם רוצים בחייכם.
והנקודה המשמעותית האחרונה שאפשר ללמוד מהסיפור של מייקל אוהר ובמיוחד מהדרך שבה התנהלה אימו המאמצת ליאן טיואי, היא לפעול בהתמדה ובנחישות להשגת המטרות שלה, מבלי שיהיה לה אכפת מה יחשבו עליה האחרים, מה יגידו עליה החברות ה"סנוביות" שלה או איך זה יראה לשכנים. ליאן פעלה בכל דרך אפשרית כדי לקדם את המטרות שלה. היא עשתה כל מה שהיא יכולה היתה וכל מה שנדרש היה לעשות כדי להצליח ולעזור למייקל. היא נתקלה בקשיים, היא עברה דרך מכשולים – אבל היא לא נעצרה.
לאחרים מהצד זה יכול להראות כאילו "מובן מאליו" או ש"היה לה מזל" – אבל לשני אלו אין שום קשר לתוצאות שהיא השיגה. ליאן היתה מוכנה לשלם את המחיר כדי להשיג את המטרות שלה. וזו הדרך שבה אתם צריכים לפעול – בהתמדה, בנחישות, להשאיר מאחור את מה שאומרים האחרים או את "מה יחשבו השכנים" – כי ביננו, זה ממש לא מעניין מה חושבים האחרים. מה שחשוב הוא – מה אני רוצה להשיג, ומה אני מוכן לעשות כדי להשיג זאת.
אז מה עושים עכשיו?
שלכם,
ערן
תוכלו לצפות כאן בקטעים קצרים המתארים את סיפורו של מייקל אוהר ואת הסרט "הזדמנות שניה":
|
הי ערן,
אכן, מעורר השראה! אהבתי מאוד את המשפט שהבאת לחיזוק הנקודה – "אם אתה רוצה לעוף כמו נשר, אל תסתובב עם התרנגולים". כמה נכון.
נהדר לראות אנשים שיודעים מה הם רוצים, שפועלים בנחישות כדי לגרום לזה לקרות, שלא מפסיקים לנסות מול כשלונות, ולבסוף אכן משיגים את רצונם.
תודה!
דגנית
ערן שלום וכל הכבוד על הכתבה "בסביבה מתאימה כל אחד יכול"
בהזדמנות זו אני רוצה לתת דוגמה מהיכרות אישית, כיצד נער שהוגדר כהיפר אקטיבי, IQ גבולי וכחסר סיכוי במערכת החינוך, פרח וצמח כשניתנה לו סביבה מתאימה. רן (שם בדוי) (היום בן 19) היה ילד שמן, שאובחן עוד בגן כהיפר אקטיבי (שייקח רטלין) בלתי אחראי, בעל התפרצויות זעם ועוד מרעין בישין.
הוריו בילו את מרבית זמנם בביקורים איתו אצל פסיכולוגים, מורים יועצים ו"חכמים" נוספים.
לא הועילו כל העצות והתרופות, והתנהגותו הלכה והתדרדרה.
כשהגיע לחט"ב, המליץ השירות הפסיכולוגי שישולב בבי"ס מקצועי עם צוות המתמחה בחינוך מיוחד. ההורים התעקשו והוא נרשם לבי"ס תיכון מקיף רגיל.
הבעיות התעוררו מיד בכיתה ז' כשהתרשמות המורים הייתה שאיננו מרוכז, עצלן (לא מכין שיעורי בית ומשימות בכיתה, כל מחברותיו ריקות ולדעתם אינו מקשיב למורים ואינו משתתף בפעילות בכיתה. ההרגשה סביבו (לבד מהוריו) היתה שהוא חסר סיכוי ואין טעם לרשום אותו לחט"ע, כי זה לא ישתנה וחבל על זמנו והמשאבים המוקצים לו (שיעורי עזר ומורים נוספים).
בקיץ שבין החט"ב לחט"ע, נפגש רן לפי יוזמת הוריו, עם שני אנשים משמעותיים. האחד פסיכולוג שאיתר שרן הוא דיסגראפי (אינו מסוגל לכתוב ביד) וגם סובל מהפרעות קשב וריכוז, והכין מכתב מפורט כיצד יש ללמד אותו "התאמות" כגון שיענה בע"פ, יקליד במחשב, ישכתבו את תשובותיו ויקבל זמן נוסף במבחנים ובפרויקטים.
השני, מדריך קרב מגע שלקח על עצמו לחזק את הדימוי העצמי של רן ואת דימוי הגוף כדי להניע את רן לאכול נכון ולהוריד במשקל.
באותו זמן, צמח רן לגובה בקצב מזורז ונתן פרופורציות אחרות למראהו.
ההורים חיזקו אותו בעשייתו העצמית ואף דאגו להיפגש עם מנהלת ביה"ס ולסכם את דרך ההוראה לרן.
רן סיים את ביה"ס עם בגרות מורחבת מלאה, ציונים טובים וכתלמיד המצטיין במחזורו.
מאחר ולא גויס לצה"ל על רקע נסיבות רפואיות, התנדב רן לשירות לאומי ממלכתי ומשרת זו שנה שנייה, במתן סיוע לתלמידים חולים המרותקים לביתם.
הסיפור מעלה כמה נקודות מרכזיות לגבי "סביבה מתאימה":
1. לולי היו לו הורים תומכים המוכנים להקדיש זמן רב למלחמה בבירוקרטיה ובשמרנות של משרד החינוך, האם היה יכול להגיע להישגים שהשיג?
2. האם ללא האבחון (שהיה יכול להיעשות שנים רבות קודם) ולחץ ההורים (אינוס ביה"ס בשל מעמדו של האב) להתאים לו מערך תפקוד חריג של ביה"ס, היה יכול להשתנות?
3. האם ללא הדרכתו ואימונו להתמקד ביכולותיו ולא בכשלונותיו, ע"י מאמן קרב המגע, תוך הדרכה והנחיה למוקד שליטה פנימי (לקחת אחריות אישית לתוצאות) במקום חיצוני (הם אשמים) היה רן יכול להחליף את התנהגותו ?
אז כדאי לחשוב על זה, כל אחד דרך עיניו.
בברכה, אורי.
סיפור מרגש ומלא השראה. נכון שסביבה תומכת היא מקדמת ועושה רק טוב. אומרים שאין תאונות ביקום ואין מקריות ביקום. אבל לשם כך צריכים למצוא את האדם הנכון, הסביבה הנכונה, העידוד הנכון. ללא כל הגורמים הללו, או אפילו חלק מהם, יהיה קשה מאוד להתקדם ולהצליח. המסקנה – לפתוח את הלבבות! ברגע שלב נוגע בלב – קורים כל הדברים הטובים, כל הנסים.
שלום ערן,
תודה לסיפור המרגש. אכן כל אחד יכול. חשוב לדעת זאת, להאמין בזאת ולפעול על פי אמונה זאת.
הוויכוח הניצחי לגבי השאלה מה חשוב יותר תורשה או סביבה – מתגמד למשמע הסיפור.
בברכה,
רחל
מזדהה עם כל מילה שלך, בתור מישהו עם חסך של סביבה תומכת אני מתקשה למצוא את הדרך, למרות הידיעה הברורה שלי שהפוטנציאל קיים בתוכי
ענק !
ממחיש את מציאות חיינו.
הניצחון הוא מנת חלקם של המתמידים, המקריבים והמדלגים מעל האתגרים.
תודה על ההארה.
ניר לב
יזם ומאמן עסקי
https://www.nirmlm.blogspot.com/
ערן שטרן מי כמוך!
תודה על ההשראה!
אפרופו BLINDE SIDE = הצד העיוור, כן לעיתים אנחנו עיוורים למה שקורה וקורא לנו. (אני מניח שהיו אלפי אנשים שקיבלו את המייל שלך והיו עיוורים אליו.. ויש שהיו קשובים וערניים)
כתב פעם דיפאק צ'ופרה: "אין מקריות, יש לנו הרבה צרופי מקרים במשך יום אחד, אם נשים לב אליהם ונפעל – הם יכולים להיות תחילה של שינוי" מייקל אוהר פ ע ל והסכים ללכת עם המשפחה שאספה אותו.
כן, הסביבה והכלים נימצאים עבורנו כמו הבלוג שלך או סדנת קוד המנצח,
מה שמשנה הוא האם ומתי נפעל לנוכח מה שאנו לעיתים עיוורים אליו?
תודה רבה ואין כמוך 🙂
עופר מלמד
http://www.omelamed.co.il
ערן היי
הסיפור פשוט מקסים
אחד המדדים שלנו להצלחה הוא הסביבה התומכת
בגיל 41 החלפתי לגמרי את רב חברי ואת רב סביבתי
זה היה צעד מאוד חכם
תודה לך ערן על כל מה שאתה שולח
ערן – הסיפור נכון לגבי כולנו בכל תחום בחיינו, אנו מגיעים לאפשרות לממש את עצמנו בעיקר בסביבה תומכת, מאפשרת ומתרחבת למימדים שאנו לוקחים אותה. דר' אורי בן נשר – אני תמיד אוהבת לשמוע סיפורי הצלחה שכאלה. הלוואי וכל ההורים היו מודעים לכך שצריך ללכת עם הילד ולא לאלץ אותו אל תוך מסגרות לא מתאימות. כן ירבו.
תודה,
ענת ברקוביץ
מאמנת אישית
היי ערן היקר,
כרגיל, מפעים אותי בעדינותך ורגישותך.
אני ראיתי את הסרט הזה לפני זמן מה והוא נשאר איתי. מה שמאד הרשים אותי בסרט אלה שני דברים:
א. הדרך השלמה בה לקחה האם את מייקל-הזר לביתה. ללא כל היסוס ותוך "לקיחת סיכון" שתקום בבוקר וחפצים ייגנבו. זוכר?
היא היית המלאת אהבה וקבלה מהרגע הראשון-כמה נדיר בימינו.
ב. אישיותו של מייקל עצמו. העדינות, הערכים שכה בלטו אצלו גם כשהיה חסר כל. הדרך בה פעל לאורם ללא מילים. זוכר את הקטע שבמקום לשבת לסעודת חג ההודיה סביב שולחן, בני המשפחה רצו לקחת צלחות ולראות טלויזיה? כיצד מייקל לקח בשקט, בלי מילים את צלחתו והסב לשולחן-בכדי לכבד את החג?
כיצד, אם המשפחה ראתה, הסבינה ולמדה משהו מאותו יתום חסר כל?
אז מה שאני מנסה להגיד זה, שנכון יש חשיבות לסביבה וסביבה תומכת יכולה לעשות את ההבדל בעבור כל אדם אבל יש גם את הערכים הפנימיים שכה חשובים-אשר אם נחייה לאורם, יאפשו שקט, רוגע ואפילו להפוך לדמות חיקוי , גם אם אחן לנו הרבה בחומרי.
רינה שינברג
פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה.
050-7366276
*מומחית ביצירת מהפך בחשיבה ועוצמה אישית.
*לווי והעצמת מטופלות פוריות.
https://www.shine-mom.com
-"לקבלה במתנה את המדריך להתמודדות ראשונית עם תרומת ביציות: https://www.2all.co.il/web/Sites2/shine-your-life/PAGE21.asp
לערן היקר ולכל החברים
הסיפור של אוהר וגם הסיפור שהביא דר' אורי, כמו שאר התגובות ממש נפלאים ומעוררים מחשבה.
אנסה לתרום את זווית הראייה שלי כדי להעשיר את הדיון, אולי אכתוב בשונה ממה שכבר נכתב אך אין לי שום מטרה לשלול את הדברים הנפלאים שנכתבו.
ערן אתה כותב:"אם אתה רוצה לעוף כמו נשר, אל תסתובב עם התרנגולים". זאת אומרת שיש חשיבות גדולה לסביבה ולמידע שאתה בוחר להקיף בהם את עצמך. ואכן אם אדם קולט כל הזמן דברי ביקורת הסיכוי שלו להמריא קטן למדי, חבל להיות עטוף ביאוש ובחוסר תקווה, זה כל כך מחליש.
אך מצד שני אתה מעריך את החלטתה של ליאן "לפעול בהתמדה ובנחישות להשגת המטרות שלה, מבלי שיהיה לה אכפת מה יחשבו עליה האחרים, מה יגידו עליה החברות ה"סנוביות" שלה או איך זה יראה לשכנים. ליאן פעלה בכל דרך אפשרית כדי לקדם את המטרות שלה."
"בכל דרך אפשרית" כולל עמידה בביקורת קשה ומתמידה, אם כן למי אתה נאמן? מה נותן לך את היכולת להחזיק מעמד מול אי הסכמה וזאת,יש להדגיש, עוד לפני שההצלחה יצאה לפועל והאירה לנו את המסקנה שהדרך בה בחרנו היתה נכונה והוכיחה את עצמה.
בעצם מהי הצלחה ומתי אנו מודים בכישלון, -כישלון טכני ויותר מכך כישלון בעצם הדרך?
כאן גם המקום להעיר שבעצם כולנו מקיפים עצמנו בביקורת, השאלה היא רק על מה.על עצמי או על הזולת. על השוק הכלכלי התחרותי או על השתלטות הממסד. על המתנחלים או על המחבלים. על הביקורתיות או על האופטימיות היתירה…
אני מבקש להציע לנו הקוראים לשים לב גם לאמירה על החלפת הסביבה שבה אנחנו חיים. מה ערכו של מושג הנאמנות בחיים? אמנם אתה לא נבנה מדברי פסימיות הנאמרים סביבך אך אם תרצה להחליף את סביבתך -אולי תזרוק את אישתך? אולי את ילדיך? אולי את נאמנותך לעמך? לפעמים הם לא נראים לנו אלא כמעמסה, אך מי שסוחב אותם בחיים ולא מתיאש הוא זה -שלפחות לדעתי- ממלא את תפקידו בחיים ויראה פרי ברכה. אם כן מה ערכה של נאמנות מתי אתה סוחב ומתי אתה משתחרר מסביבתך? האם היא באמת מקדמת או גוררת אותך לאחור?
לפחות בתור יועץ מישואין אני מנסה שלא ללכת אף פעם עם כיווינים של פרוד, ותאמינו לי, שמעתי מקרים קשים וכמעט מיאשים, אך עם קצת תקווה ואחיזה נחלצים.
ועוד נקודה, עדיין לא ראיתי אלא את מיעוטו של הסרט, אך מה באמת מצבו של אוהר? איך הוא יצליח בחיים הממשיים אחרי גיל הזוהר של ההצלחה הספורטיבית שכידוע נגמרת מהר מאוד אחרי כמה שנות זוהר. איך אנו יכולים לעזור לאנשים כאלה ובעצם לעצמנו להיות בריאים ומצליחים יותר?
אתן לכם שביב הרגשה שלי: אתמול סיכמתי בפני בני משפחתי את תקופת החגים אותה סיימנו זה עתה.
עבורי היא היתה בהחלט נעימה ומוצלחת -טיולים מנוחה וחוויות, אך הרגע העוצמתי ביותר בתקופה האחרונה והרגע המעשיר ביותר מבחינה רוחנית וערכית היתה שעה של התנדבות בעזרה לנזקקים בעמותה ירושלמית שכולה מתנדבים אקראיים כמוני. כולם יצאו עם חוייה עוצמתית של המצווה והזכות לתת
זה יותר מתוק מכל גלידה…
אשמח להמשיך ללמוד מכם
מנחם
יועץ נישואין, מאמן, ועוד כמה דברים…
נאום מעניין שבייל גייטס נאם לפני התלמידים במסיבת הסיום שלהם.יש בזה תובנות.
"ביל גייטס נאם לאחרונה בבית ספר תיכון בארה"ב על 11 דברים שהתלמידים לא ילמדו בבית הספר. הוא דבר על כך שהוראה בשיטות מודרניות של "להרגיש טוב" ו"נכון פוליטית" (Politically correct ) יוצרת דור של ילדים ללא חוש של מציאות ובונה אותם לכישלון בעולם האמיתי.
כלל מספר 1 : העולם אינו הגון (העולם לא פייר) תתרגלו לכך!
כלל מספר 2 : הכבוד העצמי שלכם לא מעניין את העולם. העולם מצפה מכם להשיג משהו לפני שאתם מרגישים טוב עם עצמכם.
כלל מספר 3 : אתם לא תשתכרו 60,000$ לשנה מיד עם סיום בית הספר. לא תהיו סמנכ"לים עם רכב וטלפון ברכב, עד שלא תהיו ראויים לשניהם.
כלל מספר 4 : אם חשבתם שהמורה שלכם קשוח…. חכו עד שיהיה לכם בוס.
כלל מספר 5 : להפוך המבורגרים על האש זו לא פחיתות כבוד. לסבא ולסבתא שלכם הייתה מילה אחרת עבור הפיכת המבורגרים: הם קראו לזה 'הזדמנות'.
כלל מספר 6: אם אתם מסתבכים, זו לא אשמת ההורים ולכן אל 'תקטרו' ואל 'תייללו' על שגיאות שאתם עושים, לימדו מהשגיאות!
כלל מספר 7: לפני שנולדת, הוריך לא היו כל כך משעממים כפי שהם היום. הם הפכו לכאלה מכך שהיו עסוקים בלשלם את ההוצאות שלך, בלכבס את הבגדים שלך ומרוב הקשבה לדיבורים שלך על כמה Cool חשבת שאתה . אז לפני שאתה מציל את היערות מדור הטפילים של הוריך, נסה לסלק את הכינים מהחדר שלך.
כלל מספר 8: בית הספר שלכם אולי יכול היה להסתדר עם מנצחים ומפסידים, אבל בחיים זה לא כך. בכמה בתי ספר ביטלו את ציוני הנכשל ונותנים לכם כמה זמן שאתם רוצים כדי להגיע לתשובה הנכונה. אין לכך, ולו דמיון קלוש, לשום דבר מהחיים האמיתיים.
כלל מספר 9: החיים אינם מחולקים לסמסטרים. אינכם מקבלים את הקיץ כחופש ומעט מאד מעבידים מעונינים לעזור לכם למצוא את עצמכם! תצטרכו לעשות זאת רק על חשבון הזמן שלכם.
כלל מספר 10 : הטלוויזיה אינה החיים האמיתיים. בחיים האמיתיים אנשים צריכים לעזוב את בתי הקפה וללכת לעבוד.
כלל מספר 11 : היו נחמדים ליור?מ?ים ולח?נו?נ?ים בכיתה שלכם. מירב הסיכויים שתמצאו את עצמכם עובדים עבור אחד מהם.
אז אם יש לכם ילדים בגיל העש?ר?ה, תנו להם לקרוא את דברי ביל גייטס הללו. אני
מניח שאתם כהורים בוודאי הנהנתם בהסכמה לכללים. ואם אין לכם עדיין ילדים בגיל הזה, סימן שאתם צעירים מספיק כדי שהכללים הללו יחולו גם עליכם…..שננו אותם והרשו לעצמכם חיוך.
ביל גייטס נאם לאחרונה בבית ספר תיכון בארה"ב על 11 דברים שהתלמידים לא ילמדו בבית הספר. הוא דבר על כך שהוראה בשיטות מודרניות של "להרגיש טוב" ו"נכון פוליטית" (Politically correct ) יוצרת דור של ילדים ללא חוש של מציאות ובונה אותם לכישלון בעולם האמיתי.
כלל מספר 1 : העולם אינו הגון (העולם לא פייר) תתרגלו לכך!
כלל מספר 2 : הכבוד העצמי שלכם לא מעניין את העולם. העולם מצפה מכם להשיג משהו לפני שאתם מרגישים טוב עם עצמכם.
כלל מספר 3 : אתם לא תשתכרו 60,000$ לשנה מיד עם סיום בית הספר. לא תהיו סמנכ"לים עם רכב וטלפון ברכב, עד שלא תהיו ראויים לשניהם.
כלל מספר 4 : אם חשבתם שהמורה שלכם קשוח…. חכו עד שיהיה לכם בוס.
כלל מספר 5 : להפוך המבורגרים על האש זו לא פחיתות כבוד. לסבא ולסבתא שלכם הייתה מילה אחרת עבור הפיכת המבורגרים: הם קראו לזה 'הזדמנות'.
כלל מספר 6: אם אתם מסתבכים, זו לא אשמת ההורים ולכן אל 'תקטרו' ואל 'תייללו' על שגיאות שאתם עושים, לימדו מהשגיאות!
כלל מספר 7: לפני שנולדת, הוריך לא היו כל כך משעממים כפי שהם היום. הם הפכו לכאלה מכך שהיו עסוקים בלשלם את ההוצאות שלך, בלכבס את הבגדים שלך ומרוב הקשבה לדיבורים שלך על כמה Cool חשבת שאתה . אז לפני שאתה מציל את היערות מדור הטפילים של הוריך, נסה לסלק את הכינים מהחדר שלך.
כלל מספר 8: בית הספר שלכם אולי יכול היה להסתדר עם מנצחים ומפסידים, אבל בחיים זה לא כך. בכמה בתי ספר ביטלו את ציוני הנכשל ונותנים לכם כמה זמן שאתם רוצים כדי להגיע לתשובה הנכונה. אין לכך, ולו דמיון קלוש, לשום דבר מהחיים האמיתיים.
כלל מספר 9: החיים אינם מחולקים לסמסטרים. אינכם מקבלים את הקיץ כחופש ומעט מאד מעבידים מעונינים לעזור לכם למצוא את עצמכם! תצטרכו לעשות זאת רק על חשבון הזמן שלכם.
כלל מספר 10 : הטלוויזיה אינה החיים האמיתיים. בחיים האמיתיים אנשים צריכים לעזוב את בתי הקפה וללכת לעבוד.
כלל מספר 11 : היו נחמדים ליור?מ?ים ולח?נו?נ?ים בכיתה שלכם. מירב הסיכויים שתמצאו את עצמכם עובדים עבור אחד מהם.
אז אם יש לכם ילדים בגיל העש?ר?ה, תנו להם לקרוא את דברי ביל גייטס הללו. אני
מניח שאתם כהורים בוודאי הנהנתם בהסכמה לכללים. ואם אין לכם עדיין ילדים בגיל הזה, סימן שאתם צעירים מספיק כדי שהכללים הללו יחולו גם עליכם…..שננו אותם והרשו לעצמכם חיוך."
תודה רבה לכל המגיבים!
אורי – דוגמה יפה ומאלפת. הוכחה נוספת בעיני לחשיבות של ללכת עם האמת הפנימית, גם כאשר הסביבה החיצונית אינה תומכת בכך.
עופר – תודה רבה 🙂 מסכים לגמרי לדברייך לגבי מתי נהיה עוורים להזדמנויות ומתי נזהה אותן ונפעל. אני חושב שבמקרה של מייקל אוהר, הוא קיבל הזדמנויות רבות והראשונה בהן להכנס לביה"ס של "לבנים" ולהתמיד למרות שבא מרקע לימודי "בלתי אפשרי" לכאורה…
מנחם – בהתייחס לתגובתך בעניין הנאמנות: זה מעניין אבל הרבה פעמים כשאני מדבר על החשיבות בבחירת הסביבה שלנו, הרבה מציגים את הדוגמה שאתה הצגת… אני לא טוען שיש להפטר מהאשה והילדים – אך בהחלט יש לקחת אחריות על מהלך הסיטואציה איתם – לשים לב להלך הרוח בשיחות ובמפגשים ולהטות אותן לכיוון המקדם. וכן – לפעמים ישנן מערכות יחסים שבפרוש אינן מקדמות אותנו, ושם גם כדאי לחתוך…
המשך שבוע מצויין
ערן
טוב – אני לא ממש בלוגיסטית….אבל…בצפיה בסרט עלו בי תהיות רלוונטיות – כך שהבלוג עניין מאד ובוודאי התגובות כולל של מנחם ועופר שכני היקר…נו…נפגשים במחשב – מענין.
למה כתבתי שאני תוהה…? כאדם, כתלמידה של מסע החיים וכמלווה אנרגטית ותומכת בתהליכי שינוי, כמורה רוחנית….כי כשיש דיווחים במדיה באשר היא כולל העיתונים שקוראים "רק" במספרה….על כאלו ש"תקועים במצוקתם" וכתבת ערן תלוי נסיבות???
אז…אני בדיוק משם….ממשפחה ניצולת שואה…אבי "סגר את הבסטה" (נפטר) כשהייתי בת 3 לא התאים לו הסידור הזה כאן בישראל…אימי אנלפבתית מקסימה מצאה עצמה אלמנה עם שני קטנטנים…ועברה מהמושב (שלא יכלה להחזיק בעצמה- כמה חבל….כמה שווה היה היום המשק בנוה ירק שהיא מסרה בנזיד מרק…)…מקווה שעוד לא איבדתם אותי…מצאנו את עצמינו גרים בחליסה שכונה נכשלת בחיפה (אז וגם היום) מעל ואדי רושמיה – היו שם קומץ יהודים, הרבה ערבים, כמה זונות ובית מטבחיים. הבתים עצמם היו מערות עם אסבסטונים באדיבות עמידר (חברה לבניה)…. בחורף מעל מיטת התינוקת בה ישנתי שמו מעיל גשם כי הגג דלף ולא היה לאן להזיז את המיטה….ישנו כולנו באותו החדרון…אלו היו הנסיבות….אימי כדי לפרס אותנו שיהיה אוכל ניקתה שרותים בחברת חשמל…לא היתה שום עבודה נחותה בעיניה (תבורך נשמתה)….אז כן שמנו לנו כמטרה לגדול משם…גם אחי וגם אני – וכך היה.
בשפה אימונית שכמובן אז לא הכרנו- זה מה שעשינו…סימנו, תכננו, טרחנו, האמנו, חלמנו, השקענו בלימודים, שנינו אקדמאים , אני בוגרת תאר שני מאוניברסיטת תל אביב (מנהל ותקצוב) נסעתי ובאתי בעולם, החזקתי משרה בכירה בבנק בחול ובארץ בבנק לאומי, בניתי משפחה מקסימה, ונכון להיום גרה במושבה בגדרה. מנהלת עסק רוחני מקסים, עצמאית לחלוטין ותומכת במי שנקרא בדרכי ומעונין לעזור לעצמו (חניכה אישית וקורסים למכביר, לרבות פעילות קהילתית וליווי לחולים במחלות סופניות בהתנדבות)……….אני לא כותבת את הדברים כדי להתרברב….הצניעות יפה לנו…אלא כדי לחדד…שכן אנחנו יכולים לבחור לעשות את התנועה האנרגטית, אנחנו יכולים לשנות את הקארמה ויכולים להיות במאת האחוזים אחראים למיקומים שלנו בחיים.
ואז אני שוב תוהה….כי הדברים נכתבים בערב יום השואה…כמה הם כל האמיצים האלו שיצאו מהמחנאות ועברו תלאות לא יאומנות…כדי לחיות ולספר.
תודה שקראתם.
ריקי-חן יהונתן
קסם הקריסטלים – חיבורים אנרגטיים
גדרה
שלום ערן היקר
ערן תודה לך על הידע החשוב הזה שאת בוחר לשתף אותו עם אחרים
טוב לדעת שיש אנשים שבאמת מבינים את החיים ויודעים ליהנות מהם
תמשיך עם המאמרים האלו כיף לקרוא ולהחכים כל פעם מחדש
תודה לך שבוע טוב מוצלח ומבורך
בברכה
תמיר שמש
שלום ערן,
הייתי איתך באוטוריטה, והיה פצצה של סדנה. אנחנו עוד נדבר ונהיה בקשר בע"ה. תודה על הפוסט הזה.
שמחה
———————————————————-
הורד את הספרון "10 דרכים להתגבר על חרדה" חינם באתר חרדות:
http://www.haradot.co.il
פשוט מדהים ולעניין – לאחר שקראתי את הפוסט קיבלתי במייל את המשפט השראה הבא:
"כדי לקבל פירות אחרים, יש לשנות את השורשים. אם ברצונך לשנות את הנראה לעין, תחילה עליך לשנות את הבלתי נראה."- הארב אקר
כמה שזה נכון, שבוע נפלא.
דניס
שבוע טוב ערן.
אני מסכים עם כל מילה שלך!
הבנתי זאת כבר מזמן שכדי להצליח יש צורך עצום בשינוי הסביבה שלך, לסביבה מקדמת וחיובית, כזאת שתדחוף אותך להצליח ולא תיקח אותך לאחור.
אני יודע שישנם אנשים רבים שניסו לפרוץ את דרכם להצלחה ונחסמו, דוכאו ע"י הסביבה שלהם וכך הניסיון שלהם כשל!
אותם האנשים שיסכילו לא להקשיב לסביבה שלהם ולייצר לעצמם סביבה תומכת (אנשים, ידע, מחשבות)
יתקדמו וירגישו שינוי משמעותי בחיים שלהם. אגב אני הרגשתי ומרגיש עד היום את ההבדלים בין סביבה תומכת לסביבה חוסמת!
קשה מאוד להתקדם בסביבה שלילית ולא מקדמת!
הרבה יותר קל להצליח כשאתה בסביבה חיובית, מקדמת, מעודדת וכו
למאמר שכתבתי בידיוק באותו נושא –> https://bit.ly/anIpoo
אני רץ לראות את הסרט, תודות לך
שבוע מצויין לכולנו, ממני
אסף משולם – השף הפיננסי